מאגר כתבי מנחם בגין

• • מדי בואי לרומי, הנני הולך אל שער ההנצחה של ניצחונה על יהודים מקדם. בתוך האבן עדיין חרותה ונראית התמונה הבלתי נשכחת של יהודים כפופים הנושאים על שכמם את המנורה ואת הכלים האחרים מבית המקדש אשר יד ההחרבה נשתלחה בו. שם המקום המתאים ללחישת הלב: שבנו, טיטוס, אל מאין באנו[...]
  • כך נוהגים יהודי רומי לדורותיהם. מאז החורבן, אין הם עוברים בשער טיטוס, אשר קוראי ה-Hep הראשונים באו בו. בפעם הראשונה, או היחידה, אחר 1878 שנים, הם עברו בשער-השמחה-לאיד, ביום חידוש עצמאותנו – בכיוון הפוך. היה זה רחש-לחש רועם. אשרי האוזניים ששמעוהו; אשרי העיניים שראו זאת, מקרוב או מרחוק.

יש לשאוף לשלום. הוא יבוא. אסור להתייאש ממנו. אמנם, היום אין אפילו תכנית ישראלית אחת, אשר עמה מוכנים הערבים לעשות שלום[...]

• • [...]בינתיים נודע, כי הממשלה בירושלים ויתרה על השלום כעל מטרת המדיניות הלאומית, שנקבעה בכל קווי היסוד, ובמיוחד ובמפורש אחר מלחמת ששת הימים, לאמור, ישראל תתבע חתימת חוזי שלום, אשר יושגו במשא ומתן ישיר, בין הצדדים, בלי תנאים מוקדמים מצד כלשהו. במקום חוזה שלום מציעה הממשלה אי-לוחמה, או ביטול מצב המלחמה תמורת נסיגות עמוקות בכל הגזרות.
  • הנוער בא, מקשיב, שואל, רוצה לדעת. חלק ממנו הבטיח: נפעל, לא נשב בחיבוק ידיים. המבוגרים, הוותיקים צריכים – העיקר, גם רוצים – לעזור[...]
  • לא מעטים היהודים, האומרים לנו בגלוי: פעם חשבנו אחרת, אך נוכחנו לדעת, כי רק עמדה לאומית איתנה תציל את המדינה ואת העם. יכולנו גם לאשר, כי בקרב אחינו בתפוצות יש געגועים עמוקים לממשלת ליכוד לאומי, לעת סכנה, לעת צרה ליעקב...
  • הסכנה והסיכוי מטילים עלינו אחריות רבה. בעזרת השם, נעמוד בה.