הישיבה השלושים-ושבע של הכנסת השביעית- יום שני, ג׳ אדר א׳ תש״ל 9 פברואר 1970 – חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970

אדוני היושב-ראש, בדיון הנשנה הזה, אחרי תריסר שנים - הפעם בכיוון הפוך - אייחד את דברי מעיקרם לשלושה נושאים: לאום ואזרחות, לאום ודת, והיכן כופים?

רק חוסר-ידיעה אמיתי ומדהים, או מלאכותי ומטעה, יכול לשמש מקור לטענה, לפיה אם נדרש אזרח במדינה חופשית ודמוקרטית להודיע עם איזה לאום. הוא נמנה, הרי יש ברישום כזה פגיעה בשוויון הזכויות בין תושבים ואזרחים. טענה עוד יותר מוזרה היא, לפיה אם אין דרישה לרשום את הלאום, סימן קידמה הוא.

אין שחר לשתי טענות אלו. במדינה דמוקרטית וחופשית יכולים להיות אזרחים בני לאומים שונים, וכולם שווים בפני החוק, ולכולם אותן הזכויות. אנו מכירים לא רק בלאום היהודי. אנו מכירים בלאום הערבי. אנו מכירים בלאום הדרוזי. אנו מוכנים להכיר בכל בן לאום אחר שיישב עמנו כתושב, או שיתאזרח בינינו כחוק. על הלאום הדרוזי אספר משהו אופייני. לפני שנים מספר הופיעה לפני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת - בה הייתי חבר - משלחת מטעם הדרוזים הצעירים, שהיו לה טענות כנגד השיחים והקאדים. שמענו את אנשי המשלחת באוזן קשבת. אחד מחברי המשלחת אמר לנו בזו הלשון: הדרוזים אינם לאום. הם דת בלבד. הדרוזים נמנים עם האומה הערבית הגדולה. יש להם רק מסורת דתית משלהם.

אחד מחברי הוועדה, יהודי, היה צריך לומר לאיש משלחת זו של הדרוזים: אדוני, היו דברים מעולם; אנחנו, היהודים, כבר שמענו טענה כזאת: היהודים אינם לאום, היהודים הם דת בלבד. ואנו היהודים, היודעים במה זה עולה להיות מיעוט מוכר כלאום, ולדרוש שיווי זכויות אזרחי מוחלט - אנו מכירים בלאום הדרוזי. וניתן לבני הלאום הדרוזי כלבני הלאום הערבי וכלבני הלאום היהודי בארץ ישראל, במדינת היהודים, מלוא שיווי הזכויות.

יש להפריד בין לאום ודת מצד אחד ובין אזרחות מצד שני. כך נהוג במדינות חופשיות ודמוקרטיות. אבל נכון הדבר שההתפתחויות ההיסטוריות בחלקי העולם השונים נבדלות זו מזו. בחלק מסוים של העולם המושג ׳׳נשיונליטי״ - וכך הוא גם מצלצל בספרדית ובצרפתית — זוהה במשך דורות עם ״סיטיזנשיפ״. מדוע באה התוצאה הלשונית המהותית הזאת? כי האומה השלטת בארצות שבחלק אחד של העולם הייתה חזקה כל-כך בכוחה וגם בתרבותה, עד שהטילה מרותה במשך דורות על כל מיעוט שחי בתוכה. והמיעוטים שגרו עם האומה השלטת הזאת, אפילו ברצון קיבלו את דעתה, דתה ולאומה.

בחלק אחר של העולם הייתה ההתפתחות שונה מזו. העמים נכבשו. לתוך הארצות נתקיימו פלישות. וקרה שמיעוט שהשתלטו עליו, תרבותו הייתה גבוהה משל הרוב הכובש. המיעוט לא רצה להיכנע, וסירב להתבולל. הוא טען: אני בן לאום אחד מן הלאום השליט. ואני מודיע על כך. ואני דורש שיווי זכויות.

איך חשנו אנו, היהודים והציונים, בין שתי התפתחויות אלו ואני משמיע שתי תיאורים אלה - יהודים וציונים - מתוך הרגשה שהם נותנים כבוד ותהילה למחזיקים בהם. אנו היהודים, אנו הציונים, תמכנו בהתפתחות השנייה. ובה ראינו את הקדמה. אחרת היינו צריכים להודות, כי התבוללות וקידמה — חד המה. ואנו אמרנו שהתבוללות היא ריאקציה, היא שלילת זכויות, היא התכחשות לעבר וגם לעתיד. ולכן אנו היהודים, ואנו הציונים, היינו חלוצי הרעיון של לאומים, של מיעוטים, בתוך רוב, התובעים שיווי זכויות אזרחי.

היו ימים, בהם קמה אסכולה של התבוללות מאורגנת. והיא דרשה את ההפרדה בין לאום ובין דת. כלומר - ״אנו יהודים בני דת משה, אבל אנו צרפתים; אנו יהודים בני דת ישראל - אבל אנו בריטים׳׳, ועוד.

הרצל אמר שהשיבה לארץ היהודים קודמת לה השיבה ליהדות, והוא לא היה איש דתי, אבל זו הייתה הרגשתו כאשר כתב את המלים הפשוטות, הגדולות — והרי רק מלים פשוטות יכולות להיות גדולות: אנחנו עם, עם אחד, אין לנו טריטוריה, אין לנו אפילו שפה משותפת; אנו נשלטים כמיעוטים בכל רחבי תבל, ואף -על -פי -כן אנו עם, לאום.

אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):

״פולק״ ולא ״נאציון״ — עם ולא אומה.

השר מ. בגין:

חבר-הכנסת אבנרי, אפילו תעמוד על הבמה הזאת ותעמול שעות, לא תוכיח לשום בר-דעת מהו מבחינה היסטורית ההבדל בין עם לבין לאום.

אופיינית העובדה שאפילו בארצות ששם המושג Nationality זהה עם Cititzenship אין הנסיון הזה לבולל מיעוטים מצליח, דווקא בימינו. British Nationality - כולל בריטים, והיום יש תביעה כבירה בבריטניה להכרה בלאום הוולשי ובלאום הסקוטי, לא רחוק היום ותינתן הכרה זו. כל שלוש המפלגות הבריטיות כבר מטפלות במתן הכרה לכל אחד משני הלאומים האלה בצד הלאום האנגלי.

ואילו בארצות- הברית של אמריקה, ששם הייתה ההתפתחות שונה לגמרי, תוך יצירת האומה החדשה הזאת, במקום לאום מדברים על קבוצות אתניות. אין זה אלא הבדל לשוני. כי זו ההתפתחות האנושית והקדמה האנושית להכיר בלאומים. הרעיון שהמדינה צריכה להיות חד-לאומית וחד-אתנית הוא טמא, מקורו בברלין, לא של ויימאר. מדינה חופשית יכולה להיות רבת-לאומים, ולבני כל הלאומים שיווי זכויות אזרחי.

על רקע זה אומר משהו לגבי ברית- המועצות. איזו רשימה של טענות יש לנו נגד המשטר שהשתלט אחרי שמונה חודשים, בקירוב, של חירות אמתית ברוסיה האדירה? מה הם עוללו לעמנו, במשך למעלה מחמישים שנה אחרי המהפכה הבולשביקית עד היום הזה, בו הם מספקים נשק קטלני, הרסני ומשמיד כנגד שארית הפליטה של העם היהודי! יש לנו רשימה של טענות נגד הרשע הבולשביקי, נגד הזדון הקומוניסטי, נגד העוינות הסובייטית, אבל דווקא משום שהטענות נכונות הן, אל נוסיף עליהן דבר בלתי-נכון. טעות היא, שגם אנשים תמימים לפעמים שוגים בה, לטעון כי משום שבתעודת-הזהות של יהודי, אזרח סובייטי, כתוב: ״נאציונאלנוסט ייברייסקאיה" או ״ייבריי" הרי זה דומה ל-׳׳J״ שנטמא בידיים המגואלות בדם יהודי, לאמור ׳׳יודה״, למען יידעו מה מוצאו של האיש. לא נכון הדבר, ולא צריך לומר אותו. נהפוך הוא בימים עברו, ההכרה ב״ייברייסקאיה נאציונאלנוסט״, מימי לנין, נחשבה כהישג גדול. נכון שהרוסים, השליטים הקומוניסטיים, רוקנו את המושג הזה מכל תוכן ביחס ליהודים. אולם, אילו מושגים לא רוקנו? צדק, אמת, יושר, חירות, תוקפנות, הגנה לאומית — כל המושגים האלה רוקנו על- ידי המשטר הזה מכל תוכן, וכן המושג הנוגע להכרה בלאום היהודי.

עם זאת, אין זה נכון שהמדובר הוא כמו ב"יודה" הנאצי ולא צריך לומר דבר לא -נכון על משטר זה. במשך שלושים שנה, מ-1917 עד 1947, הכירה ברית- המועצות בלאום היהודי, אף-על-פי שאין לו טריטוריה כמו לעשרות הלאומים האחרים שברית-המועצות מורכבת מהם, וב-1947 הכירה ברית-המועצות במדינה היהודית.

להווי ידוע שהמדינה, בה הכירה ברית-המועצות, לא נקראה ״ישראל׳׳, לא נקראה ״פלשתינה״, לא נקראה מדינה בשום שם אחר זולת אחד: ״ייברייסקוייה גוסודארסטוו״ - מדינה יהודית; על יסוד ההכרה הכפולה הזה - לאום יהודי ומדינה יהודית - אנו תובעים מרוסיה את הזכות לאפשר לבני הלאום היהודי לבוא למדינה היהודית; כפי שהרוסים קראו לבני הלאום הארמני לבוא לרפובליקה הארמנית. נכון שהכיוון הפוך, אבל העקרון זהה. בני הלאום הארמני הולכים לרפובליקה הארמנית, לארץ אבותיהם, בני הלאום היהודי, מן הדין שילכו אל המדינה היהודית, לארץ אבותיהם.

כך צריך להבין את הסעיף על ״ייבריי״ או ״ייברייסקאיה נאציונאלנוסט׳׳, הרשומים עד עצם היום הזה ברית-המועצות לגבי יהודים.

אדוני היושב-ראש, אני בא לסכם את הנקודה הזאת, לאמור: רק בימים של מבוכה מוחלטת ושיבוש מושגים וטשטוש רעיונות, בימים שקמו לנו אנטישמיים מתקדמים, בימים שהשמאל החדש בפאריס מסתער על סטודנטים יהודיים בצעקה הנודעת: "מוות ליהודים", אפשר לבלבל מוחות על-ידי ביטול הגבול בין לאום ודת מצד אחד לבין אזרחות מצד שני. במדינתנו יכולים להיות בני לאומים שונים, בני דתות שונות, אבל מבחינת האזרחות כולם שווים זוהי אמונתנו!

לאום ודת - אדוני היושב-ראש, אבקש סליחתו וסליחתם של כל חברי הכנסת שבנקודה זו אולי אומר משהו הקרוב לאלף-בית. אבל יש ימים שאתה צריך, יכול, זכאי, חייב, לשוב אל האח הקטנה הבוערת ואל השלהבת המהבהבת, לשוב וללמוד את האלף-בית. רוב העמים, אם לא כולם, הם רב-דתיים רוב הדתות, אם לא כולן, הן רב-לאומיות. העם היהודי הוא חד-דתי, הדת היהודית היא חד-לאומית. זוהי האמת, זוהי ההיסטוריה, זהו ההבדל.

כיצד קם ההבדל? אין בו שום מסתורין, שום מיסטיקה. אפשר להבהיר אותו באופן הרציונלי ביותר על-ידי התבוננות בהתפתחות ההיסטורית. רוב העמים-דתם הוטלה עליהם על-ידי כוח חיצוני, בדרך כלל באש ובחרב, לעתים על-ידי שכנוע פרוזליטי. משום כך, העמים יכולים להיות נוצרים, מוסלמים, בודהיסטים, ברהמינים, קתולים, פרוטסטנטים, כי כך התפתחה אצלם ההיסטוריה. איך התפתחה ההיסטוריה של עמנו ? איך החלה ?

אדם, כך למדנו ושנינו, והוא בן שבעים וחמש — קרה משהו בתוכו. הוא גר בקרב עובדי אלילים, מעשי ידי אדם, עיניים להם ולא יראון, אוזניים להם ולא ישמעון. לפתע פתאום התעוררה בו האמונה באל אחד שאין לו גוף ולא דמות הגוף. כיצד קרה דבר כזה בנפשו - זאת איננו יכולים לדעת. אבל אפילו בימינו ראינו אנשים מבוגרים, זקנים, ואיזו מהפכה נפשית התחוללה בתוכם. הרצל לא היה זקן, אבל הוא היה מבוגר מאוד כאשר מהפכה נפשית כזו קרתה אצלו — השיבה ליהדות, השיבה לארץ היהודים.

אז, בימי קדם, נאמר על האדם ההוא: והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה. ורש״י מפרש: הקב״ה חשב לאברם - עדיין בלי ה״ה״ - לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. וההמשך הוא: ויאמר אליו, אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.

כעבור מאות בשנים חוזרת היציאה. כולנו משתמשים בפסוק ״שלח את עמי׳׳, אבל אולי לא הכל זוכרים את המשכו: ״ויעבדוני״. בשני המאורעות הכבירים האלה — היציאה של אבי האומה מאור כשדים ומחרן והיציאה של האומה מארץ מצרים מעבדות לחירות - יוצאים בני ישראל כדי לעבוד את אלוהיהם. האמונה של בני ישראל לא הוטלה על-ידי כוח חיצוני, לא בחרב, לא בכפייה, לא בשכנוע פרוזליטי, נהפוך הוא: הם עוזבים עמים, הם נוטשים ארצות, כדי לקיים את אמונתם, בארץ המכורה, בארץ מכורה שניתנה להם לרשתה.

כך קמה ההיסטוריה של העם היהודי, וכך היא נמשכת קרוב לארבעת אלפים שנה. מעולם לגבי היהודי לא הייתה הפרדה בין לאום לדת. חוסר ההפרדה אין פירושו כפייה של דתיות. אסור, אי-אפשר, לכפות, אלא שביחס לשני המושגים - לאום ודת - אין הפרדה. אין הפרדה בין לאום יהודי לבין דת יהודית, ובין דת יהודית לבין לאום יהודי. כך התפתח עמנו בניגוד לעמים אחרים. איך לא נכיר בהבדל הגורלי הזה? שמעתי טענה שהיום אנו עומדים לשנות את הסטטוס -קוו. איזה סטטוס –קוו? הרי אלה הן מלים רומיות, ושוב הן מקוטעות. אין סתם סטטוס-קוו, יש סטטוס קוו אנטה, או פוסט. איזה סטטוס-קוו אנו עומדים לשנות? נהפוך הוא: מי שפוסק, או מחליט או מחוקק להפריד לגבי יהודי בין לאום ודת, הוא מציע לשנות את הסטטוס-קוו אנטה, לפני ובטרם היות מדינה, בטרם היות הציונות, בטרם היות הסוציאליסט, בטרם חיבור המניפסט הקומוניסטי, בטרם היות המושגים של ימין ושמאל, בטרם האינקוויזיציה, בטרם מבחני דם ואש. הוא אשר מציעים לנו אלה שמביאים את ההצעה לגבי יהודי להפריד בין לאום ודת. מי ששולל הצעה זו אינו עושה אלא דבר אחד: מקיים את המשכיותו של העם היהודי מאז עלה על בימת ההיסטוריה ועד עצם היום הזה.

כאשר אומרים כי מאחר שלגבי היהודי — וזו הכרתי — אין הפרדה בין לאום ודת, הרי מבחינת הדת והלאום גם יחד התשובה לגבי השאלה מיהו יהודי נקבעה ותיקבע על-ידי ההלכה. ויש אנשים שכאשר הם שומעים את המלה ׳׳הלכה״ יוצאת מפיהם או מפי זולתם, הם דורשים שכל השומעים יפלו אפיים ארצה, יקומו ויכו על חטא. זו ריאקציה - הם אומרים — אלה הם מורדי אור, נושאי האפלה, לא יבואו בקהל המתקדמים, ודאי לא בעולם הבא, אפילו לא ״בעולם הזה". צר לי, אינני מתחלחל ואינני מזדעזע. מה כי נטפלתם להלכה זו, מה כי תלינו עליה, מה כי תבזוה ומה כי תשפילוה? הלכה זו שעל-ידה ניטעו חיי עולם בתוכנו, הלכה זו שקיימה אותנו במבחני דם ואש וגירושים וגדודים.

יש כאלה המנבלים פיהם ואינם מהססים לומר שההלכה היהודית גזענית היא, ושהיא מזכירה את הנאציסם. אוי לאוזניים שכך שומעות. בימים שכל אויבינו בנפש קוראים לשחרור ארצנו ״כיבוש נאצי"; בימים בהם אלה שחתמו על ההסכם עם הנאציסם ופיתחו את חרצובות הרשע לקראת מלחמת-העולם השנייה מכנים אותנו בשם הטמא, באים במדינתנו שלנו בני עמנו ומטילים דופי כזה בעמנו לדורותיו. מה רוצים אנשים אלה, שהילדים שלנו יתביישו בכך שהם נולדו יהודים? מה הם רוצים, שנאמר כי עלינו לברוח ממורשת אבותינו כדי להיות אנשים הגונים ולא נאצים ולא גזענים ? ההלכה היהודית, הקיימת אלפי שנים, היא גזענית, ואדם המכבד את עצמו יברח ממנה ת"ק פרסה? האם באנו לכאן כדי להתבייש ביהדות שלנו, באבות אבותינו, או כדי להמשיך במורשתם?

איך לא בוש אדם בישראל להשוות את ה״יהודי", הרשום בתעודת הזהות ובמרשם ל״ארי" אצל הטמאים שבהם ?

ההלכה היהודית היא גזענית? מאז העלילו עלילות- דם על העם הזה עדיין לא הייתה נוראה מזו שמקורה עלילה עצמית. הגזענות שונאת זרות וגרות, וההלכה היהודית? המושג "גר" יש לו שני מובנים, וכך הם התפתחו במשך הדורות. מה אומרת התורה? ״עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים. וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים." כמעט עם כל פסוק כזה חוזרת ונשנית הפקודה והפקידה, כי גרים הייתם בארץ מצרים. היכן תמצאו מוסר אנטי-גזעני נעלה מזה ?

ואשר לגר במובן השני, אומרת ההלכה, - ויש מי שמבזה אותת ומנסה להשפילה עד דכא - ״אם היה בן גרים, אל יאמר לו: זכור מעשה אבותיך, אם היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו פה שאכל וגו׳, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה". זו תורה אנטי- גזענית. ההלכה מגנה כל מי שמזכיר לגר מוצאו. היא מקבלת את הגר באהבה, בחסד וברחמים ובשלמות נפשית מוחלטת. להלכה זו יקראו גזענית ?

נכון, יש מימי קדם איסור חיתון בין יהודים ולא יהודים. הזו גזענות ? אם כך, אולי השפה העברית שלנו, שבה דבקנו, גזענית אף היא ? מה נטפלנו לשפה הזאת? כבר שכחנוה במשך הדורות. לא, אמרנו, עברית נדבר. איך דבקנו בארץ הזאת, איך התפללנו לגשמים בה, אלפי מילים בהיותנו מרוחקים ממנה, כאשר שום תועלת לא צמחה לנו מהתפילה הזו ? אולי זו גזענות ? נכון, העם היהודי יש בו איחוד וייחוד, אחרת לא היה קיים. אדרבה, יעלה כל פרוגרסיסט על הבמה הזאת ויאמר לנו — יש לי הצעה אחרת; ייסגר בחדר ויאמר לעצמו — האם היה העם קיים, אלמלא האיסור הזה? האם לא היה נעלם יחד עם עמים אדירים ממנו ולא היה נשאר זכר, או לא היה נשאר אלא זכר, ממנו? המעט כנגד הרבים — היה צריך לשמור עליו. לו היו נישואי תערובת מותרים, לא היה נשאר מאתנו אפילו שריד ופליט. עמנו יכול היה למנות בין 200 ל -250 מיליון נפש, כי הוא אחד העמים העתיקים ביותר עלי אדמות שחוט קיומו לא ניתק אפילו יום אחד במשך אלפי שנים. מדוע לא נותרנו אלא שלושה-עשר מיליון? שתי סיבות לכך: הטבח והטמיעה. ומי יודע אם לא לקחה הטמיעה מה שנטל הטבח. ודאי מיליונים רבים בכל הדורות. אלמלא האיסור הזה היינו נטמעים מזמן.

יש כאלה הטוענים: בעצם למה צריך להיות קיים העם הזה? הוא סובל, אחרים סובלים. אנחנו, היהודים והציונים, לא קיבלנו את התורה של ההיעלמות. איננו מבקשים שום הצדקה לקיומנו. איננו מבקשים שום הכרה לזכות קיומנו לא מפי מלך, ולא מפי גנרל, לא מפי שליט, לא מפי ממשלה ולא משום אומה ולשון אחרת. אנו קיימים. זכותנו להתקיים, ונוסיף להיות קיימים. איננו רוצים לרדת מבמת ההיסטוריה. איננו רוצים להיטמע. יש לנו מה לתרום לעצמנו ולאנושות כולה. זאת תמצית היהדות ותנועת השחרור הלאומית הקרויה ציונות.

יש איסור חיתון, ככתוב: ׳׳ולא תתחתן בם. בתך לא תיתן לבנו ובתו לא תיקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים׳׳. וחכמינו פירשו את הפסוק כדברי רש׳׳י, ׳׳למדנו שבן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך, אבל בן בנך הבא מן הכותית, אינו קרוי בנך אלא בנה, שהרי לא נאמר על בתו: ׳׳לא תקח כי תסיר, אלא כי יסיר את בנך".

כך קמה ההלכה, לפיה בן של אם יהודיה הוא יהודי, אפילו אביו אינו יהודי. לא להיפך. הלכך ייקרא גזענות? - הגזענות הטמאה שבשבילה הספיקה טיפה אחת של דם יהודי כדי להוליך את האיש בו היא זורמת אל מקום ממנו אין שבים, בעוד שההלכה היהודית אומרת: אם האם יהודיה, אפילו אין בטחון שהאב יהודי, אפילו יש בטחון שהאב אינו יהודי - יהודי הוא הילד. אלמלא איסור זה ואלמלא הלכה זו, מי יעמוד בפני ההיעלמות ובעיית הקיום ברחבי הגולה ? מה רוצים אנשים מסיימים: — שממדינת היהודים שעלתה לעם היהודי בקרבנות וייסורים ומאמצים על- אנושיים ואל-אנושיים, ממדינת היהודים תצא הבשורה כי נישואי תערובת אין בהם שום איסור ושום מכשול ?ייטמעו רובם ככולם. במשך דורות מספר עלול העם הזה להיעלם. לכו לסקנדינביה ותראו מה נותר עוד מן הישובים היהודיים שם כתוצאה מנישואי תערובת. עוד מעט לא יישאר אלא זכר מהם בבית-כנסת שעדיין עומד על תילו.

מה כי תלינו על ההלכה הזאת שלפיה ייקבע מיהו יהודי? אדרבה, צאו וראו איך אנחנו מפרשים את חוקינו במדינת ישראל זה למעלה מעשרים שנה על -פי המשפט המקובל האנגלי. אם בימי אלישבע הראשונה, מלכת בריטניה, הוציא שופט בריטי פסק-דין, עדיין נזקקים שופטי ישראל לפסק-הדין ההוא, כדי לפרש את החוקים שלנו ולחרוץ משפט צדק. המשפט המקובל האנגלי יצירה אנושית נאה הוא. יש בו דברים יפים מאוד. הדין הפלילי הוא מן הטובים עלי אדמות. האנגלים אומרים שהוא ׳׳מגנה-כרטה" בשביל הנאשם. הוא הרבה יותר אנושי ומתקדם מכל הדינים באירופה היבשתית. אבל יש גם במשפט המקובל האנגלי דברים לא-טובים ומיושנים. אף-על-פי-כן לא קם שום פרוגרסיסט בבית הזה או מחוץ לו ולא טען: איך אנחנו נזקקים עכשיו למשפט המקובל שקיים זה מאות בשנים ויש בו דברים טובים ולא -טובים ?

מה הרע, מה החטא שבעניין גורלי זה, מיהו יהודי, נזדקק לפירוש של המשפט המקובל היהודי — סליחה על הביטוי — ההלכה היהודית הקיימת אלפי שנים? לאיזה אדם חפשי עלבון הוא ?

שלישית, אדוני היושב -ראש, היכן כופים?

אני מציע את הכלל הבא לכל הכנסת ללא הבדל סיעה. אין כופים את היהדות על איש ואין כופים איש על היהדות. בני- חורין יכולים להסכים לכלל כפול זה? היכן הכפייה? נכון, אם האם אינה יהודיה, אין הילד יהודי. אבל גם אם אדם בכלל אינו מבית ישראל, ורוצה להצטרף לעם היהודי, עליו לקיים גיור. זאת ההלכה. שומו שמיים, כופים עליך ישראל. אבל אני רוצה לשאול את חברי הכנסת הטוענים כך: ואם לא יקיים גיור ויוכר כיהודי, לא תהיה זאת כפייה? הן זוהי כפייה על כל העם היהודי לדורותיו, על המיליונים שאינם עוד ועל המיליונים החיים, ועל המיליונים שיבואו. האיש לפי הכרתם ולפי הכללים שעל-פיהם היו חיים אלפי שנים אינו יהודי, ואף-על-פי-כן אומרים: קבלו אותו, הוא יהודי.

אין כופים דבר. האיש אינו רוצה להתגייר - אל יתגייר. הוא לא יהיה בן העם היהודי. אינו רוצה להירשם כבן האומה היהודית — אל יירשם. אפשר לכתוב בסעיף הלאום - לא רשום. הוא יכול להיות אזרח שווה- זכויות, בן-חורין. הוא יכול להיות בן-בלי-דת, בן-בלי- לאום. מדוע צריך לכפות לא -יהודי על העם היהודי ? נכון שכפיית זהו דבר חמור, גם על יחיד, ועל הרבים ואני חוזר ושואל את הפרוגרסיסטים שלנו: היכן הכפייה ?

אמת, יש להקל בגיור. לא לנו לשפוט מה היה בדורות שעברו, יש פירושים שונים לגבי גרים. הכבידו והקלו. היו תקופות שונות. היום יש תקופה מיוחדת, וזו זכותנו, אדוני היושב-ראש, לפנות מעל במת הכנסת, בשם האומה ששלחה אותנו, אל מורי ההוראה, למורינו ורבינו, בקריאה, בכבוד ובכנות: היום התקופה היא מיוחדת במינה. הייתה מלחמה שלא הייתה כמוה בתולדות אנוש. במלחמה הזאת הושמדו שישה מיליון יהודים. היו יחידים או יחידות שעזרו לאחינו ואף הצילו אותם. היו נשים שהצילו גברים יהודים באהבה, מתוך סכנת נפשות, והיו גברים שהצילו נשים יהודיות, את אחיותינו, בסכנת נפשות. הם באים אלינו. הם רוצים להיות יהודים. הם מוכנים להתגייר. למען השם — להקל עליהם, כי הם עשו צדקה גדולה לעם ישראל, הם הצילו נפש בישראל.

בברית-המועצות נוצרו תנאים שבגללם נעשו נישואי תערובת בתקופה מסוימת כמעט לחם חוקו של העם היהודי. איש אינו אשם בזה, אלה התנאים. הם באים אלינו. אנו מבקשים וקוראים להקל עליהם להצטרף אל עמנו.

אבל באותה מידה של כנות וכבוד בה נשמעת הפנייה הזאת יש לנו זכות לבקש את הרוצים להצטרף אל העם היהודי שיקלו עלינו. מה הגיור ? כפייה? אסור ? אבל זהו כלל שלפיו חיים אנחנו ואבות אבותינו אלפי שנים. אתם רוצים להצטרף אלינו? - הקלו עלינו, קיימו את הגיור. מה הדבר שקוראים לו כפייה? מה עשינו בכנסת? - קבענו סייג, כלל, האומר, לא ייהנה חבר הכנסת מזכויות חבר כנסת אלא אם כן מסר הצהרת אמונים ובה נאמר: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולקיים באמונה את שליחותי בכנסת״. האם איננו יודעים שיש פירושים שונים מה הם אמונים למדינת ישראל, מהי שליחות ומה היא אמונה ? אף-על-פי-כן אנחנו מחייבים את כל חברי הכנסת לומר את המלים הללו, להתחייב בפני עם ועדה. זו – דמוקרטיה, זה — מובן מאליו, אבל להצטרף לעם היהודי ולקיים כלל שקודש בהיסטוריה שלגוי מדור לדור - בלתי-אפשרי, אסור, כפייה. אדרבה, נתבונן ונסיק את המסקנה.

אדוני היושב-ראש, לפני תריסר שנים, על דעת סיעת תנועת החירות דאז ובשמה השתתפתי בדיון על השאלה הגדולה ההיסטורית, המוסרית והגורלית — מי הוא יהודי. האם לגבי יהודי לגבי צרפתי ואנגלי ופולני ורוסי אפשר להפריד בין לאום ובין דת, או אי- אפשר? הבעתי את דעתי ואמרתי אז לכנסת: ״למען עמנו ולמען ארצנו, למען ילדינו ולמען עתיד האומה, שאינה אלא שארית פליטה מדור לדור, אל נא ננתק את הקשר שהוא פשוט וגדול, גלוי ומסתורי, מופשט וממשי, נעלה ועמוק, שהוא יסוד קיומנו וסודו, שהוא נצח — הלא הוא הקשר בין עמנו ובין אלוהי אבותינו." אז הייתי באופוזיציה. היום לכבוד לי, לכבוד לי להימנות עם ממשלה בישראל המציעה לבית-הנבחרים לקבוע כחוק שלגבי יהודי אין הפרדה בין לאום לבין דת.

ילעגו המתלוצצים ויבזו המבזים ויהמו המאוימים - מוכן אני להתייצב בראש לא מושפל ובלב מאמין לפני בני דורי שידע השמדה ותקומה, השפלה והתחדשות, עבדות ויציאה ממנה, חירות וכיבושה, ולפני הדור הצעיר, אשר בקרוב יקבל מידינו ויהיה עליו, במקומנו, לשמור על העם ועל הארץ ועל שלמותם ועל עתידם, ולומר להם אף להם: אמנם כן, לגבי יהודי אין הפרדת בין לאום לבין דת. זו ראשית הקמתו והמשכיות קיומו של עמנו, עליה הורג ובה הוא חי. ההמשכיות ההיסטורית הזאת במדינת היהודים המחודשת בארץ ישראל המשוחררת, בירושלים הגאולה, לא נותקה, אלא תושלה. וייוודע ביהודים באשר הם שם ובעמים קרובים ורחוקים כי חודשה וחוזקה וקודשה ההמשכיות הזו והיא תקוים מדור לדור