אנחנו, מאז באנו אל דגלו של זאב ז'בוטינסקי, מייצגים את האביונים-המאמינים. אנחנו יכולים לומר: הבה נחדש את ערכי המוסר האישי והציבורי. אל נייבא מותרות. שום מותרות אינן דרושות לעם ישראל בימים אלה. לא בביגוד ולא באירוח. נשמור את המטבע הזר לצרכים האמיתיים של הכלל והפרט. ישמש כל אחד מופת של הצנע לכת, של כיבוד התחייבות, … Continued
עשר פעמים ביובל שנים ניסיתם להכחידנו ולהעביר מ העולם את תקוותנו. אדרבא, התבוננו בני-ערב מה היא התוצאה של כל הנסיונות הללו מבחינתכם ומבחינתנו. לא עלה בידכם להשמידנו. נהפוךהוא – גברנו ועצמנו מאוד. כך יהיה גם בעתיד, אם תוסיפו ללכת בדרך זו, דרך חסרת התכלית. ההרג הטרגי הוא הדדי. אתם באים אלינו להרוג בנו, אפילו בילדינו … Continued
היהודי הלוחם הוא אדם, הוא בן-אדם. הוא בנה של אם יהודיה, אחת מיצירות הפלא לרוך האהבה ולקשי הדאגה של הבורא. היהודי הלוחם אוהב ילד, כל ילד. חי השם, גם ילד ערבי. היהודי הלוחם אוהב ספר, אוהב חרות ושונא מלחמה. כגרבלדי, אך מוכן ללחום למען החרות.
לערביי ארץ-ישראל אנו מושטים יד לא רק לשלום, אלא גם לאחוה. יינתן להם ברצנו שיווי זכויות. תינתן להם אוטונומיה תרבותית. לרשותם תעמוד בחירה חופשית לגבי האזרחות. יבקשו את אזרחותה של המדינה – יקבלוה. יעדיפו את אזרחותם הקודמת – לא תיכפה עליהם אזרחותנו. אם יהיו אזרחים, תהיינה להם כל הזכויות לרבות ההצבעה לכנסת. אם יעדיפו להיות … Continued
אין שחר לטענה, שמלחמה היא בלתי נמנעת. הנה ההוכחה – יום הכיפורים. מתי תקף אותנו אויבנו בדרום ובצפון? כשהגיע למסקנה, כך גילה לנו סאדאת, ביום חמישי אחה"צ, יום וחצי לפני יום הכיפורים, שאיננו מוכנים, שאיננו מגוייסים, שחיילינו במרחקים, שכלינו במגרשים. או אז רק אז, תקפו אותנו. מזה נלמד לקח. אם צבאנו יהיה מוכן ודרוך, ואם … Continued
