סיפור בדים מדאיג
המאמר נכתב על רקע עסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית (ספטמבר 1955), שהעניקה לנאצר עליונות צבאית חסרת תקדים באמצעות נשק סובייטי חדיש, ועל רקע פעולות הפדאיון וההסלמה בגבול הדרום (כמו קרב ניצנה בנובמבר 1955). בגין מנתח את הדיווחים השקריים של נאצר על "ניצחונות" מצריים לא כלעג חסר משמעות, אלא כטקטיקה צבאית מחושבת של "הינתקות": נאצר בודה סיפורים כדי להרגיע את עמו ולמנוע הידרדרות למלחמה כוללת כעת, וזאת כדי לקנות את הזמן הדרוש לו לקליטת הנשק החדש לקראת "מלחמת השמד" עתידית. בגין מבקר בחריפות את מדיניות ה"הבלגה" וה"תגמול" של ממשלת בן-גוריון, טוען כי האשליה שארצות הברית תספק "נשק מאזן" תחת ממשל אייזנהאואר היא מסוכנת, וקורא לשינוי אסטרטגי דחוף: נטישת התגובות המקומיות לטובת מערך אופנסיבי (התקפי) מרוכז בחזית הדרומית, במטרה לשבור את טבעת החנק המצרית לפני שמאזן הכוחות ישתנה לרעת ישראל באופן בלתי הפיך