כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאה-ושישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ב ניסן תשל"ה – 24 מארס 1975 – הודעות סיעות

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ב ניסן התשל"ה, 24 במרץ 1975
מתוך:
כרך 73
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, התנחלויות. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, המלחמה הקרה, יהדות ארצות הברית, יסודות מדיניות החוץ. שלום - הסכמי הביניים. ממשל - כנסת. מדינות - מצרים. השקפות חיים - קומוניזם
בגין קורא לממשלה לא לתמוך ביזמת קיסינג'ר, כיוון שמצרים כבר סירבה לקבלה. בגין מביע התנגדות להסכמי-ביניים, שאינם הסכמי שלום. בגין טוען נסיגות ללא שלום מביאות לדרישות נוספות ומסכנות את בטחון המדינה. בגין טוען שאי-חתימה של הסכם שלום מעידה על שאיפת אוייבים להשמיד את ישראל. בגין קורא לאחדות לאומית ולעידוד התנחלויות ביהודה ושומרון.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, יש לאופוזיציה שאלות, תהיות והשגות. נחרדנו לשמוע על נכונותה של הממשלה למסור למצרים את שדות הנפט באבו-רודיס ואת הפתחים המערביים של מעברי המיתלה והג׳ידי רבי-החשיבות האסטרטגית, אם לצורך מיגננה ואם לכורח של מיתקפת נגד, בלי ביטול מצב המלחמה, תוך השארותו בתקפו, בלי שלום.

אך היום לא נציג את שאלותינו ולא נעלה את תהיותינו. כי היום יש להתייחס לעיקר, שעה רצינית היא לעמנו, ומשום כך חובה על כולנו לעשות מאמץ עליון כדי לעמוד יחד מול איומים ולחצים, לגבור. ואנו נגבר.

אני מבקש לומר לראש הממשלה שאין עליו שום חובה להוסיף ולעמוד על ההצעות שהוגשו באמצעות ד״ר קיסינג׳ר למצרים. יש כלל גדול במשפט הבין- לאומי, שאם מדינה אחת מגישה הצעה למדינה אחרת, והאחרונה דוחה אותה, זכאי הצד המציע להודיע כי הצעתו בטלה מלכתחילה. ובהתחדש המשא-והמתן — נקודת המוצא היא מן המצב שלפני הגשת ההצעה.

עתה ברור מה רוצה האויב. כאשר הוא מסרב להתחייב בביטול מצב המלחמה, משמע שהוא מודיע כי מצב המלחמה יישאר על כנו, גם לאחר נסיגה עמוקה כזאת, גם לאחר כל נסיגה נוספת. ובהקשר זה אבקש את ראש הממשלה ואת כל חבריה ואת כל דוברינו להיגמל פעם לתמיד מן הביטוי המורכב, המעורפל, המטושטש "אי-לוחמה", המתורגם לאנגלית - non-belligerency, מלה לאטינו-אנגלית bellum gero, שמעטים מבינים את תכנה, בעוד שיש לדבר במפורש על ״מצב מלחמה״, או באנגלית פשוטה State of war אנו נמצא בכל חוזה שלום את הסעיף הראשון: ביטול מצב המלחמה cessation, או termination של State of war. ואת הביטוי הזה נמצא אפילו במסמך על כינון יחסי שלום שנחתם בין יאפאן לבין ברית-המועצות ב-19 באוקטובר 1956, ואיננו חוזה שלום.

זאת איננה בעיה של מלה. מהות עמוקה בסוגיה הזאת. יש להסביר היום לכל המדינות החפשיות, ובייחוד בארצות-הברית של אמריקה, מה רוצה האויב. וההסברה תהיה קולעת אם תהיה מבוססת על דברים פשוטים, המובנים לכל איש.

האויב מסרב לבטל את מצב המלחמה — משמע שהוא מודיע כי מצב המלחמה יימשך. נמסור לו את שדות הנפט באבו-רודיס — מצב המלחמה יימשך. אחרי ההסכם בין איראן לבין עיראק; לאחר מה שקרה לנו במלחמת יום-הכיפורים; לאחר מה שקורה לכורדים, שנעזבו לפתע פתאום, והם מדוכאים, וצפויה להם סכנת השמדה; אחרי מה שקורה בקאמבודיה ובווייטנאם — מי יכול לתבוע מעם מוקף אויבים שמראש מודיעים לו: תיסוג, ויהיה לך מצב מלחמה, שהוא יבצע נסיגה כזאת ? שהוא יטוש מקור אנרגיה כזה, החיוני לקיומו ולבטחונו ?

המעברים של המיתלה והג׳ידי — אם האויב יתקוף ואנחנו נהיה חייבים להגן על בנינו, והם יהיו בידיו תוך מצב מלחמה, הן הדבר עלול לעלות לנו באבידות בנפש בקרב צבאנו ואני מעדיף לא לעמוד על פרטים הקשורים בסוגיה הזאת, שהיא בוודאי החמורה ביותר מבחינת לבו של עם ישראל.

לכן צריך לומר דברים פשוטים ומפורשים. זה בדיוק מה שרוצה אויבנו ; נסיגות ישראל תוך השארת מצב המלחמה על כנו.

אבל אין זה סוף-פסוק. האויב רוצה הרבה יותר. בלשון הימים האלה אשתמש במושג מושאל, ואומר כך: האויב רוצה ב״פנומפניזאציה״ של ישראל. הכיצד? הוא אומר לנו במפורש מה תכניתו, מה שאיפתו, מה מזימתו. נניח שהיה הסדר-ביניים; מצב המלחמה נשאר על כנו; הוא יתבע נסיגה נוספת — מצב המלחמה נשאר בתקפו, עד שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967 ותאפשר הקמת מדינה עראפאתית. אז לא רק ירושלים הבירה, אלא כל ערי ישראל יהיו בטווח אש של האויב, כמו, חלילה, פנום-פן. זאת שאיפתו. או-אז עצם קיום מדינת ישראל מוטל על כף-המאזניים ; קיומה בסכנה.

ואם את שני הדברים היסודיים האלה נסביר, לא רק ליהודים אלא לכל אזרחי ארצות-הברית ללא הבדל דת ומוצא, ובכל המדינות החפשיות — יש יסוד להניח כי הבן יבינו, בייחוד נוכח המאורעות המתרחשים לנגד עינינו בחלק אחר של העולם, ובסביבתנו.

נאמר בפשטות: לא יקום ולא יהיה. לא תהיה פנומפניזאציה של ישראל. אנחנו עומדים כאן במערכה על הבטחת מולדת לבנינו אחרינו.

דרוש לנו מסע הסברה על האמת הזאת, היסודית, ובייחוד בארצות-הברית. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא הייתי מציע שדוברינו או נציגינו יעסקו בימים אלה בהרגעתה של יהדות ארצות-הברית. אין שום הצדקה להרגעה כזאת. בלבנו דאגה. לא יפחידונו. אנחנו נפעל בשכל טוב ובלב אמיץ. אנחנו יודעים מה רוצים אויבינו ; אנחנו יודעים מה לעשות נגד מזימותיהם. אבל לא נסתיר את דאגתנו. היא עמוקה. שעה רצינית לעם ישראל. ואחינו בארצות-הברית חייבים לדעת את זאת. אל ננסה באופן מלאכותי להרגיע אותם. הם צריכים להיות שותפים לדאגתנו, ויחד נעמוד.

ללא קשר עם שדר זה או זה אני מבקש מעל בימה זו לפנות אל נשיא ארצות-הברית. הוא ידיד גדול של ישראל. הוא הוכיח את ידידותו במשך עשרים שנה ומעלה של שירותו בקונגרס. הוא היה האיש שהציע כי ארצות-הברית תעביר את שגרירותה לירושלים הבירה. מזמן, כמובן, היתה צריכה ארצות-הברית לעשות זאת. ויש לנו היום קריאה אליו, על יסוד נסיון עם ארץ אחרת; היו מדינאים באופוזיציה שגילו ידידות עמוקה לעם ישראל. הגיעו לשלטון — שינו מטעמם. אדוני נשיא ארצות-הברית של אמריקה, אל תלך בדרכם. היית ידיד — הישאר בידידותד לישראל. ישראל היא בעלת-ברית נאמנה לארצות-הברית ולעולם החפשי כולו, היא תוכיח זאת במעשים — לא בדיבורים. ישראל חזקה היא אינטרס אמיתי של כל העולם החפשי. אדרבה, נזכיר פעם נוספת את המתרחש במזרח הרחוק: מדברים על דטאנט — והקומוניסם מתקדם, נוכח המירמה והעורמה, הנשק ושפיכת הדמים, ואינו מתחשב בשום אבידות בנפש. אבל בחלק הזה של העולם יש מדינה חפשית דמוקראטית אחת, שכמובן האינטרס העליון שלה הוא להבטיח את קיומה, את חירותה ואת עתידה, אבל בעצם קיומה כמדינה חזקה היא מונעת השתלטות של אותה טוטאליטאריות המוכנה לשעבד עמים ועושה נסיון להשתלט על כולם. ומשום כך אנו קוראים לנשיא ארצות-הברית, בעמדו בראש הארץ האדירה הזאת, לגלות כלפינו אותה נדיבות שהוא גילה וקיים אותה בכל שנות שירותו כמדינאי אמריקאי.

כדי להוכיח שבשום פנים ואופן אין להאשים את הממשלה במה שנקרא ״אי-הצלחת המשא-ומתן״ על מה שמכונה ״הסדר-ביניים״, לא עליה ולא לחלקה שווה בשווה, מתוך ניטראליות, כביכול, אשוב ואציין כי אנו התנגדנו, בכל המגעים עם ראש הממשלה וחבריה, למהלך שלהם משום שאנו ראינו בו סכנה רצינית לבטחון ישראל. האחריות כולה על מצרים, ואוכיח זאת בהשוואה בין התמליל שהיא היתה מוכנה להגיש לנו לבין מסמך הדדי שנחתם לפני 26 שנים, ב-24 בפברואר 1949, כשישראל עדיין היתה לאו דווקה מדינה חזקה.

הנה כי כן, באותו מסמך הדדי, הסכם שביתת-הנשק בין מצרים לבין ישראל, נאמר: ״בכוונה לסייע להחזרת שלום של קבע בארץ-ישראל נקבעים בזה העקרונות הבאים, אשר יקויימו במלואם על-ידי שני הצדדים: 1) האיסור שהוטל על-ידי מועצת הבטחון על השימוש בכוח צבאי לשם פתרון שאלת ארץ-ישראל יישמר להבא בכל הקפדנות על-ידי שני הצדדים. 2) שום צד מהצדדים לא יאיים, לא יתכנן ולא יבצע פעולה תוקפנית באמצעות כוחותיו המזויינים ביבשה, בים ובאוויר נגד האוכלוסיה או הכוחות המזויינים של הצד השני. 3) זכותו של כל צד להיות בטוח וחפשי מפחד ומהתקפה על-ידי כוחותיו המזויינים של הצד השני תכובד במלואה. 4) התקנת שביתת-נשק בין כוחותיהם המזויינים של שני הצדדים מתקבלת כצעד הכרחי לקראת חיסול הסיכסוך המזויין והשבת השלום בארץ-ישראל על כנו״. ו-5) — אולי התחייבות המרחיקה לכת ביותר : ״שום גורם, ביבשה, בים ובאוויר, של כוחות צבאיים או כמו-צבאיים של אחד הצדדים, לרבות כוחות בלתי-סדירים, לא יבצע פעולה מלחמתית או עוינת נגד הכוחות הצבאיים או כמו- צבאיים של הצד השני או נגד אזרחים בשטח הנמצא בפיקוחו של אותו צד״. התחייבות כל כך מרחיקת-לכת שלא קויימה אפילו שנה אחת בכל עשרים ושש השנים האחרונות. שפיכת דמים מתמדת, ארבע מלחמות גדולות, מדוע? — משום שעם ההתחייבות הזאת הודיעה מצרים שהיא נמצאת במצב מלחמה עם ישראל, והיא השתמשה בהודעה הזאת שלה גם כלפי הבעיה של תעלת- סואץ, מתוך פירוש שלה של אמנת קושטא מ-1888. לכן ברור לנו שאם האויב מסרב להודיע על ביטול מצב המלחמה — מזימתו היא להעמיד את מדינת ישראל, את קיומה ואת חירותה בסכנה ישירה.

אדוני היושב-ראש, שעת רצון. אנחנו לא נסתיר מפני העם את האמת. חובתנו לומר לו את האמת. זו גם שעה רצינית, ייתכן שנעמוד בפני מבחנים. אני מבקש לומר שאינני מתכוון להליכה לז׳נבה. כבר ציינו שאל לנו לחשוש מפני השתתפות בוועידת ז׳נבה. יבואו נציגי ערב, נציגי המעצמות — נבוא גם אנחנו. הם ישמיעו דברם — אנחנו נודיע את עמדתנו, ואני מקווה שכל נציגיה של ישראל          - -

(חבר-הכנסת א. לבנבראון קורא קריאת-ביניים)

היו"ר י. ישעיהו:

אני מבקש שתפסיק להפריע, חבר-הכנסת לבנבראון, אני מבקש לא להפריע.

מנחם בגין (הליכוד):      

- - אני מקווה שכל נציג של ישראל יודיע מעל הבמה הבין-לאומית על זכותנו, שאינה ניתנת לעירעור, על ארץ-ישראל, על שאיפתנו לשלום המתבטא בחוזה- שלום, על הכלל הגדול שבלי שלום שומרים על עמדות מגן. דברים יסודיים, פשוטים. אין שום חשש מפני השתתפותנו בז׳נבה. באשר לאיומי מלחמה — נשוב ונציין שאין מושג כזה כמו ״מלחמה בלתי-נמנעת״.

שלושה תאריכים שלנו — מאי 1973, נובמבר 1974, וביניהם אוקטובר 1973 — מוכיחים שאם נהיה מוכנים וצבאנו דרוך יש ביכלתנו להרתיע אויב מפני תוקפנות. אבל המבחנים עלולים לבוא ונעמוד בהם יחד, ויש לנו סיכוי לעמוד בהם, ובהצלחה.

האומה הזאת זקפה קומתה ביומיים האחרונים. המצרים ניסו בשבועיים האחרונים לדבר אתה כאילו היתה אומה מובסת החייבת לקבל כל תכתיב. לא עוד. עם ישראל, בגדולתו המוסרית, האומה האמיצה הזאת ולימינה יהדות ארצות-הברית, העם היהודי כולו, הידידים בקונגרס ובכל קצות תבל — נעמוד ונוכל.

שעת רצון היא, אדוני היושב-ראש, לקירוב הלבבות, ובשעה זו אני מבקש לפנות אל ראש הממשלה ואל כל חבריה: הבה ויהיה קירוב לבבות אמיתי. יש לנו נוער מופלא. הוא מזכיר לנו את ימי נעורינו. אמונתו זכה, טהורה, אמיתית, אהבת ישראל ואהבת ארץ-ישראל שאין למעלה מהם. הנוער הזה רוצה להתנחל — נאפשר לו להתנחל על אדמת המולדת. ראינו לאחרונה תמונות מסויימות: צנחן מנוסה בקרבות במשך 17 שנים מנשק את עפר המולדת ובוכה. צנחן בוכה — מי לא יזדעזע ? הבה ונקרא להם להתנחל, תהיה התרוממות רוח בארץ ובחוץ-לארץ. הרי לא יעלה על הדעת שנשאיר בימים אלה את שומרון ואת יהודה מצפים, למי ? — לעראפאת.

אני פונה בקריאה הזאת, אם היא תוגשם, אם חלילה לא יופעל שום כוח, בוודאי לא של הצבא, שום כוח כנגד המתנדבים; אם להיפך, תבוא הקריאה מן הבית הזה להתנחלות בארץ-ישראל — נזכה לימים גדולים.

אדוני היושב-ראש, אנו נעשה מאמץ עליון כדי לעמוד במערכה הבאה מתוך אחדות לאומית למען עמנו ולמען ארצנו. ואם כך נעמוד, יש לנו כל הסיכוי לגבור, להתגבר, להבטיח את עתידם של ילדינו בארץ- ישראל בעזרת מי שהוציאנו מבית עבדים והכניסנו לארץ-ישראל.