בכרוז זה בגין מעביר ביקורת על ארגון ההגנה שבעוד שהוא רודף אחר פעילי האצ"ל ,מזניח את יהודי הגולה אשר בסכנה מהאיום הנאצי. למרות המצב בגין מסרב לפגוע בהגנה כדי למנוע את מלחמת האחים אך בבוא היום בגין אומר שההגנה ועמיתיה יענשו על בגידתם.כרוז זה פורסם בסביבות חודש פברואר 1945.
גליון הסברתי שהופץ על ידי האצ"ל בזמן המרד נגד המנדט הבריטי ונכתב כנראה על ידי מפקד הארגון, מנחם בגין. בכרוז מגיב הכותב על ההתקפות וההלשנות נגד האצ"ל ועומד על כוחה של האמונה בלחימה למען החרות
בכתב יד זה בגין טוען כי הבריטים אינם מעונינים בהקמת מדינה יהודית ושיבת ציון. אך העם היהודי מוכרח לצאת את הגולה ולהצטרף למאבק כנגד הבריטים. כתב יד זה נכתב כנראה בשנת 1945 אחר סיום מלחמת העולם השנייה/ סיום המערכה באירופה.
בכרוז זה בגין מתאר את היחס הנוראי שמעניקים הבריטים לשבויים באריתראיה. אלו הם לוחמים עברים המנסים לשחרר את ישראל מעול השלטון הבריטי אשר נענשו ונשלחו לשם על מנת לדכאם ולשבור את רוחם הלוחמת. עם זאת, בגין אומר שמטרה זו לא תושג. רוחם לא תישבר ולא תידכא, אלא תמשיך להלחם במטרה לשחרר את אדמת המולדת ואף ינקמו על ההתעללות האכזרית באריתריאה. המוני היישוב עומדי לימינם ולא יתנו לבריטים לעולל את מה שקרה באירופה. ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך!
בכרוז זה מתאר בגין את מלחמתה של ממשלת הדיכוי, הממשלה ההבריטית, במחתרות העבריות בניסיון לחסל את הנוער העברי הלוחם ללא הצלחה. אחד הפתרונות שמוצאת הממשלה היא לבקש מאנשים מתוך היישוב להסגיר את אנשי המחתרת. בגין טוען שזהו מצב של חוסר אונים אשר מוכיח לכולם כי הממשלה הבריטית אינה מסוגלת לשלוט. וזוהי גם אחת התוצאות הראשונות, הממשיות של מלחמתם בבריטים. בנוסף,הנוער הלוחם מבין אמנם את ערכה הפוליטי של הקומפרומיטציה אשר הוא גרם, בדמו ובמאמציו, לשלטון הדכוי, אולם לא לזו נשואות עיניו, אלא למטרה האמיתית, לירידתו של שלטון הדיכוי ולסלילת הדרך בפני הממשלה העברית.
