הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-ושתיים של הכנסת השמינית – יום שלישי, ט"ז חשון תשל״ז 9 נובמבר 1976 – התערערות יחסי העבודה במשק

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, שר האוצר אמר את הדברים הבאים: המשק עומד על פי תהום; אם לא יחול שינוי נלך כולנו לאבדון. אלו מלים דראמאטיות מאוד, גבוהות, ואולי נמוכות מאוד אם המדובר הוא בתהום. שר האוצר יודע עברית על בוריה והוא הטיל לחלל האוויר של המדינה את הביטויים החריפים האלה.

ואולי אין פלא. שובתים, ״מסאנקצנים", או מאיימים בשביתות או בסאנקציות : מהנדסים, רופאים, עובדי מדינה ייחודיים, עובדי מדינה לא ייחודיים, גובי מס, מוכסים, עובדים סוציאליים, עובדי הרנטגן, פרקליטי המדינה, מורים, עובדי מינהל ומשק בבתי-חולים, קציני ים, עובדי דואר-הנדסה ועוד.

והתור ארוך. הנזק, אדוני היושב-ראש, על-פי הערכה, מגיע לכך שמדינת ישראל מפסידה בכל יום, בגלל הסיכסוכים הללו, בין 10 ל-12 מיליון לירות. אנו יודעים: זה בערך מיליון דולר וחצי. שר העבודה, שנינו היינו לפני שבוע בפאריס וניסינו לגייס כספים; שנינו יודעים עד כמה זה קשה.

מאיר פעיל (מוקד) :

גם אתם ?

מנחם בגין (הליכוד):

והנה זה הולך לאיבוד, נשרף, מדי יום ביומו. כמה זה יעלה בחודש? וכמה זה יעלה, חלילה, במשך שנה?

אדוני היושב-ראש, היום נתבשרנו שנסגר מפעל ים המלח. הושבת. זה אחד ממפעלי הייצור והיצוא החשובים ביותר במדינה. עד לסדום הגענו? מפעל כזה, שבו הושקעו מאות מיליונים של דולרים?

אברהם לבנבראון (הרשימה הקומוניסטית החדשה):

מי סגר אותו?

מנחם בגין (הליכוד):

סגרה אותו ההנהלה, רשות ממלכתית, על רקע סיכסוך עבודה. יהיה צורך בהשקעה גדולה כדי לפתוח אותו מחדש ולהניע את גלגליו.

אומר מלה על המהנדסים. הכל אומרים: המהנדסים נהגו כשורה. היתה ועדה, היא הביאה המלצה — לא קויימה. הם פנו לממשלה: קיימו את אשר קיבלתם על עצמכם לעשות. לא קיבלו תשובות. לבסוף ביקשו בוררות: בואי, הממשלה, ונקיים בוררות, ואשר יקבע הבורר — יבוצע. הממשלה סירבה לקבל בוררות.

אדוני היושב-ראש, היכן נשמע כדבר הזה, שציבור עובדים מבקש לברר תביעה — הוא לא כופה, הוא לא שובת, הוא לא פותח בסאנקציות, הוא ממשיך לעבוד — הוא אך אומר: יש לי תביעה והיא מבוססת על ממצאי ועדה מוסמכת. בואו לבורר או לבוררים. והממשלה בעיקשותה עומדת בסירובה: אין בוררות.

אם אין בוררות, אדוני שר העבודה, יש הפקרות; ואת ההפקרות הזאת יצרתם אתם, הממשלה, משום שהמהנדסים ביקשו, בהליכי אזרחות טובה, לברר תביעה ואתם לא נעניתם. והיום מהנדסים שובתים.

אדוני שר העבודה, ידידי הטוב, אתה אמרת שהשביתות בשירותים אינן צריכות להפחיד אותנו כל עוד פועלי הייצור עובדים. האם שמת לב לביטוי שלך? ״כל עוד", ומה יהיה אם גם פועלי הייצור יעשו סאנקציות או שביתות? הרי בדבריך כאילו הזמנת אותם לעשות זאת. הרי המדובר בשכר, בתביעות לשכר. והאם מהנדסים אינם עובדי ייצור? איך אפשר לקיים ייצור סדיר במדינה מודרנית בלי מהנדס? הרי עוד מעט הייצור יעמוד בעקבות שביתת המהנדסים שפרצה משום שאתם סירבתם לקבל בוררות.

אומר מלה על מה שהתרחש במפעל הוותיק בארץ אשר, לצערנו, נמצא בקשיים כספיים חמורים — "עסיס". אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, קרה לנו לפני כמה ימים ולילות אחד הדברים החמורים ביותר: נכלאו אנשים ונשלל מהם החופש. לא זו בלבד, אלא אחד מהם קיבל חופשה לשלוש שעות, שאליה לא היה יוצא אלמלא היה מתחייב שכעבור שלוש שעות ישוב ויהיה כלוא, בבחינת בן-ערובה. זאת במדינה חוק, במדינה דמוקראטית.

אינני רוצה להביא שום סעיף מן החוק הפלילי: מה זו כליאת אדם, מהי שלילת החירות מאדם. כולנו יודעים מה כתוב בחוק הזה. אינני מציע להשתמש בכוח. אני למדתי מאדם אשר ממנו צריכים כולם ללמוד. כך אמר: כל כסיל יכול לשלוט בכוח.

מאיר פעיל (מוקד):

זה מה שכבודו מציע.

יגאל הורביץ (הליכוד):

לו זה לא נחוץ.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, בגלל קולך הרועם אינני שומע את קריאותיך. הנח לי. אילו לפחות שמעתי, הייתי משיב. אני אוהב קריאות-ביניים. אולם אני לא שומע אותך ואתה לא יריב שלי. הנח לי. הנה פה יושבים היריבים שלי — לא אתה.

מאיר פעיל (מוקד):

זה המזל שלך.

(קריאה: זה הדדי.)

מנחם בגין (הליכוד):

עכשיו שמעתי ואני יכול להשיב לך: הלוואי וירבו לנו יריבים כמוך.

מאיר פעיל (מוקד):

"געמאכט".

מנחם בגין (הליכוד):

אתה כבר מדבר אידיש בכנסת? לא יפה.

ובכן, צריך לשוב לרצינות העניין על אף האתנחתה של חבר-הכנסת מאיר פעיל. אני שב ואומר: זה אחד הדברים החמורים ביותר שקרה לנו, ואינני ממליץ על שום שימוש בכוח. מה קרה פה? הפרסטיז׳ה המוסרית של הממשלה הזאת ירדה פלאים. איש לא מתחשב בה. לוא היתה פרסטיז'ה מוסרית של הממשלה, אפשר היה להעלות על הדעת שאנשים, פועלים, אזרחים טובים — אני בטוח שביניהם יש גם ידידים טובים שלי, אני בטוח בזה — יכלאו אנשים, נשים ויגידו: לא תצאו מכאן?

אני אשמיע עכשיו אזהרה. היא חמורה, אבל לפני שמן הספסלים האלה יבואו קריאות נרגזות אני רוצה לומר מראש: אתם, אל תחשדו שאני אשמיע את הדברים כאילו כדי להזמין משהו. חלילה לי. ואתם יודעים שאני מדבר אתכם תמיד בכנות, לטובה או לביקורת חריפה. לא עלה אפילו על דעתי. כוונה כזאת רחוקה ממני כמזרח ממערב או להיפך. אבל אם אפשר לכלוא אותם אנשים עלול לבוא יום שבו מפגינים ושובתים יכלאו שרים במשרדים. נכון? היזהרו, רבותי, היזהרו. אלה היסודות שעליהם עומדת מדינה. אמנם כן, כאן אני מוכן לחזור על המלה הדראמאטית של שר האוצר: מבחינה זו אנו עומדים על פי תהום, אם לא יושם קץ להפקרות הזאת. היזהרו, רבותי.

ארי אנקוריון (המערך):

חבר-הכנסת בגין, אנחנו רק מקווים שאתה וחבריך תשמעו גם את דברי שר העבודה בשקט כזה כפי שאנחנו שומעים אותך.

מנחם בגין (הליכוד):

אני מתחייב. על-פי הצהרת האמונים אני אומר לך : מתחייב אני. מה אתה רוצה ? אבל קריאת-הביניים שלך לא הפריעה לי. אם תהיה קריאת-ביניים של חבר שלי, פארלאמנטארית, שקטה — מדוע לא? רק לא להפריע לי במקהלה, כמו שרגיל לעשות חבר-הכנסת פעיל.

(קריאה: אין לו מקהלה.)

מקהלת יחיד, ודאי.

על רקע המאורעות החמורים האלה, אדוני היושב- ראש, שואלים בישראל: היכן הממשלה ? היכן היא הממשלה? מה קורה במדינת ישראל? והרי עובדה היא שתחת שום ממשלה לא קרו דברים כאלה, ודאי לא במקוצץ. היה לי הכבוד לשרת שלוש שנים בממשלת ישראל. לא היו כדברים האלה, כפי שאני זוכר. אבל כל שאר הממשלות היו מורכבות מיריבינו, בלעדינו, ואני יכול גם היום להעיד על-פי האמת: לא קרו כדברים האלה — לא תחת ממשלתו של מר בן-גוריון ולא תחת ממשלתו של מר שרת ולא תחת ממשלתו של מר אשכול ולא תחת ממשלתה של גב׳ גולדה מאיר. קרו, היו. דברים כאלה לא היו מעולם במדינת ישראל. לא תשאלו את עצמכם שאולי הממשלה הזאת גרמה לתוהו- ובוהו הזה, להרס הזה של יסודות קיומנו, לחיסול כל פרסטיז׳ה מוסרית ומופת אישי? תשאלו. אתם חייבים בחשבון-הנפש, רבותי, הרי חבריכם הטובים נתכנסו ואמרו: כך אי-אפשר להמשיך עוד במדינה. לא יריביכם, ידידיכם אמרו זאת. אם הם אומרים: כך אי-אפשר להמשיך — מה נאמר אנחנו? והרי אנחנו, כמוכם, אזרחים נאמנים. זה לא עניין סיעתי-מפלגתי.

בדור הזה אנחנו נפחד מפני משהו או מישהו? מה לא עבר עלינו, על בני הדור הזה? אבל אני רוצה לומר לך, אדוני שר העבודה, שאנחנו כולנו עומדים או יושבים מודאגים עד עמקי הלב. מה יהיה על המדינה הזאת? אילו קרבנות לא ניתנו למען הקמתה? מה יהיה על החישוקים האלה המחזיקים עצמאות? מה יהיה על החברה שלנו המתפוררת לעיני כל? מה יהיה על הכבוד לחוק, גם להחלטת ממשלה — יריבה, אבל זו ממשלה? מה, אתם מנותקים לחלוטין מן המציאות? יושבים בחדר הישיבות של הממשלה, דנים על העניינים השונים, מדליפים את כל העניינים ומתחתכם רוחש תוהו-ובוהו, אנארכיה משתלטת על חיינו, לרבות אלימות איומה עם קשיים שלא היו כמותם בתולדות העם היהודי. הלא תתבוננו, הלא תחפשו דרך. אדרבה, נחפש ביחד מוצא. אני היום עומד להציע אותו. הקשיבו, הטו אוזן, למען השם. היכן הממשלה? עד היום, כמו בכל מדינה דמוקראטית, היינו רגילים לומר: צריך להקים ממשלה חדשה בישראל. היום עלינו לומר : צריך להקים ממשלה בישראל, כי איננה. האינפלאציה תחת שלטונכם הסוציאליסטי הגיעה ל-35% ומעלה בשנה. הרי כל מי שלמד אלף-בית של כלכלה יתחלחל לבו. ופה אני רוצה לומר דברים ברורים וכנים מבחינת העובדים והמעסיקים, יהיו אשר יהיו. אתם הרי קוראים לעצמכם ״מעסיק״. אין כבר ממשלה, אין כבר הסתדרות אלא יש מעסיק אלמוני. נו? אני משוכנע, שר העבודה — אני לא סוציאליסט — לוא כולנו היינו באים אל ציבור העובדים בישראל, אזרחים טובים, פאטריוטים, ואומרים להם כך: במשך שנה אחת לא יעלו מחירים, ולא יווספו מסים; עכשיו תסכימו, אל תדרשו תוספת שכר — רובם ככולם היו אומרים: הן. ראשית, משום שהם פאטריוטים כמונו: לא יותר, ולא פחות מאתנו. יש להם גם שכל, כי אינפלאציה זו אוכלת גם כל תוספת של שכרם.

אתם עומדים לפצות ב-5% את השכבות מעוטות היכולת. עוד בטרם יקבלו פיצויים יעלו המחירים. הלא זו הספיראלה האינפלאציונית שאתם בעצמכם יוצרים אותה. אם כיכר לחם — דברים אלה חיוניים מאוד — עולה היום לירה וארבעים אגורות או לירה וחצי, תעשו את החשבון. משפחה מרובת ילדים — נניח בת עשר נפשות, יש כאלה רבבות משפחות בישראל — כמה היא מוציאה על לחם לבד? ולא על הלחם לבד יחיה האדם בן-תרבות. ואני ניסיתי לעשות את החשבון עם ידידי חבר-הכנסת לוי. ברוך-השם, יש לו עשרה ילדים, משפחה של שתים-עשרה נפשות. סליחה, כן ירבו. דוד, צריך להמשיך. כן ירבו. אם כן, משפחה של שתים-עשרה נפשות. הוא אמר לי: לפחות שבע כיכרות לחם ביום. כמה זה יעלה להם בחודש אחד? משפחות מרובות ילדים יצטרכו להוציא על לחם, תחת שלטונכם, מאות לירות לחודש.

והחלב ? אני שמעתי אם בישראל אומרת: ״אינני יכולה לקנות את בקבוקי החלב שנתתי עד היום.״ מה ישתו? שאלו אותה. ״ישתו תה״. שאל, שר העבודה, את שר הבריאות. הוא הרי מומחה לבריאות. הוא יגיד לך מה ההבדל בין חלב ובין תה בשביל ילד. אנחנו מודאגים לבריאותם של ילדינו תחת שלטונכם, כי משפחה מרובת ילדים — כמה צריכה היא להוציא על חלב?

ואם אתם בעצמכם מעלים את המחירים האלה, האינכם מבינים שמוכרחה להיות תוספת שכר? מוכרחה להיות. אני רוצה לומר לכם שאפילו שלטון טוטאליטארי במדינה קומוניסטית לא יעמוד בשום אופן תחת הלחץ הזה. עולים המחירים ולא יעלה השכר ?

יוסי שריד (המערך):

יש אנשים ששנים רבות שותים תה ובריאותם לא התקפחה. להיפך.

מנחם בגין (הליכוד):

מה אמר יוסי? מה שותים, תה? מה אתה רוצה מהתה?

מאיר פעיל (מוקד):

הצרה, יוסי, שהם שותים תה במקום לעבוד.

מנחם בגין (הליכוד):

אני כל ימי חיי שותה תה והייתי שותה ״פריקוסצה". עכשיו אסור לי. לכן אני שותה תה בסוכרזית. תה זה משקה טוב. ילד, יוסי, זקוק לחלב.

(צחוק באולם)

ילד זקוק לחלב. ואתה צריך לדעת את זאת כתושב קריית-שמונה. אני מכבד מאוד את היותך שם. דאג לזה שילדי קריית-שמונה יקבלו חלב, יוסי. אני מדבר על זה ברצינות ובדאגה עמוקה.

ובכן, אם אתם מעלים את המחירים אתם בעצם מטילים דרישה לשכר נוסף. שכר נוסף — הוצאות גדולות יותר. פירוש הדבר: העלאת מחירים. העלאת מחירים — שכר נוסף. זה הרי מעגל הקסמים האינפלאציוני. אנחנו זוכרים אותו כולנו, בני דורנו, מגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. זו אזהרה לכל העמים, אתם לא יכולים להתגבר על הבעיה הזאת; אינכם מתגברים עליה.

עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני משמיע פנייה ישירה לשר העבודה ולכל יושבי הספסלים האלה: יריבים אנו, לפעמים אנו מרגיזים איש את רעהו ואחר-כך אנו יושבים, כמובן, במזנון ושותים תה. אנו נמצאים יחד בבית הזה שנים רבות, זהו כבר ביתנו השני. כך צריך להיות, זה קורה בכל פארלאמנט. לעתים איש לרעהו יסלח, כי היתה שגגה. זה קורה בכל פארלאמנט דמוקראטי. אני היום פונה אליכם בשעה כה רצינית — אינני צריך לחזור על דברי שר האוצר — תחשבו על איזה שהוא מוצא מן המצב. אנו מביאים זאת לפניכם. שר העבודה כבר פסל את הדבר מלכתחילה. כמעט כל החלק הזה של הבית — המפד״ל, חברי המפלגות הדתיות האחרות, ל״ע וגם החלק היושב בספסלים אלה — כולם תומכים במוצא הזה. למה לא נעשה לפחות את הנסיון הזה? אנו רוצים לכפות עליכם משהו?

שר-העבודה מ. ברעם:

למה אתה מותח אותנו? תאמר כבר מה היא ההצעה.

(ח ברת- ה כנסת נ. קצב קוראת קרי- את- בי נ יי ם)

מנחם בגין (הליכוד):

לא הטעיתי אתכם כאשר אמרתי שגם בחלק זה יש תמיכה?

הרעיון הוא פשוט מאוד: עומד לפרוץ סיכסוך עבודה. כל צד, כאשר נודע לו שעומד לפרוץ סיכסוך, יכול ללכת לבית-המשפט ולבקש בוררות. בית-המשפט ימנה 3 בוררים בראשותו של שופט. הם יבררו את התביעה ויחליטו. אני מבקש לשאול: איזו שלילה אתם מוצאים בהצעה כזאת? בית-משפט יקבע. אתם אינכם רצים לבית-דין לעבודה? אתם אינכם מוציאים צווי ריתוק? אינכם רואים שצווי הריתוק האלה הם ללעג ולקלס? הוצאתם צווי ריתוק לעובדים בשדה-התעופה לוד. העובדים עבדו לא לפי הצו אלא על-פי הריתוק; הם כאילו היו מרותקים לריצפה. מתוך אלפי מהנדסים הוצאתם ריתוק לכמה עשרות מהם. שמעתי הודעה חמורה: נעבוד כרובוטים. האם אפשר בצו ריתוק להכריח אדם שיעשה את מלאכתו נאמנה? מה אתם עושים בצווי ריתוק אלה? הרי אתם חותרים תחת כבודו של החוק על-ידי הוצאתם של צווי הריתוק חדשות לבקרים. אנו שאיננו סוציאליסטים, אנו המאמינים בכלכלה ליבראלית, איננו משלימים עם הוצאת צווי ריתוק כאלה חדשות לבקרים או ללילות. זו דרך לא טובה, היא גם איננה מועילה.

במקום צווי ריתוק נעשה כולנו נסיון ונתאחד סביבו. נאמר : השופטים יחליטו להקים בוררות; הבוררים יבררו. המוסד הוא נייטראלי. יכירו בצידקת התביעה — יקום דבר; ידחו אותה — אומרים לנו: מה יהיה אם - לא ישמעו בקול ועדת בוררות זו? זוהי שאלה. בקרב העם הזה, עם כל התופעות השליליות, יש עדיין נטייה ורצון לכבד את בית-המשפט ואת צוויו, וזה טבעי. בכל זאת זה יהיה לפי הוראת בית-המשפט; ועדת בוררות בראשותו של שופט. נניח שמישהו יפר צו כזה. כל הציבור יעמוד מאחורי הדרישה: כבדו את הצו. הרי זה צו לא של ממשלה, לא של מפלגה, אפילו לא של הוועדה המרכזת; זהו צו של ועדה נייטראלית, בראשותו של שופט, אשר נתמנה על-ידי בית-המשפט. ותהיינה לכך תוצאות טובות.

אני מבקש לומר עוד משהו: הבה נעשה נסיון לשנתיים. מה נפסיד מנסיון כזה? עוד כמה צווי ריתוק? אם יתברר שדרך זו איננה מעשית, אני מבטיחכם שנודה בכך ונצביע בעד ביטול המוסד. האם זה לא "פייר״, כמו שאומרים בצברית? הבה נעשה את הנסיון. יש בבית רוב למען מוסד כזה. אם חבר-הכנסת קרגמן — אני מצטער שהוא איננו עכשיו באולם — מן הסוציאליסטים המובהקים, ואני מעריך כל אמונה גם כאשר אינני מקבל אותה - אם חבר-הכנסת קרגמן יכול היה לפני ימים מספר להגיד, בין היתר, שהוא בעד בוררות חובה, הרי משהו קרה גם אצלכם.

משה נסים (הליכוד):

גם גבתי וגולדה.

מנחם בגין (הליכוד):

גברת גולדה מאיר אמרה בשעתה שאם זה יימשך כך, היא אולי תשנה את דעתה על בוררות חובה. זוהי ציטאטה כמעט מילולית. אבל גברת גולדה מאיר, עם כל הכבוד לראש הממשלה לשעבר, איננה היום בין המחוקקים. אנו היום המחוקקים. חבר-הכנסת קרגמן, יושב- ראש ועדת הכספים — האם אתה, אדוני שר העבודה, מפקפק בנאמנותו הסוציאליסטית? לא.

מאיר פעיל (מוקד):

אני — כן. אני חושב שחבר-הכנסת קרגמן וגולדה הם יותר נציגים של בעלי-הבתים.

מנחם בגין (הליכוד) :

חבר-הכנסת פעיל, בספסלים אלה יושבים אנשים המפקפקים כסוציאליסט שלך, וגם זה לא סוף-פסוק. בפקין יש כאלה המפקפקים כסוציאליסט של קומוניסטים אחרים. לפנינו שרשרת ארוכה. אל תתחיל בה פן תיפגע ממנה.

אני פונה אליכם, רבותי יריבינו, חברי הכנסת שלנו: איך אומר שר האוצר ? אנו עומדים על פי תהום. אנו עלולים, חלילה, להתגלגל לתוכה. ניעצר על הסף. נתחיל לסגת מהתהום כולנו יחד אלי החיים, לחיי חירות וכבוד, אלי שכר הוגן ויחסי אנוש טובים. אולם אם לא תסכימו לצעד הזה הכל יהיה ברור: אתם מוסיפים להתמוטט ולמוטט.

והלוואי ובקשתי תישמע.