מבוא מאת מנחם בגין ספרו של ד"ר אליהו בן אלישר לקשר ההשמדה

מאמר עיתון
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ב טבת התשל"ח, 1 בינואר 1978
מתוך:
קשר ההשמדה
נושאים:
מורשת ישראל - אהבת חינם, אנטישמיות, שואה. מחתרות - אצ"ל. מדינות - בריטניה, גרמניה. בטחון - הגנה עצמית, טוהר הנשק. אישים - הרצל, זאב ז'בוטינסקי. ריכוז האומה - שיבת ציון
במבוא, שנתכתב באוקטובר 1978, מנתח מנחם בגין הן את הסיבות להשמדה (ובכלל זה שורשי האנטישמיות והתרבות הכוחנית המליטאריסטית הגרמנית, היחס המפייס כלפי היטלר בקהילה הבינלאומית, ההסתמכות היהודית על 'העולם', הפחד היהודי מנשיאת נשק להגנה עצמית וממסירות נפש), והן את הלקח הנלמד, ובכלל זה לא לבוז לטענות השמדה ממדינות עויינות, לא לסמוך על עזרתו של 'העולם', נכונות להלחם כנגד הרע, שמירה על כבודנו הלאומי ואחדות בעם לנוכח הסכנות.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

ד"ר אליהו בן אלישר, אוד מוצל מן האש, אחד מילדי השואה, אשר בנס הצליחו לעלות ציונה, הוא חוקר מובהק של תקופת אסוננו הלאומי. הוא דאג לכך שגם  הדורות הבאים יידעו כיצד האויב המשמיד החריב את יהדות אירופה, בעוד העולם יודע על תהליך ההשמדה של מיליוני יהודים - ומחריש. עבודתו, בשטח זה היא רבת-חשיבות, היסטורית וחינוכית.

עתה, זיכה אותנו ד"ר בן אלישר בספר על התקופה הנוראה הזאת. בתולדות  אירופה, העולם, והעם היהודי.

יקרא נא כל איש בישראל את הספר הזה, לא רק למען ידיעת העבר שצריכה להיות מנת חלקו של כל יהודי, אלא גם למען לקחי העתיד. שכאלה הלומדים  מן השגיאות בהיסטוריה כיצד לחזור עליהן; חובתו של כל יהודי לאחר המר בנסיונותינו, בכל ימי קיומנו, הוא ללמוד מן השגיאות שנעשו בעבר - למען לא לחזור עליהן לעולם.

ולהלן, דברים אשר אני עצמי אמרתי וכתבתי על הנושא החי בליבותינו  ומן הדין שלא ימוש מהם, אפילו יום אחד.

היה היתה יהדות. איכה השיגה בין המיצרים אויב-משמיד, הרג ולא חמל,  המית ולא הפסיק, רצח וחנק איש, אישה, זקן, ילד ויונק? אולי אין תשובה לשאלה זו. ואולי רבות מספור התשובות. נשתדל לברור שתי סיבות מבחוץ  וארבע מבית.

הסיבה הראשונה, בוודאי המכרעת, היא באויב עצמו. יש ויש חיית, טרף בלב האדם והיא, מסוכנת מכל חיה המהלכת ביערות עד. לרשותה לא שיניים, ולא  ציפורניים אלא מדע, טכנולוגיה, מוח שטני, ממציא ומסיג לאחור ומטילי את אפלת הלילה על אנוש.

מימי מסדר נושאי הצלב בפרוסיה המזרחית, שהשמידו בחרבותיהם, מיליוני סלאבים כדי לפנות את הדרך בפני הכובש והרומס הגרמני, ועדי הצהרת, הקיסר  ווילהלם כי ירמוס כל מתנגד בפרסות סוסו; דרך מרטין לותר, נושא הקדמה  הרפורמי כביכול, אשר ציווה להשמיד ללא רחם, לא רק כל איכר-מורד אלא  גם כל יהודי אומלל - לשרוף את בית הכנסת שלו ולשימו באורווה שם יבכה ויקרא לאלוהים כי עזבהו ועד הסיסמה הרומית: ה"פ, ה"פ, Hep - Hierusalem Est Perdita שחזרה והדהדה בקרב העם הזה, ובאחד הימים הגיעה לאוזניו של עיתונאי צעיר ושמו תיאודור הרצל; ועד האפותיאוזה של החיה הבלונדית החופשייה מכל מעצור, של ניטשה; ועד קריאת ההמון המוסת צמא הדם – בכל הדורות האלה ובכל התקופות האלה טופחה חיית הטרף בלבו של הגרמני.