החרות השלום והצדק ינצחו

מאז שקמה מדינתנו, קבעו שלושה גורמים את המצב הפוליטי והאסטרטגי של ישראל:

הערבים במצב מלחמה איתנו

אלף: אויבינו מצהירים השכם והערב, שהינם במצב מלחמה איתנו.

כזכור, הושמע ביטוי זה כאשר ב-3 בספטמבר 1939 קיבל שגריר גרמניה בלונדון הצהרה מממשלת בריטניה, שלפיה מצאה זו את עצמה ב"מצב מלחמה עם גרמניה". לאחר מכן, היו הבריות אומרים כי לא היה זה כנראה באורח מקרי שהשתמשו במילים "מצב מלחמה", במקום בביטוי הפשוט יותר "מלחמה".

אף על פי כן, כאשר במאי 1940 פרצה הסופה, הבינו כל אישה וכל גבר בעולם ש"מצב מלחמה" פירושו "מלחמה".

ייתכן וכיום ישנו רק אדם אחד בעולם שאינו מסכים עם תפיסה מציאותית זו, הרי הוא המזכיר הכללי של האו"ם, ידידנו המלומד מאוד, מר המרשלד. כאשר נשאל: "האם קיום מצב מלחמה בין חברי האומות המאוחדות הולם את חוקתו של ארגון זה?" השיב: "מדוע אתם קוראים לזה 'מצב של מלחמה'? מוטב שתקראו – 'מצב של אי-שלום'."

ובהשתמשו בשלילה הכפולה או המשולשת, הגיע מר המרשלד לכלל מסקנה: שמצב של "אי-שלום" אינו נוגד את חוקת האו"ם.

אולם פרט למר המרשלד מבין עתה כל אדם בעולם שמצב מלחמה פירושו מלחמה, שבה תלוי מעל ראשינו, כחרב המתהפכת, האיום של פעולות איבה.

בית: מאז ומתמיד הייתה קיימת מלחמת גרילה. במשך תשע שנים ארוכות נשפך דמנו כמים: גברים, נשים וילדים הותקפו, נרצחו והופצצו.

דבר זה פירושו מלחמה.

גימל: מלחמה זו אפשר לכנותה בשם – מלחמה טרומית.

בימינו אלה אין מכריזים על מלחמות. מבצעים אותן. הכרזות מלחמה הן תופעה שאבד עליה כלח.

אולם במקרה שלנו אנו נמצאים במצב שאין לו תקדים בדברי ימי האנושות. לפנינו מלחמה טרומית. היא פרצה לא 24 שעות לפני שפעולות האיבה צריכות היו להתחיל; אלא פרק זמן בלתי מוגבל לפני שההפצצות והיריות החלו. וכך טענו אויבינו בשידוריהם, בעיתונותם ומעל במות מה שהם קוראים הפרלמנטים שלהם: "אנו עומדים להשמיד את ישראל. אנו עומדים לחסל את מדינת ישראל. אנו עומדים לדחוף את ישראל לים. אנו נבחר ברגע שבו נגשים דבר זה." זוהי הכרזה מראש.

אלה היו שלושת הגורמים העיקריים במצבנו הפוליטי והצבאי, ושלוש היו התשובות שניתנו במשך שמונה השנים האחרונות.

הראשונה הייתה ההבלגה. מונח זה בתרגומו לאנגלית גרועה, לא-שייקספירית, משמעו – התאפקות. ברוסית מסורתית ומדויקת משמעו – פוגרום.

במשך שמונה שנים היה פוגרום והייתה הבלגה, כלומר – בעוד גברים ונשים הותקפו מהמארב, ילדים הפכו ליתומים והורים לשכולים – לא נעשה מצידנו מאומה. חיכינו עד שנהרגו עוד מאות יהודים, עד שנפצעו עוד אלפים. היינו מוכנים להוסיף ולחכות עד שאויבינו היו בוחרים ברגע הנוח להם ועורכים התקפה כללית עלינו בכל החזיתות.

את התגמול למדו מאיתנו

יש לי הכבוד להודיע לכם, כי מה שקרוי הבלגה, או התאפקות או פוגרום – נדחה עתה על ידי רוב מכריע של העם בישראל ללא הבדל מפלגה או השקפה. תשעים ושישה אחוזים מהעם בישראל דוחים את השיטה של צפיה באורח סביל בהישפך דם יהודי.

ישראל מצאה תשובה אפשרית בדמות פעולות תגמול.

לא יכולנו ללכת בדרך הפדאיון ולהתקיף נשים וילדים חסרי-מגן.

לפיכך, עברה מפעם לפעם יחידה של צבא ישראל את קו שביתת הנשק, והתקיפה יעד צבאי. כרגיל עשו בחורינו מלאכה נאה, ולאחר מכן נסוגה היחידה לצידו השמאלי של קו שביתת הנשק. הייתה זו פעולת תגמול.

תופעה מעניינת: עצם הרעיון של פעולת התגמול מקורו בארגון הצבאי הלאומי, והונהגה במקור על ידי בנו הגדול ביותר של עמנו מאז הרצל – הרי הוא מורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי. אולם כאשר הצענו רעיון זה לפני כ-20 שנה, הוא הורע, הושמץ ונדחה.

שמונה עשרה שנה לאחר מכן, נתקבל אותו הרעיון עמו ואומץ באורח רשמי.

הם תמיד לומדים ותמיד באיחור זמן. אנו מאידך טוענים, כי פעולות התגמול היו נכונות והולמות את השעה בשנת 1936 ו-1938; אולם עתה שוב אינן בעתן, ואינן מצדיקות את עצמן בשנים 1951 ו-1956. כיום שוב לא מתקיפים אותנו אלה הגרים בסביבתנו המיידית. שוב אין אנו מהווים עדה בלבד. עתה אנו מדינה. אנו מותקפים על ידי מדינות. מהו משמען של פעולות תגמול: הם הורגים בנו; אנו הורגים בהם. הם תוקפים אותנו; אנו תוקפים אותם.

זוהי מעין נקמת דם מזרחית.

דבר זה אין בו שום פתרון.

בעוד שפעולות התגמול מיוסדות על השיטה הטקטית של "פגע וברח", הצענו אנחנו שיטה המביאה בחשבון את מצב המלחמה. את מלחמת הגרילה העקובה מדם, את המלחמה הכוללת הטרומית. אנו הצענו את השיטה של שחרר והיאחז במקום.

הצעה זו נדחתה והוקעה.

היא הוכתרה בכינויים "מלחמת מנע", "תוקפנות" ו"טירוף דעת". אף על פי כן, ב-29 באוקטובר הפכה אסטרטגיה זו לאקט של מדיניות רשמית.

וכאשר אומצה מדיניות זו, היא נשאה פרי. במשך שישה ימים שחררנו וכבשנו שטח הגדול פי ששה מכל מדינת ישראל.

אחרי גאות זו בא השפל של הנסיגה. נסיגה זו לא הייתה הכרחית.

האשמים הראשיים בנסיגה

נכון, היה לחץ. אבל אפשר היה לעמוד בו. כל העם רצה לעמוד בו.

ברם, הנסיגה היא עתה עובדה קיימת. כל הניצחון הופקר – פרט לאחד מפירותיו, אשר גם הוא עלול להיות זמני בלבד.

צריכה האמת להיאמר. בראש ובראשונה יש להאשים לא את ממשלת ישראל. בראש ובראשונה יש להאשים מדינה גדולה – אני מתייחס לארצות הברית של אמריקה.

כאשר אנו, כבני-חורין, מעבירים תחת שבט הביקורת ארץ גדולה וחופשיה, אל נא נאבד את חוש הפרופורציה. אמריקה היא תקוותה הגדולה של האנושות. אלמלא היא, הייתה כל אירופה נכבשת על ידי כוחות השחור של משטר סטאלין, שאכזריותו והברבריות שלו נתגלו בחריפותן, ובחלקן על ידי יורשיו ממלאי מקומו. גם כיום שואבים כל העמים החופשיים עידוד והשראה מהכוח, כושר המעשה ורוח החרות הפעמים בלב העם האמריקני הגדול.

כפי שאני מבין, קיימת שוב דאגה ברחבי העולם, שמקורה בגילויים האחרונים של הקרמלין בקשר עם הקליע הבליסטי הבין-יבשתי.

אין להמציא נשק, אשר אפשר לכנותו – "נשק סופי". וקליע בין-יבשתי זה אינו נשק סופי מכל וכל. תמיד יומצא נשק יותר חזק ויותר חדיש.

לפיכך אין מקום לבהלה בעולם החופשי.

יתר על כן. אומר כמה מילים פשוטות היוצאות מעומק לבו של אדם חופשי: האמינו באלוהים. הרודנות לא תנצח את החופש. ההיסטוריה הוכיחה זאת למעלה מכל ספק. אף אם עומדים על עברי פי פחת, הרי שהרודנות מחסלת את עצמה לפני שהיא מצליחה להשמיד את החופש.

קרן-האור מעבר לאוקיינוס

אנו מאמינים כי עוד בדורנו זה נראה את ניצחון החופש על הרודנות.

אני חוזר ואומר. ישנה קרן אור הבוקעת מעבר לאוקיינוס. אמריקה עדיין מוסיפה להיות תקוותה הגדולה של האנושות החופשית.

אולם אנו כבני חורין לא נשתחווה לעולם לכוח. לעולם לא נאמץ רעיונות רק משום שהעשירים או החזקים דוגלים בהם. ולפיכך, כבני אדם חופשיים שבאו מישראל, אנו רוצים לציין כי השגיאה הגדולה ביותר שנעשתה בשעת מבצע סיני – ואשר נוגעת לכל העמים החופשיים – נגרמה על ידי המדיניות המבולבלת של וושינגטון.

אלמלא הלחץ שלה, לא היה קיים כיום רודן מצרי בקהיר – רודן המשמש מכשיר לחדירתו והתפשטותו של הקומוניזם במזרח התיכון. ואילו מוגר משטרו של נאצר, לא הייתה מתחוללת עתה חדירה קומוניסטית לסוריה ולמזרח התיכון – והשלום באזור בעל החשיבות האסטרטגית הגדולה ביותר בעולם ביום הזה היה מובטח לשנים רבות.

אין ספק שזוהי הסיבה הראשונית של תבוסתנו המדינית. אולם אם אתם תמימי דעים עם ביקורת זו, שנמתחה על ממשלה המייצגת אומה אדירה בת 160 מיליון איש, האם תדחו מראש את הביקורת מפי אנשים בני חורין על ממשלתה של מדינה קטנה?

אילו החזיקה ישראל מעמד משך ששה שבועות נוספים, היה כל המצב משתנה מיסודו. עמדתה של ארה"ב הייתה מתחילה להשתנות וזאת תוך שישה שבועות, כפי שנודע לי משיחותיי עם דוברים אמריקניים חשובים ביותר.

אילו לפחות קיימנו את עזה בידינו, לא היה נאצר יכול לומר לאספסוף באלכסנדריה: "אנו ניצחנו, ואני המנצח" – כיוון שדגלה של ישראל היה מתנופף מעל לשטח אשר הוחזק קודם על ידו.

רודנים חיים מפרסטיז'ה. טלו מהם את הפרסטיז'ה שהם נהנים ממנה, וכפסע בינם לבין הכישלון הבלתי נמנע. אנו במו ידינו היינו מביאים למפלתו של היטלרון מרושע זה שמעל גדות הנילוס. אנו עצמנו היינו נותנים בידי העולם החופשי מכשיר שבו היה יכול ללמד לקח בני-בריתו האחרים של הקרמלין; והמזרח התיכון עם ישראל במרכזו היה יכול לשכון לבטח.

אולם הדבר לא קרה, והעולם החופשי רואה כבר את התוצאות.

אי אפשר לומר כי רמלה שייכת לנו משום שכבשנוה, וכי העיר העתיקה שייכת לחוסיין בנו של טלאל, בנו של עבדאללה, משום שלא הצלחנו לכובשה ב-1948.

נדע נא אחת ולתמיד. לעולם אין לדעת מה יתרחש במזרח התיכון. הכל עלול להתרחש באחד הימים. זכותנו לארץ מולדתנו חייבת להיות מובטחת מראש.

זכותה של ישראל להגנה עצמית חוקית כוללת יוזמה אסטרטגית – כדי שנוכל לנסות ולשלול מאויבינו את הנשק הקטלני שקיבלו, ואשר נועד להשמידנו מעל פני האדמה.

בסיס-הברית בין ישראל וצרפת

ישראל זקוקה לבעלות-ברית והיא יכולה לרכוש כאלו. אין זה נכון שעלינו להישאר כוח מבודד, כפי שהוסבר באורח רשמי מעל הבמה הגבוהה ביותר במדינתנו. אנו יכולים וחייבים לזכות בבעלי-ברית, ובעלת-הברית הראשונה והחשובה של ישראל היא העם הצרפתי הגדול.

אלמלא עזרתה של צרפת, לא היה בידיו של צבא ישראל אותו הנשק שבגללו נתאפשר מבצע סיני ואשר הביא את הניצחון.

יש לנו אינטרסים משותפים עם צרפת. יספיק לו לפטריוט ישראלי להעיף מבט על מפת העולם, כדי להיווכח כי אם תסולק צרפת מאלג'יר, הרי כל החוף הדרומי של הים התיכון יפול תחת שלטונם של כוחות עוינים לישראל.

לפיכך, כפטריוט ישראלי ובשם כל הפטריוטים הישראלים, אני אומר כיום – בארץ גדולה וחופשיה – לידידינו הצרפתים: "צרפתים, אל תצאו מאלג'יר. הישארו בה. החרות והציביליזציה חייבות לנצח באור היום."

יספיק לו לפטריוט צרפתי לסקור את מפת כדור הארץ, כדי לראות שאם ישראל תיפול, יימחו העקבות האחרונים של ציביליזציה אירופית חופשית מאזור חיוני ביותר. לפיכך, אומרת צרפת, כפי ששמעתי זאת מפי ידידיי הפטריוטים הצרפתיים: "ישראלים, הישארו בישראל. הקימו לכם מדינת ישראל גדולה וחזקה – למענכם ולמען כל העולם החופשי!"...

על בסיס זה אנו יכולים להקים ברית של ממש בין הרפובליקה הצרפתית לבין הרפובליקה הישראלית.

רעיון הברית הקיף מיליונים רבים של צרפתים. אני יכול להעז ולומר כי תרומה מסוימת לרעיון זה, והחדרתו ללבבות הצרפתים, נתרם על ידי ידידיי. בשנה שעברה הם יזמו את הקמתו של ועד לברית רשמית בין ישראל לצרפת.

הגיבו על החרם הערבי!

על יסוד אינטרסים משותפים יכולנו לכרות כמה וכמה בריתות. וזאת גם נעשה. ישראל שוב לא תהיה מבודדת כמקודם. מדינות ערב יודעות כיום שאינן יכולות לשבור אותנו בכוחן הצבאי. הן מתכוננות שוב, אולם בינתיים למדו את לקחן. הן השתדלו לגרום למפלתה של ישראל על ידי חנק כלכלי, הרי הוא החרם הערבי הידוע לשמצה, הנתמך על ידי מספר חברות שמעבר לים.

אנו פונים אליכם בקריאה, ליהודים וללא-יהודים כאחד, כאל אנשים חופשיים היודעים שמצרים תחת שלטונו של נאצר הינה מכשיר להתפשטות סובייטית. לפני שיהיה מאוחר מדי, הגיבו על החרם נגד ישראל על ידי חרם נגדי של מוצרים ערביים. הגיבו על תוקפנות כלכלית על ידי פעולות נגדיות. תדע כל חברה בעולם הרחב שאם היא תכנע לחרם הערבי, הרי שמיליוני ידידים של מדינת ישראל, לא רק יהודים כי אם גם לא-יהודים, יוציאו את המסקנות.

עתה, אגע ברשותכם האדיבה בבעיה שיכולה להיראות לכם כבעיה צדדית, אך אני משוכנע בהחלט שאינה כזאת. מבמה ישראלית רשמית הוצהר, שבעתיד הקרוב תדרוך כף רגלו של שגריר גרמני על אדמת ישראל.

לפני ארבע שנים סיפרתי לכם פרשת מלחמתנו בבריטים. היו לנו סכסוכים איתם; אולם גם תוך כדי המלחמה אמרנו להם שאם הם יגלו ידידות לנו, נגלה ידידות להם.

לא לקבל שגריר גרמני על אדמתנו!

מבמה זו אנו יכולים לומר לעם הבריטי: היו ידידים עם ישראל ותהיה לכם ידידות במזרח התיכון. נלחמנו עם הערבים. אנו שרויים עדיין במצב מלחמה עם הערבים; אולם אם ירצו בשלום ובידידות איתנו, הרי יכון השלום ותקום הידידות.

אולם גרמניה אינה אנגליה ואף לא מדינות ערב. לא הייתה לנו מלחמה עם הגרמנים; הם השמידו גברים, נשים וילדים יהודים באכזריות ללא תקדים. הם דנו למוות אומה שלמה.

ועתה עוברים בסך מיליונים מאותם פריצי-חיות המהלכים על שניים מהאס.אס. והצבא ההיטלראי. בשם מיליונים אלה שידיהם עקובות מדם אמותינו ואבותינו יבוא שגריר. הוא ייצג גם אותם. ויחידה של צבא ישראל הנאדר בגבורה, יתומיהם של אלה שנרצחו על ידי חיות הטרף המיוצגות על ידי אותו שגריר, ידגלו נשקם. בארץ הקודש יישמע ההמנון הלאומי הגרמני "דויטשלנד איבר אלס" – אותו המנון שהושר מעל לאפרם של אמותינו ואבותינו.

שגריר גרמניה במדינת ישראל המחודשת לשם מה? מסיבה פשוטה בתכלית: האמונה שערכים חומריים יבנו את ישראל. ממון, ממון גרמני, ממון עקוב מדם, אבל ממון.

אני אומר לכם, ידידיי, האמינו בערכים מוסריים ובעליונותם של ערכים כאלה על ערכים חומריים. כתוצאה מהאמונה בערכים מוסריים חי וקיים עדיין עם ישראל. למרות היותנו מפוזרים ונתונים לנגישות ורציחות משך אלפיים שנה. עקב אמונתנו בערכים מוסריים יש לנו מדינת ישראל, שקמה אחרי 1900 שנות ייסורים וסבל. מדינת ישראל לא הייתה קמה מעולם אלמלא האמונה בניצחון הסופי והבלתי-נמנע של הערכים המוסריים על הגשמיים.

אני מבקש מכל איש הנמצא כאן, ללא הבדל השתייכות מפלגתית, ידידים ומתנגדים, יהודים, אחיי ואחיותיי, קומו מחר ושלחו מכתבים ומברקים לממשלתנו. בקשו מהם למען זכרון הדם היהודי שנשפך, למען עתידה של ישראל, למען השם, לא לקבל את השגריר הגרמני על אדמת ישראל.

קבלו את הרמטכ"ל שלנו בחום ובהתלהבות

יש לי עוד בקשה: מגיע אליכם אורח גדול מישראל. אני פונה אליכם שתקבלוהו בחום, בהתלהבות ובאמונה. ראש המטה הכללי של צבאנו הינו חייל אמיץ ומפקד מצוין.

אני נזכר כמעט בדיוק לפני 13 שנה, כאשר הוא היה אחד המפקדים ב"הגנה", ואילו אני שירתתי את עמי בתור המפקד של הארגון הצבאי הלאומי. אני נזכר בו, כאשר בא אליי למחתרת ואמר לי בשנת 1944: "הארגון הוכיח שאנו יכולים ללחום בבריטים, וללחום למען שחרור המולדת."

ראש המטה הכללי של צבאנו עשה שירותים גדולים לעמנו בזמן מלחמת השחרור בשנת 1948, ושירותים גדולים לפני מבצע סיני בזמנו.

אולם, אם אתם רוצים לדעת אם האסטרטגיה שאנו הטפנו לה נתקבלה או לא נתקבלה על ידו ועל ידי חבריו במטה הכללי של צבאנו, שאלו אותו. אני בטוח בתשובתו. אם רצונכם בכך, שאלו אותו אם הוא עצמו וחבריו התנגדו בכל ליבם לנסיגה, ובייחוד לעזיבת עזה. שאלו אותו. אני בטוח בתשובתו!

ולא חשוב הוא, אם ביקורו הוא מקרי או מכוון. הוא ראש המטה הכללי של צבאנו, מפקד צבא ישראל האמיץ וההיסטורי. קבלוהו, כולכם, בחום רב ובהתלהבות.

הערב מלאו כמעט 40 שנה מאז נוצר הכוח היהודי המזוין הראשון מאז ימי בר כוכבא על ידי מורנו ורבנו ואבינו הרוחני, זאב ז'בוטינסקי.

גם הוא היה צריך ללחום ביחס של בוז, חוסר הבנה, גידופים והשמצות. אבנים הושלכו בו על ידי פקידים, על ידי איגודים, על ידי ועדים. אילו שמע הדור ההוא בקולו, ובמקום 5000 חיילים יהודים היו באים לארץ ישראל בשנת 1917 חמישים אלף, כפי שהוא רצה, הייתה קמה מדינת ישראל בשנת 1920; ולא היה מגיע לידי השמדת מיליוני אחינו. כל מהלך ההיסטוריה העברית היה שונה.

הם לא שמעו בקולו. הם יידו בו אבנים, הם גרשוהו, גידפוהו והשמיצוהו, הם דיברו על הפרת משמעת, הם דיברו על שבירת האחדות, ורק 5000 נענו לקריאה.

מורנו ורבנו עודנו נח – ואתם יודעים את הסיבה – בקבר בודד באחד מפרברי ניו-יורק, אף כי בשנת 1936 בצוואתו האחרונה ביקש כי עצמותיו תועלינה ארצה בפקודת הממשלה היהודית. וזה תשע שנים קיימת ממשלה יהודית, והממשלה מסרבת לתת את הצו להביא את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, אחד מגדולי בניה של האומה, אחרי הרצל, לארץ ציון וירושלים.

עכשיו יש לנו צבא של 250,000 איש. בלבו של כל אחד מהם ישנה טיפת דם מתוך לבו של זאב ז'בוטינסקי.

וייתכן כי בעתיד הנראה לעין תתקבל החלטה על ידי עמנו בישראל, שבעקבותיה יטיל הוא מעלתו, נשיא מדינת ישראל על משלחת של תלמידי ז'בוטינסקי את המשימה להקים ממשלה חדשה.

החלטה זו היא בלתי נמנעת. זוהי רק שאלה של זמן. אם תבואו לישראל, תטו אוזן לדברי העם, תדעו מהו הלך הרוחות של דעת הקהל.

על מה אנו נלחמים

הואיל ואפשרות זו והכרח זה קיימים, חובתנו היא להגיד לכם על מה אנחנו נלחמים: על זכותו של עמנו לארץ ישראל; על הזכות להגנה עצמית צודקת, כולל יוזמה אסטרטגית; על ברית עם העולם החופשי, ובראש ובראשונה עם צרפת; על שיטה של יוזמה חופשית; על ההפרדה בין איגודים מקצועיים ובעלות במפעלי מסחר ותעשייה; על חירות הפרט; על חוקת יסוד שתבטיח את חירות הפרט.

זהו, בקיצור, מה שאנו דורשים; ולמען שליחות זו, אם היא מוצאת חן בעיניכם, אנו מתכבדים לבקש את תמיכתכם.

גבירותי ורבותי, היו מלאי אמונה ותהי רוחכם איתנה. השמש תזרח, והלילה יחלוף. ישראל תתקיים לנצח. אויבינו לא יצליחו לעולם להשמיד אומה אמיצה זו, אשר התיישבה בארץ אבותינו העתיקה.

באחד הימים – כך מאמינים תלמידי זאב ז'בוטינסקי – באחד הימים נראה במו עינינו את הניצחון, את ההישג של כל הערכים בחיים העושים את החיים כדאיים. חרות, שלום, צדק.