מאגר כתבי מנחם בגין

מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.

במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.

מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.

ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.

דמוקרטיה הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין. המשך קריאה
תרבות ואמנות מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים המשך קריאה
האלטלנה בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא, המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם המשך קריאה
בחירות הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש המשך קריאה
ירושלים "על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע המשך קריאה
הרשות השופטת מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי  ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של המשך קריאה

הציטוט היומי

בהתנהגותו סותר ג'ילאס את אחת מהנחות היסוד של המרכסיזם, לפיה הקיום קובעת את ההכרה. הנה לפנינו דוגמא כשהכרת היחיד קובעת את קיומו. ג'ילואס הגיע לפסגת המעמד החדש. הוא היה לא רק ידידו של טיטו: הוא נחשב ליורשו. הוא היה גבור עטור תהילה של מלחמת שחרור פרטיזנית, שהחדירה בקרב היגוסלבים את הגאווה, בה עמדו, אחרי שנים, נגד נסיונות ההכנעה של סטאלין. ג'ילאס גם מילא תפקיד גדול במערכת ההתנגדות לשליט הסובייטי המדביר. עברו גדול היה; עתידו מובטח היה. מבחינת שכיות החמדה, היו בוודאי, חייו טובים מחייהם של מיליונים מבני עמו. מה חס, בשטח החמרי, לאיש האוליגרכיה הקומוניסטית? יום אחד, קם איש כזה ומוותר, מרצונו החפשי, על כל הטוב, הניתן לו ולבני ביתו. על שום מה? על רעיון; עליו בלבד. הלא דבר הוא בימים, בהם מספרים לנו, לא רק בארצות קומוניסטיות, כי למען טובת הנאה יוותר האדם על כל רעיון. ההכרה, שהתעוררה בלבו של ג'ילאס, קבעה את קיומו - עדי בית הכלא. ג'ילאס ניסה להקים אופוזיציה בארצו. הוא ידע, כפי שמעידים דבריו שלו, כי מוסד זה, הנראה לו חיוני לחרות האדם, הוא בלתי אפשרי במשטר קומוניסטי. ואף על פי כן, ניסה. כנראה, שלא יכול היה אלא לנסות, גם אם ידע, כי אין לו סיכוי להצליח. יש והדרך, בה הולכים לקראת מטרה צודקת, היא עצמה מושכת וקוראת לעלות עליה, גם אם המטרה נראית רחוקה. וג'ילאס לא זו בלבד שלא נכנע לכשלון; הוא גם לא נכנע - אולי זה קשה יותר - להצלחה. בעצם, ניתן לומר, כי חבריו לשעבר, יריביו, רודפיו וכולאיו, מצליחים. שלטונם לא עורער ולא זועזע... לאלה שהתענינו בגורלו של ג'ילאס, נרמז כי לו הוא היה, בשעתו, מבקש חנינה, היו משחררים אותו לא רק מתא הבדידות, או משכנות רעה בו, אלא מבית הסוהר. מרמז זה, שפורסם בעתונות הבין-לאומית, ניתן להסיק, כי לו הוא היה מודה ב,,שגיאותיו", או בלשון המקובלת, הנודעת, מתוודה על סטיותיו, היה זוכה לחסד, או להבנה או לשניהם גם יחד. אבל ג'ילאס אינו מודה אלא בהכרתו; והוא אינו מתוודה. בזה הוא נבדל לטובה ממנהיגים קומוניסטיים אחרים, מוכי פחד ורמוסי השפלה, שלחכו את מגפו של דורסם. הוא עולה, מבחינה זו גם על טרוצקי, אשר בקרוב תימלאנה עשרים שנה להירצחו... ג'ילאס נוהג אחרת. הוא סובל, ואינו נכנע. בדידות הוטלה עליו, והוא לא ביקש רחמים. שכני הצקה ניתנו לו, והוא לא השמיע קול תחנונים. המשטר, עליו קרא תגר ,,מצליח", אך הוא אינו מרכין ראש בפנמי הצלחה ובעליה, הוא מוסיף לנהוג, גם אם אין הוא יכול לפעול, על פי הכרתו. הוא דורש שינויים יסודיים. גופו נשבר; לא רוחו. עמידה כזה, אפילו של אדם אחד, היא תוחלת.
מתוך מאמר עיתון, כ"ו אדר התש"כ, 25 במרץ 1960

ההשקפה הלאומית-ליברלית

הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי