כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאה-ושישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ב ניסן תשל"ה – 24 מארס 1975 – הודעות סיעות
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אין זה סוף-פסוק. האויב רוצה הרבה יותר. בלשון הימים האלה אשתמש במושג מושאל, ואומר כך: האויב רוצה ב״פנומפניזאציה״ של ישראל. הכיצד? הוא אומר לנו במפורש מה תכניתו, מה שאיפתו, מה מזימתו. נניח שהיה הסדר-ביניים; מצב המלחמה נשאר על כנו; הוא יתבע נסיגה נוספת — מצב המלחמה נשאר בתקפו, עד שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967 ותאפשר הקמת מדינה עראפאתית. אז לא רק ירושלים הבירה, אלא כל ערי ישראל יהיו בטווח אש של האויב, כמו, חלילה, פנום-פן. זאת שאיפתו. או-אז עצם קיום מדינת ישראל מוטל על כף-המאזניים; קיומה בסכנה.
ואם את שני הדברים היסודיים האלה נסביר, לא רק ליהודים אלא לכל אזרחי ארצות-הברית ללא הבדל דת ומוצא, ובכל המדינות החפשיות — יש יסוד להניח כי הבן יבינו, בייחוד נוכח המאורעות המתרחשים לנגד עינינו בחלק אחר של העולם, ובסביבתנו.
נאמר בפשטות: לא יקום ולא יהיה. לא תהיה פנומפניזאציה של ישראל. אנחנו עומדים כאן במערכה על הבטחת מולדת לבנינו אחרינו.
דרוש לנו מסע הסברה על האמת הזאת, היסודית, ובייחוד בארצות-הברית. ולכן, אדוני היושב-ראש, לא הייתי מציע שדוברינו או נציגינו יעסקו בימים אלה בהרגעתה של יהדות ארצות-הברית. אין שום הצדקה להרגעה כזאת. בלבנו דאגה. לא יפחידונו. אנחנו נפעל בשכל טוב ובלב אמיץ. אנחנו יודעים מה רוצים אויבינו; אנחנו יודעים מה לעשות נגד מזימותיהם. אבל לא נסתיר את דאגתנו. היא עמוקה. שעה רצינית לעם ישראל. ואחינו בארצות-הברית חייבים לדעת את זאת. אל ננסה באופן מלאכותי להרגיע אותם. הם צריכים להיות שותפים לדאגתנו, ויחד נעמוד.
שלושה תאריכים שלנו — מאי 1973, נובמבר 1974, וביניהם אוקטובר 1973 — מוכיחים שאם נהיה מוכנים וצבאנו דרוך יש ביכלתנו להרתיע אויב מפני תוקפנות. אבל המבחנים עלולים לבוא ונעמוד בהם יחד, ויש לנו סיכוי לעמוד בהם, ובהצלחה.
האומה הזאת זקפה קומתה ביומיים האחרונים. המצרים ניסו בשבועיים האחרונים לדבר אתה כאילו היתה אומה מובסת החייבת לקבל כל תכתיב. לא עוד. עם ישראל, בגדולתו המוסרית, האומה האמיצה הזאת ולימינה יהדות ארצות-הברית, העם היהודי כולו, הידידים בקונגרס ובכל קצות תבל — נעמוד ונוכל.
שעת רצון היא, אדוני היושב-ראש, לקירוב הלבבות, ובשעה זו אני מבקש לפנות אל ראש הממשלה ואל כל חבריה: הבה ויהיה קירוב לבבות אמיתי. יש לנו נוער מופלא. הוא מזכיר לנו את ימי נעורינו. אמונתו זכה, טהורה, אמיתית, אהבת ישראל ואהבת ארץ-ישראל שאין למעלה מהם. הנוער הזה רוצה להתנחל — נאפשר לו להתנחל על אדמת המולדת. ראינו לאחרונה תמונות מסוימות: צנחן מנוסה בקרבות במשך 17 שנים מנשק את עפר המולדת ובוכה. צנחן בוכה — מי לא יזדעזע? הבה ונקרא להם להתנחל, תהיה התרוממות רוח בארץ ובחוץ-לארץ. הרי לא יעלה על הדעת שנשאיר בימים אלה את שומרון ואת יהודה מצפים, למי? — לעראפאת.
אני פונה בקריאה הזאת, אם היא תוגשם, אם חלילה לא יופעל שום כוח, בוודאי לא של הצבא, שום כוח כנגד המתנדבים; אם להיפך, תבוא הקריאה מן הבית הזה להתנחלות בארץ-ישראל — נזכה לימים גדולים.
