הישיבה המאה–שישים–ותשע של הכנסת העשירית – יום שלישי י"ח בשבט התשמ"ג 1 בפברואר 1983 – סקירת ראש הממשלה על פעולות משרדו

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, יורשה לי לפתוח בברכה לכנסת, לציון ראשית ימי פעולתה לפני שלושים–וארבע שנים. אנו זוכרים את הימים ההם, שבהם שררה התרוממות רוח בכל חלקי הציבור; פחות משנה חלפה מאז יצאנו מעבדות לחירות. הבחירות לכנסת הראשונה, כפי שנקראה בדיעבד, או לאספה המכוננת, נתקיימו בעיצומה של הלחימה. הכנסת עצמה נתכנסה, ידעה שהיא נבחרה על–פי רצון העם, באורח דמוקרטי, והחלה להניח את האושיות למשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית במדינה. אנחנו עשינו אז את העבודה היסודית בקבלנו את חוק המעבר, שנקרא בפי העם "החוקה הקטנה של מדינת ישראל". מאחורינו היו המלחמה נגד השלטון הבריטי, המלחמה נגד צבאות ערב, קורבנות רבים ויקרים שהקרבנו למען שחרור האומה מעול זרים ולמען קיום עצמאותה; ולפנינו – עתיד של בניין הארץ.

מאז בנינו לעומק את המשטר של דמוקרטיה פרלמנטרית, ואנחנו מתברכים בו ונקיים אותו גם בדורות הבאים, משום שבחרנו לדבוק בחירות האדם ובחופש הביטוי שלו, ולקבל את הכרעת העם לגבי אלה שינהלו את ענייניו.

יש אומרים, כי פרלמנטים דמוקרטיים הם לעתים רועשים. מי כמונו יודע זאת, אדוני היושב–ראש. אבל עלינו לומר: אין דבר, אנו מעדיפים פרלמנטים רועשים – אולי יותר מדי רועשים – על–פני בתי–הנבחרים השתקנים, אשר בהם כולם מצביעים כאיש אחד; רק אחד מופיע.

אני מברך אותך, אדוני היושב–ראש, את סגניך, את כל עוזריך ויועציך, את עובדי הבית, ובעיקר את חברי הכנסת, שיזכו עוד לימים גדולים שבהם נעלה את הסוגיות הלאומיות רבות–החשיבות, שכן סוגיות כאלה יעמדו לפנינו גם בעתיד, כשם שעמדו בפנינו גם בעבר, ובעיקר – שיהיה שלום על ישראל ובישראל, ושנוכל לגדל את בנינו ובני–בנינו בשלום, בביטחון ובחירות.

אדוני היושב–ראש, ראשית עלי למסור סקירה על פעולתו של משרד ראש הממשלה. אעשה זאת בקיצור. תקציב משרד ראש הממשלה מסתכם במיליארד ו–32 מיליון שקל. השתא נכללה בתקציב זה הוצאה משמעותית מיוחדת בסך 439 מיליון שקל, שהם 42% מכלל התקציב, למימון מפקד האוכלוסין והדיור, אשר ייערך על–ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחודשים מאי–יוני שנת 1983. מפקד האוכלוסין יהיה נרחב ביותר, ועם סיומו יהיה בידינו מידע רב–ערך, שיחרוג הרבה מעבר לנתונים הדמוגרפיים הקיימים. מידע זה ישרת את מדיניותנו בתחומי החברה, הכלכלה, התעשייה, החקלאות ועוד.

כמו–כן נכללו השנה בתקציב משרד ראש הממשלה 120 מיליון שקל, למימון חגיגות יום העצמאות הל"ה למדינה, וכן לאירועים בנושא "גבורת ישראל", שייערכו, לפי החלטת הממשלה, לאורך כל השנה.

לאחר הפחתת שני הסכומים האלה נותר לפעילות כללית של המשרד סך של 473 מיליון שקל. סכום זה נמוך ב–6% מתקציב השנה הקודמת, כנדרש על–ידי מדיניות הממשלה בדבר צמצום ההוצאות במגזר הציבורי.

למעלה משני–שלישים מכוח האדם המועסק במשרד ראש הממשלה – 449 עובדים – הם צוות עובדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לשכה זו מספקת לנו מדדים, סקרים ומפקדים בכל תחומי החיים. יש להעלות על נס את הרמה המדעית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומעל לכול יש לציין, כי אנו שומרים על עצמאותו ועל אי–תלותו של מוסד זה.

לשכת העיתונות הממשלתית משרתת את העיתונות הישראלית, וגם ובעיקר את עיתונאי החוץ. בישראל נמצא הריכוז השני בגודלו בעולם של עיתונאי חוץ. לשכת העיתונות שלנו מטפלת בכ–300 כתבי חוץ היושבים קבע בארץ ובכ–6000 כתבים זרים המגיעים במרוצת השנה כדי לסקר אירועים שונים. בין השירותים שמגישה לשכת העיתונות הממשלתית יש לציין את תרגום מאמרי המערכת ומאמרים נבחרים המתפרסמים בעיתונות הישראלית.

הלשכה מארגנת לעיתונאי החוץ סיורים ומאפשרת להם תנועה חופשית וגישה חופשית לגמרי אל כל אתר ואל כל אדם. כל זאת אף שידוע לנו, שכמה עיתונאי חוץ באים אלינו, או נשלחים על–ידי עורכיהם, לאו דווקא כדי להחמיא לנו. הממשלה נחושה בדעתה לשמור על חופש העיתונות, ולא הטלנו ולא נטיל שום מגבלות, זולת צנזורה ביטחונית, הקיימת מאז הקמת המדינה.

כמו כן יש לציין, שלשכת העיתונות הממשלתית השלימה את העברת כל מחלקותיה לירושלים. על אף הרחבת פעולותיה של לשכת העיתונות, הופחת מספר העובדים בה בלמעלה מ–20% מאז 1977.

מבין יתר הפעילויות של אגפי המשרד אני מוצא לנכון לציין את פעילות לשכת היועץ לענייני ערבים. טיפולם המסור של עובדי הלשכה בבעיות המיעוט הערבי בישראל מיטיב את מצבם של התושבים הערבים ויוצר הבנה בין שני עמינו. יכולים אנו לומר בגאווה, שמצבם של ערביי ישראל טוב לאין שיעור ממצבם של אזרחים רבים רבים במדינות ערב. בכל הנוגע לרמת החיים, לחינוך ולהשכלה, לשירותי בריאות וסיעוד, ומעל לכול – לחירות האדם, נהנים אזרחינו הערביים במידה כזו, שלמצבם אין אח ורע במדינות ערביות עצמאיות.

עלי לציין עוד מעל בימה זו את עבודתם המסורה והמסועפת של גנז המדינה וחבר עוזריו, את פועלם של חברי רשות הגנים הלאומיים, של ועדת השמות הממשלתית, של לשכת היועצת למעמד האשה, של כל חברי לעבודה, המסורים והנאמנים, המאפשרים לנו לבצע את כל המוטל על משרד ראש הממשלה.

אדוני היושב–ראש, על–פי המסורת המקובלת אצלנו, סקירה על משרד ראש הממשלה כוללת גם העלאת הסוגיות המדיניות היסודיות. כך אעשה גם היום.

מטרת מבצע "שלום הגליל" היתה להבטיח שלום לאוכלוסייה בגליל ואי–פגיעה לכל אזרחי ישראל. יש שלום לאוכלוסיית הגליל. אין עוד ריצה למקלטים. ההורים השולחים את ילדיהם לבתי–הספר אינם עוד מודאגים לקראת שובם. אין עוד הרג, אין עוד רצח, אין עוד שפיכות דמים בקרב כל האוכלוסייה בכל רחבי הגליל.

אך אין להכחיש שהמצב בלבנון קשה, וגם המשא–ומתן המתנהל כדי להבטיח ששפיכות הדמים משם לא תחודש נתקל בקשיים רבים.

השאלה הניצבת בפנינו היא: האם להיבהל מפני הקשיים האלה, או לעמוד על אותן תביעות, שבכוחן להבטיח כי המצב לא יחזור לקדמותו ומה שהיה לפני מבצע "שלום הגליל" לא יהיה עוד, לא בגליל ולא בכל הארץ?

מובן מאליו שאי–פה אי–שם תמיד קורה משהו, אבל לא רק אצלנו. תמיד עלינו לזכור, שאנחנו חיים בתקופה של אלימות, שלפעמים אינה מובנת לאדם סביר. תופעות כאלה מתרחשות בלונדון, בפריס, ברומא, באתונה וגם בניו–יורק – בכל רחבי תבל – וגם אצלנו.

אבל אנחנו עקרנו 000,15 מחבלים חמושים מלבנון. אנחנו פרקנו מעליהם את נשקם, ובעיקר נטלנו מהם את הנשק הכבד – סוללות תותחי ה–130 מילימטרים והקטיושות, שבעזרתן הם יכלו בהחלט להחריב יישובים שלמים בגליל, כגון קריית–שמונה ונהרייה.

השאלה הניצבת בפנינו, נוכח הקשיים הנערמים בדרכו של צה"ל לעזוב את לבנון, היא: האם, עוד בטרם נבטיח שהעתיד לא יהיה דומה לעבר, נשאיר את רבבות הסורים ואת אלפי המחבלים שעדיין נותרו, בין בצפון בין בבקעה, וכך נאפשר להם להתארגן מחדש, ולהצטייד שוב – אם במישרין מברית–המועצות ואם דרך סוריה או לוב – בנשק חדיש, ארוך–טווח, שבו שוב יאיימו על הגליל, ויהפכו את אוכלוסייתו לבת–ערובה, וכן יפגעו בחלקי אוכלוסייה אחרים? על כך אנחנו משיבים: עלינו לעמוד איתן ולנהל את המשא–ומתן אומנם גם מתוך הכרה בדחיפות העניין, אבל גם מתוך סבלנות. כי אנחנו צריכים להבטיח את העתיד הזה. איננו יכולים להרשות שמה שקרה בעבר הקרוב ישוב ויקרה.

משום כך אנחנו דורשים הסדרי ביטחון לא רק על הנייר אלא גם בשטח, כיוון שרק באמצעותם נבטיח את הגשמת המטרה הזאת. נעמוד בכל הקשיים שניתקל בהם. אנו מקווים שבסופו של דבר המשא–ומתן יישא פרי, שאנחנו בדרך להסכם עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ושעל–ידי אותם הסדרי ביטחון שייעשו נבטיח לא רק את שלום הגליל, אלא גם את שלומם של אזרחי ישראל בכל חלקיה.

אדוני היושב–ראש, לפני שאעבור לסוגיה מדינית אחרת, שגם היא נתונה בוויכוח לאומי ובין–לאומי, ברצוני לציין את הכלל הגדול של נאמנות קפדנית להסכמים בין–לאומיים שעליו עומדת תרבות אנוש. לא רק לפני חמישים שנה, לא רק לפני אותו יום נורא ואומלל, אשר כעבור שנים מספר הקיץ בגללו הקץ על שישה מיליוני יהודים; אלא עוד בשנת 1914 למדנו את חשיבותו, מתוך אותה ממרה צינית מפורסמת: "למען פיסת נייר – מדובר היה בהסכם על הבטחת הנייטרליות של בלגיה – אנחנו נעשה מלחמה?" הסכמים בין–לאומיים אסור שיהיו לפיסת נייר. צריך לקיים אותם.

אנחנו נתנו הוכחה כיצד מקיימים הסכמים אפילו מתוך קשיים, מכאובים וייסורים. חתמנו, והוצאנו אל הפועל. יש לנו אפוא מלוא הזכות לדרוש גם מזולתנו, שהסכם שנחתם יקוים במלואו.

הסכם קמפ–דייוויד מעולם לא הבטיח מדינה פלשתינית שתהיה קשורה בדרך זו או זו עם ממלכת ירדן. לא זו בלבד שמלה זו, כפי שאמרתי אותה, איננה מוזכרת; גם המושג "הגדרה עצמית" לא הוזכר בהסכם קמפ–דייוויד, כי אנחנו ידענו מה פירושו האמיתי.

אנחנו לא שללנו מעולם את זכות ההגדרה העצמית מן העם הערבי הגדול. כיום היא באה לידי ביטוי בעובדת קיומן של 21 מדינות ערביות עצמאיות, ריבוניות. האם יהיה זה צודק שתקום מדינה מספר 22, אשר תסכן את עצם קיומה של המדינה היהודית הקטנה, שהיא המדינה היהודית היחידה בעולם? אינני חושב שיש צדק כזה.

לכן אנחנו עומדים על כך, שמה שהובטח יקוים; והובטחה אוטונומיה לשכנינו תושבי יהודה, שומרון ועזה. ההצעה שלנו – כפי שעולה מחומר שבדקנו במדינות שונות – היא הרחבה ביותר, ואנחנו עומדים עליה. אבל אנחנו תובעים דבר אחד: שהאחריות לביטחון תהיה בידינו. זהו כורח שאין לוותר עליו. לו, חלילה, היתה האחריות נמסרת לאלה שלהם נמסר המינהל, או לאלה המאיימים בגלוי ובמפורש להכחיד את מדינתנו, היתה שפיכות הדמים מתחדשת לאורך כל הקו. אין לשכוח שאותו ארגון, המכנה עצמו בעברית אש"ף, היה הורג יהודים וערבים גם יחד, כפי שעשה וכפי שהוא נוהג לעשות, ולא היה קץ לאותה שפיכות דמים. ומשום שהוא מכשיר בידי המדיניות הסובייטית, הוא גם היה מצטייד בנשק ארוך–טווח, אשר פגיעתו עלולה להגיע מן ההרים עד לשפלת החוף, כמעט לכל עיר, עיירה, כפר, קיבוץ וכדומה. לכן, אם אנחנו תובעים לשמור בידינו את האחריות לביטחון, הרי זה משום שזהו כורח חיוני גם לנו וגם לשכנינו; טוב לנו וטוב גם להם.

אדוני היושב–ראש, אם אי–פעם נידרש להקפיא את ההתנחלות נענה, שאי–אפשר להקפיא אותה, כפי שאי–אפשר להקפיא את החיים עצמם. ההתנחלות לא הוקפאה במשך חמש–עשרה השנים האחרונות, ובעיקר לא בחמש השנים האחרונות. לא ניתן להקפיא אותה. ועלינו להסביר תמיד את השילוב של זכותנו לחיות בכל מקום בארץ–ישראל, ארץ אבותינו, עם הביטחון. זוהי האמת לאמיתה, ואיש לא יוכל לפקפק בכך שיש לנו זכות לחיות בכל חלק של ארץ–ישראל. כל מי שהכריז על עצמו כעל ציוני, כל מי ששאף לשוב לארץ–ישראל, כל מי שזוכר את העבר יודע, שמעולם לא היתה כל הגבלה על ההתיישבות ועל ההתנחלות. צפיפות אוכלוסין, קרקע לא פורייה – שום דבר לא עמד בדרכם של אלה שבנו את הארץ. וכך גם היום: שום מכשול אינו עומד בפניהם, והם מגלים אידיאליזם ומסירות אין–קץ. אנחנו מתפארים בדור הזה, הממשיך באותה מסורת מקודשת של בניין הארץ, שאין להפסיקה.

אנחנו גם איננו גורמים עוול לאיש על–ידי התיישבות זו. איננו מוציאים מכפר ומעיר אף תושב מקומי אחד, ואין בדעתנו לעשות זאת, משום שההתנחלות היא באדמת טרשים אשר לא עובדה במשך דורות, אם לא מאות בשנים. אין משל ודוגמה להתנחלות כזו בשום מקום בעולם, ואולי היא מיוחדת במינה אפילו בארצנו. לכן, היות שאין בכך משום גרימת עוול לאיש, יש בכך משום בניין הארץ, ויש בכך קיום זכות – –

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתם הורסים – – –

ראש הממשלה מ` בגין:

– – וחלק אינטגרלי של ביטחוננו הלאומי. אנחנו נמשיך במפעל לאומי ואנושי גדול זה, ולא נקפיאו בשום אופן.

אדוני היושב–ראש, ירושלים היא בירתנו, עיר אחת. לא נוכל להעמיד אותה תחת שתי רשויות, אחת של המדינה ואחת של מועצה מינהלית, אשר תיבחר אם יחודש המשא–ומתן על האוטונומיה, ויסתיים – כפי שאנחנו מקווים – בהסכם. לכן אמרנו במפורש במכתב שצורף אל הסכם קמפ–דייוויד: ירושלים עיר אחת; לא רק מאוחדת, אלא גם בלתי ניתנת לשום חלוקה. היו עוד מכתבים שצורפו להסכם קמפ–דייוויד. על אילו מהם יכולים וחייבים אנחנו לעמוד, אם לא על הפנייה שלנו, על עמדתנו שלנו, כפי שביטאנו אותה באיגרות המצורפות להסכם קמפ–דייוויד?

בהסכם קמפ–דייוויד מצוינת תקופת מעבר של חמש שנים. לכן, מלכתחילה אין שום גורם זר יכול לקבוע מה יהיה המעמד כעבור חמש שנים; אז יבוא כל אחד עם תביעותיו ועם זכויותיו – זה בהחלט מותר ולגיטימי, אבל לא לגורם שלישי.

קודם כול יש לזכור, שאלה הם היסודות של הסכם קמפ–דייוויד. יש הרבה תוכניות – היו ונעלמו. יש הרבה עמדות – היו ותיעלמנה. ההסכם היחידי בעל המשמעות הבין–לאומית, שנחתם על–ידי שלוש מדינות, אשר ארצות–הברית של אמריקה מעידה עליו עדות חשובה ביותר מבחינה מוסרית ובין–לאומית, הוא הסכם קמפ–דייוויד, ועליו יש לנהל משא–ומתן.

אינני רוצה לחזור על ההזמנה שהשמעתי לפני ימים מספר למלך חוסיין. היא ידועה לחברי הכנסת ולכל הציבור. ההזמנה קיימת – אבל בבקשה: בלי שום תנאים מוקדמים. איש אינו עושה טובה לאיש. שום עם איננו עושה טובה לשום עם אחר אם הוא בא לשבת ליד השולחן כדי לדון בשלום. זו אינה רק זכות; זוהי חובה, וחובה כזו צריך לקיים. לכן אנחנו חוזרים ואומרים: בבקשה, אנחנו נשמח אם יבוא, אבל לא נקבל שום תנאים מוקדמים.

אדוני היושב–ראש, אינני רוצה לכחד מהכנסת, שבמצב המדיני אנחנו נתקלים בקשיים. אבל ידענו קשיים הרבה יותר גדולים בעבר, והתגברנו עליהם, כאשר ידענו לעמוד על זכותנו עמידה נחושה. ידענו את זכותנו, לא התכחשנו לה, ושמרנו עליה; והראיה – כל המפעל האדיר שהוקם עד עצם היום הזה, ועוד ילך ויתרחב.

לכן, אדוני היושב–ראש, ברצוני לומר לכנסת היום הזה, כי גם על הקשיים העומדים לפנינו בימים אלה, בסוגייה זו או זו, נתגבר בעזרת השם, נצא לדרך המלך, ונבטיח את עתידם של בנינו ובני בנינו בארצנו, ארץ–ישראל.

בגין מגיש לכנסת סקירה על פעילות של משרד ראש הממשלה. בגין מתאר את הפעילות השוטפת של המשרד בשנת 1982. בגין מכיר בקשיים שנוצרו במו"מ על לבנון, ומדגיש שהדרישה העיקרית של הממשלה – סידורי ביטחון אפקטיביים בשטח. בגין טוען שמלחמת שלום הגליל הייתה הכרחית והשיגה את היעדים החשובים למרות הקשיים הנוכחיים. בגין מביע התנגדות להקפאת התנחלויות. בגין טוען שההסכם המחייב הינו הסכם קמפ-דוויד ולפיו תבוצע תכנית האוטונומיה. בגין מדגיש שהתכנית מוגדרת לתקופה ובאותה תקופה שליטה ביטחונית תהיה בידי ישראל. בגין מדגיש שירושלים לפי עמדת ישראל תישאר מאוחדת בידיה. בגין קורא למלך ירדן להשתתף במו"מ על הסדר קבע ללא תנאיים מוקדמים.