הישיבה השלוש מאות ושלושים ושמונה של הכנסת השלישית – חוק לתיקון דיני העונשין (בטחון המדינה), תשי"ז-1957 (המשך דיון)

 רשות-הדיבור לחבר-הכנסת בגין, להנמקת הסתייגותו. 

מנחם בגין (תנועת החירות); 

אדוני היושב-ראש. גם בקשר עם סעיף זה, הגורם העיקרי לפי הכרתי הוא ברצון לסייע לאויב. המדובר הוא במה שקרוי בלעז וידוע בקרב העמים בשם דפטיזם, כלומר, הפצת שמועות העלולות לערער רוחם של החיילים ושל התושבים בכלל. מובן מאליו שבעת לחימה סכנה כזאת רצינית היא. 

ואכן הוועדה קיבלה את ההצעה שלנו, לפיה העיקר הוא לא בהפצת שמועות סתם, אלא בהפצת שמועות כאלה העלולות לערער את רוחם של חיילינו ושל האזרחים בכלל. 

אולם, יש להיזהר מאד בסוגיה זו דווקא. קודם כל, המונח "בהלה בציבור" הוא מונח כולל ביותר. אני סובר שקשה לומר שזהו מונח משפטי כל-עיקר. אבל אם נסתפק בזה, שמישהו מפיץ שמועות המעוררות בהלה בציבור — ואז, אם תבוא סיפה, כפי שכבר הסברתי אותה —? הרי אנו עלולים לגרום לעיוות-דין במקרים רבים מאד. 

שוב אתן דוגמה מן המציאות הידועה לכולנו. כידוע, ביום 6 בנובמבר 1956 הודיע ראש הממשלה בכנסת קבל עם ועדה שבשום פנים ואופן לא נסכים להכנסת כוח זר לא בשטח ישראל ולא בשטח המוחזק על-ידי צבא ישראל וכו'. ההודעה ההיא זכורה לכולנו, אני חושב שגם ראש הממשלה עדיין זוכר אותה אם ירצה. והנה כעבור יום נשתנה המצב מיסודו, ובלילה אחד נתבשרנו, על-ידי מכתב לנשיא אייזנהאור, שאכן נסכים להכנסת כוחות זרים בשטחים שהוחזקו על-ידי צבא ישראל וניסוג מן השטחים האלה. 

אינני בא עכשיו להיכנס לסוגיה המדינית, אני רוצה רק להזכיר כי בלילה ההוא נפוצו בישראל שמועות שהיו עלולות לגרום לבהלה בציבור, שאולי לא היתה כמותה. באותו לילה היו שמועות שבסוריה מתרכזים אווירונים סובייטיים, ועוד מעט יבואו ויפציצו את תל-אביב. והיתה שמועה שחיילינו צריכים להיכנס למקומות מיוחדים, כי עוד מעט תבוא הפצצה לאורך כל החזית. 

מעניין לציין ששמועות אלו לא באו מסתם אזרחים; הן באו, דווקא "מלמעלה". אפשר היה על סמך סעיף זה לטעון שהממשלה הפיצה שמועות כדי לערער רוח חיילי ישראל ותושביה ועמידתם מול האויב, כי אז עמדנו מול פני האויב במלוא מובן המושג. 

אפשר לטעון שהנה בישיבה הקודמת קיבלנו את הסעיף ובו נמצאות המלות המפורסמות "סמכות כדין", ואפשר לטעון שלממשלה יש סמכות להפיץ שמועות המערערות רוחם של חיילי ישראל. 

אני חושב שאפילו אלה שהצביעו בעד השארת מלות אלה, לא יגיעו לאבסורד כזה. יש לתבוע לדין ויש להעניש בכל חומר הדין, אדם המפיץ שמועות כדי לסייע לאויב. 

אנחנו מציעים איפוא, במקום הסעיף שהובא על-ידי הוועדה, את הנוסח הבא: "מי שהפיץ בשעת לחימה ידיעות בכוונה לעזור לאויב במלחמתו על-ידי ערעור רוח חיילי ישראל ותושביה" — יבוא על ענשו, ככתוב בהצעתנו. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.  

_ _ _  

היו"ר א. י. גרינברג: 

אנו עוברים לסעיף 24, רשות הדיבור לחבר-הכנסת בגין, להנמקת הסתייגותו. 

מנחם בגין (תנועת החירות): 

אדוני היושב-ראש. בסעיף הזה טמון מוקש ואני מציע לכל חברי הבית לפרק אותו בעוד מועד. 

כדי להבהיר את הענין, אביא קודם כל את ההגדרה הכלולה בסעיף-קטן (ג) של הסעיף הנדון, הנוגע למושג "סוכן זר". וזו ההגדרה: "בסעיף זה, "סוכן זר" — לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינה זרה או למענה באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל". ואילו בסעיף-קטן (א) מוצע, שאם נפגש אדם עם סוכן זר, יניחו כי הוא מסר לו ידיעה סודית, אם אין לו הסבר סביר לכך. בלעז המשפטי קוראים לכר פרזומפציה. מוצע איפוא, שאם אזרח של מדינתנו נפגש עם אדם שלא ידע עליו דבר, ובדיעבד נתברר שאותו אדם היה סוכן זר, הרי ההנחה היא שבשיחה ההיא נמסרה לסוכן הזר ידיעה סודית, אם לא הוכיח את ההיפך. 

אני חושב שזהו דבר מסוכן מאד. אנחנו מנסים בזה לתת בטחון למדינה על-ידי פגיעה בבטחון אזרחיה. בוועדה, אדוני יושב-ראש הוועדה, כולנו הסכמנו כי בטחון האזרחים הוא חלק בלתי-נפרד של בטחון המדינה. לדאבוני הרב לא פעל הרוב בוועדה לפי הכלל החשוב הזה. 

בארץ מסתובבים אנשים רבים שהם בעצם בתוקף תפקידם סוכנים זרים. אפשר גם לומר, בלי לפגוע בשום איש, שהם בתוקף תפקידם הדיפלומאטי סוכנים זרים, המדינה היא קטנה מאד והפגישות הן מרובות מאד. אפשר לומר שכל יום נפגשים אזרחי המדינה עם סוכנים זרים או עם אנשים העלולים להיות סוכנים זרים. ואם אדם נפגש עם סוכן זר, מתקבלת, לפי ההגדרה הרחבה, ההשערה המשפטית, הפרזומפציה, שהוא מסר לו ידיעה סודית. 

ישראל קרגמן (מפא"י): 

אם אין לו הסבר סביר. 

מנחם בגין (תנועת החירות): 

אם אין לו הסבר סביר. קודם כל ייתבע לדין על מסירת ידיעה סודית, אחר-כר ימסור הסבר למה נפגש עם האיש; אחר-כך צריך להוכיח שלא מסר לו ידיעה סודית או שלא דיבר אתו על סודות, אחר-כר ייתכן שיקבלו את דעתו, אד בינתיים — יישב. 

אני חושב שזה דבר מסוכן מאד, ביחוד למדינה קטנטונת, בר. מרובים באופן יחסי נציגים של מדינות זרות. אני מדגיש עוד פעם, שבהגדרה של סוכן זר כתוב "לרבות" - זה יכול להיות כל זר. 

יש לבטל את הסכנה הזאת. איננו מעוניינים שיופעל סעיף בחוק שלפיו מאות אזרחים, אולי אלפים, יהיו עלולים בכל רגע להיות נתבעים לדין, ואחר-כך "דוקז׳י צ'טו טי ניי ורבליוד". 

ישראל רוקח (הציונים הכלליים):

מה זה בעברית? 

מנחם בגין (תנועת החירות): 

בעברית: תוכיח שאינך גמל. זהו סיפור אודיסאי. אינני רוצה להעסיק אתכם עכשיו בסיפורים אודיסאיים. 

הוא יצטרך להוכיח שלא מסר ידיעת סודית. מאידך אם הסעיף הזה לא יופעל נגד כולם, נגד כל אלה הנפגשים עם סוכנים זרים שלגביהם אפשרית השערה שמסרו להם ידיעה סודית — הרי יהיה ריק מתוכן. וזו דמוראליזציה. אך אם יופעל כלפי סוג אחד של אנשים ולא כלפי סוג אחר אף זה יהיה אחד החזיונות האמורים של עשיית הצדק רק כלפי סוג מסויים של אנשים שייפגשו עם סוכנים זרים, ולא כלפי אחרים. זה לא ייתכן. פרוטקציוניזם במשפט? יש לנו די פרוטקציוניזם בשטחים אחרים. 

אנו מציעים את התיקון הבא, הנותן לכל הדעות בטחון למדינה מפני מסירת ידיעות סודיות, ואיננו פוגע בבטחון האזרחי של תושביה: אם אדם נפגש עם סוכן זר וידע שהוא סוכן זר יש מקום לפרזומפציה שהוא מסר ידיעה סודית, ועליו לתת הסבר סביר. אך אם לא ידע שום דבר, נפגש סתם עם אדם אשר כעבור שנה נתגלה כי היה סוכן זר — האם אפשר להניח על יסוד זה בלבד שהוא מסר לו ידיעה סודית? 

אני פונה לבית בבקשה לתקן את המעוות, לפרק את המוקש; ניתן בטחון למדינה וגם לא נמנע אותו מאזרחיה: נפגש אדם עם סוכן זר והוא ידע שהוא סוכן זר, תתקבל ההשערה בה מדובר בסעיף זה.