הישיבה המאה–שבעים–וארבע של הכנסת העשירית – יום שני, א` באדר התשמ"ג 14 בפברואר 1983 – הודעת הממשלה בדבר העברת תפקיד שר הביטחון לידי ראש הממשלה
אדוני היושב–ראש, קשה מאוד היה לממשלה לקבל את ההחלטה ביחס להמלצותיה של ועדת החקירה. 10 שעות דנו, במשך שלוש ישיבות. היה מי שהשמיע אפילו דברי בלע על המשכיות הישיבה הזאת – אני אבקש להבין לרוחנו. מדובר היה באנשים שיש להם זכויות היסטוריות, ואתחיל דווקא בשר הביטחון. האיש הזה השתתף בכל מערכות ישראל ובכולן הוליך את צבאנו בגבורה ובתושייה אלי ניצחון. ולגביו יש המלצה כזאת – קשה מאוד. האלוף שגיא, אחד מטובי המפקדים בצבאנו, עשה גדולות ונצורות בשטח הפעולה שלו. אני ליוויתי אותו בעבודתו הן כראש ממשלה והן כראש ממשלה ושר ביטחון. הוא קידם את חיל המודיעין בצורה שאין לשער אותה. תת–אלוף עמוס ירון, מפקד קרבי שהשתתף בקרבות אדירים, ושוב, בכולם הביא ניצחונות מפוארים לישראל. והרמטכ"ל המופלא שלנו, חייל אשר מעטים כמוהו בעולם כולו; לא רק מצביא, אלא גם מחנך ומדריך. היה קשה, קשה מאוד, ולכן כל כך התלבטנו ושקלנו, ושבנו ושקלנו. אבל הממשלה מינתה את ועדת החקירה. שר הביטחון וגם הרמטכ"ל, המדבר בשם מפקדי הצבא, קיבלו על עצמם כל ועדה, כלומר, את דין הוועדה, והממשלה קיבלה על עצמה את דין המלצותיה של הוועדה. כך צריך לנהוג במדינת חוק ובמדינה דמוקרטית, ובכאב לב, אחרת לא יכולנו, כדי שייוודע שלא לשווא נתמנתה הוועדה אלא כדי לקבל את המלצותיה, ושמדינת ישראל היא מדינת חוק, חופשית ודמוקרטית.
חבר הכנסת פרס הביא היום ציטטה מדברי בקשר עם ועדת אגרנט. גם היום אני מוכן לחזור על הדברים האלה, אבל איזו השוואה היא זאת? קודם כול, איך אפשר להשוות בין המאורעות?
שום דבר אנושי איננו זר לנו. אנחנו הזדעזענו עד עמקי לב כאשר שמענו על הטבח שנערך בשני המחנות בביירות. אני חוזר ואומר, אני מוכן לומר את זה בכל לשון של הכרה פנימית של האמת, מבלי להשתמש במלה "בשבועה", כי אפילו לא עלה על דעתו של איש שיקרה מאורע טרגי כזה במחנות. עובדה היא שהוועדה עצמה קובעת שלא היה שום קשר – conspiracy בלעז – ולא היתה שום כוונה ושום הדרכה ושום הוראה מצד צה"ל בזאת. הממשלה בעצמה אומרת, שהכוונה היתה לחסוך בדם חיילים ישראלים. זה חטא, כאשר צבאנו נלחם ונותן קורבנות כל כך יקרים למען מטרה כל כך נעלה? 2000 מחבלים נותרו במחנות – רצינו שגם אחרים יילחמו. איש לא העלה על הדעת זוועה כזאת – ואנחנו קראנו לזה זוועה מהרגע הראשון. אבל, לפי הכרתנו, לא היתה שום ברירה אלא לקבל את ההמלצות.
במלחמת יום הכיפורים אנחנו עמדנו בפני סכנה לעצם קיומנו. מה היה עד אותה שבת, אינני רוצה עכשיו לספר; מה נתגלה בוועדה – ואני קראתי את כל הדין–וחשבון – גם כן לא אספר, כי בחלקו הרב הוא עדיין חסוי. השוואה כזאת עושים?
גם מבחינת הדינים–וחשבונות יש הבדל. בכאב לב אני אומר זאת, אבל עובדה היא, שבעוד ועדת אגרנט לא טיפלה כלל בדרג המדיני, הרי הוועדה הזאת כן טיפלה בו והמליצה המלצות; שוב אני אומר – כואבות מאוד, אויה לנו שהיינו צריכים לאמץ אותן. כך אטען כל ימי חיי. אתם רוצים שאנחנו נלך מעבר להמלצות? בעצם אתם רוצים שלא נקיים את מה שהחליטה הוועדה? מדוע אנחנו צריכים לעשות את זאת? מדוע?
להפיל את הממשלה? – כל יום שני וחמישי אתם רוצים להפיל את הממשלה. הרי הגשתם הצעת אי–אמון. מה מיהרתם היום? ביום רביעי תהיה הצבעה. לו היינו מרחיבים את המעגל, לפי רצוננו אנו, על הממשלה כולה, משמע בעקיפין על תומכיה בכנסת. תומכיה בכנסת הם רוב, והכנסת נבחרה על–ידי הציבור, כלומר, באמת על הציבור כולו. איך אפשר להציג דרישה כזאת? איזו השוואה זאת? אין לה שחר. וזה אתם דרשתם מאתנו.
אמר אחד מחברי הכנסת, שצריך לפטר את השר שרון מתפקידו, השר שרון שישמש שר בלי תיק בממשלה, כפי שקראתי. כל הבניין המלאכותי שהקים פה חבר הכנסת שחל מתמוטט כבניין קלפים. אמר חבר הכנסת וירשובסקי, שהייתי צריך להשתמש בסמכותי ולפטר את שר הביטחון מן הממשלה, מן החברות בה. ראשית, הוועדה עצמה השאירה לי בחירה חופשית. היא לא הטילה עלי חובה כזאת. היא אמרה שאני צריך לשקול האם להשתמש בכך. ראשית, לשקול; שנית, האם. יש לי מלוא הזכות לשקול או לא לשקול את הסעיף הזה. ואני שקלתי והגעתי למסקנה, שאינני מוכן להשתמש בסמכות הכלולה בסעיף הזה במקרה דנן; במלוא הזכות, על–פי הכתב של ועדת החקירה.
היועץ המשפטי לממשלה, שאתם בדרך כלל מסתמכים על דבריו, אמר שאין שום סתירה בין השארתו של השר שרון בממשלה לבין נטילת תיק הביטחון מידיו והעברתו – אני מקווה לזמן קצר – לידי ראש הממשלה. הוא אמר זאת במפורש. עכשיו יש חילוקי דעות בין משפטנים. מדוע עלינו לא להתחשב בחוות–הדעת של היועץ המשפטי לממשלה ובדברים אלה של מי שיקבל את פרס ישראל למשפט העברי, הד"ר זרח ורהפטיג, באומרו: "לדעתי, הממשלה יצאה ידי חובה במיצוי המלצות ועדת החקירה"? על השאלה לגבי הפרשנים המשפטיים שאינם גורסים כך ענה הד"ר ורהפטיג: "לממשלה יש יועץ משפטי והוא יועצה הרשמי; אין לדרוש ממנה לקבל חוות–דעת משפטיות אחרות". מי שהיה פעם יועץ משפטי לממשלה – אינני יודע את השקפותיו המדיניות – משה בן–זאב, אמר: אינני סבור כי המשך כהונתו של שרון כשר בלי תיק סותר את המלצת ועדת כהן; העובדה ששרון חדל לכהן כשר ביטחון היא הסקת מסקנה אישית, כפי שהמליצה ועדת החקירה. אינני מוכן לומר שזוהי מסקנה בלתי נאותה. הוועדה אמרה ששר הביטחון צריך להסיק מסקנות נאותות, ולא – היא השאירה לי את השיקול האם וגו`. הנה יש לכם חוות–דעת של משפטנים מלומדים. אנחנו מיצינו את ההמלצות של ועדת כהן במלואן, על–ידי ההסדר שעשינו.
אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי, בכל הזדמנות קמה האופוזיציה ודורשת שהממשלה תתפטר ותתפטר, וברוך השם אנחנו משרתים כבר קרוב לשש שנים. אם העם יפטרנו – נלך הביתה. בבקשה. אם הכנסת תביע לנו אי–אמון – מובן מאליו שנניח את המנדטים וכל הסיעות ילכו לנשיא ויתחיל התהליך של הרכב ממשלה, או אם אתם רוצים, אדרבא, נלך לבחירות. אבל לא ננדב לכם התפטרות.
אני חוזר ואומר: לא עלה אפילו על דעתנו בשום רגע, אלה שידעו ואלה שלא ידעו על הכוונה להכניס למחנות את הפלנגות, כי תהיה זוועה כזאת במחנות ביירות, ואומנם כן, אפשר לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", ולא צריך להעליל על עם ישראל, ולא צריך לרמוז רמזים פרובוקטיביים, וצריך לשמור על כבוד ישראל וצריך לשמור על כבוד המדינה ועתידה, ולא צריך לתת פיתחון פה ללעז בגויים.
אדוני היושב–ראש, כל עוד יש לנו מנדט מאת העם וכל עוד יש לנו אמון הכנסת, אנחנו נוסיף לשרת.
