החרות השלום והצדק ינצחו

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ד אלול התשי"ז, 20 בספטמבר 1957

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

מאז שקמה מדינתנו קבעו שלושה גורמים את המצב הפוליטי והאסטרטגי של ישראל:
אלף: אויבינו מצהירים השכם והערב, שהינם במצב מלחמה אתנו.
כזכור, הושמע ביטוי זה, כאשר ב3 בספטמבר 1939 קיבל שגריר גרמניה בלונדון הצהרה מממשלת בריטניה, שלפיה מצאה זו את עצמה ב"מצב מלחמה עם גרמניה", לאחר מכן היו הבריות אומרים, כי לא היה זה כנראה באורח מקרי שהשתמשו במלים "מצב מלחמה" במקום בביטוי הפשוט יותר "מלחמה".
אף על פי כן, כאשר במאי 1940 פרצה הסופה, הבינו כל אשר וכל גבר בעולם ש"מצב מלחמה" פירושו "מלחמה"...
בית: מאז ומתמיד הייתה קיימת מלחמת גרילה. במשך תשע שנים ארוכות נשפך דמנו כמים: גברים, נשים וילדים הותקפו, נרצחו והופצצו.
דבר זה פירושו מלחמה.
גימל: דבר זה אפשר לכנותו בשם- מלחמה טרומית.
בימינו אלה אין מכריזים על מלחמות. מבצעים אותן. הכרזות מלחמה הן תופעה שאבד עליה כלח.
אולם.. לפנינו מלחמה טרומית. היא פרצה לא 24 שעות לפני שפעולות האיבה צריכות היו להתחיל. אלא פרק זמן בלתי מוגבל לפני שההפצצות והיריות החלו. וכך טענו אויבינו בשידוריהם, בעתונותם ומעל במות מה שהם קוראים הפרלמנטים שלהם: אנו עומדים להשמיד את ישראל. אנו עומדים לחסל את מדינת ישראל. אנו עומדים לדחוף את ישראל לים. אנו נבחר ברגע, שבו נגשים דבר זה. זוהי הכרזה מראש.
אלו היו שלושת הגורמים העיקריים במצבנו הפוליטי והצבאי ושלוש היו התשובות שניתנו במשך שמונה השנים האחרונות.
הראשונה הייתה ההבלגה. מונח זה בתרגומו לאנגלית גרועה, לא שקספירית, משמעו- התאפקות. ברוסית מסורתית ומדוייקת משמעו-פוגרום.
במשך שמונה שנים היה פוגרום והיתה הבלגה, כלומר- בעוד גברים ונשים הותקפו מהמארב, ילדים הפכו ליתומים והורים לשכולים- לא נעשה מצידנו מאומה. חכינו עד שנהרגו עוד מאות יהודים, עד שנפצעו עוד אלפים. היינו מוכנים להוסיף ולחכות עד שאויבינו היו בוחרים ברגע הנוח להם ועורכים התקפה כללית עלינו בכל החזיתות.
יש לי הכבוד להודיע לכם, כי מה שקרוי הבלגה, או התאפקות או פוגרום- נדחה עתה ע"י רוב מכריע של העם בישראל ללא הבדל מפלגה או השקפה... ישראל מצאה תשובה אפשרית בדמות פעולות תגמול...
אנו טוענים, כי פעולות התגמול היו נכונות והולמות את השעה בשנת 1936 ו1938. אולם עתה שוב אינן בעתן, ואינן מצדיקות את עצמן בשנים 1951 ו1956. כיום שוב לא מתקיפים אותנו אלה הגרים בסביבתנו המיידית. שוב אין אנו מהווים עדה בלבד. עתה אנו מדינה. אנו מותקפים על ידי מדינות. מהן משמען של פעולות תגמול: הם הורגים בנו; אנו הורגים בהם. הם תוקפים אותנו; אנו תוקפים אותם.
זוהי מעין נקמת דם מזרחית.
דבר זה אין בו שום פתרון.
בעוד שפעולות התגמול מיוסדות על הישטה הטאקטית של "פגע וברח", הצענו אנחנו שיטה המביאה בחשבון את מצב המלחמה. את מלחמת הגרילה העקובה מדם, את המלחמה הכוללת הטרומית. אנו הצענו את השיטה של שחרר והיאחז במקום.
הצעה זו נדחתה והוקעה.
היא הוכתרה בכינויים "מלחמת מנע", "תוקפנות", ו"טרוף דעת". אף על פי כן, ב29 באוקטובר, הפכה אסטרטגיה זו לאקט של מדיניות רשמית.
וכאשר אומצה מדיניות זו, היא נשאה פרי. במשך ששה ימים שחררנו וכבשנו שטח הגדול פי ששה מכל מדינת ישראל.
תמיד ימצא נשק יותר חזק ויותר חדיש.
אומר כמה מילים פשוטות היוצאות מעומק לבו של אדם חופשי: האמינו בא-להים. הרודנות לא תנצח את החופש. ההסטוריה הוכיחה זאת למעלה מכל ספק. אף אם עומדים על עברי פי פחת, הרי שהרודנות מחסלת את עצמה לפני שהיא מצליחה להשמיד את החופש.
ישנה קרן אור הבוקעת מעבר לאוקיינוס. אמריקה עדיין מוסיפה להיות תקוותה הגדולה של האנושות החופשית.
אולם אנו כבני חורין לא נשתחווה לעולם לכח. לעולם לא נאמץ רעיונות רק משום שהעשירים או החזקים דוגלים בהם. ולפיכך, כבני אדם חופשיים שבאו מישראל אנו רוצים לציין, כי השגיאה הגדולה ביותר שנעשתה בשעת מבצע סיני, ואשר נוגעת לכל העמים החופשיים נגרמה ע"י המדיניות המבולבלת של וושינגטון.
אלמלא הלחץ שלה לא היה קיים כיום רודן מצרי בקהיר- רודן המשמש מכשיר לחדירתו והתפשטותו של הקומוניזם במזרח התיכון. ואילו מוגר משטרו של נאצר, לא היתה מתחוללת עתה חדירה קומוניסטית לסוריה ולמזרח התיכון- והשלום באיזור, בעל החשיבות האסטרטגית הגדולה ביותר בעולם ביום הזה היה מובטח לשנים רבות.
אין ספק שזוהי הסיבה הראשונית של תבוסתנו המדינית. אולם אם אתם תמימי דעים עם ביקורת זו, שנמתחה על ממשלה המצייגת אומה אדירה בת 160 מיליון איש, האם תדחו מראש את הביקורת מפי אנשים בני חורין על ממשלתה של מדינה קטנה?
אילו החזיקה ישראל מעמד משך ששה שבועות נוספים, היה כל המצב משתנה מיסודו. עמדתה של ארה"ב היתה מתחילה להשתנות...
אילו לפחות קיימנו את עזה בידינו, לא היה נאצר יכול לומר לאספסוף באלכסנדריה: "אנו נצחנו, ואני המנצח"- כיוון שדגלה של ישראל היה מתנפנף מעל לשטח, אשר הוחזק קודם על ידו.
רודנים חיים מפרסטיז'ה. טלו מהם את הפרסטיז'ה שהם נהנים ממנה וכפסע בינם לבין הכשלון הבלתי נמנע.
נדע נא אחת ולתמיד. לעולם אין לדעת מה יתרחש במזרח התיכון. הכל עלול להתרחש באחד הימים. זכותנו לארץ מולדתנו חייבת להיות מובטחת מראש.
זכותה של ישראל להגנה עצמית חוקית כוללת יוזמה אסטרטגית- כדי שנוכל לנסות ולשלול מאויבינו את הנשק הקטלני שקיבלו, ואשר נועד להשמידנו מעל הפני האדמה.
ישראל זקוקה לבעלות ברית והיא יכולה לרכוש כאלו. אין זה נכון שעלינו להשאר כוח מבודד, כפי שהוסבר באורח רשמי מעל הבמה הגבוהה ביותר במדינתנו. אנו יכולים וחייבים לזכות בבעלי ברית ובעלת הברית הראשונה והחשובה של ישראל היא העם הצרפתי הגדול... יש לנו אינטרסים משותפים עם צרפת. יספיק לו לפטריוט ישראלי להעיף מבט על מפת העולם, כדי להיווכח כי אם תסולק צרפת מאלג'יר, הרי כל החוף הדרומי של הים התיכון יפול תחת שלטונם של כוחות עוינים לישראל... יספיק לו לפטריוט צרפתי לסקור את מפת כדור הארץ כדי לראות שאם ישראל תיפול, יימחו העקבות האחרונים של ציביליזציה אירופית חופשית מאיזור חיוני ביותר. לפיכך, אומרת צרפת, כפי ששמעתי זאת מפי ידידי הפטריוטים הצרפתיים: "ישראלים, השארו בישראל. הקימו לכם מדינת ישראל גדולה וחזקה- למענכם ולמען כל העולם החופשי!".
על יסוד אינטרסים משותפים יכולנו לכרות כמה וכמה בריתות. וזאת גם נעשה. ישראל שוב לא תהיה מבודדת כמקודם. מדינות ערב ידועות כיום שאינן יכולות לשבור אותנו בכוחן הצבאי. הן מתכוננות שוב, אולם בינתיים למדו את לקחן. הן השתדלו לגרום למפלתה של ישראל על ידי חנק כלכלי, הרי הוא החרם הערבי הידוע לשמצה, הנתמך על ידי מספר חברות שמעבר לים.
אנו פונים אליכם בקריאה, ליהודים וללא יהודים כאחד, כאל אנשים חופשיים... לפני שיהיה מאוחר מדי, הגיבו על החרם נגד ישראל על ידי חרם נגדי של מוצרים ערביים. הגיבו על תוקפנות כלכלית על ידי פעולות נגדיות. תדע כל חברה בעולם הרחב שאם היא תכנע לחרם הערבי, הרי שמיליוני ידידים של מדינת ישראל, לא רק יהודים כי אם גם לא יהודים יוציאו את המסקנות.
מבמה ישראלית רשמית הוצהר, שבעתיד הקרוב תדרוך כף רגלו של שגריר גרמני על אדמת ישראל... גרמניה אינה אנגליה ואף לא מדינות ערב. לא הייתה לנו מלחמה עם הגרמנים. הם השמידו גברים נשים וילדים יהודים באכזריות ללא תקדים. הם דנו למוות אומה שלמה.
ועתה עוברים בסך מיליונים מאותם פריצי חיות המהלכים על שניים מהס.ס והצבא ההיטלראי. בשם מיליונים אלה שידיהם עקובות מדם אמותינו ואבותינו יבוא שגריר. הוא ייצג גם אותם. ויחידה של צבא ישראל הנאדר בגבורה, יתומיהם של אלה שנרצחו על ידי חיות הטרף, המיוצגות על ידי אותו שגריר, ידגלו נשקם. בארץ הקודש יישמע ההמנון הלאומי הגרמני "דויטשלאנד אובראלס"- אותו המנון שהושר מעל לאפרם של אמותינו ואבותינו.
שגריר גרמניה במדינת ישראל המחודשת לשם מה? מסיבה פשוטה בתכלית: הכוונה, שערכים חומריים יבנו את ישראל. ממון, ממון גרמני, ממון עקוב מדם, אבל ממון.
אני אומר לכם, ידידי, האמינו בערכים מוסריים ובעליונותם ש לערכים כאלה על ערכים חומריים. כתוצאה מהאמונה בערכים מוסריים חי וקיים עדיין עם ישראל. למרות היותנו מפוזרים ונתונים לנגישות, ורציחות משך אלפיים שנה. עקב אמונתנו בערכים מוסריים יש לנו מדינת ישראל, שקמה אחרי 1900 יסורים וסבל. מדינת ישראל לא הייתה קמה מעולם אלמלא האמונה בנצחון הסופי והבלתי נמנע של הערכים המוסריים על הגשמיים.
אני מבקש מכל איש הנמצא כאן, ללא הבדל השתייכות מפלגתית, ידידים ומתנגדים, יהודים, אחי ואחיותי, קומו מחר ושלחו מכתבים ומברקים לממשלתנו. בקשו מהם למען זכרון הדם היהודי שנשפך, למען עתידה של ישראל, למען השם, לא לקבל את השגריר הגרמני על אדמת ישראל.
הערב מלאו כמעט 40 שנה מאז נוצר הכח היהודי המזוין הראשון מאז ימי בר כוכבא על ידי מורנו ורבנו ואבינו הרוחני, זאב ז'בוטיסקי.
גם הוא היה צריך ללחום ביחס של בוז, חוסר הבנה, גידופים והשמצות. אבנים הושלכו בו על ידי פקידים, על ידי איגודים, על ידי ועדים. אילו שמע הדור ההוא בקולו ובמקום 500- חיילים יהודים, היו באים לארץ ישראל בשנת 1917, חמישים אלף, כפי שהוא רצה, הייתה קמה מדינת ישראל בשנת 1920. ולא היה מגיע לידי השמדת מליוני אחינו. כל מהלך ההסטוריה העברית היה שונה.
הם לא שמעו בקולו. הם ידו בו אבנים, הם גרשוהו, גידפוהו והשמיצוהו, הם דיברו על הפרת משמעת, הם דיברו על שבירת האחדות, ורק 5000 נענו לקריאה.
מורנו ורנבו עודנו נח- ואתם יודעים את הסיבה- בקבר בודד באחד מפרוורי ניו יורק. אם כי בשנת 1936 בצוואתו האחרונה ביקש כי עצמותיו תועלינה ארצה בפקודת הממשלה היהודית. וזה תשע שנים קיימת ממשלה יהודית, והממשלה מסרבת לתת את הצו להביא את עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, אחד מגדולי בניה של האומה, אחרי הרצל, לארץ ציון וירושלים.
עכשיו יש לנו צבא של 250000 איש. בלבו של כל אחד מהם ישנה טיפת דם מתוך לבו של זאב ז'בוטינסקי.
חובתנו היא להגיד לכם על מה אנחנו נלחמים: על זכותו של עמנו לארץ ישראל. על הזכות להגנה עצמית צודקת, כולל יזמה סטרטגית. על ברית עם העולם החופשי... על שיטה של יזמה חפשית... על חרות הפרט...
באחד הימים נראה במו עינינו את הנצחון, את ההישג של כל הערכים בחיים העושים את החיים כדאיים. חרות, שלום, צדק.