הסכמי השלום עם מצרים

מדי פעם בפעם, כוותיק בבית הזה, אני טוען באזני החברים שבדרך כלל בכל בית-נבחרים דמוקראטי הימים ימי קטנות: מעשי חקיקה, דיון על מס, על עירית ועוד. אבל יש יום או יש לילה או יש שעה שבהם כל הגדולה, התפארת וההוד של פארלאמנט חפשי ודמוקראטי עולים לנגד עיני כל האומה, לנגד עיני כל העמים. זהו הלילה, אלה היומיים, זוהי השעה. אין כופין ואין אונס. גם הבוקר תצביע הכנסת על-פי רצונה שלה והחלטות סיעותיה החפשיות —- ויש סיעות שחבריהן יצביעו לפי הכרתם והחלטתם הם — וההכרעה תהיה גורלית, רבת משמעות ובלא הפרזה ניתן לומר, היסטורית, כי אנו עומדים, כפי שאנו מאמינים, לפני מפנה, לפחות, ביחסים בין שני עמים מזרח תיכוניים מתוך תקווה שהוא יהיה יסוד למפנה בינינו לבין האחרים. הנה זכינו לשעה גדולה בחיינו הלאומיים הפארלאמנטאריים. אשרינו שזכינו לשעה זאת."

הצעתי לשני חברי דרך שלישית: לא נאמר הן ולא נאמר לאו. הן — אנחנו לא יכולים לומר, יש החלטת הכנסת; לאו — אנחנו לא יכולים לומר, תתפוצץ על זה ועידת קמפ-דייוויד; יש לנו דרך שלישית: אנחנו נודיע שנבוא לכנסת והיא תכריע, משום שהיא החליטה בעד ועכשיו היא צריכה להחליט לכאן או לכאן. ואז, בקמפ-דייוויד, נולד הרעיון של הצבעה חפשית. אז, בקמפ-דייוויד, נולד הרעיון של הפרדה בין ההצבעות. הצבעה חפשית, כל אחד לפי מצפונו. קודם נצביע על שני ההסכמים — לא היה לי ספק שרוב מכריע של הכנסת היה מרים ידו בעד; אחר כד בנפרד נצביע על בעיית הישובים, כל אחד לפי מצפונו, והכרעת הכנסת היא שתבוצע. אמרתי לנשיא ארצות- הברית כי either way אנחנו נישמע לכנסת, ועליך לרשום לפניך שאם הכנסת תחליט להחזיק בישובים הם יוחזקו. יהיה אשר יהיה, אנחנו מקבלים את דין הכנסת.