כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה השלוש-מאות-ושלושים-ושבע של הכנסת השביעית – יום רביעי, י״ג אלול תשל״ב 23 אוגוסט 1972 – הטלת כופר תעודה על שבי ציון מברית-המועצות – דיון
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. אנחנו ביקשנו לזמן את הכנס המיוחד הזה למען תוכל הכנסת, באורח דחוף, לדון ולהחליט בשאלה גורלית. היום, אולי, איננו מסוגלים עדיין למסור לעצמנו דין-וחשבון על חשיבותה של המערכה שנפתחה בברית-המועצות, בארץ ישראל ובכל תפוצות הגולה. אין ספק כי ברבות הימים יתברר לכולנו כי זוהי אחת המערכות ההיסטוריות, הנפתחות כאילו לפתע, בין הצדק לבין הרשע, בין האמת לבין הכזב, בין החירות לבין הדיכוי, בין הזכות לבין שלילתה, בין האמונה הזכה לבין הציניות המשחיתה.
אנו רואים את תעריפי ההשכלה שהוטלו על דורשי ציון בברית-המועצות ובלא משים אנחנו שואלים את השליטים בקרמלין: כמה היה שווה בעיניכם אלברט איינשטיין ? כמובן, שאלה זו בנויה על השערה. איינשטיין הלך מזמן לעולמו, וכאשר נאלץ לעזוב את גרמניה המנואצת נדד מערבה ולא מזרחה. אבל נשער בנפשותינו שהוא עודנו חי; שהוא ביקש, ומצא, מקלט בברית-המועצות והתעוררו בלבו, כמו אצל פרופסור לוויץ, געגועים לארץ קטנה, רחוקה, קרובה, בלתי- נשכחת, בלתי-עקירה, והוא מבקש היתר יציאה משלטונות ברית-המועצות. בכמה היו מעריכים את היתר היציאה בשביל אלברט איינשטיין ? מסתבר שהם מעריכים אפילו בחבלים את ההשכלה לדרגותיה. לכל רופא, לכל מהנדס, לכל רש ולכל ראש יש היום תעריף בברית-המועצות. כמה היו דורשים בעד ראשו של אלברט איינשטיין ?
אנחנו מוסיפים להתבונן בתעריפים האלה ולעתים יש לנו הרושם ששליטי הקרמלין סוברים כי הוחזר הקפיטליסם לברית-המועצות. במזימה זדונית זו הואשמו, בימי סטאלין, טרוצקי, ריקוב, בוכרין, קמינייב, זינובייב, טוכצ׳בסקי, יונה יקיר ועוד. ואם גדולי המהפכנים יכלו, כפי שנאמר לנו, לחשוב על החזרת הקפיטליסם - מי יודע, אולי האפרטצ׳יקים פודגורני, ברז׳נייב וקוסיגין ניסו לעשות כמוהם או עשו ? כי הרי אין הם יכולים להעלות על הדעת שאיש אחד בברית-המועצות יוכל להושיט להם 7,000 דולרים, 9,000 דולרים או 30,000 דולרים. האם יש לשער שמתחת לחלונות הקרמלין עסקו רבבות אזרחים בברית-המועצות בעסקים קפיטליסטיים מובהקים, ניצלו את ההמונים, מצצו את דם הפועלים ועשו הון תועפות ו הן הון תועפות דרוש למשכילים היהודים כדי לזכות בהיתר יציאה לארץ- ישראל.
הנה המספרים: בארץ הקומוניסט מקבל פועל בחודש בין 70 ל-120 רובל; מהנדס מקבל בין 150 ל-200 רובל בחודש; רופא — 120 רובל; איש מחקר - 130 רובל; פרופסור — בין 300 ל-350 רובל. כמובן, הפער החברתי גדל עם התקרבותנו אל האמנים לסוגיהם זמרים, אנשי קולנוע ותיאטרון, אנשי בידור וכמו כן אנשי הצמרת של המפלגה, של המשטרה החשאית, עד שהם מגיעים לסכומים אגדתיים של מאות רובלים נוספים, לעתים אף למעלה מ-1000 רובלים. אבל בכל זאת, גם במשכורות כאלה, איך יוכל אדם להגיע לתשלום של אלפים או אפילו רבבות של רובלים, שהם עוד יותר בדולרים ? האם באמת הוחזר הקפיטליסם לברית-המועצות והוא משתולל, והוא מרוויח רבבות דולרים או חוסך אותם ?
כמובן, יש אפשרות שנייה: מלבד הנסיון לחסום על-ידי כך בפני היהודים את הדרך ארצה ישראל, מניחים שם בקרמלין שמישהו ישלם איך-שהוא. הקפיטליסטים באמריקה ישלמו.
באמרי את הדברים האלה, אדוני היושב-ראש, אינני יכול שלא להיזכר בדו-שיח שהיה לי לפני 32 שנה עם נציג המהפיכה, אחד הרבולוציונרים המקצועיים על-פי הגדרתו המפורסמת של לנין; עם מי שאמש שמענו עליו תיאור מפיו של מרדכי אורן בתכנית ״השעה השלישית״ על צ׳כוסלובקיה וגורלה המר בחודש אוגוסט, חודש הפלישה, כדי לרמוס ניצנים ראשונים של חירות מתעוררת של עם משועבד, פעם על-ידי הנאצים ופעם על-ידי הקומוניסטים. לפני 32 שנה, כאשר התווכחו על ציונות, שמענו באותו לילה הודעות מה זו ציונות: ״קומדיה של בובות׳׳; ״הרצל שלכם מכר את העם היהודי לבורגנות הבין-לאומית״; ״מדינה שאיננה קיימת ולא תקום לעולם הבאתם לפני הנוער היהודי כדי למשוך אותו מן התנועה המהפכנית״ — כך אמר וכך ליגלג. וכאשר החל ציוני כלוא להסביר שהציונות היא תנועת שיחרור היסטורית אדירה הדור- שת קרבנות, מחדשת עם, בונה ארץ, שוב נשמע הצחוק הלגלגני: ״הנה״, אמר, ״אמש, במקום שבו אתה יושב, ישב פני איש מ׳גשומר גצעירי — הרוסים אינם מבטאים הא - והוא התפאר בפני שהם בונים שם, בפלשתינה, קולחוזים. איזה צחוק, לוקחים כסף מן הקפיטליסטים האמריקנים ובונים קומונות בארץ- ישראל. כך הם מגשימים את הסוציאליסט שלהם״.
חלפו מאז שנות דור. והגה מסתבר, שהמנהיגים של המדינה הקומוניסטית הראשית, הניצבת, כפי שנא- מר במסמך הממלכתי, בראש המשפחה הסוציאליסטית, ממש רוצים ללכת בדרך הזאת על-ידי סחיטה, על- ידי סחטנות, שאיננה נבדלת משום תופעה כזו המקובלת בין עבריינים ברחבי תבל - לחטוף אנשים ולדרוש בעדם כופר, שאם לא כן... — הם מנסים לקבל בשלב הראשון חצי מיליארד דולר, ברבות הימים אולי מיליארדים דולרים מידי קפיטליסטים באמריקה, כדי לבנות קולחוזים, סובחוזים ועוד מיני מוסדות קידמה כאלה בארץ הקומוניסטית.
אבל אם עושים עמנו חשבון, אדרבה, נשיב להם בחשבון. ב״ליטרטורניה גאזטה״, ביום ה-23 בפברואר שנה זו, נתפרסם מאמר מחקר על ההשכלה הגבוהה בברית-המועצות. במאמר הזה מוסבר, כי שנה אחת של השכלה גבוהה עולה 940 רובל לאיש. המחקר קובע, כי בשלוש שנות עבודה מחזיר האדם למדינה את דמי השכלתו. כמה שנים עבדו משכילינו בברית-המועצות מאז גמרו את האוניברסיטאות ? שלוש שנים ? — הם עבדו עשר שנים, עשרים שנה. גברת קומוניסטית אחת מעיזה לומר לדורשי-ציון: ״הפועלים בברית-המועצות עבדו כדי שאתם תקבלו השכלה״. האם הוריהם של המשכילים האלה לא עבדו ? והאם הם עצמם לא החזירו מזמן את אשר הוציאה המדינה, כפי שקורה בכל מדינה, על חינוכם ואדרבה, יתבוננו הקומוניסטים איזו ריאקציה אפלה הם מטילים על עולמנו, איזו נסיגה של האנושות. בשנות החמישים והשישים היתה תנועה אדירה של אנשי מדע מאירופה המערבית לעבר ארצות- הברית. יצאו לא מאות — אלפים, ואולי אפילו יותר, למען הטבת תנאי קיומם. מצרפת, מבריטניה, מכל רחבי העולם יצאו לארצות-הברית. האם עלה על דעתם של אנשים הקרואים בפיכם קפיטליסטים, נצלנים, - האם עלה על דעתם של חברי ממשלות בכל רחבי תבל לנסות לעצור בעד התנועה הזאת על-ידי הטלת דמי השכלה: תחזירו מה שהמדינה הוציאה בשבילכם למען תהיו פיסיקאים, רופאים, מהנדסים, פרופסורים ועוד? הן זה היה מחוץ למסגרת המחשבה של כל אדם. כיצד קרה שאנשים הקוראים לעצמם מהפכנים, מגשימי הסוציאליסט, עלו על דרך זו של ריאקציה במלוא משמעות המושג? האדם הוא אובייקט, כל מה שיש לו, שייך למדינה. פעם אמרו: omnia mea mecum porto, עכשיו אומרת בחת-המועצות: לא שלך - ההשכלה שלי. ואם אתה יוצא, כשאתה יהודי — שלם; ואם אין לך — תביא את הכסף מן הקפיטליסטים בארצות-הברית.
אין זה עדיין סוף החשבון. אני מבקש לשאול את השליטים בקרמלין, אשר באו במקומו של חרושצ׳וב - האיש שגילה לנו מה התרחש במשך שלושים שנות שלטונו של סטאלין: לפני-כן כרעתם ברך בפניו כעבדים משום שהמשטר שלכם הוא משטר של עבדים לעבדים - אנחנו רוצים לשאול את השליטים בקרמלין: איך ניצלתם עבודה של מאות אלפי יהודים בברית-המועצות במחנות הריכוז שלכם ? יש אנשים בכנסת אשר היו במחנות האלה. הם ראו במו עיניהם. נכון, שם היו עבדות וניצול שאין להם משל ודוגמה, אולי מימי קראסוס וספרטקוס, בתולדות אנוש, ניצולו של האדם העובד מכל האומות. היו שם יהודים רבים מרחבי ברית-המועצות ומחלקי אירופה אחרים.
אך זאת אספר לכנסת, ועל-ידה - לעם היהודי: באחד ממחנות הריכוז ההם בא ביום סגריר מוסמך מטעם ממשלת ברית-המועצות. במחנה ההוא סללנו רכבת לאורך 1,400 קילומטרים, בטייגה, בטונדרה, בשלג המגיע עד צוואר וקור הנמשך עשרה חודשים תמימים ומגיע עד 50 מעלות צלסיוס מתחת לאפס, - בסחבות, ברעב, בקללות של פושעים פליליים, בזוהמה, גיהנום עלי אדמות. אין זו הפרזה. המוסמך הזה בא ואמר: עד תאריך מסויים תיגמר העבודה, זו ההוראה של המפלגה והממשלה, אפילו אם תחת כל מטר ישכב אדם מת. תחת כל מטר, 1,400 קילומטרים — נעשה את החשבון. כמה ניצלתם את הדם והדמע של היהודים במחנות הכפייה שלכם? איך בניתם את ארצכם במחיר המוות, הרעב וההשפלה של מאות אלפי יהודים? עבודה זו אינה שווה בעיניכם?
ועוד נמשך החשבון. בשנים 1948 עד 1957 נתן כל עובד בברית-המועצות מילווה למדינה — משכורת של חודש תמים. על-פי כל חישוב הכניס היישוב היהודי בברית-המועצות במילווה זה לקופתה לפחות 570 מיליון רובלים, שהם למעלה מ-600 מיליון דולרים; אבל כאשר יהודי יוצא לארץ-ישראל, אין מחזירים לו את המילווה; לעומת זאת, כאשר לא-יהודי עוזב את ברית-המועצות, מחזירים לו את המילווה. הוא הדין לגבי הפנסיה, שגם היא מסתכמת במאות מיליוני רובלים או דולרים. כאשר יוצא לא-יהודי מברית-המועצות, משלמים לו את הפנסיה; כאשר יוצא יהודי לארץ-ישראל, אין נותנים לו פרוטה מן הפנסיה שהוא צבר בעמלו ובזיעתו, אולי במשך עשרות בשנים.
אדוני היושב-ראש, קיבלנו לאחרונה ידיעות מברית-המועצות. כבר נקראו יהודים למשרדי ״אוביר" הראו להם את הדרכון עם הוויזה: אתה יכול לצאת - 6,400 רובלים; לא תתן - לא תצא. אנו בנעורינו למדנו במיתולוגיה על יסורי טנטלוס. בימינו, היש ביטוי מובהק יותר מאשר תופעה זו מבחינת היסורים ההם ? היהודי כבר פוטר מן העבודה, הוא כבר מוכן בכל נפשו ,ובכל לבו ללכת לארץ — נכון, לא נתבייש לומר — המובטחת, ארץ אבותיו, אשר עליה געגועי נפשו ולה אהבת לבו. הוא כבר קיבל היתר יציאה, והנה - אם לא תשלם את האלפים האלה, לא תצא. איזו התעללות באדם. וכל זאת חמישים-וחמש שנים לאחר שהובטח לאנושות עולם שכולו טוב, שכולו צדק, שכולו יושר, ואפילו היעלמות המדינה עצמה עם כוח כפייתה.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש להציע פעולות נוכח המזימה, החרפה, הסחטנות הזאת:
א. אנו קוראים לנוער היהודי ברחבי תבל לא לנוח ולא לשקוט. צעירי ישראל, דעו כי שוב מתנהלת מערכה על עתידו של העם היהודי כולו. לא תעמדו מנגד. בימים, בשבועות, בחודשים הבאים תצאו אל כל השגרירויות, אל כל הקונסוליות ואל כל הנציגויות הדיפלומטיות של ברית-המועצות בארצות מושבותיכם, תקיימו שם משמרות קבועות יומם ולילה, תניפו את מגילת זכויות האדם, תניפו את הסעיף המפורסם על חופש התנועה לכל אדם - ״לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו שלו״, ותניפו את הקריאה נגד הסחיטה והסחטנות שבכופר נפש ודמי השכלה. ויראו אתכם כל באי עולם במערכה זו.
יותר מדי זמן קראו הקומוניסטים בעולם, על-פי פקודה ממוסקבה, להפגין ליד כל הצירויות וכל השגרירויות למען האינטרסים שלהם, האינטרסים האימפריאליסטיים שלהם. הגיעה השעה שהשגרירויות והצירויות של ברית-המועצות ישמשו אובייקט להפגנות אנושיות, אדירות, צודקות, מתמידות.
ב. היהודים בארצות-הברית יעלו בהמוניהם, ברבבותיהם ובמאות אלפיהם, לוושינגטון, יתייצבו לפני הבית הלבן ויתבעו הצלה לאחיהם, גאולה ליהודים הנדכאים. יקראו לנשיא ארצות-הברית לפעול למען ביטול הבושה האנטי-אנושית הזאת.
אם זה נכון, כפי ששמענו - ואנו מאמינים שזה נכון — שנשיא ארצות- הברית בהיותו במוסקבה פעל למען זכות היציאה של היהודים משם לארץ-ישראל, יפעל נא כדי שההבטחה שניתנה לו לא תושם לאל.
אבל לא רק בארצות-הברית; גם בפאריס, בלונדון, בבריסל ובהאג, בכל הארצות שבהן יהודים חפשיים לעשות למען אחיהם, ייצאו אל משרדי ראשי הממשלות בארצות אלה ויתבעו מהם להתערב. כן, אין היסוס להשתמש במלה "להתערב", משום שלמען עניינים אנושיים בתקופתנו מתערבים. ואוי לה לאנושות אם היא נוהגת כפי שנהגה בשנות השלושים, כאשר טענה: עניינים כאלה הם ענייניה הפנימיים של ארץ מסויימת. כולנו למדנו לקח; עניינים כאלה אינם ענייניה של ארץ אחת, אלא של כל העמים.
ג. התקפה באירגון האומות המאוחדות בכל מוסדותיו. עם פתיחת המליאה תועלה בעיה זו לפני כל חברי אירגון האומות המאוחדות, ויסבירו לנו נציג ברית-המועצות וכל אלה המקיפים אותו מאירופה המזרחית איך זה משתלב עם קומוניסט, סוציאליסם, עם קידמה אנושית, להטיל דמי השכלה על אזרחים הרוצים לשוב למולדתם ההיסטורית.
ד. כנס של מדענים, במיוחד של מדענים. חבריהם למדע היו — כפי שאמר פרופסור לוויץ — לעבדים, מהם נדרשים התשלומים האגדתיים.
ב"אביב העמים" פירסמו מרקס ואנגלס את המניפסט הקומוניסטי, הבטיחו - בעקבות המהפיכה הצרפתית והתקוממות העמים ב-1848 [1948 במקור – א.ט.]- את המהפיכה הנוספת, הפרולטרית, שתביא לאנושות את קידמת-הקידמות, ולא תוסיף עוד לשאוף. במניפסט ההוא הוטבעה הסיסמה "פועלי כל הארצות, התאחדו", המתנוססת עד היום מעל העמוד הראשון של ה"פראבדה". היום אנו חיים בסתיו של העולם הזה. עם השלכת נושבת ממנו רוח צינה של ריאקציה אפלה. לכן יש היום מקום להמיר את הסיסמה ההיא לגבי העוולה הנעשית לאנשי מדע ולהשמיע בכל העולם את הקריאה: מדעני כל העולם, התאחדו!
ה. משפט ציבורי, על-פי הדגם של המשפט נגד העלילה על דימיטרוב, באחת מבירות העולם, כנגד מדינה המנסה לסחוט מיליונים ומיליארדים של דולרים על חשבון חירותו של אדם. ויבואו הם ויגנו על מעשי העוולה שלהם.
אדוני היושב-ראש, היום הזה ניתן כבוד לאחינו בברית-המועצות; גם על עמידתם בימים אלה קיבלנו ידיעות אחרונות. אין שבר, אין פחד, אפילו הומור מסויים הם כבר הנהיגו בינם לבין עצמם, סימן לעמידה ללא חת. אחד פוגש את רעהו ושואל: דוקטור, כמה אתה שווה ? השני, מהנדס, שואל: כמה עלי לשלם? אין כל פחד בלבם. האין זה אחד הגסים בתולדותינו, שמימי המכבים לא ראינו כמותו ? אנשים שחונכו על ברכי הקומסומול שבים אל אלוהינו, אל עמנו ואל ארצנו, בלב אוהב וללא חת. איזו גבורת נפש; אגו עומדים נפעמים מול תופעה זו. נגדם — ברית-המועצות. נכון, ברייה כבר איננו, אבל הק.ג.ב. ישנו. בימים האחרונים כבר חוקרים אותם ומציגים להם שאלות חדשות, פרובוקטיביות: האם יהיה זה טוב בשביל הציונות ? האם אתה מוכן להגן בנשק ביד על המולדת הסובייטית? אנו שומעים את השאלות האלה. הן מהדהדות באזנינו עוד מימי סטאלין האפלים ביתור.
אנו מרכינים ראשינו בפני אחינו הלוחמים בברית- המועצות. אולי היום הם המהפכנים האמיתיים. הם נלחמים נגד עריצים למען חירות, הם מוכיחים שאין להרכין ראש בפני כוח ברוטלי אם אתה מאמין בעניין צודק. הם מוכנים ללכת לבתי-סוהר ולמחנות ריכוז על זכותם לשוב ציונה.
