הישיבה השמונים של הכנסת העשירית יום שלישי, י"א באייר התשמ"ב 4 במאי 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני

אמן. תודה רבה, אדוני היושב–ראש.

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, ישראל מילאה את התחייבויותיה על–פי חוזה השלום המצרי–הישראלי לעניין ולתאריך.

חובתי למסור לכנסת – ועל–ידיה לציבור – כי בשבועות האחרונים, שקדמו ליום שבו מלאו שלוש שנים לחילופי מסמכי האשרור של חוזה השלום, היו הפרות הן של חוזה השלום והן של הסכמי קמפ–דייוויד, נוצרו קשיים ונערמו מכשולים.

התנאים ההם לא רק נתנו לנו זכות אלא הטילו עלינו חובה – אם העיוותים לא יתוקנו – לשקול את האפשרות של דחיית התאריך להוצאת כוחותינו מקו רס–מוחמד–אל–עריש אל מעבר הגבול הבין–לאומי של ארץ–ישראל.

על זכות וחובה אלו הודענו הן לידידינו האמריקנים והן לידידינו המצרים, לא במרומז אלא במפורש, לא בעקיפין אלא במישרין. על ההתפתחות השלילית בימים ההם לא כדאי עוד להוסיף דברים. מוטב להתרכז בחיוב ובעתיד.

באיגרותיו של נשיא מצרים מר מובארק, מ–16 ומ–20 באפריל שנה זו, קיבלנו התחייבויות מפורשות על מניעת הברחת נשק, חומרי נפץ ואמצעי לחימה אחרים מהשטח המצרי לתוך השטח הישראלי, על כיבוד קפדני של הסכמי הביטחון באזור המפורז, המשתרע על 150 קילומטר מן הגבול הבין–לאומי לתוך סיני ועל אזור הגבלת הכוחות – הסדרי ביטחון שהם נשמת חוזה השלום, ואותם יש למלא בנאמנות ובקפדנות מוחלטות.

הנשיא מובארק – אשר שבתי ונפגשתי עמו ביום המר, ערב הלווייתו של הנשיא סאדאת, חותם חוזה השלום, בעוד הוא, יורשו של אנואר סאדאת, ואני מושיטים יד איש אל רעהו ואומרים בעת ובעונה אחת "שלום לנצח" – הנשיא מובארק כתב אלי באיגרתו מיום 20 באפריל לאמור: "ב–26 במרס 1979, בחותמנו על חוזה השלום ההיסטורי, אישרנו מכתב המכיל התחייבות לקיים משא–ומתן ברציפות ובתום לב כדי לסיימו בתאריך מוקדם ככל האפשר. מטרת משא–ומתן זה נקבעה כדלהלן: להסכים לקראת הבחירות על הדרכים להקמת רשות המינהל העצמי (מועצה מינהלית), להגדיר את סמכויותיה, תחומי אחריותה ובעיות אחרות הנוגעות לנושא". "כוונתנו היא – כתב הנשיא מובארק – להמשיך לנהל אתכם משא–ומתן בעזרת ארצות–הברית כשותף מלא עד שנשיג אתכם הסכם".

בקשר עם התחייבות זו לעיקר שבחלק הראשון של הסכם קמפ–דייוויד, הודעתי בתשובתי לנשיא מובארק על דברי ברכתו לרגל יום העצמאות, כי אני מציע לו לקבוע במהירות האפשרית את חידוש המשא–ומתן על האוטונומיה המלאה לתושבים הערבים של יהודה, שומרון וחבל–עזה, ולהתרכז בעיקר סביב בחירתה, הקמתה והפעלתה של רשות המינהל העצמית – המועצה המינהלית.

מובן מאליו, שמשא–ומתן זה צריך להתקיים בבירותיהן של שלוש האומות המשתתפות בו. משלחת ישראל תצא ברצון הן לקהיר והן לוושינגטון, ובלבד שהמשלחות המצרית והאמריקנית יבואו לשיחות בירושלים. אין להעלות על הדעת, אדוני היושב–ראש, שאנחנו נסכים להחרמת ירושלים בירתנו כאחד משלושת המקומות לניהול המשא–ומתן.

נשיא ארצות–הברית, מר רונלד רייגן, כתב לי ביום 20 באפריל 1982, בין השאר, את הדברים האלה: "כפי שידוע לך, חוזה השלום בין מצרים ובין ישראל ומסגרת ההסכם של קמפ–דייוויד הם הגורמים המרכזיים במדיניות הביטחון של ממשלי לאזור. זהו אפוא אינטרס ביטחוני מובהק של ארצות–הברית להבטיח, שחוזה השלום יופעל בקפדנות ויכובד, וכי כל פגיעה בו מצד כלשהו תטופל ותוסר. למטרה זו הנני מחויב". ועוד כותב נשיא ארצות–הברית: "יכולתה של מדינת ישראל להבטיח את הגנתה העצמית היא אינטרס חיוני של ארצות–הברית. לפיכך, כפי שכבר הודעתי לפני כן, גמרתי אומר לדאוג לכך, כי יקוים היתרון הטכנולוגי האיכותי, והנני מוסר גם לעצמי דין–וחשבון ביחס לדאגותיך לגבי הגורמים הכמותיים והשפעתם על ביטחון ישראל. אין צורך לומר, אדוני ראש הממשלה, שקיום ההתחייבויות, הקבועות בהסכמים שהושגו בין ארצות–הברית לבין ישראל, במיוחד מאז שנת 1973, בקשר לתהליך השלום, יוסיף להיות היבט מרכזי של מדיניותנו". ועוד: "פתרון הבעיה הפלשתינאית על כל היבטיה אף הוא אינטרס ביטחוני שלנו. אתה, הנשיא מובארק ואני מסכימים, כי מסגרת ההסכם של קמפ–דייוויד היא התוכנית המוסכמת היחידה לפתור בעיה זו. זו הסיבה, שארצות–הברית נשארת מחויבת לעשות את מיטב המאמצים להשיג סיום מוצלח ומוקדם של המשא–ומתן על האוטונומיה של רשות מינהל עצמי ומועצה מינהלית לתושבים הפלשתינאים של הגדה המערבית ועזה, כפי שנקבע במסגרת ההסכם של קמפ–דייוויד".

מכתב זה של נשיא ארצות–הברית, אדוני היושב–ראש, מכיל, כפי שכל חברי הכנסת יכלו להיווכח, התחייבויות חשובות של אמריקה כלפי ישראל בשטח המדיני והביטחוני גם יחד.

ברשות היושב–ראש, אשמיע מעל הבמה הפרלמנטרית שלנו הבעת הוקרה לנשיא רייגן על מתן התחייבויות אלה ועל חידושן.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

על סמך מכתב זה אתם ממשיכים יום יום את הרציחות בגדה וברצועה? מתי תפסיקו את זה? דבר על זה, מר בגין.

ראש הממשלה מ` בגין:

מובן מאליו, שהכול ייקבע בשטח עצמו. עינינו פקוחות. ידידינו האמריקנים והמצרים גם יחד יודעים היטב, כי ישראל לא תשלים עם שום הפרות של חוזה השלום ושל הסכם קמפ–דייוויד. כפי שאנחנו קיימנו את התחייבויותינו על–אף הקשיים, הקורבנות המכאיבים והסיכונים הרבים, כן זכאים אנו לדרוש ולצפות, כי הצד השני יקיים בנאמנות ובקפדנות את התחייבויותיו על–פי שני ההסכמים הבין–לאומיים, הלוא הם חוזה השלום המצרי–הישראלי ומסגרת ההסכם של קמפ–דייוויד בנוגע לאוטונומיה המלאה לתושבים הערבים של יהודה, שומרון וחבל–עזה. קיום ההתחייבויות יביא לקיומן. אי–קיומן, חלילה, יביא לתגובה מתאימה ומהירה, על–פי הכללים המקובלים של משפט העמים. עלי להבהיר, כי אנו מעדיפים את האפשרות הראשונה, כלומר – קיום הדדי ומלא של כל תנאי ההסכם.

התחייבנו לאוטונומיה, לא למדינה פלשתינאית ביהודה, בשומרון ובעזה, ובשום תנאי לא נסכים להקמתה. הבטחנו אוטונומיה, לא הגדרה עצמית שאחד פירושה ואין זולתו – מדינה. לפירוש היחידי הזה קיבלתי אישור מפיו של מי שהיה עד לפני כמה שבועות, עד לפני פרוץ הסכסוך החמור על איי פוקלנד, שר החוץ של בריטניה, הלורד קרינגטון. שאלתיו בימי ביקורו האחרון בירושלים: מדוע אתם, הבריטים, מטיפים להקמת מדינה פלשתינאית? היא תערער את ביטחוננו, לא את ביטחונכם; היא תהיה סכנה לקיומנו, לא לקיומכם; לא בריטים ייהרגו על–ידיה, ממנה יבואו רוצחי יהודים. על הטענות האלה, הכנות, הנכונות והצודקות, השיב לי שר החוץ הבריטי לאמור: מעולם לא אמרנו מדינה פלשתינאית; תמיד השתמשנו בביטוי הגדרה עצמית. על כך השיבותי לו: הגדרה עצמית פירושה מדינה. והלורד קרינגטון מצדו הפטיר ביושר–לבב: זה נכון. ודאי שזה נכון. אנחנו איננו יכולים לשחק במלים יפות אך מטעות, כי מדובר בקיומנו, בשלום ילדינו ובביטחונם. לכן דחינו את מושג ההגדרה העצמית במפגש איסמעיליה ובכל שלושה–עשר ימי הדיונים של ועידת קמפ–דייוויד.

בסיכום: אוטונומיה – הן; מדינה פלשתינאית, אם במפורש ואם בהסוואה מילולית – בשום תנאי לא. לפיכך גם כתבנו בקווי–היסוד של הממשלה, שאושרו בכנסת ביום ה` במנחם–אב התשמ"א, 5 באוגוסט 1981, לאמור: "האוטונומיה שהוסכם עליה בקמפ–דייוויד אינה ריבונות ואינה הגדרה עצמית. הסכמי האוטונומיה שנקבעו בקמפ–דייוויד הן ערובה, שלא תקום בשום תנאי מדינה פלשתינאית בשטחי ארץ–ישראל המערבית". ולהלן: "עם תום תקופת המעבר שנקבעה בהסכמי קמפ–דייוויד תעלה ישראל את תביעתה ותפעל למימוש זכותה לריבונות על יהודה, שומרון וחבל–עזה".

ועוד נאמר בסעיף ט` לקווי–היסוד: ההתנחלות בארץ–ישראל היא זכות וחלק בלתי נפרד של ביטחון האומה. הממשלה תפעל לחיזוק ההתיישבות, להרחבתה ולפיתוחה. הממשלה תוסיף לקיים את הכלל, כי התיישבות יהודית לא תביא לנישולו של איש מאדמתו או מכפרו או מעירו.

בקשר לסעיף ח` לקווי–היסוד, אדוני היושב–ראש, הריני בא להודיע, על דעת הממשלה, כי משתוחל בבוא היום ריבונותנו הממלכתית על יהודה, שומרון וחבל–עזה, נשמור ונקיים את האוטונומיה המלאה לתושבים הערבים בשטחי ארץ–ישראל אלה, כפי שהוסכם בקמפ–דייוויד וכפי שיוסכם – –

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

ובשפיכות דמים.

ראש הממשלה מ` בגין:

– –

במשא–ומתן המחודש, שיש להניח כי יתחדש בקרוב.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

כפי שאתם עושים היום. זה פשע כלפי העם הערבי–הפלשתינאי. כך אתם תטילו את הריבונות? וזה אפילו לא על–פי הסכם קמפ–דייוויד.

היו"ר מ` סבידור:

אתה מדבר על קריאת ביניים או על נאום? אתה רשום. יש תקן בלתי רשמי גם כן. נא לא להפריע לראש הממשלה.

ראש הממשלה מ` בגין:

על הבמה הזאת, לאחר שנה, זה נאום הבכורה שלי. יש כלל לגבי נאומי בכורה.

היו"ר מ` סבידור:

חבר הכנסת טובי, אני מבקש.

ראש הממשלה מ` בגין:

כמו כן מובן מאליו, כי בכל משא–ומתן בעתיד על חתימת חוזה שלום בין ישראל לשכנותיה, תידחה הצעה כלשהי להורדתו או להסגתו של יישוב מן היישובים שבהם התנחלו וחיים אזרחי ישראל ובני העם היהודי. זוהי הצעתו המקורית של שר החינוך והתרבות, ידידי וחברי זבולון המר, ואני שמח להודיע לכנסת, כי הממשלה כולה סמכה עליה את ידיה.

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אתמול גם החליטה הממשלה: לאחר קביעת לוח זמנים על–ידי ועדת שרים מיוחדת והסדרים נוספים, אחרי תאריך חלוט של שלושה חודשים, לא תהיינה עוד טיסה בשבת ובמועד של מטוסי חברת התעופה הלאומית "אל על".

שולמית אלוני (המערך):

– – –

קריאה:

יפה מאוד.

ראש הממשלה מ` בגין:

מה הרוגז? כך החליטה הממשלה.

קריאות:

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

הרב גם כן מתנגד לזה? הרב הכהן מתנגד לזה? איזו רבנות?

מיכאל בר–זהר (המערך):

מה עם הטלוויזיה?

ראש הממשלה מ` בגין:

אני העלבתי אותך? אמרתי מלה לא פרלמנטרית? אתה חושב שאתה תפריע לי? ז`אק, בדימונה לא התנהגת ככה. האם הגברת אלוני חושבת שבצעקותיה היא תמנע ממני רשות הדיבור? לא? אז בבקשה לשבת בשקט.

אפשר לומר, אדוני היושב–ראש, שהחלטה זו היא חזרה על המוסד המפורסם של סטטוס–קוו, כפי שמוכח על–פי דבריו בשנת 1969 של שר התחבורה דאז, משה כרמל. ואלה היו דבריו ביום ט` בתמוז התשכ"ט, 25 ביוני 1969, – –

שולמית אלוני (המערך):

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

– – אני מצטט: "חברת `אל על`, עתה, כבעבר, נוהגת בכל פעולותיה מתוך כיבוד הסטטוס–קוו המקובל לגבי התחבורה בשבת. אף שהדבר גורם ל`אל על` נזקים כספיים ניכרים וקשיים תפעוליים וארגוניים, ומעמיד את החברה במצב נחות לעומת חברות תעופה אחרות הפועלות בקווים הבין–לאומיים והנמצאות ביחסי תחרות קשים עמה, אין `אל על` מקיימת טיסות סדירות בשבת מנמל התעופה לוד ואליו. כלומר, אין מתבצעות בשבת המראות ונחיתות של טיסות סדירות אלא במקרים שיש סיבה ביטחונית לכך, ולצערי אינני יכול לתת דוגמאות או לפרט דוגמאות". עד כאן דבריו של מר כרמל, שר התחבורה דאז. מכיר אני את מר כרמל. אני בטוח כי דבריו כנים היו. אין להעלות על הדעת – –

קריאות:

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

– – –שאיש כמוהו יטעה ביודעין את הכנסת ואת הציבור. אבל אם כך, אחת היא המסקנה. במרוצת הימים, בהמשך השנים, הבטחתו של שר התחבורה הושמה לאל, וטיסות "אל על" בשבת ובמועד נתקיימו במשך כ–13 שנה, בניגוד להתחייבותו המפורשת של שר התחבורה, לא לצרכים ביטחוניים אלא למטרות מסחריות, חומריות בלבד.

שולמית אלוני (המערך):

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

מה את צועקת, מה את צועקת? יש לך קול צורם כזה. דברי בשקט.

היו"ר מ` סבידור:

חבר הכנסת אמיר, חברת הכנסת אלוני, אני מבקש, ראש הממשלה משמיע את דברו. רוב האנשים שמשמיעים את קריאות הביניים, רשומים. לא מקובל להפריע לראש הממשלה, מה גם שזו הופעתו הראשונה של ראש הממשלה בעמידה מעל במה זו, לאחר חודשים רבים. תנו לראש הממשלה קצת כבוד.

ראש הממשלה מ` בגין:

אני מוחל על הכבוד, אבל שלא יפריעו. כפי שאמרתי, נתקיימו טיסות לא למטרות ביטחוניות, אלא למטרות מסחריות חומריות בלבד, וזהו הכאב. האם באמת במידה של רווח או הפסד כספי, אנחנו, במדינה היהודית המחודשת – –

יוסי שריד (המערך):

למה לא תבטלו את משחקי הכדורגל? איני רשום. אני שואל שאלה לגופו של עניין.

ראש הממשלה מ` בגין:

– – במדינת היהודים שקמה לתחייה, נאמוד את הערך הדתי החברתי, הלאומי, ההיסטורי, המוסרי של השבת בישראל?

יוסי שריד (המערך):

למה לא תבטלו את משחקי הכדורגל בשבת?

ראש הממשלה מ` בגין:

לפני ארבעים שנה שבתי מן הגולה לארץ–ישראל.

יוסי שריד (המערך):

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

אתה חושב שבצעקנות תתגבר עלי? לא יעזור לך. תצעק, תכלים את עצמך, ואני אדבר.

יוסי שריד (המערך):

אני שואל לגופו של עניין.

ראש הממשלה מ` בגין:

אינני שומע אותך ואינני רוצה להשיב לך. אין לי ויכוח עם מי שתומך במדינה פלשתינאית ביהודה, בשומרון ובעזה. אין לי ויכוח אתך. סיימתי אתך.

יוסי שריד (המערך):

– – –

גד יעקבי (המערך):

אני לא תומך במדינה פלשתינאית.

ראש הממשלה מ` בגין:

אתה לא תומך, אז שב בשקט. מה רוצה הרב, שנטוס בשבת?

היו"ר מ` סבידור:

רבותי, לשם מה מתקיים דיון? את כל ההערות האלה אפשר להשמיע בדיון. אני מבקש שלא להפריע.

יוסי שריד (המערך):

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

אינני משיב לך ואינני שומע אותך.

היו"ר מ` סבידור:

אני מבקש שלא להפריע. חבר הכנסת יוסי שריד, אני מבקש שלא להפריע. אתה תדבר בזמן הדיון. תנו לראש הממשלה לדבר. לא נהוג להפריע לראש הממשלה כשהוא משמיע את נאומו. בשום כנסת לא נהגו כך.

יוסי שריד (המערך):

אני מבקש לשאול שאלה פשוטה.

ראש הממשלה מ` בגין:

אני רוצה להודיע, שאני לחבר הכנסת שריד לא אשיב מלה אחת. הוא יכול לצעוק עד מחר. אני אגמור את דברי.

לפני ארבעים שנה שבתי מן הגולה לארץ–ישראל, ועדיין חרותים בזיכרוני, כאילו הדבר היה תמול–שלשום, החיים של מיליוני יהודים פשוטי עם, מפרנסי משפחות בגולה הדוויה ההיא, אשר בה השתוללה שנאת היהודים ונעשה ניסיון בעזרת כל הכוח הממלכתי לנשלם ממקור פרנסתם. בימים ההם ובגלויות ההן לא הניחו ליהודים לשמור על מנוחת השבת, לנהל את עסקיהם ביום א`. כפו עליהם את יום המנוחה הנוצרי, הלוא הוא יום א` בשבוע. איך נהגו אותם יהודים? – הם שבתו יומיים בשבוע, יום אחד על–פי גזירת המלכות – – –

יוסי שריד (המערך):

אינני רוצה להפריע, אני רוצה לשאול שאלה. למה בית"ר ירושלים משחקת בשבת?

ראש הממשלה מ` בגין:

שחצנות כזו, אני מדבר על אבותינו ואתה מפסיק אותי? בוש לך.

הם שבתו יומיים בשבוע, יום אחד על–פי גזירת המלכות, וביום השביעי לא פתחו את עסקיהם משום שקיימו את הדיבר "זכור את יום השבת לקדשו". הם הפסידו כסף, הרבה כסף. הם ויתרו על חלק מפרנסתם, ובמקרים מסוימים על חלק מכיכר לחמם, וקיימו את השבת כהלכתה.

בין הגלויות היתה עיר ואם בישראל ושמה סלוניקי. רוב עובדי הנמל היו יהודים. ביום השבת שבת נמל סלוניקי מעבודה, ושוב לא התחשבו היהודים נושאי המשאות בהפסד כספי. בני העם הנוכרי השלימו עם השבתת הנמל ביום השביעי, כי יהודים עבדו בו.

אפשר היה להרבות בדוגמאות, אך אין צורך להוסיף עוד. העובדות ידועות לכולנו. השבת, יום המנוחה, הוא אחד הערכים העליונים של התרבות הכלל–אנושית. הרעיון הוא מקורי שלנו, הרעיון כולו שלנו. הנחלנוהו לכל העמים, אף לכל המשטרים.

אנו עם עתיק יומין, ההיסטוריה הרשומה שלנו מתחילה לפני אלפי שנים, אך היו וגם ישנם עמים עתיקים נוספים. אדרבא, נתבונן בתולדותיהם: במצרים התפתחה תרבות גדולה, שאת תוצאותיה אנו יכולים לראות גם בימינו. למצרים בימי קדם לא היה יום מנוחה. ביוון היתה אמנות והיתה פילוסופיה, שמהן למדו כל באי עולם, והנשר הגדול, הרמב"ם, היה מתלמידיו של אריסטו. ליוונים לא היה יום שביעי. רומי הקימה את האדירה באימפריות, את הגדול בצבאות, הנהיגה חוק ומשפט שהונחו ביסודו של המשפט האירופי כולו. לא היה להם יום מנוחה בשבוע. וכך בתרבות של אשור, של בבל, של פרס, של הודו, של סין.

רק עם אחד, עם אחד מבקש האלוהים ומוצאו, עם קטן שמע את הקול, ראה את הקולות: "שמור את יום השבת לקדשו – – – לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".

איך היה רעיון הזה לנחלת כל העמים?

יוסי שריד (המערך):

למה בית"ר ירושלים משחקת בשבת?

ראש הממשלה מ` בגין:

אפילו את עשרת הדיברות צריך להפסיק? שחצן שכמותך.

יעקב גיל (המערך):

אדוני ראש הממשלה, תחבוש כיפה.

יוסי שריד (המערך):

תגיד שזה ההסכם הקואליציוני.

ראש הממשלה מ` בגין:

תן עצות למישהו אחר.

ואיך היה רעיון זה לנחלת כל העמים? הנצרות בחרה ביום א`, האסלאם בחר ביום ו`, אבל זהו הרעיון – יום מנוחה אחד בשבוע.

גד יעקבי (המערך):

מדוע בחמש השנים האחרונות – – –

היו"ר מ` סבידור:

אני מבקש, חברי הכנסת – – –

ראש הממשלה מ` בגין:

הרי גם חבר שלכם ירצה לדבר. מה אתם עושים?

גד יעקבי (המערך):

מה קרה בחמש השנים האחרונות? – – –

ראש הממשלה מ` בגין:

שאל את מר כרמל מה קרה.

מייד אחרי מהפכת נובמבר 1917 ניסה המשטר הקומוניסטי לקבוע יום מנוחה נייד בשביל מפעלים שונים. אך הניסיון הזה לא הצליח, ואף הוא עבר ליום מנוחה אחד קבוע, הוא יום א` בשבוע.

לכן יש לשוב ולציין, כי את הרעיון המקורי של עם ישראל נחלו כל עמי תבל, לאמונותיהם ולמשטריהם, וכי הרעיון הוא מעיקרו חברתי מוסרי, הוא נועד לעובד בימי קדם, לעובד החופשי בימינו, לדל. העשיר יכול לנוח בכל יום. יש כאלה הקרויים IDLE RICH – להם לא דרושה חוקת השבת. למי היא דרושה? על כך ניתנה תשובה ברורה, כפי שהבאתיה: "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". זו המשמעות העמוקה, היהודית והאנושית, הלאומית והאוניברסלית של השבת.

גד יעקבי (המערך):

בחמש השנים האחרונות לא היתה קדושת השבת.

יוסי שריד (המערך):

לדבר גבוהה גבוהה על קדושת השבת ולשחק כדורגל.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

למה יורים בשבת? זה מותר? להרוג ערבים מותר בשבת?

אברהם כ"ץ–עוז (המערך):

אני רוצה לשאול מה עם הדיון על המצב המדיני? בסדר–היום כתוב, שיהיה דיון על

המצב המדיני.

היו"ר מ` סבידור:

חבר הכנסת כ"ץ–עוז, אני מבקש שתשב. לא נתתי לך רשות הדיבור.

ראש הממשלה מ` בגין:

לא יעזור לכם. אני אכלה דברי עד תום, עד המלה האחרונה. לא יעזור לכם מאומה. אתם עושים אובסטרוקציה. גם לנואם שלכם אפשר לעשות אובסטרוקציה.

אברהם כ"ץ–עוז (המערך):

 תעשה. אתה לא מפחיד אותנו בזה.

ראש הממשלה מ` בגין:

לא יעזור לכם. אני אגמור את דברי כפי שהכינותי אותם.

ומדינת היהודים, הריני בא לשאול, תעשה שבתותיה חול? הנוצרים והמוסלמים, על–פי דרכם, מקיימים את היום השביעי שלהם, ואילו מטוסי תכלת–לבן ינחתו בערי בירה וימריאו מהן ביום השבת, דווקא ביום השבת, כאילו הביאו עמם הודעה, כי אין שבת בישראל, ישראל תרתי–משמע? אנחנו, אשר על–פי אמונתנו כולנו שמענו את הקול וראינו את הקולות, נשלים עם עובדה, שהיא בבחינת הודעה לכל עמי תבל: לא תזכור את יום השבת לקדשו, לא תשמור את יום השבת לקדשו, שכח את יום השבת לקדשו?

מיכאל בר–זהר (המערך):

מדוע הרשית את זה חמש שנים?

ראש הממשלה מ` בגין:

לא אכחד, כי חלחלה עוברת בלבי שעה שאני נזכר, כי בכל מאות השבתות שחלפו מאז השמיע מר כרמל את דברי ההתחייבות שלו טסו מטוסי "אל על" ביום השביעי, המריאו בו, נחתו בו לעיני כל ישראל, לעיני כל אומות העולם.

יוסי שריד (המערך):

מה עם האוניות?

ראש הממשלה מ` בגין:

לפני החלטת הממשלה ואחריה שמענו גם איומים. לא נתחשב בהם. אנו משוכנעים בצדקתנו בקבלנו את ההחלטה החשובה הזאת, והוכחנו כי באיומים אי–אפשר לקבוע בדמוקרטיה שלנו את החלטותיהן של הממשלה ושל הכנסת.

לעובדים הטובים ב"אל על", ויש ביניהם לוחמים, אנשים ועובדים מצוינים, אני רוצה לומר כמה מלים היוצאות מהלב. איננו יכולים לעשות חשבון רווח והפסד בקשר לערך הנצחי של עם ישראל, אשר עליו מסרו אבותינו את נפשותיהם – השבת. אבל אם אתם תבטיחו לחברת "אל על" שנים מספר של שקט תעשייתי, לא תהיה עוד "אל על" חברה גירעונית המקוימת למעשה על–ידי משלם המסים, לרבות התביעות לתוספת שכר העולות חדשות לבקרים, בעזרת השבתות ועיצומים. חובתי לשוב ולומר, לא על הלחם מושבתת "אל על", ודווקא בעונות התיירות הבוערות. אם תסתפקו ברמת החיים שלכם, שאיננה מן הנמוכות, בלשון המעטה, בין עובדי ישראל, או אז תיבנה "אל על" ותישא את עצמה בששת ימי המעשה והטיסה. אך לכל הדעות, אין זה עניין חומרי, שאם לא כן היו צריכים האוטובוסים של "אגד" לנסוע בשבת, והרכבת על פסיה ביום השביעי. אולם מאז קום המדינה, אדוני היושב–ראש, החלטנו כולנו, כי לא נתערב בשום אופן ברשות הפרט, אך השירותים הציבוריים לא יופעלו בשבת ובמועד.

מיכאל בר–זהר (המערך):

מה עם הרדיו והטלוויזיה?

ראש הממשלה מ` בגין:

חברת התעופה הלאומית היא במלוא משמעות המושג שירות ציבורי, ואסור לה לעשות את השבת חול.

לא צריך אדם להיות דתי כדי לקבל עמדה זאת. אם יהודי לאומי הוא, יקבלנה. זכרו את אשר כתב אחד–העם על השבת ומעמדה במאמרו "שבת וציוניות". אני מביא מדברי אחד–העם: "רואים אנו אנשי שם, חוקרים חופשיים, הרחוקים מאמונה, המודים בפה מלא שהם עצמם אינם שומרים לא את השבת ולא שאר חוקי הדת, יוצאים בכל–זאת להגן בכל כוחם על השבת בתור אינסטיטוציה היסטורית של כלל האומה". ועוד כתב אחד–העם: "רק מטעמים לאומיים בלבד, אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר ערך השבת – אמר באותו מעמד אחד מגדולי העדה. והדין עמו. מי שמרגיש בלבו קשר אמיתי עם חיי האומה בכל הדורות, לא יוכל בשום אופן – אפילו אינו מודה לא בעולם הבא ולא במדינת היהודים – לצייר לו מציאות עם ישראל בלי `שבת מלכתא`. אפשר לאמור בלי שום הפרזה, כי יותר משישראל שמרו את השבת, שמרה השבת אותם, ולולא היא שהחזירה להם את נשמתם` וחידשה את חיי רוחם כל שבוע, היו התלאות של `ימי המעשה` מושכות אותם יותר ויותר כלפי מטה, עד שהיו יורדים לבסוף לדיותא התחתונה של `חומריות` ושפלות מוסרית ושכלית. ועל כן בוודאי אין צורך להיות ציוני בשביל להרגיש כל הדר הקדושה ההיסטורית החופפת על `מתנה טובה` זו ולהתקומם בכל עוז נגד הנוגע בה".

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, ביום השישי, ז` באייר התשמ"ב, 30 באפריל 1982, קיבלתי את המכתב הזה: "הריני להודיעך על התפטרותי מהממשלה, וזאת מנימוקים אישיים. רצוני להודות לך על שיתוף הפעולה וההבנה שהיתה בינינו בתקופה זו". על החתום – אהרן אבוחצירא.

התפטרותו של השר אהרן אבוחצירא נכנסה לתוקפה ביום א`, ט` באייר התשמ"ב, 2 במאי 1982, על–פי חוק–יסוד: הממשלה.

הריני מבקש היום, בשם חברי בממשלה, להיפרד מחברנו אהרן אבוחצירא, לציין את עבודתו המסורה כחבר הממשלה בתפקידים שהוא מילא בה, ולאחל לו כי יצליח להוכיח, בערעור שהגיש, את צדקתו, ויצא מהמשפט שבפניו הוא עומד, זכאי.

הממשלה קיבלה את הודעת ההתפטרות של אהרן אבוחצירא בהבנה מלאה וכן בוודאי תעשה הכנסת.

באותו יום שישי קיבלתי מכתב נוסף, חתום על–ידי אהרן אבוחצירא, יושב–ראש תנועת תמ"י, וזה לשונו: "הריני להודיעך כי מרכז תמ"י בחר אמש במר אהרן אוזן לכהן כשר העבודה, הרווחה והקליטה, מטעם תמ"י. אודה לך אם תביא את מינויו לאישור הממשלה והכנסת".

בישיבתה ביום ראשון החליטה הממשלה לצרף את חבר הכנסת אהרן אוזן לממשלה, ולהטיל עליו את התפקידים של שר העבודה והרווחה והשר לקליטת העלייה. בשם הממשלה הריני מאחל לשר אוזן הצלחה במילוי תפקידיו החשובים. אנו בטוחים כי יצליח בהם.

בהתאם לחוק–יסוד: הממשלה, הריני מבקש, אדוני היושב–ראש, מן הכנסת לאשר גם החלטה זו של הממשלה.

אני מודה ליושב–ראש ולכל חברי הכנסת על הקשבתם.