הפגנת אהדה של המונים באסיפה עם מנחם בגין בתל-אביב רק משאל-עם יקבע את גורל המו"מ עם גרמניה
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ב טבת התשי"ב, 20 בינואר 1952
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אך קמו המפגינים בירושלים והפנו את כל תשומת לבו של העולם לכיוון אחר: הנה יש אלפי יהודים, המוכנים להיהרג, על מנת לא לקבל כסף! זהו העם! אלה ניניו של בר-כוכבא! כל מי שהשתתף בהפגנה ההיא - הכריז מר בגין ,- רשאי לענוד אות כבוד מוסרי על דש בגדו.
אותו האיש שחשב שהוא יעשה במדינה הזאת ככל העולה על רוחו. זה האיש שהכריז על בחורים עברים וימאים, כעל "פושעים"; זה האיש ואויב המדינה שהעיז לצוות להשתמש בכח נגד מפגינים עבריים – נתגלה לעיני העם כולו כפחדן, כאכזר מוג-לב, באותו שידור לילה רעד קולו מפחד. זה האיש כולו היה פחד.
מדוע אינכם באים אתי למשפט?.. עלה-נא, בוא לבית-דין ישראלי! אתם אומרים, כי אין ברצונכם לתת לי במה לנאומים". לי דרושה במה נוספת?! העם ולב העם - זאת הבמה שלי! "חסינות פרלמנטרית" אתם טוענים? - לא דרושה לי ה,,חסינות" שלכם! הרי השלכתי אותה בפניכם! אמונתי היא חסינותי.
אני לא נבחרתי ע"י אדון בן-גוריון. אני נבחרתי ע"י 45,000 אזרחים במדינה, הרוצים שאשרת את האומה בכנסת. אם יתחילו להוציא נבחרי-עם מן הכנסתמי יישאר שם מלבד הכנופיה? לי אין הדבר איכפת. זהו ענינו של העם ענינכם אתם.
אמנם הרוב מחליט אך שקר הוא שעל המיעוט לקבל את הדין ועל המיעוט להיכנע בפני כל החלטה של הרוב. אילו היה הרוב בכנסת מחליט שעלינו להמיר את דתנו כלום עלינו להיכנע לו? או אם היה מחליט אותו הרוב שעלינו לקרוא בתנ"ך שהושמט שם אלקים מתוכו - כלום נרכין ראשנו? - עניין השילומים מגרמניה כמוהו כשמד !
"התקוממות" - הריני עומד מול תל-אביב כולה, ואומר: מעשה עריצות כזה מצדיק התקוממות! הוא מצדיק התקוממות בכל האמצעים! אך לא יהיה צורך בה. אל יספרו לכם שאנו רוצים במלחמת אחים. כל חיי הקדשתי כדי למנוע מלחמת אחים. מסרונו לבולשת, תלו בחורינו, עינום עינויי תופת - אמרתי לא להרים יד! וכאשר הפחדן האכזר ההוא ירה בתותח, והאניה עמדה בוערת בלהבות, אמרתי שוב: לא להרים יד! והריני אומר: וחוזר: המעשה הזה מצדיק התקוממות! ממשלה המורכבת מיהודים, ההולכת לבקש כסף מגרמניה, איננה עוד ממשלה יהודית, זוהי כנופית עריצים נבזה, וכך היא תיראה בעיני העם.
קוראים לי מסית. תואר כבוד הוא לי! אני רק התחלתי "להסית". אך לא יהיה צורך ב"כל האמצעים". מספיק יהיה אם עשרת אלפים אזרחים אמיצים יאמרו לקפלן: יש לך ברירה - כסף מאתנו או כסף מגרמניה. ואם כסף מגרמניה - אף פרוטה מאתנו! לעץ רקוב לא דרוש גרזן: מספיק לדחוף אותו.
על מה אתה נלחם ועל מה אנו נלחמים? – אתה נלחם על כספו של "סולל בונה" ואנו, תלמידיו של ז'בוטינסקי, נלחמים על נפש האומה – זה ההבדל בינינו והוא יירשם לדורות!
זו תהיה מלחמה על הדבר הקדוש ביותר – לא על שלטון, לא על מעמד, לא על פרסטיז'ה – אלא על דברים שאתה משיג אותם בחוש הששי. על "האינפונטרבילים" הנותנים טעם לחיים וערך לקיום.
