אסיפת בחירות ברמת גן

במשך ארבע השנים בהן המחתרת העברית ניהלה את מלחמת השחרור בשלטון הככרי, היה שלום כמעט מוחלט בינינו לבין הערבים. רק בנובמבר 1947, לאחר החלטת האומות-המאוחדות על הקמת ארץ-ישראל, פנו בנינו (ואנו עדיין במחתרת) אל הערבים בשפתם. שלחנו אל הערבים את טובי בנינו, שהלכו אליהם מתוך סיכון נפשות ממשי, והם הלכו לשכם ולג'נין, לעכו ולטול-כרם, ואמרו לשכנינו הערבים: איננו רוצים בשום מלחמה אתכם. החזירו את השלום בינינו. האמת היא שהארץ הזאת היא שלנו. ולעם הערבי יש 11 ארצות, מהמפרץ הפרסי במזרח ועד האוקינוס האטלנטי במערב, ואין עינינו צרה בו. אבל ארץ הזאת היא שלנו! זו איננה פַָלסטָיין, ולא פלסטין, זו היא ארץ ישראל! זו היא ארץ היהודים. כאשר, בעזרת ה', נשחרר אותה, את תהיו בה אזרחים שווי-זכויות עמנו, כמימי קדם... תחיו אתנו, משפט אחד יהיה לכם ולנו.