נאומו של מנחם בגין בראשון לציון 07/09/1948

נאומו של מר מנחם בגין בראשון לציון, 7/9

לאור נסיון הטשטוש של גורמי הנצחון והקמת המדינה מצווים אנו על אמירת האמת והזכרת העבר: לא על יערות עד ומרחבי ארץ התבססה מחתרתנו, ולא על עזרה כלשהיא מבחוץ. בלי בעלי ברית ואף כנגד השטנה מבית – יכלנו. אין זו זכות יחיד של מחתרתנו ואיננו טוענים למונופול על הגאולה. אלמלא היסודות שהונחו על ידי העמל החלוצי שאף הוא לא היה מונופוליסטי, אלמלא גבורת ראשונים לא היתה מתגלה גבורת האחרונים. במאמץ משותף כביד נבנה כאן בית לאומי, אך בתוך הבית ישבו עבדים, עד אשר קמו המורדים המשחררים ושחררום. כי יש לזכור שהבריטים לא יצאו מרצונם אלא הוכרחו לצאת. הנציב הבריטי הודה שלא יוכל לנו כל עוד לא יפעיל את מלוא כוחו, את תותחיו ואוירוני נגד האוכלוסיה האזרחית כולה. (יתכן שקנינגהם לא הפעיל את תותחיו נגד אוכלוסיה שקטנה כיון שהיו לא [כך במקור] פחות תותחים מאשר לבן גוריון)... ברם, אנחנו ידענו שאין הבריטים יכולים לעשות נגדנו דבר, שהרי הד מלחמתנו גדול היה ומצבה של ארצנו מעמיד בה בדומה לביתן זכוכית שכל הנעשה בו גלוי לעיני העולם כולו. זה היה חשובנו הגדול.

עבורנו המלחמה לא היתה שעשוע; ידענו כי יתכן הנצחון או האבדן והעבדות. על כן נלחמנו באוירת השמצה מחניקה: על המשמר האנטי אימפריאליסטי טען אז שאנחנו משרתים את האינטרסים של הבריטים בעזרנו ע"י "הפרובוקציות" שלנו לרכז צבא בריטי רב יותר בגבולות הארץ. (האם אין הם אומרים עתה כי גרשנו את הבריטים רק כדי להפקיר את הישוב לערבים...?) כל כך רשעים היינו. כל כך מורעלת היתה האוירה סביבנו.

העמדנו את הבריטים למעשה במצב חמור מאד: חיל מצב קטן – יושמד; חיל מצב גדול – אין ידה משגת להחזיק. במלחמתנו שלבנו את הנתוח הפוליטי עמוק והנכון עם הבצוע המדויק. ובינתיים הוסיפה הסוכנות טעות על שבוש. אחרי ה-29 ביוני הם היו מוכנים לכניעה; הסכימו לתכנית מוריסון. רק מלחמתנו מנעה אסון זה והיפכת ארצנו לגיטו. ואחר כך טעויותיהם החוזרות: האמונה בצבא בין לאומי, בחלוקה, במשפט או"ם, הם דרשו שיפו תוצא ממדינתנו, שירושלים תהא בין-לאומית. הם האמינו בפתיחת נמל חפשי ובטלו קניות נשק רבות בגלל אמונתם הטפלה. אם הגענו עד כאן, כחו של הנוער העברי על כל חוגיו – עמד לנו, הקרבתו עמדה לנו. חכמת מנהיגינו – לא עמדה לנו. אמנם, אדם השובר את הרגל הראשונה ומברכים על השניה בלבד... החמצנו בגלל הזנחה פושעת את ההזדמנות ההיסטורית לכבוש את הארץ כולה. אלו הגיע הנשק קודם לכך היינו מציעים לירדן, ורק חישוב מוטעה ומשובש גרם לנו לאסוננו.

בענין מדיניות החוץ יש להתריע על שתי בעיות: האורינטציה על או"ם והקריצות אל עבדאללה. יש לזכור: האו"ם אינו ארגון על ממשלתי. לא סתם מציע ברנדוט רק תכניות בריטיות ישנות; הרוב המכני בעצרת או"ם מוכיח על האופי המדיני של המוסד הזה. איך אפשר להכריז מראש על הסכמתנו ותמיכתנו באו"ם לכשאין אנו יודעים עדיין מה תודיענו העצרת הנכבדה בימים הבאים? הנתמוך בה גם כשתחליט נגדנו? לבטל את מדינתנו או גבולותנו המבולקים גם בלאו הכי? אפילו בהפוגה זו משרת האום אינטרס שולחיו: הערבים חיילים שבירים המה ואין החזקתם עולה למדינותיהם: צבאנו אנו, הגדול ביותר בעולם מבחינת יחסים, הורס ואוכל את לשד כלכלתנו. איננו יכולים להחזיק בו לאורך ימים.

אפשר להפסיד את המערכה גם בהתמוטטות כלכלית ולאו דוקא בשדה הקרב. דרגת החיים החלה יורדת מזה חדשים. בריטניה המנוסה בצרה זו יודעת יפה מה מצבנו, ורצונה להכות אותנו באותו נשק שבו הבאנו אנו להוצאתה מהארץ. מי יודע מה יהא סופנו אם נמשיך לשמוע לקול או"ם שהאויב שליט בה וההפוגה תמשך לאין קץ. ועוד: מי אמר שיש לכבד החלטות להם הגנרל הזקן והדמוקרט הגדול "זקן אנכי ואינני שומע"... ואיש לא ראה זאת כפגיעה באו"ם שגם אצות מזרח אירופה המכבדות אותו כל כך, לא הרשו את כניסתו לגבולותיהם לשם חקירות שהוסכם עליהן ברוב מכני של שני שלישים...

שעה שפרצה המלחמה, טען בן-גוריון שרק 2,500 אנשי פלמ"ח היו לרשותו ו-6,000 אנשי חי"ש. הוא שכח כי עמדו לרשותו אלפי חיילי אצ"ל ולא הזכירם, אך שעה שהוא צעק בהטחות ש"יפו תוחזר לערבים" ש"יפו לא תהיה מתחומי מדינתנו" כבשו חיילינו את העיר, ואלולא פעולתם היתה תל אביב נופלת לאחר מכן בידי המצרים.

בהזדמנות זו יש לחזור ולהזכיר קבל עם: יפו – שלנו תהיה. כשם שכל הארץ שלנו היא.

ומשמדובר בארצנו כולה, יש להזכיר את הסכנה השניה האורבת לה. עבדאללה.

למה הצהיר בן-גוריון לפני חדשים מספר כי עבדאללה "שליט נבון הוא, דורש טוב לארצו ולעמו"? הרי אנו יודעים מהו עבדאללה. הרי עבדאללה הוכתר כדי לשמש את הבריטים וכל מעולתו מכוונת רק לדך. 400 איש נרצחו בגוש עציון ועד היום לא הובא גופם לקבורה, על ידי חייליו נכבשה ירושלים העתיקה והוא הוא שערך טבח איום בשבועינו. זהו השליט הנבון? והרי אין שום גורם בין לאומי, פרט לבריטניה, מעוניין בנצחונו: צרפת אינה סולחת לו את "סוריה רבתי"; ברית המועצות אינה מעונינית בהשפעה בריטית ומונעת בעקביות את הכנסתו לאו"ם. ארה"ב התפשרה[לא ברור במקור, ט.ק.] עם אבן-מעוד אויבו. למה מדובר אצלנו עדיים[ן, ט.ק.] על הסכם עם עבדאללה? האין מבינים שמשמעות הדברים בסיסים בריטיים? מחנותיו על יד פתח תקוה משמע חדירת בריטים מחדש לארץ-ישראל המערבית. על כן לא יהי הסכם אתו, והוא לא ישב ליד פתח תקוה, אך אנו נשב ברבת-עמון שלנו.

במדיניות פנים: במדיניותנו משפיעים גורמים קבועים המסתתרים תחת מסוה קואליציוני. גרינבוים אינו שליט במשרדו ורצונו הטוב עומד ביחס הפוך להשפעתו. בכל המשרדים ובכל החזיתות תפשה מפא"י עמדות מפתח לעצמה. וזאת לא תוכל ההצגה הקואליציונית לטשטש. אין הטוטליטריות מחייבת שלטון מפלגה אחת, באופן ברור לעין. לעתים מספיק שהמפלגה תשלוט בלי להתבלט, בעמדות מפתח. ואכן, אצלנו שליטה במפא"י על כל עמדות המפתח כולן. עד שאנו הלוחמים והמקריבים כחולמים היינו, עד שברכנו על המדינה – החלו הללו "חוטפים". מפא"י תוכל להקרא בדברי ימינו כמפלגת טובי החוטפים מאז ניקולאי הראשון... הם חטפו בימי הבריטים והם חטפו עתה. וכעת נדמה להם שהמדינה שייכת למפא"י

ומאז "חטפה" מפא"י את המדינה מתחילה היא לזהות מדינה בממשלה. הם – זה מדינה. אין הם מבינים כי ממשלה באה וחולפת ומדינה לעד עומדת; ויש ואפילו מדינה נחרבת וקמה ועמנו לעולם קיים. המדינה באה לשרת את העם ולא העם את המדינה. הממשלה משרתת את האומה ואין האומה קיימת כדי לשרת את הממשלה. אם יבוא היום והסיעה הפרלמנטרית של תנועת החרות תוזמן ע"י נשיא המדינה כדי להרכיב ממשלה – גם אז נבוא ונאמר: אם רעים נהיה – הביתה שלחונו. אם לא נדע לשרת את העם – אל תחזיקונו ובחרו ממשלה טוב יותר. אין אסון בחלופי ממשלות. גם ממשלתנו תעלה ותרד, והעקר היא טובת העם כולו.

התחלנו את מלחמתנו ב-400 איש. סיימנו – ב-10,000. עמדנו על סף הבלתי אפשרי וגברנו על כל הקשיים. מסורת של מעש אכזר וגדול מאחרינו. פעולתנו בממשלה תהיה המשך לפעולתנו כלוחמים. ולמפא"י לא יזיק מעט נסיון כאופוזיציה. אמנם ברל לוקר לא הסכים לקבל את החלטת הרוב בוה"פ הציוני ועל טהרת המסורת הדמוקרטית מרד בהחלטת הרוב... אך לא הרי הוה"פ הציוני כהרי המועצה של המדינה.

והבעיה האחרונה: למה צריך בארץ ישראל חוקי חרום? כאשר בן-גוריון היה זקוק לעדוד נגד מפ"ם וחלק ממפלגתו הכריז בכל זאת על ממשלה עברית, הוא פנה אלינו לפני כן ובקשנו שנכריז כי נודה בממשלה הזאת ונסור למשמעתה. לא היה צורך בכפיה. עמנו ממושמע הוא, אך הוא רוצה בסריקות נגד משתמטים, המעלות פחות ממאתיים איש מתוך רבע מיליון, והמביאות כלימה על האומה כולה. איננו רוצים בחוק שלפיו "אפשר לבחור בין שופט בריטי ונייטיב" גם היום בארץ-ישראל שלנו. רק בשתי ארצות בעולם קיימים עדיין חוקי חרום אלה: במליה ובארצנו המשוחררת.

אם הסריקה באה לשם גלוי כח, חייבים אנו לומר לאלה שאינם מבינים כי שליט נוצר לעזור ולשרת ולא להטיל מורא, כי השוט לא ישלוט בנו. עם חופשי אנו וחרותנו יקרה לנו מכל. סמני הכר פשיסטיים המתגלים כיום בחוגים המקורבים לממשלה – מסוכנים הם מאוד. לא נסכים לשלטון הבנוי על הפחד, משל לשלטונם של פשיסטים. וארצנו, ארצנו השלמה, חפשית תהיה ועמנו ימצא בה את ביתו, וירושלים תהא בירתה עדי עולם.

תוספת: בענין האשמתנו שפשיסטים, הזכיר הנואם, כי פעם התנגדו לנו כיון שאנו קרובים לרביזיוניסטים-פשיסטים, והיום יושב השומר הצעיר שנשבע לא לשבת עם פשיסטים, בצותא אחת עם הרביזיוניסטים, ועלינו אומריטם שאנו פשיסטים כיון שאיננו קשורים אתם..

---

הנאום נשא בשעה 20.30 לפני אולם מלא עד אפס מקום. קהל בן 2000 איש, בתוכו יו"ר המועצה המקומית וחברי המועצה, קציני צבא גבוהים, בצי כח רחובות, נס ציונה ובאר יעקב, ותיקי המתישבים ופעילי התנועה. לאחר הנאום התיימה מסיבה במועדוןן ללוחם של תנועת החרות