מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
האיש אשר עם הבחרו לאפיפיור, בחר לו את שמו של יוחנו, החל בחידושים, עליהם ניתן היה לומר: בפעם הראשונה אחרי מאות שנים, או בפעם הראשונה אחרי דורות רבים... וכו'.
אחד השנויים האופייניים מצא את בטויו בהוראה להוציא, מתוך הליטורגיה הקבועה, את התפילה הצבועה למען ,,היהודים הצבועים". אמנם חכמי לשון וחוקרי מוצאותיה טוענים, אף מוכיחים, כי על פי המשמעות המקורית של המושג הלאטיני, הכוונה היתה לא לחרות את אות הצביעות על מצחו של עם הברית, כפי האפיפיור הצליין הואיל לקרוא לו לישראל, אלא להעדר אמונתו במוצאו האלוהי ובשליחותו המשיחית של ישו הנוצרי. אך אתימולוגיה לעולם לא תעמוד נגד פסיכולוגיה ידוע היטב, כי מושגים מסויימים מקבלים, תוך שימוש ממושך, משמעות שונה מזו המקורית. Perfidus מזמן אין עוד פירושו בלתי-מאמין, כי אם צבוע. מי כבלשני הכניסה ידע זאת? אף על פי כן, ציווו אובתיה, במשך דורות, ,,להתפלל" למען היהודי הפרפידי.
אימרת פיפיות זו עלתה לעם הברית היהודי בנהרי נחלי דם. על תיאורו של השליח מתתיהו, לפיו המון יהודים, הדורש משפט מוות לישו מאת נמיב הרחמים הרומי, צועק: דמו עלינו ועל בנינו; על הדברים הקשים והנוראים, אשר הותיר למשיחיים, לדורתיהם ולכתותיהם, שאל התרסי, הלוא הוא פאולוס הראשון – על כל אלה נוספה ,,תפילה" למען היהודי, שנקרא צבוע, על ידי הכנסיה האוהבת, כדברי פאולוס ה-6, את כולם במידה שווה.
לא קשה לשער בנפשותינו, אילו שמות עשתה תחינה זו כביכול בנפשם של הקאתולים ביחס לנשוא אהבתם המיוחדת הזאת. אך הם קמים מברכיהם ויוצאים מכנסיותיהם, והנה הם נתקלים ביהודי... הצבוע. מה הרגש המתעורר בלבותיהם כלפיו? אכן, קשה משאול היא השנאה שמקורה הקנאה;אך נוראה ממנה היא המשטמה הנובעת מבוז, או המלווה בו. בתפילה הפרו- יהודית ההיא, שלא היתה אנטי-יהודית הימנה, לימדה הכנסיה הקאתולית לא רק לשנוא את עם הברית אלא גם לבוז לו, והתוצאות ידועות.
אחד השנויים האופייניים מצא את בטויו בהוראה להוציא, מתוך הליטורגיה הקבועה, את התפילה הצבועה למען ,,היהודים הצבועים". אמנם חכמי לשון וחוקרי מוצאותיה טוענים, אף מוכיחים, כי על פי המשמעות המקורית של המושג הלאטיני, הכוונה היתה לא לחרות את אות הצביעות על מצחו של עם הברית, כפי האפיפיור הצליין הואיל לקרוא לו לישראל, אלא להעדר אמונתו במוצאו האלוהי ובשליחותו המשיחית של ישו הנוצרי. אך אתימולוגיה לעולם לא תעמוד נגד פסיכולוגיה ידוע היטב, כי מושגים מסויימים מקבלים, תוך שימוש ממושך, משמעות שונה מזו המקורית. Perfidus מזמן אין עוד פירושו בלתי-מאמין, כי אם צבוע. מי כבלשני הכניסה ידע זאת? אף על פי כן, ציווו אובתיה, במשך דורות, ,,להתפלל" למען היהודי הפרפידי.
אימרת פיפיות זו עלתה לעם הברית היהודי בנהרי נחלי דם. על תיאורו של השליח מתתיהו, לפיו המון יהודים, הדורש משפט מוות לישו מאת נמיב הרחמים הרומי, צועק: דמו עלינו ועל בנינו; על הדברים הקשים והנוראים, אשר הותיר למשיחיים, לדורתיהם ולכתותיהם, שאל התרסי, הלוא הוא פאולוס הראשון – על כל אלה נוספה ,,תפילה" למען היהודי, שנקרא צבוע, על ידי הכנסיה האוהבת, כדברי פאולוס ה-6, את כולם במידה שווה.
לא קשה לשער בנפשותינו, אילו שמות עשתה תחינה זו כביכול בנפשם של הקאתולים ביחס לנשוא אהבתם המיוחדת הזאת. אך הם קמים מברכיהם ויוצאים מכנסיותיהם, והנה הם נתקלים ביהודי... הצבוע. מה הרגש המתעורר בלבותיהם כלפיו? אכן, קשה משאול היא השנאה שמקורה הקנאה;אך נוראה ממנה היא המשטמה הנובעת מבוז, או המלווה בו. בתפילה הפרו- יהודית ההיא, שלא היתה אנטי-יהודית הימנה, לימדה הכנסיה הקאתולית לא רק לשנוא את עם הברית אלא גם לבוז לו, והתוצאות ידועות.
מתוך מאמר עיתון, כ"ה טבת התשכ"ד, 10 בינואר 1964
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
