הפגנת אהדה של המונים באסיפה עם מנחם בגין בתל-אביב רק משאל-עם יקבע את גורל המו"מ עם גרמניה
1952-01-20
מה היה בירושלים?
קודם כל, - המשיך הנואם, - אשוחח, אספר ואסביר מה היה בירושלים לפני שבעה ימים. בחוצות ירושלים קמו המוני עם והפגינו: אל תקחו כסף טמא מגרמניה! יודעי דבר מעידים, שמעולם לא הייתה בארץ הפגנה כזאת שם הלכו ישיבות שלמות, שם הלכו אמהות, זקנים וטף. ולא רק מאנשי תנועתנו הלכו. הלכו מאנשי "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" מפ"ם ו"ציונים כלליים". כולם, כולם הלכו, אנשים מכל החוגים ומכל המפלגות, הלכו והפגינו תחת דגלנו ובינהם היו גם "מספר" אנשים, שאדון בן-גוריון קורא להם "אנשי אצ"ל". מפגינים אלו ידעו שכנגדם התיצבו מאות שוטרים בפקודתו של ה"??ן" (טקסט לא ברור במקור. א.ל) ובידיהם אלות, פצצות גאז מדמיע וגם נשק חם, ואני אמרתי למפגינים מככר "ציון" פצצות הגז הללו היו מתוצרת "אי. גה. פרבן" בגרמניה, אותו בית חרושת בו נוצר הגאז שחנק את אחינו ואת אחיותנו...
כמובן, שלא היתה כל כוונה לפגוע בכנסת. – אני אומר זאת לא למען הצטדקות; על שום דבר לא נצטדק אך יש לקבוע את העובדות. – ואף זאת אמרתי למפגינים בככר "ציון": אם יעיז מישהו לעצרכם בדרך עד בנין הכנסת, עבור תעבורו! ועל כך אני קבלתי ומקבל את מלוא האחריות.
והרי לא פעם, - קרא הנואם, - הפגינו אלפי אנשים, נשים וילדים מול בנין הכנסת, בתל אביב ואח"כ בירושלים פעם על פת לחם, ופעם על צריף, ופעם על דבר אחר, ואיש לא פגע בהם. ולמה דווקא הפעם שלחת, אדון בן גוריון, את שוטריך? כלום אסור להפגין זעם?! איפה זה אסור?! כן, אצל ניקולי השני זה היה אסור, - זכורים המאורעות ליד אומון – אבל זכור, מר בן-גוריון, מה היה סופו של משטר הדמים של ניקולי השני! בן-גוריון רצה להכין לנו מרחץ דמים אך כל "הכוח" שהוכן נגדנו, נפוץ לכל רוח, ויצא אחרת.
"אילו רצו לפרוץ לכנסת, - המשיך, - איש לא היה מונע זאת מהם! נפלו אבנים לתוך הכנסת? – היתה זו התנגשות שיש להצטער עליה, אבל לא יותר! אין כל הצדקה ל"קריטש" שלהם על פגיעה בבית המקדש. זה קרה בצרפת, לאחר ההחלטה של הפרלמנט להצטרף לאמנה הצפון אטלנטית, לא נשאר ספסל אחד שלם בארמון בורבון, ואיש לא הכריז, שזו היתה "פגיעה בכבוד הדימוקראטיה"!
"ההפגנה הזו הצילה כבוד עמנו"
בהמשך דבריו אמר הנואם: ההפגנה הזאת הצילה את כבודנו בעיני העולם! זה שבועות שמתבוננים הגויים ברחבי העולם ביהודים הללו בבוז: הולכים לקבל כופר בעד נשמות אבותיהם, ה"שיילוקים" הללו! אך קמו המפגינים בירושלים והפנו את כל תשומת לבו של העולם לכיוון אחר: הנה יש אלפי יהודים, המוכנים להיהרג, על מנת לא לקבל כסף! זהו העם! אלה ניניו של בר-כוכבא! כל מי שהשתתף בהפגנה ההיא - הכריז מר בגין ,- רשאי לענוד אות כבוד מוסרי על דש בגדו.
הם אומרים – המשיך בגין, - שבארגני את ההפגנה ההיא פגעתי בכנסת, גרמתי לפציעתם של 100 שוטרים. ועתה מתכנסות ה"קואליציה" וה"ממשלה" ומועצת ה"דימוקראטים" של מפא"י – ומחליטות...להעניש אותי...במתן חופשה ל-3 חודשים, והרי אין זה אלא מעשה של פחדנות אזרחית, מצד אותו האיש ששלש שנים מתנשא על העם. אותו האיש שפקד להסגיר לוחמים עבריים; אותו האיש שחשב שהוא יעשה במדינה הזאת ככל העולה על רוחו. זה האיש שהכריז על בחורים עברים וימאים, כעל "פושעים"; זה האיש ואויב המדינה שהעיז לצוות להשתמש בכח נגד מפגינים עבריים – נתגלה לעיני העם כולו כפחדן, כאכזר מוג-לב, באותו שידור לילה רעד קולו מפחד. זה האיש כולו היה פחד.
"מדוע אינכם באים למשפט?"
מדוע אינכם באים אתי למשפט?.. עלה-נא, בוא לבית-דין ישראלי! אתם אומרים, כי אין ברצונכם לתת לי במה לנאומים". לי דרושה במה נוספת?! העם ולב העם - זאת הבמה שלי! "חסינות פרלמנטרית" אתם טוענים? - לא דרושה לי ה,,חסינות" שלכם! הרי השלכתי אותה בפניכם! אמונתי היא חסינותי!
אך פחדן אתה, אדון בן-גוריון וכל חברי כנופיתך מוגי לב המה. שמעוך בלילה ההוא קצינים וחיילים בצבא ישראל, וכבשו פניהם בקרקע מרוב בושה, הם אמרו: הזהו שר הבטחון, הזהו מפקדנו שישלחנו לשדה הקטל – הן עצמותיו רועדות כאשר נשקפת לו סכנה אישית, או – ביתר דיוק – כאשר דמיונו החולני המבוהל יוצר את הסכנה לעצמו, אף חברי מפא"י ששמעו לדברי הבהלה התבישו במנהיגם ורבים אמרו לחברינו: זה נורא, הריהו באמת מפחד לעורו.
וההחלטה להוציאנו מן הכנסת אף היא אינה אלא ביטוי לפחדנותם ואילו אנשי החזית הדתית עומדים להצביע איתו בדעו (כך במקור – א.ל) גם, מעשה עריצות.
"ואתם זוכרים, אמר הנואם, בפנותו אל מנהיגי המפלגות ה"דתיות" – כאשר סחבו את חבריכם לג'למי, ופיק ברכים אחז אתכם – באנו ואמרנו לכם: אל פחד: כל מי שלא הוכחה אשמתו – איננו אשם! ואז לאחר ששאלתי את סגן ראש הכנופיה: מי שמך שופט בישראל?" כשירדתי מן הבמה, לחצתם ידי, עינכם זלגו דמעות, הודיתם. ועתה- אתם תצביעו להוצאתי ל3 חודשים מן הכנסת, ותלכו להרים ידיכם לקבלת "שילומים" מגרמניה. אך עוד תעבור עליכם הכוס, כל ה"קואליציות" הן בנות חלוף, ואנו נזכור לכם "חסד" נעוריכם! כמובן זהו מעשה פחדנות, אך ,,דמו (כך במקור – א.ל) בית מעשה עריצות.
אני לא נבחרתי ע"י אדון בן-גוריון. אני נבחרתי ע"י 45,000 אזרחים במדינה, הרוצים שאשרת את האומה בכנסת. אם יתחילו להוציא נבחרי-עם מן הכנסת מי יישאר שם מלבד הכנופיה? לי אין הדבר איכפת. זהו ענינו של העם ענינכם אתם.
ועלי שוב להסביר מדוע אנחנו קוראים לבלי להכיר בהחלטת הכנסת, אמנם הרוב מחליט אך שקר הוא שעל המיעוט לקבל את הדין ועל המיעוט להיכנע בפני כל החלטה של הרוב. אילו היה הרוב בכנסת מחליט שעלינו להמיר את דתנו כלום עלינו להיכנע לו? או אם היה מחליט אותו הרוב שעלינו לקרוא בתנ"ך שהושמט שם אלקים מתוכו - כלום נרכין ראשנו? - עניין השילומים מגרמניה כמוהו כשמד !
כמו שפועלי אמריקה לא הכירו עד עצם היום הזה בחוק טאפט-ברטלי ואף הנשיא לא הכיר בו, אם כי החוק נתקבל ברוב מכריע והוא נוגע לעניני עבודה רגילים.
על "התקוממות" ו"מחתרת"
בחלק האחרון של נאומו אמר מר בגין, כשהקהל הרב מפסיקו מדי פעם בפעם בתשואות סוערות ומתחדשות בלי הרף:
ועתה עלי להשמיע באזניכם שתי מלים חמורות וגדולות: "התקוממות ו"מחתרת".
"התקוממות" - הריני עומד מול תל-אביב כולה, ואומר: מעשה עריצות כזה מצדיק התקוממות! הוא מצדיק התקוממות בכל האמצעים! אך לא יהיה צורך בה. אל יספרו לכם שאנו רוצים במלחמת אחים. כל חיי הקדשתי כדי למנוע מלחמת אחים. מסרונו לבולשת, תלו בחורינו, עינום עינויי תופת - אמרתי לא להרים יד! וכאשר הפחדן האכזר ההוא ירה בתותח, והאניה עמדה בוערת בלהבות, אמרתי שוב: לא להרים יד! והריני אומר: וחוזר: המעשה הזה מצדיק התקוממות! ממשלה המורכבת מיהודים, ההולכת לבקש כסף מגרמניה, איננה עוד ממשלה יהודית, זוהי כנופית עריצים נבזה, וכך היא תיראה בעיני העם.
קוראים לי מסית. תואר כבוד הוא לי! אני רק התחלתי "להסית". אך לא יהיה צורך ב"כל האמצעים". מספיק יהיה אם עשרת אלפים אזרחים אמיצים יאמרו לקפלן: יש לך ברירה - כסף מאתנו או כסף מגרמניה. ואם כסף מגרמניה - אף פרוטה מאתנו! לעץ רקוב לא דרוש גרזן: מספיק לדחוף אותו.
אמרתי לבן גוריון: הרי אתה טוען שהעם עומד מאחוריך, אם כן לך אל העם – ואם יאמר העם "כן" יהא "כן" ואם יאמר "לאו" – יהיה "לאו". לך אל העם!
על מה אתה נלחם ועל מה אנו נלחמים? – אתה נלחם על כספו של "סולל בונה" ואנו, תלמידיו של ז'בוטינסקי, נלחמים על נפש האומה – זה ההבדל בינינו והוא יירשם לדורות!
"אנו נשתף פעולה עם כל גורם בציבור שילך אל העם, - קרא מר בגין בהמשך דבריו, - אני קורא בזה לכל המפלגות המתנגדות למו"מ עם גרמניה, ללכת אל העם, ללכת מבית אל לבית ומיהודי אל יהודי ולשאול – ונוכיח שרובו הגדול של עמנו הוא נגד החרפה הזאת!
הרעיון הוא פשוט: נחתים את אזרחי המדינה על הדרישה לערוך משאל עם ובמשך שבועיים יוכח, כי הרוב המכריע של העם דורש את משאל העם ומתנגד לתועבה.
ועתה על המלה השניה "מחתרת".
מחתרת – אנחנו נרד למחתרת?! במדינת ישראל אני ארד למחתרת?! הוא ירד למחתרת!!! – קרא מר בגין לקול תשואות סוערות וממושכות.
"אנחנו אנשים חפשים – לא נרד לשום מחתרת! הם ירדו – עמוק עמוק, מטה מטה, הם כבר מוקפים בריונים, שוטרים, מ. צדיקים – ואני בגלוי אעמוד ואלחם נגד החרפה!"
"מלחמה זו אינה קצרה"
"מלחמה זו אינה קצרה, - אמר מר בגין בהמשך דבריו, - היא עלולה להימשך שנים. הם עומדים לכרות הסכם עם המרצחים לעשר שנים, תימשך מלחמתנו המלחמה עשר שנים – והם לא יכתיבו לנו לא את זמן ההתנגדות ולא את דרכיה. זו תהיה מלחמה על הדבר הקדוש ביותר – לא על שלטון, לא על מעמד, לא על פרסטיז'ה – אלא על דברים שאתה משיג אותם בחוש הששי על "האינפונטרבילים" הנותנים טעם לחיים וערך לקיום.
ואם נדע לעמוד על כבודנו, ידעו כל עמי תבל להעריך פעלנו. איננו יחידים במערכה. מאחורינו מיליונים יהודים זועקים: אל תעשו את התועבה הזאת לעם הזה!
כח עלומים של לוחמי חופש ומוחצי אויב, הכח שהפיח בנו אבינו ומורנו, זאב ז'בוטינסקי, הכח אשר ינקנו ממקורות הגבורה והגאוה של דב גרונר, יעמוד לנו במערכת קודש זו.
ימים קשים, אולי נוראים באים עלינו, - אמר הנואם לסיכום, - אך אנו אומרים: אין דבר! אם נדע לעמוד ולברך: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!" – סיים הנואם לקול תשואות סוערות וממושכות של הקהל.
