נאום של מנחם בגין בפני המוני ירושלים – "חומת העיר העתיקה אינה גבול ירושלים, הירדן אינו גבול ארצנו והים אינו גבול עמנו"

מאמר עיתון: המשקיף
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
א' אב התש"ח, 6 באוגוסט 1948
מתוך:
עמודים 2, 7
נושאים:
מורשת ישראל - אהבת חינם, מלחמת אחים, שואה. מחתרות - אלטלנה, אצ"ל, המנדט הבריטי, עולי הגרדום. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, ירושלים, עבר הירדן, רמת הגולן. מדינות - בריטניה, ברית המועצות (רוסיה), ירדן. אישים - דוד בן-גוריון, הרוזן פולקה ברנדוט. שונות - הספד. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). בטחון - מלחמת העצמאות. ממשל - ממשלה. זכויות אדם - מעצר מנהלי, תקנות לשעת חירום. ריכוז האומה - שיבת ציון. הסכסוך הישראלי פלסטיני - תכנית החלוקה
בנאום שנושא בגין בירושלים, בגין טוען שירושלים היא בירתו היחידה של ירושלים, ובה צריכה לשבת הממשלה. בגין מתרעם על פספוס ההזדמנויות להגדיל את שטחה של הארץ. בגין מוסיף שמששוחררה המדינה יש להלחם על מדיניותה שתהיה מדינת חפשית, ומתוך כך מתייחס למעצרים מתוקף חוקי החרום של חמישה אחרי פרשת אלטנלה. בגין מביע תקווה שהארץ תעובד ותיושב מהבשן לשומרון, לנחלת ראובן ומנשה ותהיה מדינת חרות ושוויון.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

ירושלים, שלום לך ירושלים עיר הבירה! עיר הסבל, עיר הנצח! ירושלים! כאשר לפני שנים רבות ירדנו למחתרת, וממעמקיה הרימונו את אש המרד – את היית בלבנו. כאשר הלמנו באויב, במשעבדך - את היית בדמנו. כאשר טובי בניך הושלכו למחנות ריכוז ולמרתפי עינויים – את היית ביסוריהם. כאשר עלו גדולי גבוריך לגרדום – את היית בשירת לבם האחרונה.

מה יפית ירושלים בעניך. מה גדלת בסבלך. מה קודשת בצערך. את היית קרבן לכלי משחית של אויב המצויד בכלי מלחמה חדישים. עמדת ללא נשק, ללא לחם וללא מים. עמדת ולא נכנעת, ולא נפלת. רוחם של גבוריך הקדמונים היא שעמדה לך בימי מצור, בימי מסה ומבחן. גבורתם של גבורי הגרדומים היא שעמדה לך בימי מלחמתך על חירות ישראל. ולא על עצמך בלבד הגינות ירושלים, אלא על כל ישראל, על קיומו, על חירותו ועל עתידו. כאם המגינה בגופה היא על שלום את הגינות על ערי ישראל ומושבותיו, כי לו היו הלגיונות הברבריים פורצים בשעריך ורומסים גופך – לא היתה תוחלת לכל מה שהקודם על שפת הים. בדמך הגינות על עם ישראל כולו. ואם בקריה הזמנית לא העריכו את תפקידך במערכה הגורלית – הרי אמת היא: את עמדת לכולנו. אילמלא ירושלים – מי יודע אם כיום היינו עומדים בראשית גאולת העם.

אין שתי ירושלים

אל תרשו לאלה שויתרו על ירושלים כולה מתוך עוורון ואשליה לדבר היום על "ירושלים העברית", כאלו ישנה ירושלים לא עברית. היום לאחר שהמציאות עצמה דוחפת אותם להכריז על הדרישה לסיפוחה של ירושלים לגוף מדינתנו, הם מבדילים בין ירושלים עברית כביכול, ובלתי עברית כביכול. וכך הם אומרים: ירושלים שנבנתה בחצי יובל האחרון – עברית היא. אך ירושלים שנבנתה לפני אלפי שנים, שממנה יצא דבר ה' לעמנו ולכל העולם, ירושלים ההיא שקודשה בדם בניה, זו שבה התנבאו נביאנו, ירושלים זו לא עברית היא. מפני ששם עומד אויב העם, ומפני שלא סופק הנשק ולא הספיק השכל לכבוש אותה מחדש מידי האויב. שימו קץ לחרפה זו! אל תרשו לדבר על "ירושלים עברית" אין סילוף יותר מעליב. אין ירושלים אלא עברית.

ולא תמה המערכה על ירושלים מצד האויב. לא המערכה הצבאית ולא המערכה הפוליטית. אין עוד בכוחו של האויב לכבוש את ירושלים. ההצעה לפירוז ירושלים וההצעה למשטר בין לאומי, ההצעה של עבדאליזציה של ירושלים, והצעת הדמיליטריזציה – על ההצעות הללו מוליכים למטרה אחת: גזילת ירושלים!

המשטר הבינלאומי לא יקום

אל תאמינו במשטרים בינלאומיים. זכרו: המשטר הבינלאומי מ-29 בנובמבר, חלק בלתי נפרד הוא של תכנית הביתור האוילית. על משטר זה שמחו מנהיגיכם המוכים בסנוורים. הוא לא יקום! לא רק בגלל התנגדותנו, כי שתי סיבות לכך: העיר העתיקה הוצאה מדינו והיא קרית העלם שנתנה לאויבינו קלף במיקוח הבינלאומי גם על ירושלים וגם על הארץ כולה. שנית, במוצעת הנאמנות הופיעה רוסיה אחרי שהסתייגה ממנה במשך שנתים, ואחרי שנציג רוסיה הסובייטית עלה ליד שולחן מועצת הנאמנות – כדל המשטר הבין-לאומי לענין את בריטניה.

מאותו רגע שהיה ברור כי לרוסיה תהיה השפעה בפיקוח על ירושלים ירדה למעשה הצעת הבינלאומיות למרי מן הפר ולא נשארה אלא כאמצעי להרדים את אמונתכם ולהוציא את כוחות ישראל מעירנו לכפות עליכם את משטר הכיבוש של האיסלם ושל הנצרות.

אנו צריכים לשחרר את ירושלים ולא לכבשה

בשלבים הם רוצים להשיג זאת. קודם כל יעברו הכוחות היהודיים לעבר מעלה החמשה ומוצא ואח"כ יכניסו הנה ערב רב של צבאות כיבוש: אמריקנים, צרפתים, בלגיים ובוודאי גם בריטים שילבשו איזה מדים שהם. הם ידעו גם להתלבש בבגדי חברת החשמל בירושלים.

במליאת או"ם שתתכנס בספטמבר ותשב על מדוכת ארץ-ישראל, תתקבל החלטה, שלמען השלום, למען הצדק, למען הנצרות, ולמען התרבות והקידמה – יש למסור את ירושלים לעבדאללה. ואז יעמדו אומות העולם בכיכר ציון, ואתם תשקיפו כיצד ירושלים נתונה למרמס ברגל גאוה של נסיך-מדבר נחות דרגה. זוהי המזימה ובפניה עליכם להזהיר ולהיזהר. אל תתנו לפטפט על פירוזים ומשטרים בינלאומיים. לנו ירושלים כולה, כולה לנו!

וכשם שלא תתנו לפרז את ירושלים, אל תתנו שהיא תיכבש על ידי צבאות ישראל אנו צריכים לשחרר את ירושלים ולא לכבשה.

כיצד יכולה ירושלים להיות עיר-כיבוש? אין חרפה שתהיה גדולה מקלון של מושל צבאי בירושלים.

וכשם שלא תמה המערכה הדולה על ירושלים, כ לא תמה המערכה לגאולת ישראל.

גדול נצחונותינו – שמעיר זו ומן כל הארץ סולק אותו שלטון שניסה לכלוא אותנו וגמר בכליאת עצמו בבווינגראד הארורה הזאת.

בדם פורצי מבצרים, מוחצי אויב ועולים על גרדום גירשנו את האויב הנאצו-בריטי מארץ מולדתנו, ולעולים, הרסנו את הפרסטיג'ה שלו, לחצנוה לתוך גיטאות, ולתוך הגיטאות פרצנו ועשינו בהם שפטים. הם נסו אל מעבר לים ולא יחזרו עוד.

זה גדול נצחונות ישראל אחרי מרד החשמונאים

ונצחון זה נתן לעם ישראל, למנהיגיו, ולחילותיו את שעת הכושר, שעליה התפללו דורות על דורות: לעלות, להעפיל ולכבוש.

כשאתם מדברי על נצחונותינו, אל תשכחו את אשר הפסדנו. החל מה-14 במאי השתא, אפשר היה לנצל את שעות הכושר ההיסטורית ולהגיע עד לירדן, ואולי גם מעבר לירדן.

וזוהי הבעיה שעמדה לפנינו כל שנות מלחמתנו: מולנו עמדו 100 אלף בריטים מזוינים מקדקדם ועד כף רגלם, ובידינו לא היה נשק כבד, ולכן הוכרחנו לרדת למחתרת, לעולות למחתרת, ולהכות במשך שנים. והנה נוצרת שעת הכושר הכוח הגשמי הגס סולק. עמדנו בפני גייסות של אנאלפביתים, שלא ידעו למה ולשם מה הם נלחמים. ומדוע הוחמצה שעת הכושר. [מחוק במקור, ט.ק.] חצי יובל שנים בניתם את "הכוח שידע להגן". מליוני לירות השקעתם כדי לחזק כוח זה.

אך עליכם לדעת את אמת כולה: כשעמדנו ב-14 במאי בפני שעת הכושר מצד אחד, וסכנת כליה מצד שני, לא היה נשק בישראל. [קטע מחוק במקור ט.ק.] נכון נסים היו, זכות אבות עמדה לנו, רוחם של אחינו השחוטים; הברית בין הבתרים עמדה לנו. אבל מוחם של מנהיגכם – לא הוא עמד לנו. הם לא צברו ברזל. הם היו מוכים בסנוורים והישלו את עצמם ואמרו לנו שלא תהיה מלחמה שלא תהיה פלישה מארצות ערב. מעולם לא ראו את העתיד. תמיד לקחו בחשבון את הטוב, ועל כן לא התכוננו.

יכולנו להגיע לירדן

בחודש דצמבר שעבר ובחודש ינואר הוצאו כספים לרכישת נשק. הם אמרו שאין למהר, שייפתח נמל חפשי בתל-אביב, כי כך הוחלט באו"ם. ואנחנו טענו: הוא לא ייפתח, כי הוא נמצא בידי בריטים, והם אינם רוצים במדינת ישראל אלא בקבר ישראל. טובי בנינו שילמו בחייהם כי לא ניתן בידיהם הנשק הטוב שאפשר היה לרכשו ולהביאו בזמן. [מחוק במקור, ט.ק.] לא נוצלה שעת הכושר. [מחוק במקור, ט.ק.] אולם אותנו אין להאשים; שנים על גבי שנים עמדנו במערכה. מאות יחידות נשק נפלו, את כל מאוויינו הכנסנו במלחמת השחרור הזאת, במרתפים היינו ולא יכולנו לצאת למרחב. וגם כסף לא היה לנו, כי מיליונים ניתנו ונלקחו – על ידי אחרים. [קטע מחוק במקור, ט.ק.] ברוכים יהיו כלי נשקנו בידי חיילי ההגנה האמיצים. אנו איננו מבחינים לא בין דם ודם עברי ולא בין נשק ונשק עברי. אבל את הכל לא יכולנו לעשות.

החמצנו את שעת הכושר בין 14 למאי ו-11 ביולי. יכולנו להגיע לירדן. ואז באה ההפוגה. ואחרי ההפוגה שוב נוצרה שעת כושר, ושוב לא ניתן לנצלה. אך למרות כל נצחונותינו, הנצחון הוא מאתנו והלאה.

יהודי ירושלים, זכור תזכרו, שמדינת ישראל כמות שהיא, היא פס צר על חוף הים, ומדינות ערב סוגרות עלינו מכל עבר. רק בקיעים הבקענו בחומת הפלדה הסוגרת עלינו, ואנו שומה עלינו לפרוץ קדימה, אם אין אנו רוצים שברכבות הימים נוטל הימה. זהו צו החיים ללוחמינו.

לא זו בלבד שלא תמה המערכה הצבאית על כל הארץ, לא תמה גם המערכה הפוליטית. תכניתו של ברנדוט לא נולדה לא בשוודיה ולא בלייק-סאכסס. אנו יודעים את אביה, אנו יודעים את אמה ואנו יודעים את ערשתה. שם, במרכזי הריגול של האימפריה הארורה, נולדה תכנית ברנדוט. וברנדוט אינו עומד לבד כמו הצ'כי המסכן ליסיצקי. כוח רב עומד מאחוריו: אמריקנים, בלגים, צרפתים וגם בריטים גלוים ומוסווים. ואותו הרוב החוקי של שני שלישים, שנתן לכם להלכה את מדינת ישראל המחולקת, (כי למעשה הוכרחתם לכבוש כל שעל אדמה בדמכם). שני שלישים היו אז וגם עתה יהיו, למען אותה תכנית שבקויה היסודיים נכתבה ע"י ועדת פיל, שהיא תמצית התמציות של המחשבה הקולוניאלית. השוו את תכניותיהם של ברנדוט ושל פיל, ותמצאו כי הם זוג תאומים כמעט. תכנית שמשמעותה שיעבוד וניתוק הקשר בינינו ובין בני עמנו החיים בגולה ובתפוצותיה, וקץ לשיבת ציון שלמענה נלחמנו ונפלנו.

על כן שימו אל לבכם, אחיותי ואחי המלחמה על קיומו ועתידו של ישראל סבא לא תמה, לא בזירה הצבאית ולא בזירה הפוליטית, היו ערים ושימו לב לתוכן ההצהרות הנשמעות מן הקריה הזמנית. אני אומר קריה זמנית, כי כשם שהממשלה אינה אלא זמנית, כן הקריה אינה אלא זמנית, כי הקריה היא בירושלים.

שימו לב לתוכן הצהרותיהם, כי עד כאן היינו כחולמים. במו עינינו, זכינו לראות צבא עברי על יחידותיו, על שירותיו ועל חייליו המוחצים אויב וצועדים בראש חוצות. במו עיניו, אחרי שנים של השמדה טוטאלית, כאשר הפכנו לפי "נבואתו" של הנשיא הזמני של המועצה הזמנית, לאבק אדם, היינו לאפר. ואם אחרי שנים של שחיטות זכינו לתקומת ישראל בארצו, לצבא עברי, ויהיה ראש אפילו בן-גוריון, כי לא איכפת. הן ממשלה עברית היא. אם זכינו לכל זה, היינו כחולמים, לא ראינו את המציאות. אולם למעשה כבר הובקעה ריבונות ישראל.

ריבונותנו הובקעה

ריבונותנו כבר הובקעה. מדינת ישראל איננה עוד מדינה חפשית ועצמאית. מדינה משועבדת היא, שממשלתה כבר התכחשה למגילת היסוד שלה, באותה הכרזה מבולבלת שעליה שמו את חתימותיהם שרי ישראל. הם הצהירו שם ששערי הארץ פתוחים לפני כל יהודי שירצה לחזור אליה. אולם מועצת הבטחון החליטה, וברנדוט בא, ומפקחיו יושבים היום בחיפה ובתל-אביב. והאמינו נא לאיש שהיה בכפר ויתקין, אליו מגיעים לא רק מכונות היריה של בן-גוריון, אלא גם משקיפי ברנדוט, ששורצים בכל הארץ ובכל נמל שבעולם. הם גם המחליטים מיהו הרשאי להגיע ארצה. ואם ממשלת ישראל וויתרה על עליה לא"י, מה נשאר לחרות ישראל?

כי מה פירוש "מולדת", אם שערי הארץ נעולים לפני בני המולדת? נדנו כל השנים ומולדת לא היתה לנו. וכשבן המולדת רוצה לחזור אליה, בכל זמן שירצה, אינו יכול מפני ששעריה סגורים. והיום נמקים מאות אלפי יהודים במחנות הריכוז בגרמניה הארורה, ולא הונח להם לבוא, ולא יונח להם לבוא. אם זכות הזכויות של כל יהודי בעולם הופקעה ובוטלה – נרמס וחולל יסוד היסודות של עצמאות ישראל.

נערכה תכנית עליה לעשר שנים, בשעה שתבערה עולמית עלולה לפרוץ כל שנה ואז לא יישאר זכר ליהודי אירופה.

אל תתנו לבצע מזימה זו

אין אסון שיהיה גדול מאסון זה, הרי זרם סטיכי של שבי ציון, צריך היה לפורץ בחדשים הראשונים ובחדשים הבאים. ולממשלת ישראל, המתכנת תכניות לזמן קצר לחיסול הפרישה בישראל, ולזמן ארוך לחיסול התפוצה בישראל, ייאמר: הבריטים לא הצליחו לעצור את זרם שבי-המולדת, גם ממשלה עברית, גם שלטון זמני זה, המשתעבד לזרים ומתנכר לזכות הזכויות של ישראל, לא יצליח לעצור זרם סטיכי זה.

בשנת 1923 הצליחה יוון, אמנם מתוך סיוע מסויים שגם אנו נוכל לקבלו, אם נדע לאן לפנות, להכניס במשך 10 חדשים מיליון וחצי שבי יוון מאנטוליה.

שימו אל לבבכם: מיליון וחצי יוונים נכנס במשך 10 ירחים ושרי ישראל מבטיחים שמיליון יעלו, באם יעלו, במשך 10 שנים. אל תתנו לבצע מזימה זו, לא לגויים ולא למשתעבדים להם, כי בנפשנו הדבר.

אל תחשבו שאנו נעמוד מרחוק ונפקיר אותם לתכניות עשור אליה. לא נעמוד מנגד. אל תשכחו שמחסני הנשק הגדולים ביותר של המזרח התיכון, נמצאים בידי קלייטון ועוזריו. אלפי בנינו שנפלו, אין להם תמורה, עדיין אנו קומץ בונים ולוחמים, ואם מהגולה לא יבואו, מאין יבואו? הם יופקרו ואנחנו נופקר אם לא נאמר מה שיש לאמר בכל שלושת השטחים.

הירדן אינו גבול ארצנו חומת העיר העתיקה אינה גבולה של ירושלים; הירדן אינו גבול ארצנו והים אינו גבול עמנו. קשר אחיד יש בין ירושלים החדשה והעתיקה. בין הגלעד והשומרון, בין פיזורי ישראל ומדינת ישראל.

ועוד מערכה אחת עדיין לא תמה ואולי רק החלה: זוהי המערכה אשר בפעם הראשונה בתולדות מלחמתנו נשתתף בה. נשותף בה, ונרצה לשתף אתכם, המוני בית ישראל, זוהי המערכה על דמותה של מדינת ישראל.

מי ישלוט במדינת ישראל, הסטן והשוט או הצדק והחופש? בחדרי חדרים מתנהל מיקח וממכר בין מפלגות, משפחות ושרים על כל עמדה ועמדה. לפני שבועות אחרים לא שמנו לב לכך. כל מאוויינו נתנו בכך שיהיה לעם ישראל כוח. בזמן ההוא, כשהם פתחו את השוק, עסקנו יומם וליל ברכישת נשק ובהקמת גדודים.

ואז באה "אלטלנה". שהופגזה, הופצצה והושמדה. שם פעל התותח ושם, על החוף ההוא שהאדים מדם טובי ישראל נעשה נסיון הליט עלינו את השוט והאת הסטן.

ואח"כ נלקחו 5 בנים מישראל והושמו על סמך חוקי החירום אשר חוקקו שאו קטלינג ג'ייס – והובאו למעצר והושלכו לתאים, שלתוכם אפילו הבריטים לא היו משליכים אלא פושעים ערביים פליליים.

מרידור, אחד מגדולי מפקדי ישראל, שלזכותו יש לזקוף במדיה רבה את גירושם של הבריטים מארצנו, בנימין, סמל הטוהר, מי שהיה מפקד במחוז ירושלים של הארגון הצבאי הלאומי. זה שהוליך את חייליו לקרבות נגד מבצרי הסי. א"י. די. פה ושם. ועוד שלושה מפקדים.

נמשיך במלחמת הצדק נגד השוט והסטן

כאשר מנהיגכם שתו תה עם מק-מייקל ושאו, נרקבו גופינו במחנות ריכוז. הלכנו למאסר בגאווה ובשמחה, התברכנו בכך שזכינו לא רק להילחם למען ציון אלא גם לסבול למען ציון. אנו, שראינו את אנשינו מוצאים בחצות הליל ממיטותיהם ומגורשים מעבר להרי חושך, חרקנו שן והמשכנו במלחמה. גם היום נחרוק שן ונמשיך במלחמת הצדק, נגד השוט והסטן של בן-גוריון.

בהר ציון ובמלחה עומדים לוחמינו ובקריה רוצים שהם לא ימצאו שם, ועל כן מחזיקים את מפקדיכם בתאי הפושעים הפליליים הערביים – וזוהי החרפה הגדולה.

ב-14 למאי היינו מכשול לאנשי מפא"י בענין הממשלה הזמנית. נכון הדבר, כי בן-גוריון היה בעד הקמת הממשלה, אולם היו לו מתנגדים רבים בחוגיו שלו. בן-גוריון היה זקוק לעידוד, אנו דחפנו ודחפנו.

אמרנו: אם לא תקימו ממשלה, היא קום תקום! ואז הוקמה הממשלה.

היום אנו אומרים: הכלילו את ירושלים במדינת ישראל, הקימו את ירושלים לבירה ואז לא תהיה פרישה, ולא יהיה אצ"ל כחטיבה צבאית נפרדת. כולנו נרקוד ונשמח לכשתחוסלנה הפרישה והחטיבות הנפרדות. כולנו נהיה שמחים בשמחת ירושלים העברית.

אבל הם רוצים בערבויות: שמא לא יסכים ברנדוט; יהיו שני שלישים; ושמא לא יהיה להם האומץ המספיק לפעול. ואף זוהי סיבה להחזקת חמשת העצורים.

בשנים הקרובות – יגיע למחוז חפצו, יגיע לירדן ויחצה אותו. והפועל היהודי יבנה בתים לא רק בשרון ובשומרון אלא גם בנחלת מנשה וראובן. והאיכר העברי יחרוש לא רק את החולה אלא גם את אדמת הבשן. עם ישראל על מיליוני בניו יבוא מצפון ודרום, מזרח ומערב ויכה שורש במולדת וישב בה לנצח, לנצח נצחים. וחירות תהיה למולדתנו, חירות אמת, שיוויון יהיה באצרנו, שיוויון אמת.

צדק יהיה בממשלתנו, צדק אמת. משפחה אחת תהיה. איש את רעהו יאהבו. לא תהיה עוד מלחמת אחים בישראל. יחד נקים את בית דוד ומלכות ישראל.

ירושלים, שלום לך ירושלים. ברוכה את לישראל לעדי עד.