הישיבה השמונה-עשרה של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ב אב תשל"ז 27 יולי 1977 הודעת ראש הממשלה על מסעו לארצות -הברית
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת י"ב אב התשל"ז, 27 ביולי 1977
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
באשר לוועידת ז׳נבה והרכבה: אנחנו הצענו לזמן מושב חדש של ועידת ז׳נבה החל מ-10 באוקטובר שנה זו. כלומר, לאחר חגי ישראל... המדינות המשתתפות בוועידת ז׳נבה לא יציגו שום תנאים מוקדמים בקשר עם השתתפותן בוועידה. בישיבה הפומבית של המושב החדש של ועידת ז׳נבה ימסרו הנציגים של המדינית המשתתפות בה הצהרות פתיחה. לאחר שתסתיים הישיבה הפומבית תוקמנה ועדות מעורבות, לאמור: מצרית—ישראלית, סורית— ישראלית וירדנית—ישראלית.
במסגרת הוועדות המעורבות הללו יתנהל המשא-ומתן על חתימת חוזי שלום בין ישראל לבין שכנותיה. ראשות הוועדות תעבור ברוטאציות בין נציג ישראל לבין נציג המדינה השכנה. לאחר שיוסכם על תוכן חוזי השלום — לאמור: סיום מצב המלחמה, קביעת הגבולות, יחסים דיפלומאטיים, יחסים כלכליים ועוד — תזומן ועידת ז׳נבה לישיבה פתוחה נוספת ובה ייחתמו חוזי השלום... נשאלנו: האם אנחנו נסכים לשתף בוועידת ז׳נבה את לבנון? השיבונו: הן.
בקשר עם הרכבה של ועידת ז׳נבה נשאלנו — אם כי אמרנו בהצעותינו את הדברים במפורש — מה תהיה עמדתנו להשתתפותו של הארגון הקרוי בלעז P.L.O.? והודענו שהשתתפות זו אינה באה בחשבון... האירגון המכונה פ.ל.או. הוא אירגון מרצחים; שאיפתו להרוס את מדינת ישראל. מאז ימי הנאצים לא היה לעם היהודי אויב יותר אכזרי, יותר שואף לשפוך דם יהודי. אין לנו על מה לשאת ולתת אתו. אנחנו לא ננהל שום שיחות על הריסתנו. גם דרך הפעולה של אותו אירגון היא נאצית. הוא מתכנן מראש רצח אנשים, נשים וילדים. ומשאנשיו מבצעים את זממם הם צוהלים על שהצליחו להרוג איש, אשה וילד בישראל. שאיפתו להרוס את מדינת ישראל על-פי הסעיף 19 למסמך הקרוי "אמנה פלשתינאית". שם נאמר כי הקמת מדינת ישראל בטלה לחלוטין.
אותו ארגון מרצחים לא יהרוס את מדינת ישראל, לא יביא לידי הוצאת היהודים מן הארץ, וכל מאמציו יהיו לשווא. אבל בשבילנו קובעות השאיפה והדרך, והן במלוא משמעות המושג נאציות. משום כך איננו מוכנים לנהל משא-ומתן כלשהו עם נציגים של הארגון המכונה פ.ל.או. הבהרנו את העמדה הזאת לבלתי השאר צל של ספק באזני הנשיא ויועציו. זו עמדתה של ממשלת ישראל.
מה מטרת המשא-ומתן בין ישראל ושכנותיה? — אני מודיע לכנסת כי זו הפעם הראשונה מאז מלחמת ששת הימים הוסכם על דעת שתי הממשלות, ממשלת ארצות-הברית וממשלת ישראל, כי המטרה של המשא-ומתן בז׳נבה, או כל משא-ומתן בינינו ובין שכנותינו, היא חוזי שלום, Peace Treaties... אם אומרים חוזי שלום, אדוני היושב-ראש, בעצם אין צורך לפרט. נחתמו חוזי שלום אחרי מלחמת העולם הראשונה בטריאנון, סבר, לוזאן, סן ז׳רמן; נחתם חוזה שלום אחרי מלחמת העולם השניה בפאריס, ב-1946, בין בעלות הברית ורומניה, בולגריה, פולין, איטליה; נחתם חוזה שלום אחרי מלחמת העולם השנייה בין ארצות-הברית ובין יאפאן. כל מי שקורא את חוזי השלום האלה יודע כי, על-פי המשפט הבין-לאומי, הסעיף הראשון בהם הוא: ״מצב המלחמה מסתיים״. הפרק השני הוא טריטוריאלי. בחוזי השלים נקבעים הגבולות, הגבולות הקבועים בין המדינות שהיו קודם במצב מלחמה. יש פרק על יחסים דיפלומאטיים והחלפת שגרירים. יש בחוזי השלום פרק על היחסים הכלכליים ועוד. במלה אחת: אמרת ״חוזה שלום״, אמרת הכל על מהות השלום ואין עוד צורף להתווכח על מהות זאת, משום שהכל נאמר ב״חוזי השלום״.
על יסוד תקדים זה, באיחור של 29 שנים, לצערנו הרב, אנחנו מציעים לעשות שלום קבע כפי שהצדדים התחייבו בשנת 1949. מאז היו ארבע מלחמות, מאז היתה שפיכות דמים מתמדת. צר לנו על כך. ההבטחה שקיבלו על עצמן מדינות ערב לא קוימה על-ידן. מדינות ערב גם לא קיימו שאר התנאים בהסכמי שביתת הנשק. אחד הסעיפים קובע שאסור לתקוף אוכלוסיה אזרחית לא רק על-ידי צבא אלא גם על-ידי כוחות בלתי-סדירים. ומדינות ערב נתנו סיוע מחסה לתקוף על-ידי כוחות בלתי-סדירים את האוכלוסיה האזרחית שלנו במשך כל השנים. במשך 19 שנים עד מלחמת ששת הימים נרצחו 1,500 אזרחים ישראליים ונפצעו ונעשו לנכים אלפי אזרחים נוספים. והיו ארבע מלחמות, כולן תוצאה של התוקפנות הערבית ואי-הרצון של מדינות ערב לעשות את השלום שהובטח בהסכמי שביתת הנשק.
הועלתה לפנינו הבעיה של ערביי ארץ-ישראל; בלעז היא נקראת Palestine Question. אנחנו מן הרגע הראשון השגנו על עצם המונח הזה. ״פלשתין״ זה שמה של ארץ, ארץ-ישראל. כאשר אושר המאנדאט הבריטי בסאן-רמו נאמר בו "Recognition having been given to the connection between the Jewish People and Palestine".
כאשר וודרו וילסון, אשר נתן לעולם את המושג של הגדרה לאומית עצמית, מינה אחרי מלחמת העולם הראשונה ועדה לענייני המזרח התיכון, היא הביאה לפניו המלצה לאמור: It is just that Palestine shall become a Jewish State - ישראל צריכה להיות למדינה יהודית.
כאשר ד״ר חיים וייצמן ז״ל עשה הסכם עם המלך פייסל נקבע ביסוד ההסכם שיהיו יחסי ידידות והבנה בין "The Arab State" ו-" Palestine". "אראב סטייט״ זה העם הערבי ו״פלשתיין״ — ארץ-ישראל בשביל העם היהודי.
כאשר הרברט סמואל היה הנציב הבריטי הראשון בארץ-ישראל הוא המציא המצאה מעניינת: באנגלית ״פלשתיין״, בערבית ״פלסטין״ ובעברית ״פלשתינה (א״י)", וכל אחד ידע שפירושן ארץ-ישראל. על-פי כל המסמכים האלה ואחרים ברור ש״פלשתיין״ פירושה ארץ-ישראל, הארץ שהובטחה לעם היהודי.
ולכן מי שקורא Palestine Question ומתכוון לערביי ארץ-ישראל מסלף את העובדות ההיסטוריות והוא אינו נאמן לאמת ההיסטורית. אנחנו מלכתחילה השגנו על עצם המונח Palestine Question. השיחות נסבו על הבעיה הזאת והמונחים היו שונים: בין השאר, Palestine Entity, ישות פלשתינאית או יחידה פלשתינאית. אנחנו הבהרנו שכל הצעה כזאת תביא באופן בלתי-נמנע להקמת מדינה הקרויה ״פלשתינאית״. באופן בלתי-נמנע, תהיינה ההצעות הממשיות המלוות את הרעיון הזה אשר תהיינה. ומדינה הקרויה ״פלשתינאית״, כפי שנניח מציע אותה נשיא מצרים סאדאת, ביהודה, בשומרון ובעזה, מחוברת בפרוזדור אקסטרי-טוריאלי, כלומר תחת ריבונות ערבית, בין שומרון ויהודה לבין עזה בדרום — מדינה כזאת היא סכנה לעצם קיומה של מדינת היהודים... מצב לא כזה, אבל דומה, היה קיים 19 שנים והיווה לנו שפיכות דמים מתמדת. הותקפנו בירושלים, בשפריר על-יד תל-אביב, באשקלון, באשדוד, בצפון, במזרח, בדרום, מדי שבוע בשבוע, אם לא מדי יום ביומו.
אופיינית העובדה שנשיא מצרים, בבואו עם התביעה הזאת, איננו מבטיח חוזה שלום או שלום אלא מה, שנקרא בלעז nonbelligerency - אי-לוחמה, מושג שאין לו שום מעמד במשפט הבין-לאומי. במלים אחרות: לא שלום. ועלינו לקבוע שאילו היה נוצר מצב כזה, היה המזרח התיכון מאבד את הסיכוי, כל אפשרות, לשלום.
אנחנו הבהרנו את עמדתנו בענייו זה שוב, לבלתי השאר צל צלו של ספק. אנחנו שוללים לחלוטין הקמתה של מדינה הקרויה "פלשתינאית" בכל צורה שהיא. וכל הצעה המתחילה במה שנקרא Palestine Entity"" אין ספק שסופה הקמת מדינה כזאת. אנחנו אומרים ״לאו״, לאו מוחלט, לאו ברור לרעיון הזה, על כל צורותיו.
נשער בנפשותינו שמושלי המדינות שבהם נמצאים מקומות אלה היו מכריזים ומחליטים שכל אזרחי אמריקה יכולים לבוא למקומות הללו זולת סוג אחד של אזרחי ארצות-הברית — אזרחים יהודים, היתה קמה זעקה בכל רחבי ארצות-הברית, ובצדק, על אפליה זו נגד יהודים. זו אפליה מובהקת. לכן אנחנו שואלים: האם אפשר להעלות על הדעת שממשלה יהודית תמנע מיהודי בארץ הזאת, בארץ-ישראל, לרכוש קרקע או לבנות את ביתו בבית-לחם המקורית, בחברון ובשילה? במלים אחרות, אנחנו עמדנו על הזכות, שאיננה ניתנת לערעור, של יהודים לחיות בארץ-ישראל. אין שום סיבה שיהודים וערבים יחיו ביפו ובחיפה וברמלה ובלול ובעכו ובנצרת ובמקומות אחרים ושלא יחיו יחד, בשלום ובכבוד הדדי, ביהודה ובשומרון, בעזה וברפיח. אין שום הצדקה לכך וזוהי עמדת הממשלה.
אני מבקש, על רקע ההחלטה שנתקבלה אתמול על-ידי ועדת השרים לענייני התיישבות — שלפיה יוכרו הישובים אלון-מורה, עפרה ומעלה-אדומים — אני מבקש להודיע את עמדת הממשלה בקשר עם ההודעה של מזכיר המדינה. הוא אמר אמש כי ההתנחלויות נוגדות את החוק הבין-לאומי. עם כל הכבוד, אומר למזכיר המדינה שזוהי האשמה שאין לה יסוד. מדינת ישראל מקיימת את המשפט הבין-לאומי... הממשל הישראלי בארץ-ישראל איננו שלטון כיבוש. הכנסת קבעה זאת בשנת 1967. בשנה ההיא קיבלה הכנסת חוק האומר: הממשלה רשאית בצו להחיל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ-ישראל כפי שייקבע בצו. זה החוק. זה החוק שלנו. זה החוק שהתקבל על-ידי בית-הנבחרים של מדינת ישראל הריבונית. הכנסת בחוק וכחוק הסמיכה את הממשלה, על-פי סמכותה, אפילו ללא צורך בפנייה נוספת אל הכנסת אלא בצו אדמיניסטראטיבי, להחיל את המשפט והשיפוט והמינהל של המדינה על כל שטח של ארץ- ישראל. במלים אחרות, אנחנו, על-ידי החוק ההוא, קבענו באזני כל העמים שארץ-ישראל, בשום חלק ממנה, איננה בבחינת occupied territories או שטחים כבושים, כיוון שהכנסת, כחוק, הסמיכה את הממשלה להחיל על כל שטח משטחי ארץ-ישראל את השיפוט, המשפט והמינהל של המדינה.
ובכן, לשאלה אם לממלכת ירדן ההאשמית היתה ריבונות מוכרת — התשובה שלילית, ללא כל ספק. ירדן פלשה לארץ-ישראל המערבית בניגוד לכל חוק בין-לאומי. זו היתה תוקפנות. היא פלשה לארץ-ישראל המערבית, שפכה דם, הרסה בתי-כנסת וניסתה, יחד עם המצרים והסורים, להרוס את עצמאות ישראל לאחר הכרזתה יום לפני הפלישה, בניגוד למשפט הבין-לאומי. נתקיים מעשה תוקפנות מובהק, מעשה פלישה. האם מעשה כזה מוליד זכות? יש כלל גדול במשפט הבין-לאומי:Ex injuria jus non oritur — עוול איננו מצמיח שום זכות.
לא עשינו שום עוול. התגוננו. היית אחד המגינים ב-1948. הותקפת על-ידי הלגיון הערבי. רצו גם אותך להרוג. על-פי דרך ההשגחה הפרטית נשארת בחיים, יחד אתי.
ארץ-ישראל, בזכות, שייכת לעם היהודי. לערבים זכות מוחלטת לחיות יחד עמנו בארץ-ישראל. המדובר בתושבים ערביים של ארץ-ישראל שלא נתאזרחו והם תושבים. אבל בתור תושבים מן הדין שיהיה להם שיווי זכויות מוחלט עם תושבים יהודים בארץ-ישראל. עליך לדעת שיש היום קרוב ל-100,000 תושבים יהודים שאינם אזרחים והם אינם מצביעים לכנסת אלא לרשויות המקומיות. אנחנו רוצים שאותו דין בדיוק יחול על תושבים ערביים כל עוד לא יתאזרחו. יש להם כל הזכויות, כלאום, ללמד את ילדיהם בשפתם, על-פי דתם ועל-פי מסירתם, ויש להם כל הזכויות האינדיבידואליות של אדם ותושב, בדיוק כמו לתושבים היהודים.
זידאן עטשי (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
האם אתה מוכן לתת להם אזרחות?
ראש-הממשלה מ. בגין:
כן. אני מוכן להציע, בבוא היום, שלתושבים הערביים תהיה בחירה חפשית באזרחות. לא נכפה עליהם את אזרחותנו. אם מישהו מהם יבקש אזרחות ישראלית אציע, בבוא היום, להעניק את האזרחות הזאת.
גם קיימתי פגישה עם נציגי היהדות הקונסרבאטיבית והרפורמית... אבל ליהדות הזאת היתה בעיה בקשר עם הגיור. הם דיברו אתי גלויות ואני, כמובן, דיברתי אתם בגילוי לב. הם אמרו ששינוי החוק עלול להביא לכך שהם, היהדות הרפורמית והשמרנית, לא יוכלו להשלים עמו משום שהוא יפגע בהם. ולכן ביקשו שלא לערוך את התיקון הזה. אני הודעתי להם על התחייבותי. אני התחייבתי לא מתוך כניעה למפד״ל או לאגודת ישראל או לפועלי אגודת ישאל אלא מתוך הכרתי האישית, משום שכך גדלתי וכך חונכתי, ויש לכל אחד הזכות במדינה חפשית לקיים את דעתו ואת אמונתו, לאמור שעם ישראל היא חד-דתי וחד-לאומי, לאומו יהודי ודתו יהודית, ואין להפריד לגבי יהודי בין לאום לבין דת. הסברתי להם שהגיור בעיקרו, בתכנו, הוא מושג של ההלכה ואיננו באים לעשות שום עוול אם נקבע שהמושג של ההלכה צריך שיהיה כהלכה.
היתה זו אחת החוויות הבלתי-רגילות בחיי לפגוש את נשיא ארצות-הברית מר קארטר. אני מרשה לעצמי, ברשותך, גברתי היושבת-ראש, לשוב על הודעה אשר כבר מסרתיה: שמונה שנים תמימות הייתי במחיצתו של אדם אשר אני חושב כי בלעדיו לא היתה קמה מדינת ישראל והוא מורי ורבי אשר במחיצתו נשמת גדולה — זאב ז׳בוטינסקי — ומאז לא בנקל אתרשם מאישיות. ראיתי נשיאים, ראשי ממשלות, חברי ממשלות, סופרים דגולים; לא בנקל אתרשם, אבל אני יצאתי מן השיחות בוושינגטון מתוך התרשמות עמוקה. נשיא ארצות-הברית הוא אישיות דגולה. יש בו הבנה מהירה לעיקר הבעיה, יש לו כשרון לקבל החלטות בזמן קצר, יש לו אהבת חירות האדם. לכן הוא עומד על זכויות האדם ואני בטוח שמדינת ישראל תיתן לו בשטח זה תמיכה ללא סייג. יש לקיים את זכויות האדם במדינות הנמצאות במזרח כבמדינות הנמצאות במערב... נגד כל רודנות, תהיה אשר תהיה? נגד כל דיקטאטורה, תהיה אשר תהיה. יש לקיים את זכויות האדם והוא עומד עליהן בתוקף. אני בטוח שהוא יעשה גדולות ונצורות למען זכותו של האדם באשר הוא שם.
השיחות בינינו היו גלויות לב. היו לנו חמש שעות של שיחות ומתוכן קרוב לשעתיים — מכל מקום, למעלה משעה ומחצה של שיחות אישיות לחלוטין — הוא ואני היינו יחידים בחדר שבו דיברנו, אני בטוח שהכנסת לא תדרוש ממני שאספר על תוכנן של שיחות אישיות כאלה. הן התנהלו באמון מלא ונסתיימו באמון מלא וזה הסיכום שאליו הגענו: יש לנו חילוקי-דעות. להווי ידוע שיש בין שתי מדינות גם חילוקי-דעות ויש בינינו מידה רבה של הסכמה בעניינים חשובים. חילוקי-דעות אלה אינם צריכים להביא לקרע כלשהו בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל ואני מקווה שאמנם כך יהיה. כבני חורין, כידידים, ולפי הכרתי כבעלי חורין — משום שאנחנו תורמים רבות גם לבטחונה הלאומי של ארצות-הברית וכן נוסיף לעשות — אנחנו נדון על כל בעיה אשר תהיה במעגל חילוקי-הדעות. נגיע ונעשה מאמץ להסכים, או אם יהיה הכרח בכך —גם להסכים שלא הסכמנו, אבל תישמר הידידות ותועמק בין המדינה הדמוקראטית האדירה, תקוות האנושות כולה ונושאת דגל החופש והדמוקראטיה בהנהגתו של נשיאה שהוא גם מנהיגו וגם מגינו של העולם החופשי, לבין מדינת היהודים המחודשת, מדינה קטנה המקיימת את חזון ההיסטוריה הגדולה של העם היהודי, אשר נרדף על צוואר מדור לדור ובדור זה הושמד, והוא, במאמציו ובשארית כוחו הלאומי, בגבורת בניו הלוחמים ובמאמץ חלוציו הברוכים, הקים לנו את המדינה; וכולנו נדאג לכך שהיא תהיה קיימת כמדינת היהודים בארצנו לדורי דורות.
