אפשר לפרש את הדברים. זה נכון, יש מי שיכול לטעון: כאן כתוב שבחוזה השלום יקבעו הגבולות המוסכמים, הבטוחים והמוכרים, ואני אומר שכאשר ייחתם חוזה השלום, אציע או אהיה מוכן להסכים, שיהיו אלה גבולות אחרים מן המצב הטריטוריאלי הקיים. זכותו לומר את זאת.
באותה מידה זכותו של מישהו אחר לומר: כאשר יגיע תור המו"מ על חוזה שלום, אני אציע שלא ישונה המצב הטריטוריאלי. באותה מידה של זכות אפשר לומר זאת. אבל לו היו אומרים "נסיגה", כבר אי אפשר להשמיע את הטענה השניה.
דורשים מאתנו שניטול יזמות שלום. אנחנו אמרנו חוזה שלום, מו"מ על חוזה שלום. מה יכול להיות יותר פשוט, יותר שלם מאשר אחר מלחמה להציע מו"מ על חוזה שלום?
וכך היה 30 שנה ומעלה, תחת המפלצת הזו ששמה סטלין אשר אלה המפגינים היום, בחלקם בודאי, השתחוו בפניו אפיים ארצה, כ"אבי העמים". בזה חל שינוי יסודי ברוסיה. יודעים ויודעים שיודעים, ומתוך הידיעה הזו מוכנים לסבול. לעת עתה לא רבים.
אבל איך מתחילה מהפכה? מהמעטים. המעטים הללו, הסופרים והמפגינים מוכנים לסבול, הם אמיצים. רוסים ולא-רוסים, והם יודעים שמישהו בתוך רוסיה כבר ידע שהם סובלים למען הרעיון, כפי שהם דוגלים בו. זו ראשית מהפכה. כן, ברוסיה הקומוניסטית. זוהי המהפכה השלישית. הראשונה היתה מהפכת חרות אמיתית, בפברואר 1917. השניה היתה – והיום הם חוגגים את מלאת 100 … Continued
