זכותנו על ארץ ישראל

מאמר עיתון: היום
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ח' כסלו התשכ"ט, 29 בנובמבר 1968
מתוך:
עמוד 3
נושאים:
ריכוז האומה - אסירי ציון, שיבת ציון. מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה), ירדן, מצרים. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. מחתרות - המנדט הבריטי. בטחון - מלחמת ששת הימים, מרוץ חמוש. הסכסוך הישראלי פלסטיני - פתח, רוב יהודי. מורשת ישראל - שואה
העתון מפרסם את נאום בגין בישיבה משותפת לסיעת חירות וללבירלים בשני חלקים. בגין טוען כי התערבות בריה"מ בסכסוך עם מדינות ערב יכולה להיות רק גורם מפריע. ומדגיש כי יש סכנה גדולה באחיזה סובייטית במזרח התיכון על מדינות אירופה שניכרת גם ממדינות אירופאיות. אחיזה זו תתקבל אם רוסיה תתערב באופן פעיל, ולא רק ע"י חימוש מצרים. הארץ לא תחולק מחדש, ובהתייחסו לתוכניות שכאלה אמר כי להכניס מעוזים של הפת"ח אל שטח המדינה לא יכול להיות צעד נבון. בגין גם התייחס לבעיה הדמוגרפית, ואמר שבשביל מספר הלא-יהודים שהצטרפו למדינה עם סיפוח השטחים לא שווה לוותר על שטחים אלו, יש להגביר את העליה, והביע תקווה להעליה מברית המועצות חלקו השני של המאמר מופיע בעתון היום מיום 06/12/1968 עמודים 4,9
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

זכותנו על ארץ ישראל (חלק ראשון)

אדוני היו"ר, חברי וידידי השר יוסף ספיר, חברי המרכזים של מפלגות גח"ל, גברותי ורבותי, ידידים יקרים.

לפי טבע הדברים, לפי טיב הגיאוגרפיה. לפי ההתפתחות ההיסטורית. לפי מהות המדיניות, לפי החשיבות האיסטרטגית - עניננו הלאומי, בימים אלה כמאז ומתמיד משולב בעניני העולם, משום כך, לניתוחו של מצבנו, קודם ניתוכן של בעיות עולמיות מסוימות.

אנו חיים, גברותי ורבותי, בתקופה של אלימות, בעשרים השנים האחרונות בוצעו 75 הפיכות בכח הזרוע ברחבי תבל. ודאי, יש רצון אידר תת קרקעי במדינות בהן קיים משטר טוטליטרי, לקום עליו, אולם נסיונות של התקוממות כזו מודברים על ידי אימה מוקדמת ובאלימות מוחצת נגדית.

במדינות החופשיות לוחשת האלימות מחלחלת ואש הלהבה שלה עוברת ממדינה למדינה, מחלק עולם אחד למשנהו באמריקה הלטינית, בצפון אמריקה על שתי ארצותיה האדירות, באנגליה ובצפרת, באיטליה ובבלגיה, בקרב העמים שהגיעו לשיא ההתפתחות התרבותית, החברתית, והכלכלית. אלימות זו נעשתה מנת חלקם כמעט היום יומית. הוא הדין ביון.

ובקשר עם המאורעות ביון, מאחר ששום דבר אנושי לעולם לא יהיה זר לנו, אנו רוצים לפנות בשם ציבור גדול בארץ ישראל. אל מי שקבוע באתונה בקריאה לחון את לוחם החרות פנגוליס. המפקיר את חייו למען חרות האדם, ראוי שחייו ינתנו לו והקריאה מארץ שידעה גרדומים – אנחנו רוצים לקוות שלא תהא לשווא.

נוסף על האלימות הפנימית הזו המהגרת מארץ לארץ קיימת בעולמנו ובתקופתנו אלימות בין מדינתית. חלפו 50 שנה מאז נחתמה שביתת הנשק אחר מלחמה שנקראה המלחמה לסיום כל המלחמות. ועיננו הרואות: במשך יובל שנים תמים לא נחה האנושות אפילו יום אחד, ולא שמה את חרבה לתערה. נהפוך הוא. אין שנה בלי מלחמה, אין חודש בלי שפיכות דמים,ובעצם הימים האלה מתנהלת מלחמה, קיימת שפיכות דמים, נהרגים אנשים, בעמדם בנשק ביד. כ-14 מדינות. על רקע מלחמה מתמדת זו מבוצעים גם פשעי מלחמה הגובלים עם פשע השמדת עם או הזהרים עמו, ביחוד בשלוש ארצות, בהן נפשך דמו של האדם, בעירק לגבי העם הכורדי, בניגריה לגבי ביאפרה, ובסודן הדרומית.

**

גבירותי ורבותי, בעולם כזה עלינו לחיות ולהבטיח לעמנו, שדמו נשפך כמים מדור לדור, את קיומו את שלומו ואת עתידו.

על רקע האימה הזו של שפיכות דמים בלתי פוסקת, צצה ועולה הבעיה של התערבות סוביטית בסכסוך בין ישראל ובין אויביו. המקיפים אותו מכל עבר, והשואפים להשמידו מאז החל שב לארץ אבותיו. יש לדעת להבחין בין המונחים, אני מודה: חיפשתי ולא מצאתי, באנגלית מבחינים אף מבדלים בין אינטרפירנס (interference) לבין אינטרבנש'ן (intervention). בעברית לא מצאתי שמת נרדפים שיבטאו את ההבדל המהותי בין שני המושגים הללו, דווקא בשפה הרוסית, לאור הנסיון לאחר המהפכה הבולשביקית, ובמלחמת האזרחים המושג אינטר בנציה או intervention כרוך במישרין בהשתתפות פעילה בלחימה לצד מסוים. לא כן  interference, אבל בעברית מושג זה אין לו תרגום אחר אלא התערבות. לכן, למען בהירות המחשבה ותפישת המושגים נבחין בשפתנו בין התערבות שתרגומה ללעז אינטרפירנס, לבין השתתפות בלחימה שתרגומה ללעז אינטרבנשן.

באשר להתערבות, שתרגומה אינטרפירס, סוביטית במזרח התיכון, היא קיימת, והיא ממושכת והיא נמשכת. אין להטיל עוד ספק באמיתות ההנחה כי אלמלא מוסקבה, אלמלא הקומוניזם הטוטליטרי, היה עמנו זוכה לשלום אם לא להלכה הרי למעשה. אחר מלחמת הישע של ששת הימים לפחות לדור אם לא לדורותיים. והראיה, לאחר 11 ביוני 1967, למעשה לא היה קיים עוד צבא מצרים. לא היו לו, לא מטוסים, לא טנקים, לא תותחים, לא קורפוס של קצינים ל רוח לחימה, לא נשק התקפתי רציני, רק כתוצאה מההתערבות, מהאינטרפירנס של ברית הרפובליקות הסוציאליסטיות המועצתיות קיבלו אויבינו החזקים ביותר ללא חובה של תשלום מידי של פרוטה אחת, כפי שאישר נאצר בשיחתו עם נאטינג, השר הבריטי לשעבר, את מיטב את את מירב הנשק ההתקפתי מחדש.

הרוסים שלחו למצרים בין 3000 ל-4000 קצינים מדריכים, והמה מלמדים את המצרים כיצד להשתמש בנשק הזה, שסופק להם ממחסני רוסיה, בארמיות שלהם בדביזיות, בבריגדות אף בבטליונים, כאשר להק מטוסים, מיגים הנמצאים בידי מצרים ממריא  מן העבר השני של התעלה, יש ומדריך סוביטי נמצא באחד המטוסים האלה, והוא אשר מוליך את הטייסים המצרים, שטח שבין התעלה לבין קהיר, וכך, בממדים אחרים, בסוריה, זוהי התערבות חמורה משום שהסוביטים יודעים את מגמת פניו של נאצר. ואת מגמת פניהם של הבעתי סטים בדמשק. לגבי ישראל, לגבי מדינת היהודים. אבל כאשר אנחנו מדברים על ההתערבות במובן אינטרבנשן, כלומר השתתפות פעילה בלחימה, הרי יש לומר מיד שאפשרות כזו צריכה לעורר חלחלה בלבו של כל אדם בעל רצון טוב ולא רק בלבו של כל אזרח ישראלי, של כל תושב של ארץ-ישראל, או כל יהודי. זו היתה זוועה מוסרית עולמית, שנוראה ממנה לא קמה עולא היתה, מאז פסק להתאבך עשן מעל משרפות אושוויץ ומידנק. אימפריה אדירה כזו המשתרעת בגבולותיה של ברית המועצות בלבד על חלק שישי של כדור הארץ בתוספת מדינות סטליטיות באירופה המזרחית והדרומית והצפונית תתקיף מדינה כל כך קטנה שהיא מדינתה של שארית הפליטה של עם מושמד, ביחידות הצבאיות שלה ובנשק המשוכלל העומד לרשותה? אני שב ומציין: עצם הרעיון של אפשרות של התערבות רוסית כזו במזרח התיכון צריך לעורר בליבו של כל אדם בן חורין וישר ברחבי תבל את ההרגשה של זוועה חסרת תקדים – מלבד אחד.

***

בהקשר זה, הריני רוצה להזכיר חלופי דברים, שהיו בטרם ברית המועצות ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עמנו, בין השגרירה צ'ובחין וביני. שיחות רבות היו בינו וביני. ובכולן תמיד יסרתיו על שני מעשים של ארצו. האחד: מניעת עליתם של בני הלאום היהודי, אשר לנין הכיר ביומו, למדינה היהודית, אשר יורשי לנין הכירו בקיומה.שנית, מתן נשק התקפתי, עם יכולת של השמדת המונים, בידי החזק באויבי ישראל. בקשר עם הטענה הראשונה, השיב לי צ'ובחין שאני בעצם פועל נגד האינטרסים של –כפי שהוא התבטא- "מפלגתך". בודאי התכוון לגח"ל משום שהשיחה ההיא התקיימה לאחר ששתי מפלגותינו התלכדו לגוש אחד. הוא אמר: נניח שאנחנו נותנים ל-30 אלף או 40 אלף יהודים מברית המועצות לצאת לישראל, (עצם המספר שלושים, ארבעים אלף יהודיים כבר היה מוסיקה באוזני – מי יתננו), אבל, אמר,הם יבואו ממדינה סוציאליסטית והם לא יצביעו בשבילכם, אמרתי לו: אדוני השגריר, הואל נא לכתוב לממשלתך שקיימנו שיחה על נושא זה וכך השיבותי לך: שיבואו, שלא יצביעו בעדנו – שיבואו באחד הערבים נאמתי יחד עם הגברת גולדה מאיר ששימשה אז בתפקיד של מזכירת המערך, סיפרתי את הסיור המציאותי הזה פניתי לאיה ושאלתיה, האם גם היא מסכימה שיבואו ושלא יצביעו בעד מפלגתה, היא הסכימה ובכן, מבחינה זו, הכל בסדר. נקווה, כפי שבהמשך הדברים עוד נשתדל להוכיח, שיבואו ימים ויגיעו אלינו מרוסיה הרבה יותר משלושים וארבעים אלף יהודים. יגיעו מאות אלפים.

באשר לטענה השניה, עדיין מהדהדת באוזני השאלה הרטורית אשר נציג ברית המועצות, הציגה לאמר: האם אתה מעלה על דעתך שברית המועצות, אשר עשתה כה רבות למען הצלת היהודים מידיד הנאצים, תעשה משהו העלול להביא להשמדתה של המדינה היהודית? לפני כן אמר לי? אנחנו אמנם נותנים נשק למצרים אבל הוא לא מופנה נגדכם, הוא מופנה נגד האימפריאליזם האמריקני, אמרתי לו – ובימים ההם האמריקנים עדיין עזרו לנאצר – כאשר אנחנו, ידידי השר יוסף ספיר, ואנדי, שוחחנו עם נציגים אמריקאיים והתאוננו באוזניהם: איך אתם עוזרים לרודן שואף דמים והשמדה כזה כמו נאצר, הם אמרו לנו, "עזרתנו אינה מופנית נגדכם היא מופנית נגד הקומוניזם", וכך אז סיכמתי את הטענה הנגדית באוזני השגריר צ'ובחין אתם אומרים כי הנשק אינו נגדנו. אלא נגד האימפריאליזם האמריקני, האמריקנים אומרים שהעזרה אינה מופנית נגדכם אלא נגד האימפריאליזם הקומוניסטי, ואנחנו באמצע ובינתיים הכל מסייעים בידי אויבינו להיות חזקים ולהתחזק נגדנו. אף הזהרתיו כי יום יבוא ויתכן ואפילו לא יועיל, אם יהיה הרצון שלכם לפקח על הכמויות העצומות האלה של נשק התקפתי, נרשום לפנינו את ההודעות האלו של השגריר הסוביטי. תרחף בחלל האויר שאלתו הריטורית. אבל המציאות סוטרת על פניו, כזאת היתה ההתערבות הסוביטית עד היום, ועדיין ממוסקבה לא יצאה שום הכחשה על האפשרות הזוועתית של ההתערבות במובן השני.

אני מבקש כל אדם בעל רצון טוב, לציין שבישיבה זו של מרכזי שתי המפלגות מהן מורכב גח"ל, אנחנו שקלנו על נושא זה כל מילה והעלינו מעל הכל את הסברה האיומה הכרוכה בעצם הרעיון, בעצם האפשרות, של התערבות נדנו במובן השני של מושג.

***

אבל ישנה סוגיה שניה והיא כמובן עולמית הכרוכה באפשרות זוועתית שכזו. כדי שרוסיה תוכל אפילו לנסות להתערב בסכסוך הקיים במזרח התיכון על ידי השתתפות כלשהי בלחימה, יהיה עליה להציב אם בסוריה ואם במצרים, כוחות בא בדולים יש הטוענים כי הבעיות הלוגיסטיות המורכבות המסובכות הכרוכות במעבר והצבה כאלה, ימנעו ממנה לעשות כן, אנחנו מציעים לא לסמוך על סיבוכים לוגיסטיים, מדינה גדולה, מטה פעיל יכולים להתגבר עליהן. לעומת זאת, נניח להלכה שרוסיה מעבירה צבא לסוריה. על ידי פעולה זו משתנה המערך האיסטרטגי העולמי מן הקצה אל הקצה. תורכיה מאוגפת מדרום. ותורכיה היא אחד הגורמים החשובים בשביל נאט"ו, היא הצלע הדרומית שלו, והיא רגישה מאד לבטחונה הלאומי מימי קמל פשה ועד עצם היום הזה. מצפון מדרום היא היתה מוקפת בתנועת מלקחיים. מאחוריה כל מעצמות נאט"ו.

נשער בנפשותינו להלכה, כי רוסיה מעבירה יחידות צבאיות למצרים – מה היתה התוצאה? כל יבשת אפריקה נפתחת לא רק בפני לחץ אלא בפני אפשרות מעשית של כיבוש סוביטי קומוניסטי כי מאפריקה הצפונית, כלומר ממצרים התחתית, עדי זמבזי אין בכלל שום כוח צבאי רציני המסוגל בכלל לעמוד בפני לחצן שלמספר דביזיות המצוידות בנשק חדיש.

דרך מצרים התחתית, ביבשה -  כי תעלת סואץ נעולה, - היה הצבא הסוביטי עובר עדי ים סוף, והפתח המחבר אותו עם האוקינוס ההודי. מצד שלישי אירופה היתה מאוגפת כולה מהדרום, כי היחידות האלו על נשקן בשריון ובחיל האויר היו מתלוות על הצי הסוביטי הנע ממרס אל כביר ועד לאלכסנדריה. ולאחר הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, כאשר רק רצועת יבשה צרה מפרידה בין הקומוניזם הטוטליטרי התוקפני לבין כל מדינות אירופה המערבית, אף היא היתה מוקפת הן מהצד היבשתי והן מן הים התיכון ומאפריקה הצפונית.

לו יחידות צבאיות סובייטיות היו מועברות אם לסוריה ואם למצרים, היה המערך האיסטרטגי העולמי משתנה בצורה מהותית כזו שצריך היה להגיע למסקנה כי המערכה בין העולם החופשי לבין העולם הטוטליטרי, למעשה הוכרעה לפני שבא, כפי שאנו מקווים שלא יבוא, לידי התנגשות מזויינת ישירה בינהם. היה זה נצחון מוקדם אבל מכריע של הקומוניזם הטוטליטרי על פני שארית האנחושות החופשית הדמוקרטית.

אנחנו מעלים את הסוגיות הללו בתקופה שבה אירופה המערבית מגלה דאגה חמורה ביותר מאז צבאות רוסיה פלשו לתוך צ'כוסלובקיה אני התבוננתי בביטויי דאגה זו במישירין לפני שבוע, שמעתי על כך שיחות חשובות מפי אנשים יודעי דבר, אפילו מדינה בשוויץ הרגילה לאי לחימה. אולי מימי וילהלם טל, מגלה דאגה ישירה להגנתה הלאומית, ואיננה סומכת על ההכרה הכלל-עולמית בניאוטרליות שלה.

ואם שר החוץ של צרפת נצטווה לשבח ולהלל לפאר את נאט"ו, אנו יכולים להבין איזו דאגה חדרה לליבם של הצפרתים, נוכח המאורע הזה בליבה של אירופה. הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה היא בבחינת מפנה היסטורי בתקופתנו, יתכן כי בימים באים כאשר ההיסטוריון ישוב ויתאר את יחסי העמים בעולם, הוא יאמר: היתה תקופה ממאי 1945 והיא נסתיימה באוגוסט 1968 ומאוגוסט 1968 החלה תקופה חדשה ביחסים בין העמים, בין המזרח ובין המערב, בין הקומוניזם הטוטליטרי לבין המדינות הדמוקרטיות.

העמים המודאגים צריכים לא רק להתבונן אלא גם להשיב, לא הפרזנו בהערכת השינוי במערכת היחסים בממשיים והכוחות, כאשר תיארנו את התוצאות האפשריות של התערבות כזו, אינטרבנשן בלע"ז של בריה"מ במזרח התיכון הקשורה בהצבת יחידות צבאיות בו.

העמים הדמוקרטיים, מהעבר ההוא ומהעבר הזה של האוקינוס, חייבים לשים לב – למענם – לאפשרויות שאנחנו תיארנון בכל הכרת המציאות והידע והנסיון ששי לנו. גם בחלק עולם זה וגם מתוך התבוננות ישירה באלה, המנהלים את המדיניות הסובייטית במשך שנות דור.

אנחנו מפנים את תשומת לבם של העמים הדמוקרטיים לשינוי זה. כפי שאמרתי, למענם, לא למעננו. אין צורך להוסיף, הכל יודעים, הכל מבינים הכל מאמינים, אנחנו לעולם לא נהיה כצ'כוסלובקיה. די, אבל למענהם, אנו מפנים את תשומת הלב להתפתחות אפשריות כזו. ואם האינטרס של האנושות החופשית הדמוקרטית יהיה משולב באינטרס ההגנתי הלאומי שלנו אנו האמר בכל ליבנו: אשרינו. העם היהודי חי עם האנושות החופשית; האנושות החופשית כוללת את העם היהודי.

אין עם אשר קיומו ועתידו עומדים בסכנה גדולה יותר, על ידי המחנק והעבדות והשיעבוד בידי הקומוניזם הטוטליטרי, כעם הזה. הוא אוהב את החרות. הוא נלחם למען החרות. הוא לעולם לא יותר על חרותו. והוא חלק בלתי נפרד של האנושות החופשית.

***

גבירותי ורבותי, בעוברי אל הפרק השני של דברי, הריני רוצה להתחיל במתן שם מדוייק לתוכניות השוונת הנושאות שמות אנשים. מבחינה היסטורית, מוסרית ומדינית, כל התוכניות הללו אחד פירושן: חלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית. אנחנו מעדיפים כך לקרוא לתוכניות הללו, ולא בשמותיהם של אנשים. המהות היא הקובעת. זו אחת התופעות המוזרות בתולדות אנוש, ארצות שונות חולקו, מאירלנד ועדי קוריאה ועדי וייטנאם. ועוד. השאיפה של כל העמים, אשר ארצותיהם חולקו, למעשה ההצעות של כל ראשי המדינות האחרות, היא והן, כי צריך להביא לרי-איחודן השאיפה היא לאחד אותן מחדש.

עלולה לעבור תקופה חדשה ואפילו ממושכת, בין הרצון והשאיפה, לבין הגשמתם, אבל איש איננו מטיל ספק שחלוקת ארץ היא אסון, ויש לשאוף לאיחודה מחדש, הנה כי כן, בימינו זכה העם היהודי לאיחודה מחדש של נחלת אבותיו, של ארץ-ישראל המערבית, ותוכניות, הפעם של יהודים, מכוונות לחלוקה מחדש של הארץ אשר זכתה לאיחוד מחדש.

לא יאומן כי יספור. בשום ספר היסטוריה לא תמצאו כדוגמא הזאת, נכון, ארץ-ישראל חולקה בידי זרים, היא חולקה ב-1922 על ידי צ'רצ'יל ולורנס, כאשר, לאחר גירושו של פייסל מדמשק הקולוניאליזם הבריטי בא לתת פרס, או פיצוי, למשפחה ההאשמית, הביא מעמקי המדבר נסיך להמליך אותו על עבר הירדן מזרחה. ונמסרה הודעה לחבר הלאומים אשר איפשר את המנדט להקים בית לאומי בשביל העם היהודי, והיום עוד אין איש המפקפק שהכוונה היתה למדינה יהודית בארץ ישראל כולה. – לאמר: עבר הירדן מזרחה מוצא מן השטח עליו יקום הבית הלאומי.

בשנות השלושים הציעה ועדת פיל הבריטית לחלק את ארץ-ישראל המערבית, ולהקים בה מדינה יהודית קטנטונת, הויכוח בתוך העם היהודי, האם לקבל או לא לקבל חלוקה של ארץ-ישראל, בעצם הימים בהם החרב החדה של הנאציזם הרודה והמשמיד היתה מונחת על צוארו, היה מן החמורים והעמוקים ביותר, הוא חרג ממסגרות מפלגתיות. כזכור, ברל כצנלסון ואוסישקין, זכרונם לברכה, עמדתם לא היתה מוטלת בספק, נגד הסכמה יהודית לכל חלוקה נוספת של ארץ-ישראל. (חלק שני של הנאום- ביום שישי הבא)

זכותנו על ארץ ישראל – הרצאה בישיבת מרכזי גח"ל, כ"ט בחשון, 20/11/1968

בנובמבר 1947 הוחלט לחלק את א"י המערבית, לפני כן בקיץ 1947 ועדה מטעם האו"ם הקוריה אונסקופ, נשלחה, כדי לחקור את בעיית הארץ והציעה חלוקה אחרת מזו שנתקבלה, במליאה של עצרת האו"ם בנובמבר 1947. שוב התעורר ויכוח אדיר בתוך העם היהודי על רקע הצעה זרה זו. ידענו: החלקוה היא נוראה, פירושה ביתר ארץ מולדתך. אבל ההחלטה שיש בה מן האישור של אומות העולם, מושינגטון ועד מוסקבה, להקים מדינה יהודית עצמאית, יש בו, באישור הזה, מפנה. באה מלחמת תש"ח. חלוקת ארץ ישראל המערבית נשארה בתוקפה, עם שינויים חשובים לגבי מה שהוחלט על ידיד אונסקופ ומה שהוחלט בעצרת האו"ם, היום הכל מודים כי צדקנו באומרנו בשלהי תש"ח ובראשית תש"ט, כי בימים ההם יכול היה עמנו לשחרר את כל ארץ-ישראל המערבית, והיום הזה לא היה עוד שום ויכוח עם העולם על נחלתנו זו, כפי שאין עוד ויכוח עם העולם על יפו או על עכו או על לוד.

*

זאת היתה התיזה, שאנחנו הבאנו בפני הכנסת הראשונה, מפי אנשים שהיו בימים ההם קרובים למרכז ההכרעות קיבלנו אישור לה. וגם על זה היה וכוח מתמיד בקרב עמנו, ומעל במת הכנסת במשך למעלה מ-20 שנה.

עתה בדרכים בהן פועלות ההשגחה העליונה. ולעתים הן נסתרות מעיני בשר ודם, הגענו לשחרורה של נחלת אבותינו לביטול "הקו הירוק". לביטולו של קו שביתת הנשק. ולאיחודה מחדש של ארץ-ישראל המערבית, והנה לא זרים מציעים לנו חלוקה מחדש; אולי הם מוכנים להפעיל לחץ מסויים שבאחד הימים נסכים לה. אבל – יהודים יוזמים ומעלים תוכניות לשוב לחלק את ארץ-ישראל המערבית. על אחת התוכניות לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית קראתי בעתון אמריקאי, הרשימה היתה מלווה מפה. אני רוצה לציין שהממשלה לא דנה ולא החליטה על תוכנית זו. אני מסתמך על מה שקראתי ואשתדל להסביר מה עוללת תוכנית כזו של חלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית.

צבא ישראל יוסיף לעמוד על הנהר ירדן, לארכו. בארבה ממנו יקומו (אנחנו מקווים שיקומו) ישובים עבריים, ברוכים יהיו, וכן ירבו. מעל לראשו של צבא העברי, שיהיה כפי שאמרתי, מוצב לאורך הנה. יקפוץ חוסיין עם "הריבונות שלו" לתוך ארץ-ישראל המערבית, והוא, על פי תוכניות זו, יקבל נתח ממנה, כדי לאפשר לו לקשר עם עבר הירדן מזרחה – הרי הירדן כולו יהיה סגור על ידי הצבא העברי, - נפתח לו פרוזדור. הפרוזדור יהי רחב וצר וגם יחד. ואף הוא יהיה בריבונותו של חוסיין. משכם ועדי עבר הירדן מזרחה, דרך יריחו, יוליך הפרוזדור. כך נראית התוכנית, לשוב ולחלק את נחלת אבותינו. מספיק לתאר את התוכנית הזו במשפטים ספורים, כפי שתיאורתיה, כדי להגיע קודם כל למסקנה שהיא אבסורדלית, אבל מאחר שהיא קשורה כפי שנאמר לנו בבעית הבטחון הלאומי שלנו, ולגבי הבטחון רגישותו של עמנו היא מיוחדת ומן הדין שתהיה כזאת, הבה ונבחן את הבעיה בטחונית הקשורה בחלוקה הזאת ובפרוזדור הזה.

ראשית, ברור שבכל עיר עליה היה מונף דגלו של חוסיין... – כמובן כל זה תיאוריה, גבירותי ורבותי, באמונה שלמה. בכל לבנו ובכל נפשנו אנו מאמינים שלעולם לא יונף דגל זר על ארץ-ישראל המערבית – בכל עיר שבה הוא היה מכניס, לא את חייליו אלא את שוטוריו, (יש לשאול, על פי נסיון מסויים, האם זה כל כך קשבה להלביש חיילים במדי שוטרים?) בכל עיר כזו כל תושביה, מגיל ששר עשרה ועד בכלל, יהיו "פתח". חוסיין לא ירצה למנוע זאת, ואפילו רצה, לא יוכל. והראייה, מה שמתרחש בעבר הירדן מזרחה, כאשר אנחנו נמצאים בשכם יש בעיות, אבל אנו מתגברים עליהן. כאשר אנחנו לא נמצא בשכם, כל אוכלוסין כפי שהיום הם זועקים בהגנות מעטות, יהיה פתח, לא תהיה עוד שום אפשרות למנוע את התקפותיהם. על אותו חלק של ארץ-ישראל אשר בו יהיו מרוכזים יהודים, דרוזים וערבים גם יהיו, כפי שנוכחנו לדעת במשך 18 שנים תמימות. אף הוכח במציאות כי באומדנו על הנהר, הננו מונעים, ומדי יום ביומו במידה יותר גדולה, חדירת קבוצות מזויינות לתוך ארץ-ישראל המערבית שאחת מטרתן להרוג יהודים.

אני חייב להשמיע אזהרה, בשבוע האחרון יש הפוגה בהתקפות עלינו וביחוד בשפיעת דם שלנו, אל נסמוך עליה, זכור נזכור, כי במקום כלשהו נמצאים אנשים ומוחותיהם מופעלים למטרה אחת, כיצד לאפשר להרוג יהודים. באחד הימים אנו עלולים שוב לעמוד בפני פגיעות.

אבל עובדה היא שבהשוואה לאשתקד, השתא, מתוך שימוש באמצעים אשר המוח היהודי יכול להמציא אותם ולהפעיל אותם, אנחנו מקשים יותר ויותר על הקבוצות העויונות לחדור לתוך שטח ריבונותנו, כדי לפגוע באזרחינו.

אמנם באופן הרמטי, אי אפשר לסגור שום קו, שום גבול, אבל אם נשווה את הימים של אשתקד לימים אלה, נבין כיצד נתקדמנו כתוצאה מן השינוי הגיאוגרפי והאיסטרטגי לא רק מבחינת הסכנה הכוללת לקום ולהקיף ב-10 ימים בלבד, כפי שקרה במאי-יוני 1967, מדינה קטנטונת. ולאיים בקריעתה לגזרים ובהכחדתה, אלא גם מבחינת מה שמכונה הבטחון השוטף, כלומר מניעת פגיעות בנפש.

התקדמות אדירה היא גם אם הסגירה איננה הרמטית. אבל אם אנחנו לא נפקח במישרין על הארץ אין גבול מבחינת הסכנה של פגיעות באוכלוסין האזרחית שתחודש כתוצאה מחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית.

*

עתה נתבונן בפרוזדור. הוא יהיה בשליטתו של חוסיין ותחת מה שמכונה ריבונותו. אנחנו נעמוד מעבר מזה ומעבר מזה. הוא בתווך. כמה נשק אפשר להגניב בפרוזדור כזה? - לא רק רובם לא רק קלצ'ניקובים – כמה בזוקות כמה קטיושות מוסוות במשאיות? אנחנו לא נוכל שם לחפש כפי שאנשינו מחפשים במעבר הירדן מזרחה לעבר הירדן מערבה, הייתי שם לפני מספר שבועות, קשה, קשה מאוד, לעבור בדיקה כזו ולהגניב. בכל זאת, עינים מיוחדות הן העינים הבודקות שם. ואני לא יכולתי אלא לציין: את "שער מנדלבאום" העברנו מירושלים החצויה עד לירדן. אבל כשאנחנו לא נפקח על הפרוזדור הזה, לא נוכל לפקח עליו כי הוא היה כולו של חוסיין – כמה אביזרי ארטילריה אפשר להעביר בו כהסוואה קלה מאוד? וכך זה יכול להתרחש שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש שנה אחר שנה, - האם עם חי על זמן שאול? – ולפתע נתעורר ונעמוד לפני כוח רציני מאוד בליבה של ארץ ישראל המערבית. הכך יראה הבטחון, לאחר המפנה ההיסטורי והגיאוגרפי והאיסטרטגי שחל בעקבות מלחמת ששת הימים?

עתה אני מגיע לאחד הנימוקים המרכזיים ביותר המושמעים הלוך והישמע בקשר עם תוכניות יהודיות לחלק את ארץ-ישראל המערבית ולמסור חלק ממנה לשלטון נוכרי. הנימוק הזה שמו המחלחל הוא הבעיה הדמוגרפית. בטרם נתבונן בה מקרוב אעיר עוד הערה היסטורית. עלינו לדעת, גבירותי ורבותי, כי האנקסיה או בעברית המשובשת, סיפוח על חלק זה של ארץ-ישראל המערבית על ידי עבדללה לא הוכר דה-יורה מלכתחילה אלא על ידי בריטניה; במרוצת הימים פקיסטן הצטרפה, לא אמריקה ואל רוסיה, לא צרפת ולא בלגיה, לא איטליה לא הולנד ולא הגוש של המדינות החלטונו האמריקאיות מעולם לא הכירו בסיפוח הזה; ולו אנחנו, כלומר העם היהודי היה מסכים להעביר חלק זה של ארץ-ישראל לשלטון נכרי, שלטונו של חוסיין, היה יוצא שוב אחד הפרדוכסים הזוועתיים בתולדות אנוש. העם היהודי בדיעבד היה נותן הכרה לסיפוח שבו לא הכירו רוב אומות העולם.

*
נשוב לבעיה הדמוגרפית. אומרים לנו שעל 320 אלף ערבים ודרוזים שהיו במדינת ישראל המחולקת יווספו, אם נתנגד לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית עוד למעלה ממליון ערבים, כאשר המדובר הוא במספרים צריך לדייק, ולכן אני הכינותי בשביל ישיבה חשובה זו של שני מרכזי מפלגותינו את המספרים הבדוקים לסוף אוקטובר 1968, והנה הם לפניכם: ברצועת עזה לרבות אל עריש – 354 אלף ערבים. ברמת הגולן – 7000 מבני המיעוטים,  דרוזים החביבים עלינו באופן מיוחד, בירושלים המאוחדת 96.250 ערבים, בחברון – 39.412 בישובם הכפריים סביב חברון 72,874 במחנות פליטים סביב חברון 7,027 בקלקליה 8,809 יחד 558,165 ערבים ובני מיעוטים בכלל, מדוע אני הבאתי בפניכם את המספרים האלה? כי כאשר מדובר הוא בחבל עזה. אומרים כולם היום: לנו היתה. מאתנו ללקחה. לנו תהיה לנצח נצחים. כאשר המדובר הוא ברמת הגולן אומרים כולם: לנו תהיה, לא נרד ממנה, כאשר המדובר הוא בירושלים המאוחדת אומרים כולם: חוברה, לעולם לא תופרד. כאשר המדובר הוא בקלקיליה, אומרים כולם: לנו היא, כי ממנה הפגיזו את תל-אביב.

במלים אחרות, כולם אומרים שעל הערבים ובני המיעוטים שחיו במדינת ישראל, ובחלק של ארץ-ישראל המערבית – 320 אלף – יווספו חצי מיליוון וחמישים ושמנה אלף מאה וששים וחמשה, להממנו לאור העובדות האלה במיליון ערבים נוספים. – אני חושב שזו תופעה מוזרה מאד ביחוד שהמדובר הוא באנשים ששנים רבות היו קרובים מאד אל מספרים המפסרים הכוללים הם ביהודה ושומרון מחוץ לירושלים חמש מאות ושמונים וארבע אלף ערבים. בירושלים, כפי שכבר אמרתי קרוב לשבעים אלף, ברצועת עזה כפי שכבר ציינתי שלוש מאות וחמישים וארבע אלף, יחד מיליו7ן שבעת אלפים מאתיים וחמישים, מהמספר הזה אתה מוריד חמש מאות חמישים ושמונה אלף שלוש מאות שישים ושמנה, ונותרים לך ארבע מאות ארבעים אלף ושנה מאות שמונים ושנים ערבים.

אני חייב להוסיף תיקון מסויים, יש לקחת בחשבון כי בישובים הכפריים במחוז ירושלים יושבים מאה וחמשה אלף ארבע מאות שבעים ותשעה ערבים. ואמנם הם יושבים בחלקם מחוץ לשטח השיפוט של ירושלים המאוחדת, אבל אין שום ספר שלו – אני מדבר באופן תיאורטי – היה מישו עושה את הנסיון להגשים את תוכנית החלוקה החדשה, חלק מהישובים הלאה היה רוצה להכליל בשטח עליו חלה הלכה למעשה ריבונותה של מדינתנו. בסיכום, המדובר הוא בהפרש של למעלה מארבע מאות לאף תושבים ערביים. ומדוע ההבדל הוא כל כך חשוב? הושבו אנשי סטטיסטיקה, עשו חשבון ואמרו שאם לא תחולק מחדש ארץ-ישראל הרי בעוד זמן מסויים, בין עשרים לשלושים שנה, כתוצאה מההבדל בריבוי הטבעי בינינו לבין התושבים הרביים, אף על פי שהיום יש לנו רוב של קרוב לשני שלישים של יהודים, רוב עליו אך יכלו לחלום הרצל נורדאו וז'בוטינסקי, - ישתוו במספרים הערבים עמנו, ההנחה היסודית היא שההבדל יהיה רק בין הריבויים הטבעיים, וכמו שהוא היום כן יתקיים, אבל לו הנחה זו היתה נכונה, יוצא שאם המדובר הוא בהפרש לא של מיליון אלא של ארבע מאות אל, ואם נכונה ההנחה שעם המספר הזה "המיליון" אנחנו עלולים להגיע לשוויון אוכלוסיית כעבור נניח, עשרים שנה, הרי בלי אותם ארבע מאות אלף היינו מגיעים לאותו מצב בעיבור, נניח, עשרים ושבע שנים. זו הרבותא הדמוגרפית? עם חי על שבע שנים?

הן, זה אחד הפרדוכסים המובהקים. להציב לנו את ההפרש הזה כאיום על עצם קיומנו, לשאלה הזו, במה אתם מנחמים את העם ובמה אתם מאיימים עליו? ברוב ערבי או אפילו בשויון וההפרש בזמן הוא רק של מספר שנים? ולשם כך עלינו להחפז ולמסור חלק של ארץ-ישראל בידי אויב? לאחר שזכינו לאחד את נחלת אבותינו זו מחדש?

אבל כל האיום הזה, לפי הכרתנו, יוסר. לא עשרים שנה ולא עשרים ושבע שנים, ייקבעו. יש לנו רוב היהודי גדול אדיר, אנו מחויבים לקיים אותו. אנו יכולים לקיים אותו.

*
ביחס לעליה ציונה היותמיד וישנם יהודים אופטמיים ופסימיים. אנחנו תמיד היינו נושאי האופטימיזם. והיא הוצדקה, ודאי שלו נשמעה האזהרה הגדולה של זאב ז'בוטינסקי, בשנות השלושים, היינו זוכים גם לנמדינה יהודית וגם לרוב יהודי הרבה יותר מקודם מכפי שזכינו להם בימינו, אבל לא נוכל עוד להשיב את אשר קרה ולא נעשה לעומת זאת, גבירותי ורבותי, להניח שבעשרים השנים הבאות לא תההי עליה יהודית של כמה מאות אלפים – אפילו של מיליונים – של ארבע מאות עד חמש מאות אלף יהודים, אשר על ידי עליתם הבעיה הדמוגרפית נפתרת מבחינת האפשרות של הגיענו לשוויון או הפיכתנו למעיאוט – הרי זו הנחה שאין לה כל יסוד, לא מבחינה תיאורטית, אלא לאור הנסיון של השנים שעברו לאור הנסיון שאנחנו עדים לו בימים אלה, אמנם כן, ההתחלה היא קטנה. מארצות הברית של אמריקה ומקנדה הגיעו ב-11 החודשים האחרונים כחמשת אלפים יהודים, אבל זו התחלה חשובה מאד, כי מאז יובל שנים מאז בואם של הגדודים המתנדבים מאמריקה הצפונית לארץ-ישראל עוד לא באו משם חמשת אלפים יהודים בשנה אחת.

זוהי תוצאה של מאורעות מסוימים המתרחשים שם, זוהי תוצאה ישירה של האתגר הגדול, של המפנה ההסטורי והמוסרי גם יחד שקם והיה אחרי מלחמת ששת הימים.ף

בא תבוא עליה מרוסיה, אנחנו איננו יודעים מתי, אבל כפי שקרה במדינות קומוניסטיות מחוץ לברית המועצות, מוכרח לקות בה. יש לברית המועצות אינטרס עצמי לתת למספר, באופן יחסי ניכר של יהודים, ביחוד מהערים הגדולות, מרגת ועד וילנא, וממוסקבה ועדי קייב, לצאת. ולצאת לארץ-ישראל. אין מקום אחר. הם לא פתרו את הבעייה היהודית. הם לא הצליחו לא לבולל את היהודים ולא לדכא את רוחם, זו בעייה המחלחלת בתוך המשטר עצמו. ולא אוסיף עוד. אלו ידיעות בדוקות. ולפנינו עשר, עשרים ועשרים וחמש שנים. זו הנחה, שאין לה כל יסוד, לומר: הריבוי הטבעי ישאר כפי שהוא ישנו, עליה רבתי, באופן יחסי, לא תהיה ומשום כך...: אמנם כשש מאות אלף ערבים נוספים את מקבלים, רק ארבע מאות אלף, זוהי הבעיה המכרעת מבחנית מולדתו של עם ועתידו. מבחינה היסטורית, מוסרית ומדינית, אעמוד עכשיו על הצד המוסרי. אף אני שמעתי שאלה מעבר לאוקינוס; אתם באמת רוצים לשלוט במיעוט ערבי? הייתי בקשר עם שאלה זו, מקשה ואומר: היכן המדינה שבה אין מיעוט. בלגיה, אף אירלנד הצפונית. אמריקה, קנדה, כל מדינה באירופה המערבית והמזרחית גם יחד, ברית המועצות עצמה. אפילו באיים הבריטיים, קמה כבר בעייה שלמעוטים של הוולשים והסקוטים, בעולם ולו יש בעיות, מתגברים עליהן, אין ביררה אלא להתגבר עליהן. מבחינה זו הבעייה אינה עוד עקרונית, הכל מסכימים שיהיה מיעוט של כמיליון ערבים ורוב של שניים וחצי מיליון יהודים, לכך הכל מסכימים. ההפרש הוא רק של ארבע מאות אלף. הבעייה היא רק כמותית, בבחינת העתיד כבר שוחחנו על בעייה כזו, אבל מבחינה מוסרית, האם יש בכלל ספק? כן, קיימות ארבע עשרה מדינות ערביות, אגב, עם מיעוטים, יש ארץ אחת ובה יהיה רוב יהודי ומיעוט ערבי, והוא יחיה בשווי זכויות בו אנו מאמינים מאז באנו לדגל ציון, ובשלום ובכבוד וביחסי שכנות. אולי תהיינה בעיות, הין בבלגיה או אפילו בבלפסט, או באמריקה? האין כאלו במדינות התרבותיות ביותר? כך חיים אנשים ברחבי תבל אולי היה יותר טוב לו באמת בורא העולם בהציבו גבול, היה קובע: עד כאן אלה כאן אחרים, אך אי אפשר לשנות את פני כדור הארץ מבחינה זו.

זאת גישתנו העקרונית, המוסרית, אין דרך אחרת, אך מה היה מתרחש לו חס וחלילה תוכנית כלשהי לחלק מחדש את ארץ-ישראל היתה אי פעם מתקבלת? נכון, עשרים שנה הושמעה טענה מוסרית זו: מדוע לא תושמע בדיעבד, כפי שהושמעה מלכתחילה? אדמה אפשר לחלק; זכות אינה ניתנת לחלוקה . או שישנה או שהיא איננה. מי שמוכן לוותר על זכותו של העם היהודי על בית-לחם יהודה מה תיה עוד טענתו לגבי יפו? מי שמוכן לוותר על שכם שלנו, מה תהיה טענתו לגבי נצרת.

זכות אי אפשר לחלק.

*

משום כך ברוכים יהיו שני המרכזים של מפלגות גח"ל על אשר עוד ביוני 1967 לפני קרוב לשנה ומחצה, שבועיים בלבד אחרי סיום מלחמת ששת הימים, התכנסו בירושלים והחליטו, לאמור: "במערכה זו הביס צה"ל את אויבינו, תקע את דגלנו בגדה המזרחית של תעלת סואץ והחיק את האויב התוקפני מרמת הגולן. הוא גאל ואיחד את ירושלים, בירת הנצח של ישראל, שיחרר את ארץ-ישראל המערבית מים ועד ירשן. אין להעלות על הדעת שאף שעל אחד של אדמת ארץ-ישראל ישוב ויימסר לשלטון נוכרי".

גבירותי ורבותי, כך החלטנו כולנו לפני שנה ומחצה. ואת הרעיון הזה של זכותנו על נחלת אבותינו, - כי בזכות הזכות שבנו בעזרת השם נעמוד נגד אויבינו, את הרעיון הזה נוסיף לשאת בקרב האומה. תובא בפניכם הצעת החלטה על דעת הועדה מטעם הנהלת גח"ל שחבריה הם ד"ר בדר וד"ר רימלט, השר ספיר ואני. ותיווכחו לדעת,כי בהמשך למדיניות הזו של גח"ל, אנו קבענו בהתאם לעקרונותינו את ההתנגדות לחלוקה לבטחון ולשלום. מתוך שילוב זה וצא ההכרח לקיום שליטתנו במרחבים אשר שימשו לאובינו בסיסי תוקפנות.

גבירותי ורבותי, אחת התורומות החשובות של גח"ל לעיצוב המדיניות הלאומית בימים אלה, זו הנחלת המושג של חוזה שלום; מאז 1967 נקבע כי לא יהיה שום הסדר אחר זולת חוזה שלום. יש הטוענים כי מושג הוא מיושן משום שבינתיים קם ארגון האומות המאוחדות. שמעתי טענה כזו גם מעבר לאוקינוס. אין שחר לטענה זו. אין זה נכון שרק אחרי מלחמת העולם הראשונה נחתמו חוזי שלום בהתאם למשט הבינלאומי, ולנוהג בינלאומי, גם אחרי מלמת העולם השניה, אחר הקמת אירגון האומות המאוחדות, אחר חתימת מגילתו נחתמו חוזי שלום, בפריז ב-1947, בין מדינות הברית כולן, לרבות רוסיה ואמריקה, ובין פינלנד, איטליה ומניה, הונגריה בולגריה. ב-1951 נחתם חוזה שלום בין אמריקה ויפן. הרוסים לא חתמו חוזה שלום עם יפן, הם חתמו על הסכם בנוסח אחר. יש אמריקנים המייעצים לנו שנלך בסדר הרוסים, אנחנו אומרים להם מדוע אתם מייעצים לנו שנלך בדרך הרוסים, למה לא נלך בדרך האמריקנים עצמם? חוזה שלום הוא מושג חשוב. אסור שיהיה ויתור עליו אבל יש עדיין כאלה מחלקים את עמנו לאלה הרוצים בשלום ואלה הדוחים אותו. לאלה המיחלים לו ולאלה השוללים אותו. יש האומרים הנה היהדוים הטובים הם רוצים בשלום. והנה תוכניותיהם, ויש יהודים לא טובים, הנה עמידתם ועמדתם. והם אינם רוצים בשלום, הלילה הזה אינני רוצה להשתמש בשום ביטוי חריף, אבל אין לי ברירה אלא להביא משפט אחד מדברי החכם באדם, הבל! אפילו בלי התוספת אין עם הרוצה יותר בשלום מאשר עמנו, ספק אם יש עם הרוצה בשלום כמונו. והנה אני אומר את זאת בישיבה של מרכזי תנועת החרות והמפלגה הליברלית, ואולם מי שאומר שיש יהודים שאינם רוצים בשלום אולי הוא יחשוב שמא נסתם הגולל על שלום עם אייבינו עם איחודה של ירושלים.. והראייה: נאצר אמר: "דין ירושלים כדין קהיר", גם אחרים אמרו: המכשול המכריע להשכנת שלום במזרח התיכון היא בעית ירושלים. היש מישהו בעמנו המוכן לשים שוב גדרי תיל בירושלים, ולמסור את העייר העתיקה לשלטון נוכרי. אם יש מישהו, יקום ויאמר למען השלום כביכול, כי הרי עם אחודה של ירושלים אומרים אויבינו: לעולם לא נעשה שלום עם היהודים בלי חידוש מצב של ירושלים לפני ה-4 ביוני 1967.

 וכאשר הודענו כי הצבא שלנו ישאר על הירדן – כך הרי כולם הודיעו – אולי סתמנו את הגולל על אפשרות של שלום עם אויבינו? כי נאצר אמר: לא יהיה משא ומתן עם ישראל לא יהיה חוזה שלום עם ישראל, לא תהיה הכרה בישראל ולא יבוצעו שום "עסקות". על חשבון הארץ והעם של מה שהוא מכנה "פלסטין". כאשר הודיעו כולם, כזה, לנו היתה ולנו תהיה – אולי סתמנו את הגולל על אפשרות של השנת שלום במזרח התיכון? שמעתם את הודעותיו של נאצר גם של חוסיין גם של עטאסי, כולי כך סתמנו את הגולל על אפשרות של השכנת שלום? ומיעשה את הסתימה?

היום אשמש להם סניגור, הלגביהם אפשר לומר כי אולי סתמו את הגולל על אפשרות של שלום? לא היה ולא נברא. כאשר נאצר אומר לא יבוצעו עיסקות על חשבון העם והארץ של פלסטין – אחת משמעות דבריו. היום לכל ידעו: גם עם הקוים של הארבעה ביוני לא יעשה שלום, אף עם הקוים של 1947 לא יעשה שלום. הוא רוצה בהסדר, בדומה למה שקרה ב-1957 מדוע לא? היתה פעם תורת שלבים יהודית, מענין, והיהודים כבר נטשו אותה, הערבים אימצו אותה, שלב אחר שלב, אבל לא יעשו שלום. זאת היא האמת. כזאת היא המציאות, לכן היום אנחנו נשמש סניגרים לאלה האומרים: ירושלים כולה שלנו, וכו' וכו'. לא הם סתמו את הגולל על השלום. ודאי לא אנחנו. כזאת המציאות. איבינו רוצים להשמידנו, ואנחנו לא ניתן להם להשמידנו.

*

גבירותי ורבותי, עתה להתנחלות. ישנן תכוניות שונות. ויהיה דיון בהן. אנחנו נתמוך בכל תוכנית של התנחלות ובלבד ששום תוכנית של התנחלות לא ירחף מעליה שום סימן של תוכנית כשלהי לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל. זה תנאי בל יעבור. ולעולם אל תתפרש תמיכתנו באיזו שהיא תוכנית של התנחלות, כביכול במתן הסכמה כל שהיא – אני אפילו חרד להוציא מילים אלו מן הפה – לאיזושהי תוכנית. חלוקה. לנו יש תוכנית של התנחלות, כפי שתקראו בהצעת החלטה, חקלאית ועירונית גם יחד, אולם כאשר המדבור הוא במישרין בארץ ישראל המערבית, אנחנו נציע שתוקמנה קריות יהודיות, ביריחו בבית לחם, ברמאללה, בשכם, בתולכרם, בקלקליה, וכאן אפשר להוסיף וכו', וכו'. האמת היא שכל ערי ארץ-ישראל הגדולות הן ערים מעורבות, יש יהודים ויש ערבים ביפו, בחיפה בירושלים, לוד ברמלה בעכו ובנצרת. מבחינת הזכות דין נצרת כדין בית לחם. דין לוד כדין יריחו ועוד, מבחינת האוכלוסין הוא הדין. אנחנו גם משוכנעים שמגחינת הבטחון והשכנות הטובה ומבחינת היחס האנושי ההוגן, צריך שתהיינה ערים מעורבות. בכל ארץ-ישראל המערבית. זו הצעתנו, היא טובה, היא קונסטרוקטיבית. היא גם ניתנת להגשמה באמצעים מסויימים שאפשר לעשותם. גביורתי ורבותי, זאת התקופה אלו קשייה ואלו בעיותיה. והדור שלנו, שלא היה כמוהו בתולדות עמנו. לנסיונות ולמבחנים וליסורים, הדור שלנו חייב למסור לבנים. שיבואו במקומו, ארץ-ישראל, עצמאית מבחינה מדינית, קולטת שבי ציון, מתקדמת מבחינה כלכלית וחברתית, בלתי מנוצחת מבחינה צבאית, גדולה מבחינה מוסרית, למטרה זו יוקדשו כל מאמצינו. תהיה מסגרת שרותנו הלאומי בעתיד אשר תהיה. והיום בו יקום ויחיה וישכון השלום בוא יבוא.

מנחם בגין