הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ב אב תשל"ז 27 יולי 1977 הודעת ראש הממשלה על מסעו לארצות -הברית
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. אלו הבעיות שהועלו בשיחות בוושינגטון: המצב בדרום לבנון, ועידת ז׳נבה והרכבה, מטרת המשא-ומתן בין ישראל לשכנותיה, בעיית ערביי ארץ-ישראל, ההתנחלות היהודית, יהדות סוריה, יהדות ברית-המועצות.
הודענו לנשיא ארצות-הברית בקשר עם המצב בדרום לבנון: א) אין אנו רוצים שום שטח של לבנון; ב) אין אנו רוצים בשום מלחמה שתפרוץ על רקע המאורעות בלבנון; ג) לא נעזוב לאנחות את המיעוט הנוצרי בלבנון. הסברנו כי אנחנו היינו מיעוט במשך דורות רבים ותמיד עמדנו על סף האיום בהשמדה. הוספנו והסברנו כי אמנם בארצנו אנחנו רוב גדול, אבל במזרח התיכון אנחנו מיעוט קטן ומשום כך אין אנו יכולים להשלים עם נסיון להרוס, לאבד ולהשמיד מיעוט. הפעם מדובר במיעוט נוצרי ויש לו זכות קיום לא פחות מאשר לרוב המוסלמי. בעזרת מפה הוכחנו כי הכפרים הנוצריים בדרום לבנון הם בבחינת אי קטן מוקף בעשרות כפרים מוסלמיים. כי בדרום לבנון נמצאים היום 5,000 מחבלים.
תופיק טובי (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
לא אמרתם שאתם מלבים שם את האש?
ראש-הממשלה מ. בגין:
והם מפגיזים את הכפרים הנוצריים מדי לילה בלילה. מדינת ישראל מוסיפה להושיט לכפרים הנוצריים עזרה. יכול אני לומר כי אלמלא עזרתנו, המיעוט הנוצרי בלבנון, ובעיקר בדרום, היה מושמד, אנחנו נוסיף להגן על המיעוט הנוצרי בלבנון ולא ניתן לאלה שקמו לכלותנו להביא לידי השמדתו.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
האם זה נכון שאתם מפגיזים כפרים בדרום לבנון ל אני מתקן את דברי: האם הממשלה שולחה צבא להפגיז כפרים בדרום לבנון?
ראש-הממשלה מ. בגין:
באשר לוועידת ז׳נבה והרכבה: אנחנו הצענו לזמן מושב חדש של ועידת ז׳נבה החל מ-10 באוקטובר שנה זו. כלומר, לאחר חגי ישראל.
המושב הזה, על-פי התקדים שנוצר לפני ארבע שנים, צריך להיות מזומן על-ידי שני יושבי-הראש; כלומר, על-ידי ארצות-הברית וברית-המועצות, בהתאם לסעיף 3 של החלטה 338 של מועצת הבטחון האומרת : מועצת הבטחון מחליטה כי מיד ובמקביל להפסקת האש יתחילו דיונים, ייפתח משא-ומתן בין הצדדים הנוגעים בדבר, תחת מה שנקרא בלעז appropriate auspices, במטרה להקים שלום צודק וקבוע במזרח התיכון.
אנחנו צייננו כי החלטה 338 כוללת וכן מאזכרת את ההחלטה 242 של מועצת הבטחון מ-22 בנובמבר 1967. כמו כן הצענו שמשלחות מיופות כוח של מדינות ריבוניות ישתתפו במושב החדש של ועידת ז׳נבה. הוספנו פירוט לאמור: ישראל, מצרים, סוריה וירדן.
המדינות המשתתפות בוועידת ז׳נבה לא יציגו שום תנאים מוקדמים בקשר עם השתתפותן בוועידה. בישיבה הפומבית של המושב החדש של ועידת ז׳נבה ימסרו הנציגים של המדינית המשתתפות בה הצהרות פתיחה. לאחר שתסתיים הישיבה הפומבית תוקמנה ועדות מעורבות, לאמור: מצרית—ישראלית, סורית— ישראלית וירדנית—ישראלית.
במסגרת הוועדות המעורבות הללו יתנהל המשא- ומתן על חתימת חוזי שלום בין ישראל לבין שכנותיה. ראשות הוועדות תעבור ברוטאציות בין נציג ישראל לבין נציג המדינה השכנה. לאחר שיוסכם על תוכן חוזי השלום — לאמור: סיום מצב המלחמה, קביעת הגבולות, יחסים דיפלומאטיים, יחסים כלכליים ועוד — תזומן ועידת ז׳נבה לישיבה פתוחה נוספת ובה ייחתמו חוזי השלום.
אלה היו הצעותינו ביחס להרכבה של ועידת ז׳נבה שהבאנו לפני הנשיא ויועציו.
נשאלנו: האם אנחנו נסכים לשתף בוועידת ז׳נבה את לבנון? השיבונו: הן.
בקשר עם הרכבה של ועידת ז׳נבה נשאלנו — אם כי אמרנו בהצעותינו את הדברים במפורש — מה תהיה עמדתנו להשתתפותו של הארגון הקרוי בלעז P.L.O.? והודענו שהשתתפות זו אינה באה בחשבון.
גם נשאלנו: האם נסכים שבמשלחת הירדנית ישותפו ערביי ארץ-ישראל? — השיבונו: הן, ובלבד שלא יהיו אלה נציגים של אותו ארגון שהזכרתיו.
אני מבקש להבהיר את עמדתנו זו למען יהיה ברור גם לבית וגם לאומה בארץ וגם לעם היהודי ולדעת הקהל בכל הארצות. האירגון המכונה פ.ל.או. הוא אירגון מרצחים; שאיפתו להרוס את מדינת ישראל. מאז ימי הנאצים לא היה לעם היהודי אויב יותר אכזרי, יותר שואף לשפוך דם יהודי. אין לנו על מה לשאת ולתת אתו. אנחנו לא ננהל שום שיחות על הריסתנו. גם דרך הפעולה של אותו אירגון היא נאצית. הוא מתכנן מראש רצח אנשים, נשים וילדים. ומשאנשיו מבצעים את זממם הם צוהלים על שהצליחו להרוג איש, אשה וילד בישראל. שאיפתו להרוס את מדינת ישראל על-פי הסעיף 19 למסמך הקרוי "אמנה פלשתינאית". שם נאמר כי הקמת מדינת ישראל בטלה לחלוטין.
בסעיף אחר של אותה אמנה נאמר כי היהודים הגרים בארץ הזאת יוכרו כ Palestinians"" בלשון שבה קראנו את האמנה, אבל רק אלה שהיו בארץ הזאת או נולדו בה עד ראשית "הפלישה הציונית"...
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אבל אם אש״פ יכיר בישראל אתה מוכן להכיר באש"פ ?
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
אתה הנציג שלו כאן?
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אם אש״פ יכיר בישראל אתה מוכן להכיר בו?
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
אתה נציג אש״פ בבית הזה ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
...הכוונה הברורה של הסעיף הזה לומר שרק 50—60 אלף יהודים שחיו בארץ עד מתן הצהרת בלפור יוכרו כ Palestinians"" והשאר אין להם מה לעשות בארץ הזאת. כלומר, 2 מיליון ו-950 אלף יהודים, לפי מזימתם, יהיה עליהם לעזוב את ארץ-ישראל. מובן מאליו שכל השאיפות האלה אין להן כל יסוד במציאות. אותו אירגון מרצחים לא יהרוס את מדינת ישראל, לא יביא לידי הוצאת היהודים מן הארץ, וכל מאמציו יהיו לשווא. אבל בשבילנו קובעות השאיפה והדרך, והן במלוא משמעות המושג נאציות. משום כך איננו מוכנים לנהל משא-ומתן כלשהו עם נציגים של האירגון המכונה פ.ל.או,
הבהרני את העמדה הזאת לבלתי השאר צל של ספק באזני הנשיא ויועציו. זו עמדתה של ממשלת ישראל.
יש גם להזכיר שבהסכם בין ארצות-הברית ובין מדינת ישראל בקשר לוועידת ז'נבה נקבע כי כל שינוי בהרכבה יהיה טעון הסכמת כל הצדדים המשתתפים בוועידה. זו הזכות שניתנה לנו — להתנגד לכל שינוי. כלומר, שינוי יכול לקרות רק בהסכמתנו. אנחנו מסכימים שלבנון תשתתף בוועידת ז׳נבה ואיננו נותנים את הסכמתנו כי האירגון הקרוי פ.ל.או. ישתתף בה. זכות ניתנה כדי להשתמש בה. אנחנו עומדים על קרקע מוצקה הן של התקדים, לאמור: ועידת ז׳נבה בהרכבה כפי שזומנה לפני ארבע שנים, והן על-פי התחייבות מפורשת של ארצות-הברית במסמך משותף אמריקני-ישראלי, התחייבות שלפיה כל צד — כלומר, גם ישראל — זכאי להתנגד לאיזה שהוא שינוי בהרכבה של הוועידה.
אנחנו איפוא לא נסכים בשום תנאי להשתתפותו של האירגון הקרוי פ.ל.או. בוועידת ז׳נבה.
מה מטרת המשא-ומתן בין ישראל ושכנותיה ? — אני מודיע לכנסת כי זו הפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים הוסכם על דעת שתי הממשלות, ממשלת ארצות-הברית וממשלת ישראל, כי המטרה של המשא-ומתן בז׳נבה, או כל משא-ומתן בינינו ובין שכנותינו, היא חוזי שלום, Peace Treaties.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אין בזה שום דבר חדש. הממשלה הסובייטית, בהצהרה רשמית לממשלת ישראל, דיברה על חוזה שלום.
זידאן עטשי (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
אולי תחדש לנו משהו, חבר-הכנסת וילנר ?
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
מה השגת? ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת וילנר, נתחלף בתפקידים, אתה תקרא את הספרות הסובייטית ואני את הספרות העברית. קריאת-הביניים הזאת אין לה שום שחר. ברית-המועצות מעולם לא דיברה על חוזי שלום. אני מבקש לתת לי להמשיך לדבר, חבר-הכנסת וילנר.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אבל זו עובדה...
היו"ר י. שמיר: חבר-הכנסת וילנר, אתה מפריז ואני אבקש אותך להפסיק.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
מותר לעשות קריאת-ביניים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
עשית זאת. למה לחזור עליה? למה לחזור על דבר שאין לו שחר? תבדוק זאת. אם יתנו לך לבדוק — תבדוק.
אם אומרים חוזי שלום, אדוני היושב-ראש, בעצם אין צורך לפרט. נחתמו חוזי שלום אחרי מלחמת העולם הראשונה בטריאנון, סבר, לוזאן, סן ז׳רמן; נחתם חוזה שלום אחרי מלחמת העולם השניה בפאריס, ב-1946, בין בעלות הברית ורומניה, בולגריה, פולין, איטליה; נחתם חוזה שלום אחרי מלחמת העולם השנייה בין ארצות-הברית ובין יאפאן.
כל מי שקורא את חוזי השלום האלה יודע כי, על-פי המשפט הבין-לאומי, הסעיף הראשון בהם הוא: ״מצב המלחמה מסתיים״. הפרק השני הוא טריטוריאלי. בחוזי השלים נקבעים הגבולות, הגבולות הקבועים בין המדינות שהיו קודם במצב מלחמה. יש פרק על יחסים דיפלומאטיים והחלפת שגרירים. יש בחוזי השלום פרק על היחסים הכלכליים ועוד. במלה אחת: אמרת ״חוזה שלום״, אמרת הכל על מהות השלום ואין עוד צורף להתווכח על מהות זאת, משום שהכל נאמר ב״חוזי השלום״.
אני שמח לציין שממשלת ארצות-הברית הסכימה כי מטרת המשא-ומתן תהיה חתימת חוזי שלום. בכל זאת, כדי להבטיח שלא יהיה שום ספק ביחס לבעיה מה פירושו של שלום בעינינו, שלום קבע, שלום אמת בינינו ובין שכנינו, אנחנו לא רק הצענו את חוזי השלום אלא גם פירטנו את תכנם.
אחד מחברי הכנסת הביע דאגה שהדבר פורסם ולא הכנסנו לפירוט את היחסים הדיפלומאטיים. לא היתה שום סיבה לדאגתו. נכון שנפלה טעות בהכתבה, ואולי זו טעותי, אבל בבוקר בבוקר, לפני הפגישה עם הנשיא ויועציו, שבתי וקראתי את המסמך ומצאתי שהמלים ״יחסים דיפלומאטיים״ אינן מופיעות. העתקנו את העמוד השני של המסמך וכמובן הכנסנו את "יחסים דיפלומאטיים״. כך נמסר המסמך לנציגי הממשל האמריקני.
יש שאלה שקיימת במציאות: האם מדינות ערב תעמודנה על השתתפותו של האירגון הקרוי פ.ל.או. בוועידת ז׳נבה. אנחנו את עמדתנו הבהרנו לבלתי השאיר כל ספק ביחס למהותה. אבל אנחנו קיבלנו הודעה כי מצרים וסוריה תובעות במפגיע שאותו אירגון מרצחים ישתתף במושב החדש של ועידת ז׳נבה. לכן היה עלינו לחשוב מה היא האלטרנאטיבה במקרה שמדינות ערב אלה תתעקשנה ותתבענה את שיתופו של האירגון פ.ל.או. בוועידת ז׳נבה. אם הן תגלינה בענייו זה עקשנות, אם תעמודנה על התביעה לשתף את פ.ל.או. בוועידת ז׳נבה — הן תעשינה את זימונו של המושב החדש של הוועידה לבלתי-אפשרי.
מה היא איפוא האלטרנאטיבה? הצענו לממשלת ארצות-הברית שתי אפשרויות אלטרנאטיביות: האחת — אנחנו מסכימים שממשלת ארצות-הברית תפעיל את שירותיה הטובים בכל הבירות הנוגעות בדבר, לאמור: בירושלים, בקהיר, ברבת-עמון, בדמשק, אם נוסיף גם את לבנון — בבירות, כדי להקים את הוועדות המעורבות, שלוש או ארבע, כפי שהזכרתי אותן; ואלה הוועדות תנהלנה את המשא-ומתן על חוזי שלום.
האפשרות השנייה היא — קיום שיחות הקירבה כפי שהוצעו לנו על-ידי ממשלת ארצות-הברית בשנת 1972. אנחנו מסכימים שארצות-הברית תיתן שירותיה הטובים כדי לקיים שיחות אלה. ושוב, בשיחות האלה יתנהל משא-ומתן על חוזי שלום, במסגרת הוועדות המעורבות. אנחנו חושבים שזו הדרך המעשית הן לזימונו של מושב מיוחד בוועידת ז׳נבה והן לקבלת דרך אלטרנאטיבית.
ועדות מעורבות אינן חידוש; הן היו קיימות ברודוס ב-1949 והן השיגו הסכם בעל משמעות בין- לאומית וחתמו עליו. אלה הם הסכמי שביתת הנשק. בהסכמים נקבע, בין השאר, שהם צעד בלתי-אמצעי לקראת השכנת שלום קבע בארץ-ישראל. כך נאמר במפורש.
בסעיף אחר של הסכם שביתת הנשק נאמר שקווי התיחום אין לפרשם בשום פנים ואופן כגבולות טריטוריאליים או מדיניים ואין לראות בהסכם עליהם קביעת עמדה לגבי הזכויות והתביעות של כל צעד בקשר עם פתרון סופי של בעיית ארץ-ישראל.
על יסוד תקדים זה, באיחור של 29 שנים, לצערנו הרב, אנחנו מציעים לעשות שלום קבע כפי שהצדדים התחייבו בשנת 1949. מאז היו ארבע מלחמות, מאז היתה שפיכות דמים מתמדת. צר לנו על כך. ההבטחה שקיבלו על עצמן מדינות ערב לא קוימה על-ידן. מדינות ערב גם לא קיימו שאר התנאים בהסכמי שביתת הנשק. אחד הסעיפים קובע שאסור לתקוף אוכלוסיה אזרחית לא רק על-ידי צבא אלא גם על-ידי כוחות בלתי-סדירים. ומדינות ערב נתנו סיוע מחסה לתקוף על-ידי כוחות בלתי-סדירים את האוכלוסיה האזרחית שלנו במשך כל השנים. במשך 19 שנים עד מלחמת ששת הימים נרצחו 1,500 אזרחים ישראליים ונפצעו ונעשו לנכים אלפי אזרחים נוספים. והיו ארבע מלחמות, כולן תוצאה של התוקפנות הערבית ואי-הרצון של מדינות ערב לעשות את השלום שהובטח בהסכמי שביתת הנשק.
אבל העובדות האלה הן נחלת העבר. לאחר איחור רב, איחור טראגי שהוא מנת חלקן של כל האומות במזרח התיכון, יש רגע שבו צריך להתחיל להשכין שלום לתמיד במזרח התיכון. ומשום כך הדרך הזאת של הקמת ועדות מעורבות דו-צדדיות, בין ישראל מצד אחד לבין כל אחת משכנותיה מצד שני, היא הדרך המעשית להביא לידי חתימת חוזי שלום.
הועלתה לפנינו הבעיה של ערביי ארץ-ישראל; בלעז היא נקראת Palestine Question. אנחנו מן הרגע הראשון השגנו על עצם המונח הזה. ״פלשתין״ זה שמה של ארץ, ארץ-ישראל. כאשר אושר המאנדאט הבריטי בסאן רמו נאמר בו: Recognition having been given to the connection between the Jewish People and Palestine
כאשר וודרו וילסון, אשר נתן לעולם את המושג של הגדרה לאומית עצמית, מינה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועדה לענייני המזרח התיכון, היא הביאה לפניו המלצה לאמור: It is just that Palestine shall become a Jewish State-ישראל צריכה להיות למדינה יהודית.
כאשר ד״ר חיים וייצמן ז״ל עשה הסכם עם המלך פייסל נקבע ביסוד ההסכם שיהיו יחסי ידידות והבנה בין "The Arab State" ו-" Palestine". "אראב סטייט״ זה העם הערבי ו״פלשתיין״ — ארץ-ישראל בשביל העם היהודי.
כאשר הרברט סמואל היה הנציב הבריטי הראשון בארץ-ישראל הוא המציא המצאה מעניינת: באנגלית ״פלשתיין״, בערבית ״פלסטין״ ובעברית ״פלשתינה (א״י)", וכל אחד ידע שפירושן ארץ-ישראל. על-פי כל המסמכים האלה ואחרים ברור ש״פלשתיין״ פירושה ארץ-ישראל, הארץ שהובטחה לעם היהודי.
ולכן מי שקורא Palestine Question ומתכוון לערביי ארץ-ישראל מסלף את העובדות ההיסטוריות והוא אינו נאמן לאמת ההיסטורית. אנחנו מלכתחילה השגנו על עצם המונח Palestine Question. השיחות נסבו על הבעיה הזאת והמונחים היו שונים: בין השאר, Palestine Entity, ישות פלשתינאית או יחידה פלשתינאית. אנחנו הבהרנו שכל הצעה כזאת תביא באופן בלתי-נמנע להקמת מדינה הקרויה ״פלשתינאית״. באופן בלתי-נמנע, תהיינה ההצעות הממשיות המלוות את הרעיון הזה אשר תהיינה. ומדינה הקרויה ״פלשתינאית״, כפי שנניח מציע אותה נשיא מצרים סאדאת, ביהודה, בשומרון ובעזה, מחוברת בפרוזדור אקסטרי- טוריאלי, כלומר תחת ריבונות ערבית, בין שומרון ויהודה לבין עזה בדרום — מדינה כזאת היא סכנה לעצם קיומה של מדינת היהודים.
אין לנו שום צורך בציטאטים כדי לדעת מה רוצה אותו אירגון אשר ועידת רבאט הסמיכה אותו לייצג, כפי שנאמר, את כל ערביי ארץ-ישראל. תהיה אז שפיכות דמים מתמדת. אין זו תיאוריה. מצב לא כזה, אבל דומה, היה קיים 19 שנים והיווה לנו שפיכות דמים מתמדת. הותקפנו בירושלים, בשפריר על-יד תל-אביב, באשקלון, באשדוד, בצפון, במזרח, בדרום, מדי שבוע בשבוע, אם לא מדי יום ביומו.
אופיינית העובדה שנשיא מצרים, בבואו עם התביעה הזאת, איננו מבטיח חוזה שלום או שלום אלא מה, שנקרא בלעז nonbelligerency - אי-לוחמה, מושג שאין לו שום מעמד במשפט הבין-לאומי. במלים אחרות: לא שלום. ועלינו לקבוע שאילו היה נוצר מצב כזה, היה המזרח התיכון מאבד את הסיכוי, כל אפשרות, לשלום. כי אז, כפי שהוכחנו לנשיא ויועציו, היו הערבים מתבוננים לשנייה במפה והיו שואלים את עצמם: למה לנו לעשות שלום עם מדינת ישראל? התותחים שלהם היו עומדים במרחק של 9 מייל משפת הים בואכה נתניה, 10 מייל דרך קלקיליה, 20 מייל בואכה תל-אביב, 10 מייל מבאר-שבע, ועוד. הארטילריה הסובייטית בימינו טווחה 43 קילומטרים ו-800 מטרים. אין שום ספק שאילו היתה קמה מדינה פלשתינאית כזאת, בלא עבור זמן היא היתה מקבלת את כל הנשק החדיש והמתוחכם מברית-המועצות. זמן הטיסה מאודיסה לבית-לחם הוא פחות משעתיים. אחר הפלישה של ברית-המועצות לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968 היא גילתה חסרונות במערך הלוגיסטי שלה ומאז היא תיקנה אותו והיא היתה מסוגלת להעביר ברכבת אווירית לאנגולה ולמוזאמביק, מהלך אלפי קילומטרים מדרומה של ברית-המועצות, טאנקים, תותחים, טילים וכל האביזרים המלחמתיים ההתקפיים של ימינו. קל וחומר ארץ-ישראל. אז היה מוקם בסיס סובייטי בתוך אותה מדינה פלשתינאית.
אין זה מקרה שבוועידה במוסקבה, שנתכנסה לפני שבועות בראשותו של ליאוניד ברז׳נייב, השתתפו, כפי שאומרים בצבא שלנו — בו-זמנית, גם קאסטרו וגם עראפאת.
תופיק טובי (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
ואם היא תהיה עצמאית כמו ישראל, אתה מסכים למדינה כזאת ? אם תהיה מדינה פלשתינאית עצמאית כמו ישראל, אתה מסכים למדינה כזאת?
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת טובי, כבר השיבותי לך פעם. למה אתה, בעצם, מטיל...
(חבר-הכנסת ת. טובי קורא קריאת - ביניים)
חבר-הכנסת טובי, אתה קראת קריאת-ביניים. שמעתי אותך בסבלנות ובכבוד. שמע את התשובה. למה להטיל שיעמום על הבית ולחזור על דברים שכבר הושמעו? כבר שאלת אותי פעם ואמרתי לך: לאו, אין שום תנאי שבו אנחנו נסכים למדינה פלשתינאית. אבל אני מסביר עכשיו לבית ולאומה את המציאות, מה יקרה אם תקום מדינה כזאת או אילו היתה קמה. היא לא תקום.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אז יהיה שלום ובטחון.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת וילנר, תן כבר לחבר-הכנסת טובי לקרוא את קריאות-הביניים האלה. סוף כל סוף אתה נבחרת בקולות ערביים, לא בקולות יהודיים.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
זאת הפרדה גזענית.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל אמיתית. אני יודע את מספרי הקולות. אני יודע בדיוק את מספרי הקולות.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
מה שאתה מציע פירושו מלחמה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מקווה שחבר-הכנסת טובי לא ירחיק אותך מהמפלגה.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
כל הדיבור שלך זה מלחמה...
אריה אליאב (מחנה שלי):
מר בגין, בליכוד יש חבר ערבי מכובד מאוד שנבחר בקולות יהודיים. למה לעשות את זה? ההפרדה הזאת איננה טובה.
(קריאה: חבר-הכנסת אליאב, דרוזי.)
ראש-הממשלה מ. בגין;
חבר-הכנסת אליאב, שמע את התשובה. אינני עושה שום הפרדה בין אזרחים. כל האזרחים לפי אמונתנו שווי זכויות ואנו מתכבדים בכך שידידנו חבר הכנסת הדרוזי הוא חבר סיעת הליכוד. עליך לדעת שעם הקמת המדינה הכריזה התנועה שעל-ידה אני משרת את עם ישראל כי כל אזרח בישראל — ערבי, דרוזי, צ׳רקסי — יכול להיות חבר בתנועה הזאת. מפלגה שאתה היית חבר בה לא נתנה שנים רבות אפשרות לערבים להיות חברים בה. ובכן, אל תגיד לי הפרדה. ואין הפרדה. רק הערתי לחבר-הכנסת וילנר שמאחר שאני יודע את המספר, מוטב שהוא יתן לחבר-הכנסת טובי לקרוא קריאות-ביניים. מה רע בזה ?
תופיק טובי (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אל תסכסך בינינו.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אל תטשטש את העובדה שהפוליטיקה שלד מובילת למלחמה, שאתה ממשיך במדיניות ״אף שעל״ בגדה וברצועת-עזה. על זה תדבר.
ראש-הממשלה מ. בגין:
טוב, חבר-הכנסת וילנר, ברשותך אמשיך. זאת היתה המציאות. סכנה שאין חמורה ממנה לכל אזרח בישראל, לכל איש ואשה במדינת ישראל. גם סכנה, כמובן, לעולם החפשי. אנחנו יודעים מה מתרחש במזרח התיכון, מאתיופיה ועד לוב. האם דרוש בסיס סובייטי גם בלבו של המזרח התיכון שממנו אפשר להתפשט דרומה, מזרחה וצפונה ? — התשובה ברורה.
אנחנו הבהרנו את עמדתנו בענייו זה שוב, לבלתי השאר צל צלו של ספק. אנחנו שוללים לחלוטין הק- מתה של מדינה הקרויה "פלשתינאית" בכל צורה שהיא. וכל הצעה המתחילה במה שנקרא Palestine Entity"" אין ספק שסופה הקמת מדינה כזאת. אנחנו אומרים ״לאו״, לאו מוחלט, לאו ברור לרעיון הזה, על כל צורותיו. יש אומרים שאם אנו אומרים ״לא״ למדינה פלשתינאית, משמע שזאת עמדה שלילית. וזה איננו נכון. יש כללים שבהם על-פי הדיקדוק נאמר ״לא״, והכללים האלה — חיוב מכריע. "לא תרצח" — כתוב ״לא״, חיוב מכריע. ״לא תגנוב״ — כתוב ״לא״, שלילה על-פי הדיקדוק — הודעת כללים חיוביים. וכך עמדתנו לגבי מה שמכונה ״המדינה הפלשתינאית״. אמנם על-פי הדיקדוק אנחנו אומרים ״לא״; על-פי התוכן זה החיוב בהא הידיעה, קודם כל לגבי הסיכוי לשלום ולמניעת שפיכות דמים, סכנה הצפויה במקרה לכל איש, אשה, וילד בישראל.
הועלתה הבעיה של התנחלות, ההתנחלות היהודית. נכון שנתבקשנו לא לערוך התנחלויות. אבל אנחנו הבהרנו את עמדתנו בבהירות מוחלטת, לאמור: יש בארצות-הברית של אמריקה מקומות הקרויים ״חברון״, ״שילה״, "בית-אל" "בית-לחם" ועוד. השמות האלה מוכיחים את הקשר העמוק בין העם האמריקני לבין התנ״ך.
נשער בנפשותינו שמושלי המדינות שבהם נמצאים מקומות אלה היו מכריזים ומחליטים שכל אזרחי אמריקה יכולים לבוא למקומות הללו זולת סוג אחד של אזרחי ארצות-הברית — אזרחים יהודים, היתה קמה זעקה בכל רחבי ארצות-הברית, ובצדק, על אפליה זו נגד יהודים. זו אפליה מובהקת. לכן אנחנו שואלים: האם אפשר להעלות על הדעת שממשלה יהודית תמנע מיהודי בארץ הזאת, בארץ-ישראל, לרכוש קרקע או לבנות את ביתו בבית-לחם המקורית, בחברון...
מאיר פעיל (מחנה שלי):
משל כחרס הנשבר.
ראש-הממשלה מ. בגין:
...ובשילה? במלים אחרות, אנחנו עמדנו על הזכות, שאיננה ניתנת לעירעור, של יהודים לחיות בארץ-ישראל. אין שום סיבה שיהודים וערבים יחיו ביפו ובחיפה וברמלה ובלול ובעכו ובנצרת ובמקומות אחרים ושלא יחיו יחד, בשלום ובכבוד הדדי, ביהודה ובשומרון, בעזה וברפיח. אין שום הצדקה לכך וזוהי עמדת הממשלה.
אני מבקש, על רקע ההחלטה שנתקבלה אתמול על-ידי ועדת השרים לענייני התיישבות — שלפיה יוכרו הישובים אלון-מורה, עפרה ומעלה-אדומים — אני מבקש להודיע את עמדת הממשלה בקשר עם ההודעה של מזכיר המדינה. הוא אמר אמש כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבין-לאומי. עם כל הכבוד, אומר למזכיר המדינה שזוהי האשמה שאין לה יסוד. מדינת ישראל מקיימת את המשפט הבין-לאומי, אבל אם מישהו מסתמך על אמנת ז׳נבה משנת 1949 המיועדת להגן על האוכלוסיה האזרחית בשטחים כבושים, עלי לומר: ראשית, ההתנחלות היהודית איננה פוגעת בשום אופן ובשום פנים בערבים בארץ-ישראל. לא נישלנו ולא ננשל שום ערבי מעל אדמתו. ההחלטה שנתקבלה אתמול חלה על שלושה ישובים קיימים. שום אדמה ערבית לא הופקעה בהקמת הישובים הללו. הם ישובים קיימים. נכון שהממשלה הקודמת פיקפקה ביחס לישוב אחד, לאמור — אלון-מורה, ומדי פעם בפעם היו הודעות שאולי לא יוכלו להישאר על הקרקע. אבל עמדתה של הממשלה הזאת שונה מזו של הממשלה הקודמת בעניין זה. אנחנו חושבים שיש זכות מוחלטת ליהודים להימצא באלון-מורה. לכן לא היה לנו שום פיקפוק שעם הקמת הממשלה החדשה אנחנו נכיר בשלושת הישובים האלה כישובים לכל דבר ושום עוול לא נגרם על-ידי כך למשפחה ערבית כלשהי. כך ננהג גם בעתיד. ההתנחלות היהודית לא תהיה קשורה בעוול ובנישול כלשהו של תושב ערבי כלשהו במקום כלשהו בארץ-ישראל.
תופיק טובי (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
אלה דיבורי סרק. העובדות הן אחרות. החיים מוכיחים שכל התיישבות חדשה פירושה נישול של עם היושב במולדתו.
ראש- הממשלה מ. בגין;
באשר למשפט הבין-לאומי, הממשל הישראלי בארץ-ישראל איננו שלטון כיבוש. הכנסת קבעה זאת בשנת 1967. בשנה ההיא קיבלה הכנסת חוק האומר: הממשלה רשאית בצו להחיל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ-ישראל כפי שייקבע בצו. זה החוק. זה החוק שלנו. זה החוק שהתקבל על-ידי בית-הנבחרים של מדינת ישראל הריבונית. הכנסת בחוק וכחוק הסמיכה את הממשלה, על-פי סמכותה, אפילו ללא צורך בפנייה נוספת אל הכנסת אלא בצו אדמיניסטראטיבי, להחיל את המשפט והשיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ- ישראל. במלים אחרות, אנחנו, על-ידי החוק ההוא, קבענו באזני כל העמים שארץ-ישראל, בשום חלק ממנה, איננה בבחינת occupied territories או שטחים כבושים, כיוון שהכנסת, כחוק, הסמיכה את הממשלה להחיל על כל שטח משטחי ארץ-ישראל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אדוני היושב-ראש, אולי יסביר לנו מדוע אותה כנסת השאירה את החוק הירדני ביהודה ובשומרון ואת החוק המצרי בעזה וברפיח.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אין שום סתירה. גם עם הקמת המדינה, כידוע לך, אושרו חוקים מסויימים בתקפם ובוטלו לחלוטין חוקים אחרים, וביניהם חוק ״הספר הלבן״ שאסר התיישבות יהודית בארץ-ישראל. החלטנו שחוקים אלה בטלים ומבוטלים ואין להם כל תוקף. אם כך, שר הבטחון, לפי הסמכות שניתנה לו, החיל את החוק על שטחים מסויימים בארץ-ישראל שלא היה ברור אם המשפט שלנו חל עליהם; הוא עשה זאת בצו אדמיניסטראטיבי אפילו לא של הממשלה כולה אלא של שר הבטחון בלבד. אין שום חידוש בזה ואין שום סתירה. בתקופת מעבר ניתנים חוקים קיימים להיות קיימים, אבל החוק של הכנסת קבע שארץ- ישראל אין בה שום שטח שהוא שטח כיבוש משום שהממשלה זכאית להחיל על כל שטח של ארץ-ישראל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה.
אני מבקש עכשיו להשיב לטענה בדבר החוק הבין-לאומי. מתי מדינה שכבשה שטח ממדינה אחרת נחשבת למדינה כובשת? כאשר ברור שמדינה, ששטח מסויים מוצא מתחומה בעקבות מלחמה, היתה לה ריבונות על אותו שטח. השאלה היא האם לממשלה הירדנית ההאשמית היתה ריבונות או ריבונות מוכרת על יהודה ושומרון.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
על-ידי אימוץ המשפט הירדני ממשלת ישראל הכירה, למעשה, בממשל הירדני.
ראש-הממשלה מ. בגין:
גברת אלוני הנכבדה, השבתי לשאלה זו כאשר שכנך היושב מאחוריך שאל אותה.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אבל התשובה לא היתה נכונה ולא לעניין.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת פעיל, למה אתה צועק? אם אתה צועק אני לא שומע אותך. אל תצעק. תקרא קריאת- ביניים בנחת.
(קריאה: אבל מזכיר המדינה אמר שזה מכשול לשלום.)
אתה חבר מפ״ם? אני לא זוכר.
(קריאה: אתם פגעתם בתהליך השלום.)
האם אדוני חבר כנסת מטעם מפ״ם? לא טעיתי. דע לך שהיום אין מדינה ערבית אשר מקבלת את תכנית השלום של מפ"ם. באשר לתכנית-אלון, אתם טענתם שהיא מוליכה למלחמה. תידיין עם חבר-הכנסת אלון.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
בית-המשפט העליון קבע שהממשל הצבאי שלנו פועל לפי חוק ואמנות בין-לאומיים. נמצא שהחוק הירדני והשלטון הצבאי הם לפי חוק בין-לאומי. פורמאלית הוא שלטון כיבוש.
ראש-הממשלה מ. בגין:
איני טוען שום טענה פורמאלית. אני מדבר על מהות. הרשי לי להמשיך.
ובכן, לשאלה אם לממלכת ירדן ההאשמית היתה ריבונות מוכרת — התשובה שלילית, ללא כל ספק. ירדן פלשה לארץ-ישראל המערבית בניגוד לכל חוק בין-לאומי. זו היתה תוקפנות. היא פלשה לארץ-ישראל המערבית, שפכה דם, הרסה בתי-כנסת וניסתה, יחד עם המצרים והסורים, להרוס את עצמאות ישראל לאחר הכרזתה יום לפני הפלישה, בניגוד למשפט הבין-לאומי. נתקיים מעשה תוקפנות מובהק, מעשה פלישה. האם מעשה כזה מוליד זכות? יש כלל גדול במשפט הבין-לאומי: Ex injuria jus non oritur — עוול איננו מצמיח שום זכות.
מאיר פעיל (מחנה שלי): זה נכון מאוד, גם כאשר את העוול עושים יהודים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא עשינו שום עוול. התגוננו. היית אחד המגינים ב-1948. הותקפת על-ידי הלגיון הערבי. רצו גם אותך להרוג. על-פי דרך ההשגחה הפרטית נשארת בחיים, יחד אתי.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
למה אתה מאפשר לחוק הירדני להתקיים ביהודה ושומרון ואתה אומר לכנסת שזה לא נכון?
ראש-הממשלה מ. בגין:
מעשה עוול איננו מצמיח שום זכות. נוסף על כך, שום אומה ולשון, מלבד שתי מדינות, לא הכירה במעשה הסיפוח הבלתי-חוקי שעשה המלך עבדאללה בשנות ה-50 הראשונות. המדינות היחידות שהכירו בסיפוח הזה הן: האחת, בריטניה — בימים ההם ישב עדיין גלאב פחה ברבת-עמון — והשנייה, סמל הדמוקראטיה ושמה פאקיסטאן. ארצות-הברית של אמריקה מעולם לא הכירה במעשה הסיפוח דה-יורה. היא סירבה להכיר במעשה הסיפוח וכך כל המדינות, לרבות מדינות ערב.
זידאן עטשי (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
קריאת-ביניים קצרה. האם אתה מדבר על אדמה או על תושבים? או גם תושבים וגם אדמה. זה אלף.
ראש-הממשלה מ. בגין:
די בקריאת-ביניים אחת. בית, זה מופרז. אשיב במפורש. אני מתכוון לארץ-ישראל, ידידי היקר. פעם היית בתנועה שאמרה לך שארץ-ישראל, בזכות, שייכת לעם היהודי. עכשיו אתה בתנועה אחרת, אבל זו התורה שקיבלת פעם. ארץ-ישראל, בזכות, שייכת לעם היהודי. לערבים זכות מוחלטת לחיות יחד עמנו בארץ-ישראל. המדובר בתושבים ערביים של ארץ-ישראל שלא נתאזרחו והם תושבים. אבל בתור תושבים מן הדין שיהיה להם שיווי זכויות מוחלט עם תושבים יהודים בארץ-ישראל. עליך לדעת שיש היום קרוב ל-100,000 תושבים יהודים שאינם אזרחים והם אינם מצביעים לכנסת אלא לרשויות המקומיות. אנחנו רוצים שאותו דין בדיוק יחול על תושבים ערביים כל עוד לא יתאזרחו. יש להם כל הזכויות, כלאום, ללמד את ילדיהם בשפתם, על-פי דתם ועל-פי מסירתם, ויש להם כל הזכויות האינדיבידואליות של אדם ותושב, בדיוק כמו לתושבים היהודים.
זידאן עטשי (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
האם אתה מוכן לתת להם אזרחות ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
כן. אני מוכן להציע, בבוא היום, שלתושבים הערביים תהיה בחירה חפשית באזרחות. לא נכפה עליהם את אזרחותנו. אם מישהו מהם יבקש אזרחות ישראלית אציע, בבוא היום, להעניק את האזרחות הזאת. אפילו השיבותי לשאלה השנייה שלך. ברור שעכשיו אני יכול להמשיך.
אני מבקש, בשם ממשלת ישראל, להביע צער עמוק ואכזבה עמוקה על הודעתו של מזכיר המדינה. לא היתה לה הצדקה. לא השארנו בשיחותינו שום ספק ביחס לעמדתנו העקרונית לגבי התנחלות בארץ- ישראל. איננו רוצים להשאיר גם שום ספק היום. לכן אמרתי את הדברים האלה. נכון, בעניין ההתנחלות יש חילוקי-דעות בין ממשלת ארצות-הברית לבין ממשלת ישראל. הם לא נולדו אתמול. חילוקי-הדעות האלה קיימים מאז מלחמת ששת הימים. ממשלת ארצות-הברית, מדי פעם בפעם, הביעה הסתייגות, גם פומבית, מאיזו התחלות באיזה מקום בארץ-ישראל. אלה חילוקי-דעות קיימים, אבל ארצות- חברית ומדינת ישראל הן מדינות ידידותיות. בעניין זה יש לנו חילוקי-דעות. יש לנו גם בעניינים אחרים חילוקי-דעות. בגילוי לב מוחלט נציין את העובדה וציינו אותה גם בוושינגטון. את זה עשה הנשיא מן הרגע בו דרכה כף רגלי על מדשאת הבית-הלבן ואת זאת עשיתי גם אני על אותה מדשאה של הבית- הלבן. גם בסיבים אמר איש לרעהו שיש בינינו חילוקי-דעות; ויהיו אשר יהיו — הם לא יאפילו על הידידות העמוקה בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל. הם גם לא יאפילו על מחוייבותה של ארצות-הברית כלפי מדינת ישראל. איך נאמר בהודעה המשותפת: בטחונה ורווחתה. אני מסב את תשומת-לבו של הבית לביטוי הכפול הזה. במשך שנים רבות נאמר בוושינגטון שלאמריקה יש מחוייבות כלפי "The security and the survival" של ישראל, כלפי בטחונה של ישראל והישארותה בחיים — אם זה התרגום החפשי. ביקשנו לא להשתמש במושג survival. ראשית, לפי הכרתנו הוא שלילי מעיקרו. יש לו צליל צורם, בייחוד בדור הזה, לגבי מי שנשאר בחיים; שנית, אנחנו מוכנים להודיע שלהמשך קיומה של מדינת ישראל אחראים העם היהודי ונציגיו הנבחרים, ולא עוד. אנחנו אחראים. לכן ביקשנו להמיר את המלה ״survival" במלים ״well-being" או: רווחתה של המדינה. חילוקי-הדעות מן הראוי שלא יאפילו על מלים אלה. אני מקווה שלא יאפילו.
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
מתוך חיוב ההתנחלויות למה לא די בעצם המעשה ? למה צריך היה דווקא אתמול לצאת בדקלראציה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
במשך שנים רבות הואשמה בהזמנות לדקלאראציות. אתה צריך להיות האחרון להעיר על כך. לא הייתה אתמול שום דקלאראציה. ישבה ועדת שרים לענייני התיישבות בראשות שר החקלאות והיא קיבלה החלטה יומיומית פשוטה בתכלית. יש שלושה יישובים יהודים שלא הוכרו קודם כישובים מבחינת אספקה וטיפול של המשרדים. נתנו להם את ההכרה הזאת. לא דקלאראציה. זו החלטה פשוטה.
(קריאה: האם אתה מציע שזה יהיה עכשיו יום יום ?)
אני בתרגום התכוונתי ל״דיילי פרס״, החלטה פשוטה, יומיומית.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
א-פרופו דקלאראציות, אולי כבודו מוכן להגיד לכנסת מה יהיה כלול בהצהרת הפתיחה של המשלחת הישראלית בז׳נבה ?
ראש-הממשלה מ. בגין :
מאיר׳קה, אתה שומע אותי ?
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אני שומע טוב מאוד, בקשב רב,
היו״ר י. מ. אברמוביץ:
חבר-הכנסת פעיל.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה אני יכול לעשות, אני מחבב אותו; זה סנטימנט כזה, אישי לגמרי.
חבר-הכנסת פעיל — נחה דעתו של כבוד הרב? — מי יתן, יהי רצון שנגיע לזינבה; אנו רוצים את ועידת ז׳נבה; מי יתן, יהי רצון ונגיע לז׳נבה ותהיינה החלטות של הממשלה בישראל. ואני בטוח שכאשר נציגינו בז׳נבה ישמיעו דברם על-פי החלטות אלו, יהיה העם בישראל גאה כנציגיו ובדברם.
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
זו מדיניות שתוביל למלחמה איומה שתהיה כרוכה באלפי קרבנות ובתי-קברות. מה אתם צוחקים?
דב שילנסקי (הליכוד):
אנו צוחקים לקול מוסקבה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
הממשלה דנה היום בסוגיה של ההתנחלויות ואני מתכבד להביא לידיעת הכנסת את ההחלטה שנתקבלה לפני הצדדיים על-ידי ממשלת ישראל: ״הממשלה שבה ומסמיכה את ועדת השרים להתיישבות להחליט על הקמת ישובים חדשים, החלטת ועדת השרים תהיה על דעת הממשלה ודין החלטתה כדין החלטת הממשלה בישיבתה״.
העלינו בעייתם של אחינו בסוריה וביקשנו שתהיה פעולה למען הצלתם והוצאתם מתוך אותו גטו שבו אחינו בסוריה חיים. בסך-הכל נותרו בסוריה 4,000 איש או 800 משפחות בקירוב. הם חיים בגטו בפחד. אנו לא ננוח ולא נשקוט עד אשר כל אחינו מסוריה יגיעו לחוף מבטחים ויזכו בחיי חירות.
העלינו במלוא היקפה את הבעיה של יהדות ברית-המועצות. שם קם חזון אדיר. שם קם חזיון אדיר. במשך קרוב לשני דורות נותקו היהודים בברית-המועצות מעל עמם ומעל ארצם. יהודי ברית-המועצות לא ידעו מה זה תנ״ך, מה זו עברית, מה זו ארץ-ישראל, מהו הקשר עם העם היהודי. והיתה התעוררות אדירה. והנוער היהודי בברית-המועצות שב אלינו, והוא שב באמונה ובאהבה, והוא מוכן לקידוש השם, להליכה למחנות ריכוז ולבתי-סוהר, לרעב ולרדיפות, למען הזכות לעלות — כפי שהם אומרים — למולדת ההיסטורית של העם היהודי. העם היהודי לא ינוח ולא ישקוט וינהל מערכה ציבורית מתמדת עד אשר יבוא היום — ואנו מאמינים שיבוא — וכל יהודי הרוצה לשוב הביתה, לארץ-ישראל, תינתן לו האפשרות, בלי רדיפות, לעשות כן.
בנוסף לשיחות בוושינגטון עם הנשיא ויועציו, בחדר הישיבות של הממשל האמריקני, קיימתי גם פגישות עם מזכירי המדינה ועם סנאטורים וחברי קונגרס.
נפגשתי עם שר ההגנה של ארצות-הברית, מר בראון. בהסכמתו של הנשיא, מר קארטר, הבאתי לפני מר בראון את הבעיות הדחופות של ההגנה הלאומית של ישראל. למחרת היום הודיע מזכיר המדינה לשגרירנו מר שמחה דיניץ — שגריר רב פעלים וברוך הישגים — על החלטתו של הנשיא לספק לנו תחמושת : ספינות בשמן הידוע Hydrofoil; את הסכום הדרוש לפיתוח הפרוייקט בקשר עם הטאנק ״מרכבה״ וכמות הליקופטרים הנועדים להגנה נגד טאנקים. השווי של אספקה זו הוא בקירוב 250 מיליון דולר. לאחר מכן מסר דובר ממשלת ארצות-הברית את ההודעה על כך באישור פומבי. אני מקווה שהדיונים על אספקה נוספת יימשכו בזמן ביקורו של שר הבטחון שלנו בארצות-הברית בקרוב, בשיחות בינו ובין חברו האמריקני. אני מקווה שדיונים אלה יסתיימו בהצלחה.
נפגשתי עם שר האוצר האמריקני. הבאתי לפניו את הבעיות הכלכליות של מדינתנו. אמרתי לו במפורש שעמנו רוצה לחיות על עמלו והוא שואף ליום שבו לא נהיה תלויים בסיוע כספי מבחוץ; אבל זה נכון שבתקופה הקרובה דרוש לנו סיוע כזה, משום שאנו מקדישים סכומים אדירים, שאין להם אח ומשל, לא באמריקה ולא באירופה, לצרכי ההגנה הלאומית שלנו. הוא הסכים. קבענו ששר האוצר שלנו, בבקרו בארצות-הברית בספטמבר, יקיים אתו דיונים על סיוע כלכלי למדינת ישראל. ושוב, אני מקווה כי דיונים אלה יסתיימו בהצלחה.
נפגשתי בסך-הכל עם שבעים סנאטורים. מכל שבעים הסנאטורים האלה, אחד ממוצא ערבי. אחד מהם הציג לי שאלה: האם, בעצם, אין להשוות את האירגון הקרוי ״פ.ל.או.״ לאירגון הצבאי הלאומי ואינני צריך לעמוד על התשובה שנתתי לו בנוכחות שאר חבריו. ויש לי יסוד לומר כי התשובה סיפקה, מתוך ארבעים הסנאטורים שהיו נוכחים אותה שעה, שלושים ותשעה סנאטורים. כמובן, סנאטור זה הוא סנאטור אמריקני ואנו מכבדים אותו כחבר הבית המפורסם של ארצות-הברית. אבל השאלה היתה לה נימה עוינת. אני חושב שצריך היה להבהיר את העניין הזה גם לפני דעת הקהל בארצות-הברית והבהרתי אותו בפני עם ועדה, גם בראדיו גם בטלוויזיה וגם מעל דפי העתונות, לאמור: כל השוואה בין אירגון ה״פ.ל.או.״ ובין אירגון לוחם יהודי הוא בבחינת חילול השם.
נפגשתי עם יותר ממאתיים חברי קונגרס והבירורים היו טובים. אני יכול לומר שכולם יצאו מתוך הכרה של העמקת הידידות בינינו ובין ארצות-הברית.
קיימתי גם פגישות חשובות עם ד״ר קיסינג'ר, מזכיר המדינה לשעבר, עם מר דייוויד רוקפלר, עם מר נלסון רוקפלר ועם אישים נכבדים אחרים. גם ביקרתי אצל מזכיר האו״ם, מר ואלדהיים. בשיחה עם מר ואלדהיים ביקשתיו לפעול בקרב האו״ם למען הבטחת שלומם של בני המיעוט הנוצרי בדרום לבנון. זה לא ייתכן, אמרתי לו, שהעולם הנוצרי יעזוב, יטוש את המיעוט הנוצרי המותקף, המאויים בהשמדה.
גם הצעתי לו שהוא יקיים שיחה עם המשלחות הערביות שלפיה כולם יקיימו את מה שכינינו שביתת נשק מדינית עדי כינוס ועידת ז׳נבה. גם ביקשתיו להתערב בדמשק לטובת היהודים ועמדתי על הצורך בהוצאתם מסוריה. גם אמרתי לו, בקשר עם ההחלטה של תשע המדינות האירופיות, שדווקא האירופים צריכים להיות זהירים מאוד בהעלאת הצעות שתוצאתן עלולות להיות שפך דם יהודי. אמרתי לו שהיבשת האירופית ספוגה דם יהודי ונהרות הריין והדאנובה, הוויסטולה והדנייפר מלאים בדם יהודי. ודווקא אירופים חייבים להיזהר זהירות-משנה מפני כל הצעה העלולה להביא לשפך דם יהודי נוסף. ועליו לדעת ועל האירופים כולם לדעת שההצעה להקים מדינה פלשתינאית בארץ-ישראל אחד פירושה: שפיכת דם יהודי. והיזהרו נא מבחינה אנושית האירופים כולם, ללא יוצא מן הכלל, מהעלאת הצעות מעין אלו.
גברתי היושבת-ראש, היו לי מפגשים עם יהדות ארצות-הברית. אני מבקש לומר לכנסת שהיתה התרגשות בלב מן העמוקות ביותר במפגשים האלה. ועידת הנשיאים של ארצות-הברית, האירגון המייצג של יהדות אמריקה האדירה, החפשית, הגאה, רבת-ההשפעה, הודיעה מן היום הראשון לאחר הבחירות שהיא תתמוך בישראל בעקבות השינוי שנעשה על-ידי פתקי הבוחר באורח דמוקראטי, על-ידי עילוי הדמוקראטיה בישראל, על-ידי ההוכחה שישראל היא אכן הדמוקראטיה היחידה במזרח התיכון, גם בהצבעה החפשית גם בהעברת השלטון שנעשתה כמו בין המתוקנות שבמדינות. הרב שינדלר, העומד בראש ועידת הנשיאים, פעל רבות, עשה גדולות למען אחד את כל יהדות ארצות-הברית סביב ישראל לאחר הבחירות. ואני רוצה מעל במת הכנסת להודות לרב שינדלר ולכל חברי ועידת הנשיאים על המפעל הכביר שהם עשו מאז 17 במאי למען אחד את דעת הקהל היהודית, ולא רק היהודית, בארצות-הברית סביב מדינת ישראל. היו לי שני מפגשים עם ועידת הנשיאים, לפני הנסיעה לוושינגטון ואחרי שובי לניו-יורק. ובשניהם לב אל לב דיבר, עמדנו כעם אחד במלוא משמעות המושג, בדיוק כפי שכתב הרצל בימים ההם: עם אחד אנחנו. והבטחנו איש לרעהו כי נוסיף לעמוד יחד. אפילו יהיו חילוקי-דעות, אם יהיו, אין שום סיבה שהם לא יעמדו יחד אתנו בלב אחד.
קיימתי פגישות עם גדולי התורה: עם הרב שניאורסון, עם הרב פיינשטיין, עם הרב סולובייצ׳יק ועם עוד אישים חכמי הדור, גדולי ואדירי התורה. התרשמתי מהם עמוקות. הם יהודים המאמינים בנצח ישראל. למדתי מהם רבות, קיבלתי מהם ברכה לשליחות, לדרך שעמדתי ללכת בה. ואני מבקש להודות להם מקרב לב על העידוד שקיבלתי מהם ועל הברכה שלהם שליוותה אותי.
גם קיימתי פגישה עם נציגי היהדות הקונסרבאטיבית והרפורמית. הם היו במעגל האיחוד הלאומי היהודי. על העניינים שעמדו במרכז השיחות עם הנשיא ויועציו לא הייתי כלל צריך לדבר עמם, אך מסרתי להם דין-וחשבון תמציתי. אבל ליהדות הזאת היתה בעיה בקשר עם הגיור. הם דיברו אתי גלויות ואני, כמובן, דיברתי אתם בגילוי לב. הם אמרו ששינוי החוק עלול להביא לכך שהם, היהדות הרפורמית והשמרנית, לא יוכלו להשלים עמו משום שהוא יפגע בהם. ולכן ביקשו שלא לערוך את התיקון הזה. אני הודעתי להם על התחייבותי. אני התחייבתי לא מתוך כניעה למפד״ל או לאגודת ישראל או לפועלי אגודת ישאל אלא מתוך הכרתי האישית, משום שכך גדלתי וכך חונכתי, ויש לכל אחד הזכות במדינה חפשית לקיים את דעתו ואת אמונתו, לאמור שעם ישראל היא חד-דתי וחד-לאומי, לאומו יהודי ודתו יהודית, ואין להפריד לגבי יהודי בין לאום לבין דת. הסברתי להם שהגיור בעיקרו, בתכנו, הוא מושג של ההלכה ואיננו באים לעשות שום עוול אם נקבע שהמושג של ההלכה צריך שיהיה כהלכה. הודעתי להם שזאת התחייבותי כראש ממשלח לפעול לגיבוש רוב פארלאמנטארי למען תיקון החוק, לאמור: הגיור כהלכה. ואמרתי להם שזאת התחייבות רצינית ואני עומד לקיימה, לאמור לנהל שיחות שיכנוע עם חברי הכנסת לכל סיעותיהם ולבקש שיתמכו בהצעת חוק פרטית משתוגש. לא הגענו להסכם על עניין זה. לעומת זה הוסכם שמשלחת שלהם תבוא ארצה ותדבר אתי. עם שר הפנים, עם כל החוגים בארץ, בכנסת ובממשלה, ונשתדל להגיע לידי הבנה.
היו לי מפגשים עם המוני יהודים בארצות-הברית. אלפים, מלבבים ומרגשים מאוד. ואכן הרגשתי במפגשים האלה שיש מוראל גבוה בקרב היהדות בתפוצות הגולה, אמונה, אמונה בזכותנו ובעתידנו ונכונות של עמידה משותפת. היתה לי הזדמנות לדבר אל העם האמריקני. אני חושב שתודות לכלי התקשורת החדישים דיברתי אולי אל כל בית בארצות-הברית. השאלות היו נוקבות. נתתי את התשובות כפי מיטב יכלתי, הבנתי ואמונתי. אבל אני יכול לומר שההרים שקיבלנו היו בעיקרם חיוביים, ואת ההדים האלה גם שמעתי מפי חברי הממשל, הסנאט והקונגרס,
גברתי היושבת-ראש, בעמדי לסכם את דברי אני מבקש לומר כי היתה זו אחת החוויות הבלתי-רגילות בחיי לפגוש את נשיא ארצות-הברית מר קארטר. אני מרשה לעצמי, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, לשוב על הודעה אשר כבר מסרתיה: שמונה שנים תמימות הייתי במחיצתו של אדם אשר אני חושב כי בלעדיו לא היתה קמה מדינת ישראל והוא מורי ורבי אשר במחיצתו נשמת גדולה — זאב ז׳בוטינסקי — ומאז לא בנקל אתרשם מאישיות. ראיתי נשיאים, ראשי ממשלות, חברי ממשלות, סופרים דגולים; לא בנקל אתרשם, אבל אני יצאתי מן השיחות בוושינגטון מתוך התרשמות עמוקה. נשיא ארצות-הברית הוא אישיות דגולה. יש בו הבנה מהירה לעיקר הבעיה, יש לו כשרון לקבל החלטות בזמן קצר, יש לו אהבת חירות האדם. לכן הוא עומד על זכויות האדם ואני בטוח שמדינת ישראל תיתן לו בשטח זה תמיכה ללא סייג. יש לקיים את זכויות האדם במדינות הנמצאות במזרח כבמדינות הנמצאות במערב
מאיר וילנר (חזית דמוקרטית לשלום ולשוויון):
קודם כל בשטחים הכבושים, לקיים את זכויות האדם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
נגד כל רודנות, תהיה אשר תהיה? נגד כל דיקטאטורה, תהיה אשר תהיה. יש לקיים את זכויות האדם והוא עומד עליהן בתוקף. אני בטוח שהוא יעשה גדולות ונצורות למען זכותו של האדם באשר הוא שם.
השיחות בינינו היו גלויות לב. היו לנו חמש שעות של שיחות ומתוכן קרוב לשעתיים — מכל מקום, למעלה משעה ומחצה של שיחות אישיות לחלוטין — הוא ואני היינו יחידים בחדר שבו דיברנו, אני בטוח שהכנסת לא תדרוש ממני שאספר על תכנן של שיחות אישיות כאלה. הן התנהלו באמון מלא ונסתיימו באמון מלא וזה הסיכום שאליו הגענו: יש לנו חילוקי-דעות. להווי ידוע שיש בין שתי מדינות גם חילוקי-דעות ויש בינינו מידה רבה של הסכמה בעניינים חשובים. חילוקי-דעות אלה אינם צריכים להביא לקרע כלשהו בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל ואני מקווה שאמנם כך יהיה. כבני חורין, כידידים, ולפי הכרתי כבעלי חורין — משום שאנחנו תורמים רבות גם לבטחונה הלאומי של ארצות-הברית וכן נוסיף לעשות — אנחנו נדון על כל בעיה אשר תהיה במעגל חילוקי-הדעות. נגיע ונעשה מאמץ להסכים, או אם יהיה הכרח בכך — גם להסכים שלא הסכמנו, אבל תישמר הידידות ותועמק בין המדינה הדמוקראטית האדירה, תקוות האנושות כולה ונושאת דגל החופש והדמוקראטיה בהנהגתו של נשיאה שהוא גם מנהיגו וגם מגינו של העולם החפשי, לבין מדינת היהודים המחודשת, מדינה קטנה המקיימת את חזון ההיסטוריה הגדולה של העם היהודי, אשר נרדף על צוואר מדור לדור ובדור זה הושמד, והוא, במאמציו ובשארית כוחו הלאומי, בגבורת בניו הלוחמים ובמאמץ חלוציו הברוכים, הקים לנו את המדינה; וכולנו נדאג לכך שהיא תהיה קיימת כמדינת היהודים בארצנו לדורי דורות.
