העיקר, כמובן, הוא הזכות. במשך שנים רבות, עדי מלחמת ששת הימים, נשמע הקול הרשמי, כי קווי שביתת הנשק משנת 1949, הלא הם קווי ה-4 ביוני 1967, הם גבולותיה הקבועים של מדינת ישראל. לעומתו נשמע קול הנאמנות לאמור: ארץ-ישראל כולה שייכת, בזכות, לעם היהודי. מי צדק בוויכוח ההוא, לגבי ירושלים והארץ, יאמרו עתה אלה המכריזים בקולי … Continued
בזכות הזאת, שהיא יסוד שיבתנו וקיומנו, נערכת בתקופה זו, התנקשות מתמדת. בסימפוזיון יהודי וציוני, אשר נתקיים לאחרונה בפריס, אמרו יהודים, המתקראים אפילו ציונים, כי היהדות היא ריאקציונית וכי ישראל נמצאת במחנה המדכאים. הדברים נתפרסמו בהרחב ובהבלטה בעתון בעל יוקרה וממנו בוודאי הועתקו בארצות אחרות. כך מחנכים בסימפוזיונים ציוניים של ימינו להכרה בצדקת ענייננו. ואם הם … Continued
לפני הכל, מעל לכל, – הזכות. שליחי גח"ל, עשו ותרמו, בממשלה ובכנסת, למען העיקר הזה. עוד בקיץ 1967 פנתה ממשלת הליכוד הלאומי, יחד עם הנהלת ההסתדרות הציונית, לעם היהודי בקריאה לקום ולעלות לארץ-ישראל. לא כתבנו אז, על פי שגרת הלשון של מונה עשרה שנים, "לעלות לישראל", או "למדינת ישראל" אלא במפורש ובמתכוון: לארץ-ישראל. גם קבענו … Continued
כל מי שישווה את תכנם של מסמכים ממלכתיים אלה, עם החלטת הממשלה שלא להתיר ליהודים לרכוש קרקעות בחלקי ארץ-ישראל לא יוכל בוודאי, להשתחרר מתדהמה עמוקה, כיצד גברה מחצית-הדעה האנטי-ספסרית על מחיצתה הפרו-לאומית. קוראים לבני העם היהודי לעלות לארץ-ישראל, אבל אוסרים עליהם לקנות קרקע ולבנות בית באזורי ארץ-ישראל. משחררים נחלת אבות ואין נותנים לבנים ללכת בעקבות … Continued
עלינו למלא את השליחות, שאין להסס לקרוא לה היסטורית, המוטלת על בני דורנו. "והארץ לא תימכר לצמיתות. כי לי כל הארץ". כך נצטווינו מאז היותנו לעם. אך כלום, לאחר שובנו לארץ, נקבל את הדין העוול ההיסטורי, כי הצמיתות תפעל בכיוון הפוך, בהסוואת שם לועזי: אופציה?
