מאגר כתבי מנחם בגין

אבל ביחס לתפקיד החשוב של מבקר המדינה באנו להדגיש את הייחוד הממלכתי שבו. לא "פסלנו" את מר שרף לתפקיד זה, וגם לא היינו פוסלים חבר מפא"י אחר, בעל כשר וכשירות, בתור שכזה, אלמלא החזיקה מפא"י בשלטון, לארק המדיני אלא גם הכלכלי, ועוד כפי שהיא מחזיקה בו. משום כך היה המשפט המסיים בהודעתנו שלם בהנמקתו המוסרית והמדינית לאמור... אזרח ראוי למלא תפקיד זה, שלא מבין חברי מפא"י, בעוד השלטון במדינה הוא בידי מפלגה זו. כדי להעלות את הייחוד הצפון בתפקידיו של מבקר המדינה, אביא, למען פשטות ההסברה, את הסעיפים העיקריים מן החוק, המסדיר את מעמדו וסמכותו של המבקר. כך נאמר בסעיף הראשון לחוק זה: - ימונה מבקר המדינה (בחוק זה – המבקר) לקיום הבקרת על משק הכספים וניהולו, על הרכוש והמינהל של המדינה ושל הגופים העומדים לבקרתו של המבקר... עוד בטרם נסיים את קריאת הסעיף הזה, תפרצנה מגרונו של כל אזרח ישר השאלות הבאות: בידי מי הוא משק הכספים של המדינה? בידי מי הופקד ניהולו? מי מטפל ברכוש של המדינה? מי ניצב בראש המינהל של המדינה? לכל שאלה כזו אחת היא התשובה, הניתנת לנו מפי הוא מעלתה המציאות: מפא"י. הכל, או כמעט הכל, הוא בידי מפא"י. ומפלגה זו מצאה עוז בנפשה, הצמאה לעוד ועוד ועוד, לתבוע, כי בידי חבר מחבריה תופקד הבקורת על כל אלה. אם זו אינה עזות מצח, קשה לא רק לדעת עזות מהי; אף ייבצר מעמנו להבין את פשרה של המלה הפשוטה מצח. אך רשימת הענינים, או הגופים, המופיעים בחוק אינה מתמצית בסעיפו התחילתי. מא' נעבור לט' ונמצא על פי סעיף - לחוק מבקר המדינה (נוסח משולב) כי – אלה הגופים (בחוק זה – גוף מבוקר), אשר יעמדו לבקרתו של המבקר: 1. כל משרד ממשלתי. 2. כל מפעל או מוסד של המדינה. 3. כל אדם או גוף המחזיק, שלא לפי חוזה, ברכוש המדינה או המנהל אותו או המפקח עליו מטעם המדינה. 4. כל רשות מקומית. 5. כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר שהממשלה משתתפת בהנהלתם. 6. כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שיועמד לבקרת על פי חוק, על פי החלטת הכנסת או על פי הסכם ביניהם ובין הממשלה. 7. כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שאחד הגופים המנויים בפיסקאות (2), (4), (5) ו- (6) משתתפים בהמהלתם, אום הבקורת של גוף כזה לא תופעל אלא אם הוועדה או המבקר החליטו על כך ובמידה שהחליטו. 8. כל מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, הנתמכים, במישרין או בעקיפין, על ידי הממשלה או על ידי אחד הגופים המנויים בפיסקאות (2), (4), (5) ו-(6) בדרך הקצבה, ערבות וכיוצא באלה; אולם... (הסייג כנ"ל בפיסקא 7). עם תום הרשימה השורכת סעיפה בכבדות הלשון המשפטית, נשוב ונציג, בקשר עם הנושא שלנו, את השאלות המתבקשות מאליהן: בידי מי? אך למען חסוך זמן ומקום לא נחזור ונספר; רק נמספר:1. – רובם בידי מפא"י. 2. – כמעט כולם בידי מפא"י. 3. – עם חוזה, או בלי חוזה, רובם הם אנשי מפא"י אן בידי אנשיה. 4. – רובן המכריע, ובעיקר בשלש הערים הגדולות בידי מפא"י. 5. מעטים שאינם בידי מפא"י. 6. מאז נתקבל החוק, כאמור ב-(3). 7. – בידי מפא"י, אם לא כולם, הרי רובם ככולם. 8. – הוא הדין. (ללא צדק). ועל כל האנשים והמוסדות והמפעלים והקרנות האלה, מי צריך לפקח מטעם המדינה, באחריות הכנסת? שאלת את מפא"י, והיא ברצינות, ללא שמץ ציניות, בלא זכר מפלגתיות, תגידך: אחד משלנו. חבר מפא"י. הוא האיש. זולתו אין בכל בית ישראל. והיה בן אדם, אם תתמה קמעה ל..., תקום עליך מפא"י בגערה רקיעית: הפוליטיזציה תכניס לשרות המדינה? התפסול איש בגלל מפלגתו? תודה לא יש עוד רצינות אחרת והבנה אחרת של המלה ציניות, זולת אלו המקובלות בבית הפרולטרי של מפא"י המקופחת. משום כך זכה מועמדה אפילו בקול אחד נוסף על אלה של חבריה. הוא לא צריך היה לזכות בו לא רק אף על פי שהמועמד היה מר שרף הנכבד, אלא אפילו לו היה גאון כאיינשטיין וצדיק כרבי מקוצק. ד"ר נבנצל נבחר ונתמנה למבקר המדינה כחוק. וועדת הכנסת החליטה להמליץ עליו בפני הנשיא גם בקולותיהם של שליחי תנועת החרות, ובלעדיהם המלצה זו, כמסתבר מתוצאות ההצבעה, לא היתה אפשרית, אני כותב את הדבריםהאלה, לא כדי לרמוז, כי ד"ר נבנצל חייב לנו תודה. הוא לא חייב תודה לאיש, לא לאלה שהציעוהו לתפקיד הממלכתי ולא לאלה שתמכו בו. הוא מבקר המדינה. והכל לא רק חייבים בכבודו אלא גם מצווים להניח, כל עוד לא הוכח ההיפך, כי הוא יהיה מבקר מדינה פקוח עינים, פעיל, יעיל ובלתי תלוי. הזכרתי את מידת השפעתנו החיובית על בחירתו של המבקר, כדי להדגיש, ולא רק לאשר, כי אנו, אנשי תנועת החרות, היינו צריכים להתגבר על היסוס רב, כדי להחליט לתמוך במועמדותו של ד"ר נבנצל. דווקר אחרי בחירתו מוטב שאזרחי ישראל ילמדו על פרשה מיוחדת זו לא מפי השמועה. לפני שנתיים, אחרי הבחירות לכנסת הרביעית ולרשויות המקומיות התברר, כי ניתן, בין השאר, להקים הנהלה בירושלים העיר בלי מפא"י. לד"ר נבנצל, חבר המפלגה הדתית לאומית, הוצע לעמוד ב ראש הנהלה זו. אך בעתנונות פורסמו ידיעות לפיהן ד"ר נבנצל שב והודיע, כי הוא לא יעמוד בראש הנהלה עירונית, בה תשתתף תנועת החרות. עובדת פרסמון של ידיעות אלו היא בעינינו חמורה מאד. אנחנו איננו תובעים משום איש ומשום מפלגה שיאותו לשבת עמנו בקואליציה זו או אחרת. הם זכאים לרצות או לדחות. אבל אם מישהו אומר: עם כולם כן, אבל (רק) עם חרות לא, הריהו בבחינת מחרים. ואין לדרוש מאתנו, כי מי שמחרים אותנו, ייבחר על ידינו. לא פעם אמרנו: את מכבדינו נכבד, ואף אם בעקבות ההן הזה לא יבוא הלאו, הרי הוא משתמע.