תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים יצרו יצירות אקספרסיוניסטיות המבטאות את חוויתם האישית ולעיתים שלחו ידם באמנות פוליטית מובהקת, אך בכולם ניכרת גישה אמנותית ייחודית או אף חריגה לזמנם, המבטאת זיקה לתרבות ולמסורת הלאומית.
טְבִילַת הַיֵּשׁוּת בְּתוֹךְ הָאוֹר / עליזה טור מלכא
בְּשַׁחַר יְרוּשָׁלַיִם
עוֹלוֹת נִשְׁמוֹתֵינוּ כִּדְקָלִים לוֹהֲטִים
וְרוֹחֲצוֹת בְּאוֹר הַחַמָּה
הָעוֹלָה.
אֲנַחְנוּ הָעִבְרִים הַלּוֹהֲטִים
נְנוֹפֵף בְּכַפּוֹת הַתְּמָרִים אֲשֶׁר לָנוּ
אֶל מוּל פְּנֵי הַחַמָּה
כְּכֹהֲנִים.
(…)
אברהם מלניקוב
אמן ופסל ישראלי, יוצר אנדרטת "האריה השואג"
"כל רעיון נולד בקדושה, גדל ומזדקן ונכנס בטהרה לפרדס הנשמה הלאומית. רעיון הלאומיות החדשה נולד גם הוא בקדושה וטהרה בזמנו, הלוא הוא הזמן הנהדר של האימפרסיוניסטים […] הם הם שהרסו את המבצר הקלסי, היבש, ופתחו דלת לרוחה לתנועה ואל ביטוי חדש […] בשבילנו היהודים יצר הרעיון החדש הזה פלאים – הוא פתח בשבילנו אפשרויות המתאימות ביותר לרוחנו ולמהלך נפשנו…
דבר הקרוב ללבו של היהודי. וזהו האקספרסיוניזם. האקספרסיוניזם אינו ישן ואינו חדש, האקספרסיוניזם הוא נצחי. משנים קדמוניות, מראשיתן של הממלכות הקדומות בבבל עד היום הזה נמשכת שרשרת זהב אחת. האמנות בבבל, אשור, מצרים, הודו וסין שרשרת אקספרסיוניסטית אחת היא. המרתקת דורות ומאחדת את התרביות המזרחיות השונות…"
(מתוך: "נאום הפתיחה של הפסל מלניקוב בתערוכות הצייר שלזינגר". פורסם בעיתון הארץ, 18.12.1925)
עַל חֵטְא
מילים: יונתן רטוש
לחן: צביקה פיק
וְהוּא מַכֶּה עַל חֵטא
וְהוּא מַכֶּה עַל תֹּהוּ
וְהוּא מַרְעִיד מֵיתָר פָּקַע אִבּוֹ בִּכְדִי
וְהוּא דָּמוּם כַּהֵד
וּמְרַצֵּד כָּמֹהוּ
…הוּא מִצְטַמֵּר לְמַנְגִּינַת לְכָה-דּוֹדִי.
בדיקת האתר