הישיבה הארבעים-ושתיים של הכנסת השמינית – יום שלישי, ט״ו אייר תשל״ד 7 מאי 1974 – הצעות לסדר- היום – ידיעות על תכניות נסיגה מעבר לקו הסגול ברמת הגולן
מורי ורבותי חברי הכנסת. בשעת מפנה, לקראת קיץ גורלי, אפתח היום בדברים באזניו של ד״ר קיסינג׳ר.
לפני מספר חודשים נאמר לי בכנסת כי מוטב לא להזכיר בבית הזה את מוצאו הלאומי של ד״ר קיסינג׳ר מפני שהאנטישמים מזכירים לשר החוץ האמריקאי את יהדותו. בז אני לכל האנטישמים, לאפלת נשמתם, למשפטיהם הקדומים, לעלילותיהם הכוזבות, לשנאתם, לאכזריותם הפחדנית כלפי אנשים חסרי מגן. כאשר המלה ״יהודי״ יוצאת מפי נלווים אליה יראת השם, אהבת האדם, הוד קדומים וחזון אחרית הימים, סבל, טוהר, חסד ורחמים. ומתוך הכרה זו אשוב ואזכיר לד״ר קיסינג׳ר: הוא בנו של העם היהודי. ומשום כך חלחלה תעבור בלבנו באמרו שעניינם של יהודי סוריה הוא עניינה הפנימי של מדינה זו. הוא היה ילד בן שמונה או עשר כאשר טענה זו הושמעה כלפי יהודים בארץ אירופית. אז נאמר: עניין פנימי הוא. איזה מחיר שילמנו בעד הטענה ההיא, אנו היהודים וכל אומות העולם ? לא, ד״ר קיסינג׳ר, עניינם של יהודים שהוכנסו לגטו איננו עניין פנימי של מדינה שהקימה אותו. רצח ארבע הנערות היהודיות ששאפו לגאול את עצמן אחרי התעללות בכבודן האנושי — איננו עניין פנימי של סוריה. ידיעות על מציאת קבר אחים ובו שבעים יהודים נרצחים — עניין פנימי הוא ?
לפני עשרה ימים שמעתי את הסנטור ג׳קסון אומר לפני מאות אלפי תושבי ניו-יורק, יהודים ושאינם יהודים, בקשר עם התביעה הגדולה לשיבת ציון מברית- המועצות: עניין החירות הוא עניינו של כל אדם. מסכים אני אתו כאדם, כיהודי וכאזרח ישראל. חס וחלילה לנו, אם לגבי סוריה ואם לגבי רוסיה ואם לגבי כל ארץ אחרת של דיכוי ורדיפות, לטעון למה שמכונה עניין פנימי. העניינים האלה עניינינו הם — של כל שלושה-עשר מיליון היהודים, במולדת ובתפוצות הגולה, ובתוכם היהודי ד״ר קיסינג׳ר. ואין זה סוף-פסוק. מן הדין שיהיו ענייניהם של כל בני-חורין בכל רחבי תבל. כך נימנע מן החרפה שהיתה בשנות השלושים והארבעים ומן האסון שבא עלינו ועל האנושות כולה.
ד״ר קיסינג׳ר אמר באחד ממסעותיו שאם יצטרך לסכן במדיניותו את בטחון ישראל, יסרב ויעדיף אפילו לעזוב את תפקידו. חובתי לומר לו היום — אני מקווה שיקרא את דברי בשובו מקפריסין — כי מדיניותו כבר מסכנת את בטחונה של מדינת היהודים. מהי מדיניותו ? אין צורך, הוא אומר, בהסכמי שלום, אף אי-אפשר להשיג אותם בימינו. יש לעשות הסדרי ביניים. ואני מבקש לשאול מעל במה זו: איך מעז שר החוץ האמריקני לומר לעם הזה שאין צורך בהסכמי שלום ? בשלושים ושמונה שנים היה נאלץ העם הקטן הזה לעמוד בשבע מלחמות. אלפים מטובי בניו נהרגו. יום אחד של שלום לא היה לו. ולאחר כל המלחמות הללו אין לנו זכות לדרוש שלום, שלום אמת, חוזה שלום, נורמאליזאציה מוחלטת בינינו לבין שכנינו, אלא הסדרי ביניים ? הנסיון הזה לבטל את שאיפת השלום שלנו למעננו ולמען בנינו אחרינו אין חמור ממנו. והסדרי ביניים — מה הם לפי מדיניותו ? נסיגות ישראליות בלי שלום בדרום, בצפון, ועוד מעט תידרש נסיגה במזרח. רק זאת תהיה התוצאה. ואם אין ישראל מסכימה לנסיגה עוד יותר עמוקה, מיד אתה שומע איומים. במלוא משמעות המושג חובתי לומר לכנסת, ועל ידה לעם כולו: אם כך, אנא אנחנו באים ? כך אתה מסכן, ד״ר קיסינג׳ר, את בטחון ישראל ואת עתידה של מדינת היהודים בעצם הימים האלה.
ועל רקע זה חובתי להודיע לכנסת שאם היא לא תתן היום צו פארלאמנטארי מתאים על-ידי החלטה לקיים דיון ועל-ידי קבלת סיכום, ייצא מחר ד״ר קיסינג׳ר לדמשק ועל דעת הממשלה של מדינת ישראל יביא לסורים מפה להפרדת כוחות, שונה מזו ששר הבטחון הביא לו לוושינגטון לפני מספר שבועות בלבד, מפה הכוללת נסיגה מעבר לקו הסגול. חברי הכנסת על כל הסיעות חייבים לדעת זאת, לשקול ולהסיק מסקנות.
בקשר עם ידיעה מדאיגה זו — לא אהסס לומר : ידיעה מחרידה זו, — אני רוצה להשמיע דברי באזני הממשלה, הממשלה שהתפוררה והתפטרה: מה אתם מוסיפים לעולל לעם הזה ? מחדלתם, המטתם אסון על כולנו, הוכיתם בסנוורים. אילמלא עוורונכם ייתכן שלא היתה. פורצת מלחמת יום הכיפורים הנוראה, הטראגית, אך בוודאי היינו זוכים לנצחון שהיה מבטיח לפחות לדור הזה שלום, אם לא להלכה, בוודאי למעשה. ועכשיו צאו וראו מה אתם עושים לעם הזה: לפני ארבעה שבועות בערך יצא שר הבטחון בשמכם עם מפה ביד. ראינו אותה — הפרדת כוחות בתוך המובלעת בלי שום נסיגה מן הקו הקרוי סגול, מן הקו שנקבע ב- 11 ביוני 1967, ואנחנו שמענו שזוהי עמדת הממשלה, והממשלה לא תיסוג מעמדתה בשיחות עם ד״ר קיסינג׳ר. ועל רקע זה קמה הסכמה לאומית המערך, הליכוד, המפד״ל. כל הסיעות הנאמנות למדינה, אמרו: הפרדת כוחות. מדוע אנו נדרשים לסגת מן הקו הסגול ? הרי אפשר לבצע אותה בתוך מה שמכונה המובלעת. הסכמה לאומית היא דבר גדול בימינו ואפשר לקיים אותה גם בלי רק״ח. מדוע אתם מבטלים את הדבר הגדול הזה — הסכמה לאומית ?
אתם טוענים שאם לא כן לא היו הסורים מקבלים את הרעיון של הפרדת הכוחות. ואת זה לא ידעתם לפני ארבעה שבועות כאשר השר דיין נסע לוושינגטון עם מפה שלו-שלכם ? ולא ידעתם שהסורים דורשים הפרדת כוחות מעבר למחצית רמת-הגולן, שהם דורשים שנעזוב את רמת-הגולן וששליטם אסאד מכריז כי ארץ- ישראל היא סוריה הדרומית ? את כל זה לא קראתם ? לא ידעתם ? מה קרה בארבעה שבועות אלה ? ד״ר קיסינג׳ר בא למזרח התיכון והוא מקיים אתכם שיחות. מה אמר לכם אם אתם שיניתם את דעתכם בעניין כזה, שאך לפני מספר שבועות קיבלתם כולכם פה אחד לגביו החלטה בישיבות ממשלה מרובות ? ובכן, הוא רמז איומים, הוא איים ברמזים, זוהי האמת, ומשום כך שיניתם את עמדתכם. הרי לא רציתם בשינוי הזה, הרי כל הבית הזה טען: אין נסיגה מן הקו הסגול. אם כך, אם במשך מספר ימים, על אף עמדכתם הקודמת המוצהרת המוסכמת, שיניתם את העמדה הלאומית הזאת וכבר הסכמתם שד״ר קיסינג׳ר, בשמכם, יאמר לסורים: אנחנו מוכנים לסגת גם מן הקו הסגול, מי יקבל ברצינות איזו הודעה שלכם בעתיד ? והרי אתם יודעים שאין זה סוף-פסוק. במה מדובר ? בהכנת שלום ? בתנאי שלום ? ביחסי שלום ? בחוזה שלום ? תצרפו כל שם-עצם למלה ״שלום״ או כל שם-פועל ותראו ותדעו שבכל אלה לא מדובר כלל. הכוונה היא למה שמכונה הפרדת כוחות, הפוגה קצרה, אולי לשבועות, אך בוודאי לא יותר מחודשים, ואחרי הביצוע תבואנה דרישות לנסיגות נוספות מן הצפון והדרום, כנראה גם מן המזרח לאור שיחותיו של ד״ר קיסינג׳ר עם חוסיין. ואז תאמרו על איזו נקודה : לא, מכאן לא ניסוג. אולם ד״ר קיסינג׳ר למד שאם באים אליו ואומרים ״עד כאן״, הוא בא אליכם ואתם מסכימים גם ״מכאן״.
עתידה של המדינה, בטחונה, מוטלים היום על כף- המאזניים וכולנו צריכים להבין זאת. זה לא עניין של השקפה מפלגתית. אם הצלחנו לבנות קונסנסוס לאומי, כפי שזה נקרא בלעז, הסכמה כללית בעניין זה, למה אתם מבטלים אותה, את ההסכמה הזאת ?
יש לכם נחמה — אפילו את המפה הזאת לא יקבלו הסורים ואז לא יהיה הסכם. נחמה היא ? אם כך, מה הועילו חכמים בקילקולם ? אותו תסריש יחזור ויאמרו לבו: אם אין אתם מסכימים לנסיגה נוספת מן הקו הסגול לא יהיה הסכם הפרדה. ואז — שוב איומים ומאחוריהם שוב רמזים. ואז הרי שוב, כביכול, האשמה תוטל על מה שמכונה בפי הנואם הקודם: קשיחות ישראל. אנה אנחנו באים במדיניות כזאת, בדיפלומאטיה כזאת? הן צריך לדעת לעמוד על עתידנו. אתם יודעים שזה לא סוף-פסוק. זה. לא שלום, זה לא חוזה שלום; זאת הפוגה קצרה. ואף-על-פי-כן ויתרתם על עמדה שהוצהרה אך לפני מספר שבועות. מדוע תעשו זאת ?
יש אומרים שאם לא נעשה כך יורעו היחסים עם ארצות-הברית. אין בבית גורם הרוצה בידידות עם ארצות-הברית יותר מאלה היושבים מן הצד האחד של הבית, ודאי לא פחות מאלה היושבים מן הצד האחר של הבית. זהו כלל ברור במדיניות לאומית, אבל אתם צריכים לומר לעצמכם: ובכל זאת, אם כך, אין לדבר סוף. עוד מעט נידרש לסגת מאבו - רודס. אולי תחליט הממשלה לאו וד״ר קיסינג׳ר ידרוש זאת מכן למען... יש לו תמיד רמזים. לגבי הערבים, לגבי מלחמה, לגבי ציוד ולגבי התערבות רוסית. ואז — לא תיסוגו? -- יתקלקלו היחסים. וכך, מה תהיה התוצאה של המדיניות הזאת בסופו של דבר ?— שלום — אין; רק התותחים, הטאנקים והטילים של האויב יתקרבו למרכזי האוכלוסיה שלנו שעל אחר שעל. זו תהיה התוצאה היחידה של המדיניות העלולה לבוא עוד בקיץ הזה על-פי כל התקדימים, על-פי הנסיון. הן זה שיסכן את כל עתידנו ואת כל בטחוננו. לכן אנחנו רואים בחומרה מרובה כל-כר את הצעד האחרון שלכם.
אני מאמין שלא יתקלקלו שום יחסים עם ארצות- הברית אם נאמר לד״ר קיסינג׳ר, לנשיא ניקסון, לסנאט ולבית הנציגים : ייתכן שאצלכם זוהי בעיה דיפלומאטית, מדינית, אפילו איסטראטגית; בשבילנו זו בעיית החיים עצמם. על כף-המאזניים מוטל בטחון ישראל, בטחונם של כל תושבי המדינה, איש אשה וילד. אתם, האמריקנים בוושינגטון, אולי אינכם שומעים את הקולות, אבל אנחנו שומעים אותם. נסיגת ישראל טוטאלית אל קווי ה-4 ביוני 1967; פתרון הבעיה של העם הפלשתיני — שני התנאים המשולבים שעליהם במפורש מדבר גם סאדת, גם אסאד, כולם — פירושם הרס המדינה היהודית. לנו יש נסיון. כאשר אויבים אומרים במלים אלו או אחרות שהם רוצים להשמיד את היהודים — חובתנו להאמין להם שכך הם רוצים; ורק אם ניגאל מן האויב האכזרי ביותר של העם היהודי ששמו ״אשליה״ נמנע מהם את ביצוע זממם.
אני רוצה למסור לכנסת שביום הראשון שעבר ראיתי רבבות יהודים בניו-יורק יוצאים, רובם ככולם בני הדור הצעיר, למען שיבת ציון מברית-המועצות. ראיתי בקרב המפגינים סנאטורים, חברי קונגרס נוצריים ואנשי דת נוצריים. אני יכול להעיד — סוף כל סוף עיני בני דורנו ראו רבות: עדיין לא היתה הפגנה כזו של אהבת ישראל כפי שנתקיימה לפני שבוע, ואם תהיה אצלנו הסכמה לאומית ונעמוד על זכויותינו ועל עמדותינו באומץ-לב אזרחי פשוט — לא דרוש יותר מזה. העם האמריקני לא ינטוש אותנו. נהפוך הוא, יעמוד לצדנו, יושיט לנו עזרה גוברת והולכת. אבל אז צריך לקרוא ליהודים בניו-יורק ובכל ערי ארצות- הברית, ולא רק ליהודים אלא גם לנוצרים: אתם תקימו, כל בני-חורין, חומת מגן סביב המדינה הקטנה הזאת אשר כה רבים קמים עליה לכלותה. אל תלחצו עליה, אל תאיימו עליה ותנו לנו אפשרות לקיים את בטחוננו בארץ-ישראל, בארץ אבותינו. שום עירעור יחסים עם ארצות-הברית לא יהיה. נהפוך הוא. זאת אמונתנו. לכן לא צריך להלוך על העם הזה אימים. לא צריך להטיל בו פחדים. עניינו צודק. הותקפנו — איך אמרה הגברת ראש-הממשלה — עלינו עוד לתת פרס לתוקפנות ? הנה כי כן, על-ידי המפה החדשה אתם נותנים את הפרס הזה לתוקפים אשר רצו לרדת לעמק, להרוג, להשמיד ולאבד אילו ניתן להם.
נוכח התוקפנות המחודשת והחוזרת אל תהיה אשליה בלבותינו. עלינו להגן על ישובינו ועל ערינו. צאו וראו, _ אני פונה אליכם, חברי הממשלה — חזית דתית לאומית החליטה אמש: אין נסיגה מן הקו הסגול. זוהי השותפה בקואליציה שלכם שבלעדיה אין לכם רוב בממשלה. קראתי שהרוב בסיעת מפלגת הליברלים העצ- מאיים המורחבת הביע דעה: אין נסיגה מן הקו הסגול. קראתי שמספר חברים במפלגת העבודה אמרו במפורש: אין נסיגה מן הקו הסגול. אנשי מדע וסופרים אשר שמם הולך לפניהם יושבים עכשיו שביתת רעב ליד ביתה של ראש הממשלה. האם קרה כדבר הזה עד כה 7 וזאת למען לא תהיה נסיגה מן הקו הסגול. המתנחלים-המת- יישבים דיברו היום אתנו: אין נסיגה מן הקו הסגול. הם בעצמם תחת האש. העם הזה, החלקים הטובים ביותר שבו, פונים אליכם: אל תהיה נסיגה מן הקו הסגול. למען בטחון האומה, למען עתידנו, אנא.
אני פונה אליכם ברגע האחרון — ואבקש למסור את דברי לראש הממשלה: אל תתנו מחר לד״ר קיסינג׳ר את המפה החדשה עם הנסיגה מערבה מן הקו הסגול. אל תעשו זאת.
יש גם בעיה קונסטיטוציונית: אתם אחרי התפטרות. אין אתם יכולים לעשות צעד זה — אין אני מדבר על הצדדים הפורמאליים, אלא מבחינת מוסר ציבורי — על דעת עצמכם, בלי דיון מלא בכנסת. נכון, מבלי שתישמע דעתה של חזית דתית לאומית, דעתו של השר קול בשם מפלגתו ודעתו של חבר-הכנסת שחל. זה לא רק עניין של הצבעה, זה קודם כל עניין של דעה, של הכרה. אל תתנו לו מחר את המפה. נקיים את הדיון הערב, או לכל המאוחר מחר. יבטא כל חבר את דעתו. אז תאמרו לשר החח האמריקני בשפה שהוא מבין אותה היטב: ״נון פוסומוס״ — איננו יכולים לזוז מנקודה זו. מדובר כבטחון ישראל ובעתידה של מדינת היהודים.
