נאום של מנחם בגין בפני המוני ירושלים – "חומת העיר העתיקה אינה גבול ירושלים, הירדן אינו גבול ארצנו והים אינו גבול עמנו"

מאמר עיתון: המשקיף
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון א' אב התש"ח, 6 באוגוסט 1948

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

ירושלים, שלום לך ירושלים עיר הבירה! עיר הסבל, עיר הנצח! ירושלים! כאשר לפני שנים רבות ירדנו למחתרת, וממעמקיה הרימונו את אש המרד – את היית בלבנו. כאשר הלמנו באויב, במשעבדך -את היית בדמנו. כאשר טובי בניך הושלכו למחנות ריכוז ולמרתפי עינויים – את היית ביסוריהם. כאשר עלו גדולי גבוריך לגרדום – את היית בשירת לבם האחרונה.
מה יפית ירושלים בעניך. מה גדלת בסבלך. מה קודשת בצערך. את היית קרבן לכלי משחית של אויב המצויד בכלי מלחמה חדישים. עמדת ללא נשק, ללא לחם וללא מים. עמדת ולא נכנעת, ולא נפלת. רוחם של גבוריך הקדמונים היא שעמדה לך בימי מצור, בימי מסה ומבחן. גבורתם של גבורי הגרדומים היא שעמדה לך בימי מלחמתך על חירות ישראל. ולא על עצמך בלבד הגינות ירושלים, אלא על כל ישראל, על קיומו, על חירותו ועל עתידו. כאם המגינה בגופה היא על שלום את הגינות על ערי ישראל ומושבותיו, כי לו היו הלגיונות הברבריים פורצים בשעריך ורומסים גופך – לא היתה תוחלת לכל מה שהקודם על שפת הים. בדמך הגינות על עם ישראל כולו. ואם בקריה הזמנית לא העריכו את תפקידך במערכה הגורלית – הרי אמת היא: את עמדת לכולונו. אילמלא ירושלים – מי יודע אם כיום היינו עומדים בראשית גאולת העם.
אל תרשו לאלה שויתרו על ירושלים כולה מתוך עוורון ואשליה לדבר היום על "ירושלים העברית", כאלו ישנה ירושלים לא עברית. היום לאחר שהמציאות עצמה דוחפת אותם להכריז על הדרישה לסיפוחה של ירושלים לגוף מדינתנו, הם מבדילים בין ירושלים עברית כביכול, ובלתי עברית כביכול. וכך הם אומרים: ירושלים שנבנתה בחצי יובל האחרון – עברית היא. אך ירושלים שנבנתה לפני אלפי שנים, שממנה יצא דבר ה' לעמנו ולכל העולם, ירושלים ההיא שקודשה בדם בניה, זו שבה התנבאו נביאנו, ירושלים זו לא עברית היא. מפני ששם עומד אויב העם, ומפני שלא סופק הנשק ולא הספיק השכל לכבוש אותה מחדש מידי האויב. שימו קץ לחרפה זו! אל תרשו לדבר על "ירושלים עברית" אין סילוף יותר מעליב. אין ירושלים אלא עברית.
במליאת או"ם שתתכנס בספטמבר ותשב על מדוכת ארץ-ישראל, תתקבל החלטה, שלמען השלום, למען הצדק, למען הנצרות, ולמען התרבות והקידמה- יש למסור את ירושלים לעבדאללה. ואז יעמדו אומות העולם בכיכר ציון, ואתם תשקיפו כיצד ירושלים נתונה למרמס ברגל גאוה של נסיך-מדבר נחות דרגה. זוהי המזימה ובפניה עליכם להזהיר ולהיזהר. אל תתנו לפטפט על פירוזים ומשטרים בינלאומיים. לנו ירושלים כולה, כולה לנו!
וכשם שלא תתנו לפרז את ירושלים, אל תתנו שהיא תיכבש על ידי צבאות ישראל אנו צריכים לשחרר את ירושלים ולא לכבשה.
כיצד יכולה ירושלים להיות עיר-כיבוש? אין חרפה שתהיה גדולה מקלון של מושל צבאי בירושלים.
וכשם שלא תמה המערכה הדולה על ירושלים, כ לא תמה המערכה לגאולת ירשאל.
גדול נצחונותינו – שמעיר זו ומן כל הארץ סולק אותו שלטון שניסה לכלוא אותנו וגמר בכליאת עצמו בבווינגראד הארורה הזאת.
החמצנו את שעת הכושר בין 14 למאי ו-11 ביולי. יכולנו להגיע לירדן. ואז באה ההפוגה. ואחרי ההפוגה שוב נוצרה שעת כושר, ושוב לא ניתן לנצלה. אך למרות כל נצחונותינו, הנצחון הוא מאתנו והלאה.
יהודי ירושלים, זכור תזכרו, שמדינת ישראל כמות שהיא, היא פס צר על חוף הים, ומדינות ערב סוגרות עלינו מכל עבר. רק בקיעים הבקענו בחומת הפלדה הסוגרת עלינו, ואנו שומה עלינו לפרוץ קדימה, אם אין אנו רוצים שברכבות הימים נוטל הימה. זהו צו החיים ללוחמינו.
הירדן אינו גבול ארצנו חומת העיר העתיקה אינה גבולה של ירושלים; הירדן אינו גבול ארצנו והים אינו גבול עמנו. קשר אחיד יש בין ירושלים החדשה והעתיקה. בין הגלעד והשומרון, בין פיזורי ישראל ומדינת ישראל.
ועוד מערכה אחת עדיין לא תמה ואולי רק החלה: זוהי המערכה אשר בפעם הראשונה בתולדות מלחמתנו נשתתף בה. נשותף בה, ונרצה לשתף אתכם, המוני בית ישראל, זוהי המערכה על דמותה של מדינת ישראל.
מי ישלוט במדינת ישראל, הסטן והשוט או הצדק והחופש? בחדרי חדרים מתנהל מיקח וממכר בין מפלגות, משפחות ושרים על כל עמדה ועמדה. לפני שבועות אחרים לא שמנו לב לכך. כל מאוויינו נתנו בכך שיהיה לעם ישראל כוח. בזמן ההוא, כשהם פתחו את השוק, עסקנו יומם וליל ברכישת נשק ובהקמת גדודים.
ואז באה "אלטלנה". שהופגזה, הופצצה והושמדה. שם פעל התותח ושם, על החוף ההוא שהאדים מדם טובי ישראל נעשה נסיון הליט עלינו את השוט והאת הסטן.
ואח"כ נלקחו 5 בנים מישראל והושמו על סמך חוקי החירום אשר חוקקו שאו קטלינג ג'ייס – והובאו למעצר והושלכו לתאים, שלתוכם אפילו הבריטים לא היו משליכים אלא פושעים ערביים פליליים.
מרידור, אחד מגדולי מפקדי ישראל, שלזכותו יש לזקוף במדיה רבה את גירושם של הבריטים מאצרנו, בנימין, סמל הטוהר, מי שהיה מפקד במחוז ירושלים של הארגון הצבאי הלאומי. זה שהוליך את חייליו לקרבות נגד מבצרי הסי. א"י. די. פה ושם. ועוד שלושה מפקדים.
כאשר מנהיגכם שתו תה עם מק-מייקל ושאו, נרקבו גופינו במחנות ריכוז. הלכנו למאסר בגאווה ובשמחה, התברכנובכך שזכינו לא רק להילחם למען ציון אלא גם לסבול למען ציון. אנו, שראינו את אנשינו מוצאים בחצות הליל ממיטותיהם ומגורשים מעבר להרי חושך, חרקנו שן והמשכנו במלחמה. גם היום נחרוק שן ונמשיך במלחמת הצדק, נגד השוט והסטן של בן-גוריון.
בשנים הקרובות – יגיע למחוז חפצו, יגיע לירדן ויחצה אותו. והפועל היהודי יבנה בתים לא רק בשרון ובשומרון אלא גם בנחלת מנשה וראובן. והאיכר העברי יחרוש לא רק את החולה אלא גם את אדמת הבשן. עם ישראל על מיליוני בניו יבוא מצפון ודרום, מזרח ומערב ויכה שורש במולדת וישב בה לנצח, לנצח נצחים. וחירות תהיה למולדתנו, חירות אמת, שיוויון יהיה באצרנו, שיוויון אמת.
צדק יהיה בממשלתנו, צדק אמת. משפחה אחת תהיה. איש את רעהו יאהבו. לא תהיה עוד מלחמת אחים בישראל. יחד נקים את בית דוד ומלכות ישראל.
ירושלים, שלום לך ירושלים. ברוכה את לישראל לעדי עד.