לפי הצעת ח"כ מ. בגין ועדת החוקה תדון בחוק מ"מ קבוע ליו"ר הכנסת

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. בסוגיה חוקתית זו מטפלת הכנסת שבע שנים תמימות, ועדיין לא נתפנתה, או לא אבתה, לאמץ את הפתרון הפשוט שהוצע לה. המדובר הוא בקביעת ממלא-מקום ליושב-ראש הכנסת. ואלמלא דין הרצי- פות כפי שנתקבל על סף פיזורה של הכנסת הקודמת, היינו היום מטפלים בהצעת חוק זו בקריאה ראשונה. ומאחר שני- סוחה הוסכם לפני שנה, בכנסת החמישית, אפשר היד. להפכה לחוק תוך זמן קצר ביותר.

כזכור התנגדנו לדין הרציפות. ואני סבור שהנסיון בכנסת זו הוכיח את צדקת עמדתנו. אכל מאחר שהרוב אימץ את החוק המסמיך את הממשלה — בתמיכת הרוב בכנסת — להחיל דין הרציפות על הצעות חוק בשלב מסויים, שלא נס- תיים הדיון עליהן בכנסת היוצאת, ביקשנו לפחות לתקן מעוות אחד חמור שנכלל באותו חוק רציפות הדיון בהצעות חוק. הממשלה התעקשה שדין הרציפות יחול רק על הצעות חוק שלה. שאלנו את שר המשפטים דאז, את תומכי הממ- שלה ואת הרוב בכנסת, מה הצדקה לאפליה זו בין הצעת חוק הבאה מהממשלה לבין הצעת חוק המוגשת על-ידי חברי הכנסת, והכנסת כבר דנה בה ? אם לא יהיה דין רציפות בכלל — ניחא. אבל אם הוא קיים, מדוע לא תוכל הכנסת להתחיל בשלב מסויים של הדיון בהצעת החוק, גם כאשר הוגשה על-ידי חבר כנסת. נאטמו האוזניים, והנוסח של חוק רציפות הדיון בהצעות חוק ידוע לכם, אינו יכול לחול על הצעת חוק של חברי הכנסת.

ועתה אביא את הדוגמה הממשית. הצעת חוק זו, תיקון סעיף 20 של חוק יסוד: הכנסת, הועברה לוועדה לפני שנר. בערך, בכנסת החמישית. ועדת החוקה, חוק ומשפט דנה בה, אימצה נוסח. לכן אם נציגי כל הסיעות קיבלו גם את הרעיון וגם את הנוסח, מה היה הקושי באותו שלב להתחיל בדיון על הצעת חוק זו בכנסת השישית ? אך בגלל העיקשות ההיא אנו חייבים להתחיל בדיון בשלב המוקדם ביותר, או מה שקרוי אצלנו בשפה הפרלמנטרית המקובלת — ״הקריאה הטרומית״. משום כך אין לי ברירה אלא להבהיר לחברי הכנסת פעם נוספת את היסודות של הצעת חוק זו.

ליושב-ראש הכנסת יש מספר סגנים. עד היום אין לו ממלא-מקום. ליושב-ראש הכנסת נתונות סמכויות על-פי חוקים רבים: חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: נשיא המדינה, חוק חסינות חברי הכנסת (זכויותיהם וחובותיהם), חוק חסינות בנייני הכנסת/ והתקנון לפרקיו. אם מתפנית משרת יושב-ראש הכנסת, או אם נבצר ממנו — מסיבה כלשהי — למלא את תפקידו, אין שום קביעה בחוק המסמיכה מאן-דהוא לקבל את הסמכויות הללו. ואם יכולים לעבור לעתים ימים ולעתים שבועות — ומי יודע, אולי אפילו זמן רב יותר — עד שייבחר יושב-ראש חדש לכנסת, ייווצר חלל ריק מבחינה משפטית. הסגנים בצוותא אינם מוסמכים כלל על-פי החוק לקבוע מי יהיה ממלא-מקומו של יושב-ראש הכנסת ומי יפ- עיל את סמכויותיו. ואם הסגנים כך — מי יכול לקבוע זאת ? אני חושב שעל-פי המצב החוקי הקיים, אפילו מליאת הכנסת איננה מוסמכת לקבוע זאת. בוודאי לא ועדת כנסת. עלול להיווצר חלל ריק.

משום כך הצענו שאם מתפנית משרתו של יושב-ראש הכנסת, או אם נבצר ממנו למלא את תפקידו — יהיה הוותיק שבסגני היושב-ראש ממלא מקומו של יושב-ראש הכנסת. במלים אחרות: הסמכויות של יושב-ראש הכנסת, על-פי חוק חרות, תועברנה באופן אוטומאטי/ ללא כל פדות של זמן, לוותיק כסגנים, שיהיה ממלא מקומו עד אשר ייבחר יושב- ראש חדש לכנסת או עד אשר — כפי שמוצע בהצעת החוק — תקבע ועדת הכנסת כי לא נבצר עוד מיושב-ראש הכנסת למלא את תפקידו. אלה,

גברתי היושבת-ראש, הם יסודות החוק הפשוט, המביא לנו את הפתרון לבעיה משפטית חוקתית מיוחדת.

יש עוד סוגיה אחת...

שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):

הוותיק, או הקשיש ביותר ?

מנחם בגין (גח״ל): הוותיק.

אם זה השביע את רצונו של אדוני — אשמח. אינני בטוח אם היה פגם כלשהו אילו קבענו שזקן הסגנים היה ממלא את מקומו. אבל בהצעת החוק כפי שאני מביא היום, אני חוזר ואומר שכתוב במפורש: הוותיק כסגנים. ואם יש מספר ותיקים — הקשיש שבהם יהיה ממלא-מקומו, והברירה הזאת כמובן היא היחידה.

כפי שכבר אמרתי לפני שחבר-הכנסת גרוס הפסיקני — יש סוגיה שניה שהכנסת חייבת לתת דעתה עליה בעתיד הקרוב ביותה ואני מקווה שסיעתנו תיזום הצעת חוק גם בסוגיה החוקתית השניה. כוונתי למילוי מקומו של נשיא המדינה בעקבות יושב-ראש הכנסת שהוא היום — על-פי חוק יסוד 5 נשיא המדינה — ממלא-מקומו. העלינו את הבעיה הזאת במיוחד כשנתברר לנו שעלול להיווצר מצב שיושב-ראש הכנסת יהיה ממלא-מקומו של נשיא המדינה, נשיא המדינה יהיה בחוץ-לארץ, ואם גם מיושב-ראש הכנסת ייבצר למלא את תפקידו — אזי בחוק אין עוד איש שיכול למלא את תפקידו של הנשיא. והרי זוהי אפשרות מציאותית, ולכן גם החלל הזה מבחינה ממלכתית הוא מסוכן, וצריך למלאו.

אך על כך יש דעות שונות. יש הצעה שלפיה הוותיקכסגנים, שימלא את מקומו של יושב-ראש הכנסת, יהיה ממלא-מקומו של נשיא המדינה במקרה שיושב-ראש הכנסת אף הואלא יוכל למלא תפקיד ממלכתי רם זה, ואז נוצרת שורהארוכה של ממלאי-מקום אלה, ואין שום סכנה של יצירתחלל ריק. ויש הצעה, לפיה תפקיד זה צריך לעבור לנשיאבית-המשפט העליון, או לשופטים של בית-המשפט העליון.אינני רוצה עכשיו להביא נימוקים לצד אחת מהצעות אלו.אני רוצה רק להודיע לבית, ברשותה של יושבת-ראש הכנסת,שאף זו תהא סוגיה חוקתית רצינית מאד, אבל בינתיים אנימציע לפתור את הבעיה הראשונה, לאמור: מי יהיה ממלאמקומו של יושב-ראש הכנסת כאשר משרה רמה זו מתפניתאו שנבצר ממנו למלא את תפקידו. לאחר שהכנסת, כפי שאנימקווה, תקבל — ללא דחיות רבות — את הפתרון הזה, לאורהעובדה שהרעיון וגם הנוסח הוסכמו על דעת כל הסיעותבכנסת החמישית — בוודאי נגיש הצעת חוק לפתרון הבעיההחוקתית השניה, לאמור: שאלת ממלא מקומו של נשיאהמדינה.