מאגר כתבי מנחם בגין

שני רעיונות יסודיים נתן זאב ז'בוטינסקי לעמנו מאז יצא ליצור תנועה, שתחדש את הציונות ההרצלאית. כפי שידוע לכם, עוד בראשית המאה הזו, היה זאב ז'בוטינסקי אחד ממניחי היסוד של האידיאולוגיה של העם היהודי, המתחדש, השואף להקים את ארץ-ישראל כמדינה היהודית. ...הצהרת בלפור, שניתנה בשנת 1917, דברה אמנם על בית לאומי, אבל בימים ההם הכל הבינו... כי הכוונה למדינה יהודית. אולם החל משנת 1920-1-2 החלו הבריטים לטעון, שאין הבטחה כזו בהצהרת בלפור ועימם ההנהגה הציונית החלה לטעון, כי אין עוד לטעון למדינה יהודית. המפנה הזה גרם למשבר ביחסים בין זאב ז'בוטינסקי לבין חברים בהנהלה הציונית וברבות הימים, בינו לבין ההסתדרות הציונית כולה... אז עזב זאב ז'בוטינסקי את ההנהלה הציונית ויזם הקמת תנועה, שתחדש את הציונות של הרצל, או כפי שהוא גם קרא לה: את הציונות הגדולה, או את הציונות הרוממה, או את הציונות הממלכתית... הכוונה היתה לחדש את הרעיון, שהונח ביסודו על-ידי הרצל ונורדאו, בסוף המאה הקודמת: צריך להקים בארץ-ישראל מדינה יהודית, עם הממשלה ועם פרלמנט ועם צבא, כמו שיש לכל העמים, או ביתר דיוק – לעשות את ארץ-ישראל למדינה יהודית. זו היתה הציונות, א' ב' עד ת', של תורת הרצל. ...וכפי שציינתי, הרעיון הראשון והיסודי של תנועת ז'בוטינסקי, עם הקמתה, היה מדינה יהודית. בימים ההם, זה היה חידוש מהפכני לגבי הדרך של המנהיגות הציונית הרשמית. ...בעוד מנהיגים ציוניים אחרים, בפני ועדת פיל בשנת 1936-7, עדיין דברו נגד מדינה יהודית, היה זאב ז'בוטינסקי המנהיג הציוני היחידי, שבא בפני הועדה הזו ואמר: מדינה יהודית ולא כחזון לאורך ימים, אלא בימינו מיד. אנחנו היינו 23% בארץ-ישראל. היו אז 77% ערבים והיהודים – 23% שאל אותו אחד מחברי הועדה, איך אתה יכול לדרוש מדינה יהודית, כשאתם היהודים מיעוט? השיב לו: ודאי שאנחנו מיעוט. אתם לא נותנים ליהודים לעולות. אם תפתחו את השערים, הם יבואו ותנו לי רוב של 51% ונקים את המדינה היהודית. הוא אז הזהיר בפני ועדת פיל, כי העם היהודי באירופה עומד בפני קטסטרופה ורק הקמת מדינה יהודית בימינו יכולה להציל אותו. כידוע לכם, לא שמעו בקולו ולאחר פרוץ המלחמה אירעה השואה הנוראה ביותר, לא רק בתולדות עמנו, אלא בתולדות האנושות כולה. אני מציין, כי מאז הדין וחשבון של ועדת פיל, המנהיגים הציוניים, אשר משנות ה-20 ועד 1937, אפילו אסור על השימוש במדינה יהודית – ברעיון ובשם, חזרו אל המדינה היהודית, מאז. הסכימו לחלוקת ארץ-ישראל; הסכימו שחלק קטן של ארץ-ישראל, תהיה בה מדינה יהודית, אבל את שני הדברים יחד צירך לציין לשלילה – חלוקה, ויתור על החלק הגדול ביותר של ארצנו, מערבה ומזרחה מן הירדן. מצד שני, לחיוב – אחרי 15 שנה, כמעט חצי דור, שיבה אל רעיון המדינה היהודית. זה אופייני, זה חשוב לרשם, משום שיש פה לקח. כאשר הזרים נציגי האימפריה הבריטית אמרו בשנת 1916... מדינה יהודית, אמרו גם כל מנהיגינו: מדינה יהודית. כאשר הזרים, החזקים אמרו: לא מדינה יהודית, בכל התקופה ההיא אמרו גם מנהיגנו: לא מדינה יהודית. כאשר שוב, הגויים אמרו ב-37: מדינה יהודית, שבו מנהיגינו ואמרו אף הם: מדינה יהודית. הלקח הוא חשוב, משום שתנועת ז'בוטינסקי קמה לא רק כדי להתנגד להתכחשות מבפנים – היא כמובן המכרעת, אלא מתוך התנגדות, אם מותר לי לאמר בפשטות, לגוי החזק. כל טעמה, כל דרכה של תנועתנו היא בנכונות להתנגד לחזק. זאת היא תנועת ההתנגדות, אולי המובהקת ביותר בדורנו, בלשון רזיסטאנס – התנגדות לחזק, נאמנות לאידאה והתנגדות לחזק. זוהי נשמתה של תנועת ז'בוטינסקי וההוכחה הראשונה ניתנה על-ידי כל ההתפתחות ההסטורית כפי שתארתי אותה לפניכם, ביחס לעצם הרעיון של מדינה יהודית. אנחנו דגלנו במדינה יהודית, כאשר הבריטים אמרו: לא תקום מדינה יהודית; לא הבטחנו מדינה יהודית; לא נעשה למענה; להיפך. והאחרים – כפי שסיפרתי. אמרו החזקים: מדינה יהודית – יפה. אמרו: לאו – קיבלו. שבו ואמרו: מדינה יהודית – שוב קיבלו ולמדנו, שעם איננו יכול לגאול את עצמו בלי נאמנות לרעיון המרכזי ובלי נכונות להתנגד לחזק, השולל אותו, העומד בפני הגשמתו. בשנות ה-20 ובשנות ה-30 נשאנו איפוא, אנחנו את רעיון המדינה היהודית. אנחנו, התנועה הציונית היחידה, אשר נשאה בקרב העם היהודי, כנגד מתכחשים לבית וכנגד חסלנים מבחוץ את רעיון המדינה היהודית. זוהי האמת ההסטורית. גם מתנגדינו מאשרים אותה ואם תקראו אי פעם את הכתבים של מנהיגה של של מפ"מ, מר יערי, תראו מדי פעם בפעם הדגשה, שהיחידים אשר נשאו בימים ההם, בשנות ה-20 ובשנות ה-30, את רעיון המדינה היהודית, היו הרביזיוניסטים, תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי. יחד עם רעיון המדינה היהודית, נתן לנו זאב ז'בוטינסקי והוא ואנחנו תלמידיו נשאנו את רעיון חידוש הכח היהודי. הרעיון הזה מצא את בטויו גם בימי המאמץ להקים את הגדוד היהודי במלחמת העולם הראשונה. אז זאב ז'בוטינסקי קרא לנער היהודי לקום וללחום למען ארץ-ישראל. טרומפלדור חלם אז להגיע לקבקז ולהקים שם, לאחר הפלת המשטר הצארי, לפני שהבולשביקים השתלטו על רוסיה, להקים שם צבא של 100 אלף חיילים יהודיים, כדי להגיע לארץ-ישראל, לשחרר אותה בשביל העם היהודי. בגלל ההפיכה הבולשביקית, הרעיון הגדול הזה של טרומפלדור לא יצא אל הפועל. כאשר הם שניהם נפגשו ב-1915 באלכסנדריה ומצאו שם פליטים יהודיים, אשר התורכים גירשו אותם מארץ-ישראל, הם החלו לחשוב על יחידה צבאית יהודית למען חדש הכח העברי ולמען שחרר ארץ-ישראל, לא בדמם של זרים, אלא על-ידי חיילינו ובקרבנותינו שלנו. מהמאמצים האלה יצא גדוד נהגי הפרדות בגליפולי. זאב ז'בוטינסקי דרש כח יהודי שיילחם בארץ-ישראל ...מאז לא פסק זאב ז'בוטינסקי לעמוד על הקמת או חידוש הכח היהודי והוא הסביר, באחד המכתבים ההסטוריים שלו לד"ר חיים וייצמן, נשיא ההסדרות הציונית, כי הדבר המסוכן ביותר יהיה קשור בכך, שהערבים יתקיפו אותנו וזרים יצטרכו להגן עלינו. חלילה לנו להסכים למצב כזה, כי אז כל התקוות לעתיד כלולות להישבר, אם משהו יטען, כי היהודים הם גם בארץ-ישראל הם יהודי חסות, או כמו שהיו אומרים בימי הביניים: שולץ יודן – יהודים, אשר זרים צריכים להגן עליהם. ... הדבר המוזר הוא וצריך לרשום אותו ולהזכיר אותו, שדווקא שני הרעיונות האלה, שהם כל כך טבעיים היום, בודאי שיש מדינה יהודית – אנחנו יכולים לחיות בלעדיה? יש לנו צבא יהודי – אנחנו יכולים להתקיים בלעדיו? שני הרעיונות האלה הם כל כך טבעיים לאחר הגשמתם. אז, בימים ההם עוררו את ההתנגדות החמורה ביותר והחריפה ביותר.