הפגנה כבירה הראשונה בגדלה בארץ: העם אמר את דברו: נמחה את החרפה!

בפעם האחרונה אני קורא לך, אדון בן-גוריון: למען השם, הרף! עצור! היסוג. מעולם לא הטיל מיעוט כה זעום מעשה עריצות כה נורא על רוב כה גדול. בוא אל העם, אדון בן-גוריון, שאל את פיו, הרכן ראש בפני רצון עמנו. החזר את המשלחת מועידת הקלון! –

דברים אלה אמר אתמול בין השאר יו"ר מרכז תנועת החרות, מר מנחם בגין, בנאומו הגדול בפני קהל הרבבות שבא להשתתף בהפגנת הזעם, נגד המו"מ עם המרצחים הגרמניים שנערכה אתמול בתל אביב.

בראשית דבריו אמר הנואם:

לפני ארבע מאות וששים שנה החליטו מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה לגרש מגבולות מדינתם את היהודים עד האחרון בהם. ובימים האפלים ההם הודיעו שלטונות ספרד לבל יגע איש ספרדי לרעה במגורש יהודי. והימים ההם – עם ישראל נודד, ללא בית, ללא מדינה, ללא מקום לכף רגלו. אך אפילו בימים ההם מצאו מנהיגי היהדות עוז בנפשם להטיל חרם לדורי דורות על אחת האימפריות האדירות בהיסטוריה האנושית ובמשך דורות לא דרכה כף רגל יהודי על אדמת ספרד.

לפני עשר שנים - קם בן השטן, יליד הגהינום האשמדאי, והחליט לכלות את עם ישראל עד האחרון מבניו. ומאז החלו להתקדם ברחבי אירופה תהלוכות, אשר כמוהן לא קמו מיום היות האדם עלי אדמות, תהלוכות תהלוכות, מיליוני יהודים, אנשים ונשים, זקן ונער, וכולם לקראת סוף אחד: מוות לכל היהודים עד האחרון בהם. ואיזה מוות! – ואיזה פרפורי מוות! – 6 מילוני יהודים, עם שלם גדול ורב, היו ואינם עוד. השליכו המרצחים את אבותינו אל נהרות, ונמלאו הנהרות דם, נפצו ראשי ילדינו אלי סלע – ואין קול ואין עונה. ששה מיליוני טבוחים זועקים הצילו – והעולם שותק.

סידור אוטומטי לכבשני ההשמדה

אך לא רק המוות, היה מעשה ידיהם של המרצחים הגרמנים. במשפט נירנברג הביא התובע הרוסי, ניקייצ'נקו את שני המסמכים הבאים:

בית חרושת גרמני ,,טורף ובניו" מציע בעיתונות, בגלוי סידור אוטומטי לכבשנים לאחר שהוא סיפק ארבעה מהם לדאכאו ומדגיש שע"י סידור זה אפשר להכניס את הגופות לתוך כבשנים באורח אוטומטי.

בי"ח שני הציע מכונה משוכללת לטחינת עצמות הדם לקמח והדגיש, כי המכונה מסוגלת לטחון ארבעה מ"ר של עצמות אדם במך שעה. במשפט נירנברג נקבע, כי הקמח מעצמות מילוני היהודים נמכר בתעשיות בכל רחבי גרמניה.

התאמינו למשמע אזניכם?! - ובכל זאת זוהי האמת על מות אחינו.

דם המיליונים הקים המדינה

שבע שנים עברו מאז נסתמו הכבשנים, שבע שנים עברו מאז ראינו את תהום הדמים; עודם חיים היתומים, עודם חיים השכולים, ובינתיים היתה מלחמת שחרור וקמה מדינה עברית בחלק של המולדת. את המדינה הזאת הקים לנו דם ששת המיליונים. הדם הזה עשה את בנינו לגיבורים, הדם הזה הביאנו עד הלום. הודות לו יש לנו מדינה, נשק וצבא – והיום יושבים יחד, יחד, יהודים עם גרמנים!

וכאשר אתה מסתכל במחזה הזה, - אשר אפילו בחלום בלהות לא יכולנו לראותו – אתה שואל – למה החיתנו עד היום הנורא הזה? למה לא מתנו יחד עם אחינו, למה צריכים היינו לראות את החרפה הזו במו עיננו?!

מבקשים פיצוי סמלי

תראו את הועידה הזאת בכל קלונה. הם אמרו לנו שלא נלחצו ידיים אלא ב,,אופן פרטי". ובאו שליחי ממשלת הקלון והציעו שהגרמנים ישלמו לנו פיצויים. ואמרו שפיצויים אלה הם סמליים בלבד. הן אמרתם לנו כבר בכנסת –שאתם תגידו למרצחים הגרמניים ,, הרצחת וגם ירשת"? – ועכשיו אתם אומרים להם: הבו לנו פיצוי סמלי בלבד, כלומר, רצחתם, וירשתם, בהסכמתנו – והמרצח הטבטוני עונה לשליחיה של ממשלת הקלון: ראשית, אין לנו כסף, ושנית עלינו לשאול מעצמות הכבוש, ושלישית, זה יכול להימשך שנים על שנים. כך הם לועגים לנו, כך הם בזים לנו, כך הם מסובבים אותנו בכחש.

הגרמנים, חייבים מאות מיליוני דולארים למעצמות הגדולות ואם הם יתנו לנו את ה"פיצוי" – יבואו אמריקה, רוסיה, בריטניה, צרפת, שוודיה, ועוד ועוד ויאמרו: על חשבוננו אתם נותנים להם? וכך נקים נגדנו גל של שנאה וטינה.

הממשלה שייכת ל,,סולל בונה"

ראו את השליטים האלה: - לועידה שלחו את אנשי ,,סולל בונה", למה? מאימתי שייך ,,סולל בונה" לממשלה, הרי הממשלה שייכת ל,,סולל בונה". כדי לקבל במשך שנים מספר בלבד כמה עשרות מילונים בלבד.

כמה עשרות מיליונים נוספים אפשר היה ליצור בגולה יהודית ולא ללכת למרצח הגרמני!

דבר המחאה

בהתעכבו על הפגנת הזעם אמר בגין:

ההפגנה הזאת עוד לא היתה כדוגמתה בארצנו ובאתם הנה, המונים המונים, מבלי לפחד מפני האיומים הרבים שהעטו עליכם. כי אכן הצבא העברי איננו הצבא של האדון בן-גוריון – הצבא הוא צבא העם. עם ישראל חי וקיים! – גאול יגאל את החרפה, לא יקום ולא יהיה!

ארבע הקריאות

מן המקום הזה, בפני הרבבות אשמיע ארבע קריאות:

הקריאה הראשונה היא אל אדון בן-גוריון: ושוב אינני מדבר אליך כיריב אל יריב. כיריבים - תהום בינינו – אין גשר: על שפת ימה של תל אביב כרית ברוע לבבך, בעוורון שנאתך, בטירוף משטמתך תהום דמים בינינו, את האיומה, את העמוקה בתהומות היקום, לא יהיה גשר. אלהי ישראל, אלהי הצדק והמשפט , ישפוט בינינו. אך אני פונה אליך כיהודי אל יהודי, כבן לעם השכולים לבן לעם היתומים, הרף! למען השם, למען זכר אמהותינו, עוללינו ותינוקותינו – הרף! היסוג!

השאלת את המיליונים בארה"ב?

 אתה סומך על רוב? איזה רוב? לקחת את רעיך וגרוריך וצווית עליהם להרים יד! את מי שאלת? – שאלת 5 מליוני יהודים בארה"ב? הנה נערך משאל לניסיון בארה"ב והתוצאות היו: בניו יורק 70 אחוז – נגד, בשיקאגו-99 אחוז נגד. באפריקה הדרומית-99 אחוז נגד, בתל אביב-80 אחוז נגד, בארגנטינה, בראזיל, מכסיקו, אוסטרליה-נגד. את מי שאלת? בוא אל העם, התפטר, ערוך בחירות או משאל עם, שאל את העם, את העם הזה, החרד ליום המחרת, העם הרעב שהעמדת בתור. העם אינו רוצה לקבל "שלומים" מגרמניה. העם רוצה לשלם לגרמניה ובעזרת אלהי ישראל שלם ישלם.

סחורות ל,,סולל בונה" אתה עומד להביא? – שום חברת בטוח לא תרצה לבטח סחורות אלו. חרם, חרם בנמל, חרם ברחוב חרם בחנות, סחורות גרמניה – חרם עולם! לא יספיקו לך הכידונים כדי לשמור על הסחורות הטמאות האלו! והחרם הוא כחרם בימי יהושע בן-נון, עת עכן בן-כרמי בן-זבדי בן-זרח ממטה יהודה שלח ידו בחרם.

החזר את המשלחת מועידת הקלון! שים קץ לתהום שכרית בעם הזה! כאן עומדים חברי כל המפלגות בישראל, כאן עומדים פועלים, סוחרים, פקידים, נוער, איש ואשה, כאן עומד העם! כל מי שדורש החזרת משלחת הקלון – ירים ידו – קרא מר בגין ומיד התנופפו באויר רבבות ידיים. מר בגין המשיך: יראה אתכם העולם כולו! איננו רוצים בכסף הגרמני. איננו רוצים בחרפת המו"מ עם המשמיד!

וקריאתי השניה-היא אל אלה שאינם אתנו, הם יושבים בבניני הפאר של ,,סולל בונה" ו,,המשביר המרכזי" והשומרים עליהם מפני ,,התקפה" שלנו. לו רצינו לתקוף את הבנינים האלו.. אך למה נעשה זאת? שבו לכם שם – עוד יום יבוא ואתם עצמכם תעזבו את הבנינים האלה. הבנינים האלה אינם סימן לנאמנות הם סמל של שוד וחמס, של ניצול הפועלים בישראל. אנחנו לא נתקיף אתכם אך גם אתם לא תתקיפונו. מי שיתקיף אותנו היום-ירחם עליו האלהים.

וקריאתי השלישית היא לשוטרים העבריים. אלפיים שוטרים באו לת"א. ברוכים תהיו לנו שוטרים עבריים! עוד אלפיים יהודים כאן ביום הזעם!

באתם אלינו-לשם מה באתם? אל תאיימו עלינו באלות, אנו איננו מפחדים מפני אלות, אנו איננו מפחדים מפני רובים!

ראו גם ראו איזה אימה נפלה עליהם ולנו אך עשר אצבעות! כל העולם הרי לועג להם! אותנו לא תפחידו: אנחנו בני-חורין, אנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, הענו ביהודים הגאה בעברים.

להגן עלינו באתם? – איננו זקוקים לכם, נגן על עצמנו. בל ילך שום שוטר לפנינו. בראש ההפגנה הזאת אני וחברי הלוחמים נלך. – תל אביב היא לא קאהיר. כן, אבל אדון בן-גוריון לא יהיה המלך פארוק!..

תהי דומית אבל ברחובותינו

בסיום דבריו קרא מר בגין להמוני המפגינים לשמור על הדומיה והסדר בכל שעת ההפגנה. הוא אמר:

ליד בית הכנסת הגדול נשמיע דברינו, אל עמנו ואת תפילתנו למרום. יחד נלך, יחד, בדומית אבל, אל תשמיעו קריאות. לא לשבח ולא לגנאי. כאשר תשירו את ,,התקוה" דעו! זהו הד לשירת התקווה האחרונה שיצאה מגרונם החנוק של קדושינו.

תל-אביב, תהי דומית אבל ברחובותיך. שבוע נישבע: מחה נמחה את החרפה.