המצב הצבאי וטענת "התואנה"
המצב הצבאי וטענת "התואנה"
בתוככי ציון הנצורה שוב מנסים אנשי האנוכיות הטמאה להרים קולם ולהסית למלחמת אחים.
הם ששקרו לנפשם ורמו את העם.
הם - שטעו והטעו והובילונו מדחי אל דחי.
אשתקד קראו "למאבק בלי רתיעה". הוציאו את טובי הנוער לקרבות, שמהם נפלו עשרות חללים. דרשו מאתנו "מרות" וקבלוה. דברו רמות. הבטיחו הבטחות. ומיד, עם המכה הראשונה, נסוגו בבהלה - עד לפריס, עד ללונדון.
אחרים דרשו-בימי הבחירות-"מאבק רצוף", ועד היום הזה אינם חדלים לדבר עליו ברציפות.
אחרים הבטיחו "מאבק צמוד", ביחוד לעליה "שעליה נתן את נפשנו". ומה עשו? המעפילים נלחמים בגופם על זכות העליה למולדת, הם נהרגים ונפצעים ומגורשים, ואילו הפטפטנים המתעתעים "מגיבים" על כך במאמרי סרק, בעוצר פנימי, בסגירת חנויות, בצריחות ריטוריות ובכלי זיין דומים, ממשיים מאד ומועילים מאד...
אף על פי כן, הם מוסיפים לטמטם את המוחות בסיסמה: "המעפילים יעפילו"! לאן יעפילו? הרי כולם מובלים מוכים, קרועים, שותתי-דם, לאיי-הגזרה, ומשם הם מובאים קבוצה קבוצה, במסגרת המכסה של בווין, הקובעת את גורלנו וגורל אחינו.
בינתיים גם בווין דבר. והכל ברור. הכל גלוי. תכנית חסול. גיטו. עבדות. כלייה.
והיכן "המאבק"? - הבלתי רצוף, הרצוף, הצמוד? היכן "ההתנגדות העממית?" היכן "העמידה המאורגנת"?
שקר והבל!
עתה הם צורחים:
"התקפותיו של הארגון הצבאי הלאומי נתנו תואנה לאוייב להטיל מצב צבאי". "מידי הפורשים באה הרעה".
אכן טענה מענינת. אם כך יש לומר:
פצוץ הגשרים ביוני אשתקד נתן תואנה לאויב להרוס משקים, לערוך חפושים, לאסור המונים. למה, איפוא, פוצצו הגשרים? למה נאמר אח"כ מעל "החומה"; המרי העברי אך החל?
סרובם של היוונים להכנע למוסוליני נתן לו תואנה לצאת למלחמה נגד יוון.
מלחמת הפרטיזנים נגד הפולש הנאצי ברחבי אירופה נתנה תואנה להיטלר לרדוף את האוכלוסיה המשועבדת בארצות הכבושות.
סרובה של לנינגראד להכנע נתן להיטלר תואנה לשים עליה מצור ולהרעיב מיליון וחצי תושביה.
"תואנה"!
הללו עדיין אינם מבינים - או מעמידים פנים שאינם מבינים-כי אנו עומדים במלחמה לחיים או למות, במלחמה על עצם קיומו של עמנו, וכי במלחמה זו יש להקריב קרבנות רבים ולהתייסר ביסורים על-אנושיים, והכל כדאי, באשר בלעדיה - אויה לנו, ואויה לבנינו.
האם עלינו תלינו, תבוסנים עוורים שכמותכם?
אלמלא מלחמתנו לא היה לכם אפילו יסוד ממשי, לדרוש קצת יותר סרטיפיקטים תמורת שתוף הפעולה עם משמידי עמכם.
אלמלא מלחמתנו היו משליטים עליכם את הפדרציה של מוריסון, שבה מצא ה"משמר" נקודות-אחיזה.
אלמלא מלחמתנו היו ממליכים עליכם בעוד שנתיים, שלוש, את המופתי בתור נשיאה של "המדינה הפלשתינאית", את ג'מאל איל חוסייני בתור ראש המיניסטרים שלכם ואת פאוזי קאוקג'י בתור שר המלחמה שלכם, ואילו ד"ר ווייצמן היה מתמנה כ"אובער-יודע" של השטח העברי האוטונומי עם אוניברסיטה "ועם הכל" - כדברי בווין.
מלחמתה של המחתרת העברית הבלתי מנוצחת הצילה את המוני העם מיאוש, את המולדת משעבוד, את אחינו ואת בנינו מאבדון וכלייה. המלחמה הזאת, המפתיעה גויים ועמים, ידידים ואויבים, דורשת קרבנות. היא עוד לא נסתיימה. היא אך החלה. והיא איננה תלויה עוד ברצונו של מישהו. כוחות כבירים, שמקורם בעברה של האומה ובאינסטינקט הקיום שלה, הם המנהלים אותה והם שיוציאונו מעבדות לחרות ומאפילה לאור.
אנו מאמינים!
