מאגר כתבי מנחם בגין

ראש מפא"י אולץ להיכנע. כניעתו היא כפולה. הוא הורה לאלוף דיין להפסיק את נאומיו הפוליטיים. והוא ניסוג מפירושו המגוחך של המושג ,,ענין פוליטי. עוד לפני עשרה ימים עמד השר האזרחי, הממונה על עניני הצבא, על במת הכנסת טען, כי בהופעותיו המפלגתיות של אלוף דיין אין שום פגם, באשר הוא לא נגע, בשלשת נאומיו, במדיניות חוץובטחון. שאלתי את שר הבטחון, האם עניני פנים אינם פוליטיים. הוא השיב, בחכמה מזעזעת, כי עניני פנים אינם עניני חוץ. הוספתי לחקור אותו ושאלתיו, מה על ענינים פוליטיים? אז קרא, באזני הכנסת, הוראות שהוצאו על ידי קודמו, מהן נובע, כביכול, כי אמנם אסור לחיילים לפרסם דעותיהם, בכתב או בעל פה, בענינים, הנוגעים למדיניות החוץ והבטחון, אך מותר להם לטפל בענינים פנימיים.
הכנסת כולה הוכתה בתדהמה. לא נמצא איש בין מאה ועשרים חבריה שקבל את הפירוש האבסורדי הזה. גם אני מפא"י לא הסתירו את תמהונם ומורת רוחם – ולא רק מן הפירוש המעקם, אלא גם מנימת התשובה של מנהיגם. בדעיבד התברר, כי ראש מפא"י היטעה, לא רק בפה מופקר אלא גם במצח נחושה, את בית הנבחרים ואת האומה. בתשובה להצעה לסדר היום הוא לא קרא אלא חלק של ההודאות הקיימות; את ההוראות בשלמותן הוא קרא רק משהוגשה ההצעה להביע, בעטייה של התשובה המדהימה, אי אמון בממשלתו. מן המיסמך השלם מתברר, כי אסור לחייל לנאום, באסיפה מפלגתית כלשהי, על נושא כלשהו. והן בצופית התקיימה, בנוכחות עתונאים מוזמנים, אספת מפא"י; ואלוף דיין נאם בה, אפילו פעמיים.
בצדק כתב ,,הארץ", כי הופעותיו של מר דיין, שהוא עודנו אלוף בצבא הקבע, עלולות היו לשמש פתח לפוליטיזציה מסוכנת של הפיקוד הצבאי. בייזמתה של תנועת החרות נסתם הפתח הזה. לפחות, לעת עתה. נוסיף לעמוד על המשמר. לא נסתפק בהוראות מינהליות, שפירושן, אף הפראי ביותר, הוא בידי הממונים על ביצוען. בשבוע הבא נגיש לכנסת הצעת חוקף אשר יכלול איסור, שאינו משתמע לדו-פנים, של הופעות פוליטיות מפלגתיות של חיילים. אם חוק כזה יתקבל, לא יהיה פירושו אלא בידי בתי המשפט. כי חוק הוא בישראל.