מאגר כתבי מנחם בגין

בעקבות הפלאים דארם נהריים, הועלתה אצלנו, ביתר שאת, סיסמת ההשתלבות. באמת מחייבת לומר, כי לא קבוצת יוזמים חדשה הטילה אותה לראשונה. מפלגות חשובות, ובתוכן, חוגים נרחבים, דברו, זמן רב, על הרצון, או הצורך, או ההכרח, ל"השתלב". נושא זה אף הוליד וויכוח על השאלה, אם אנו מדינה מזרח תיכונית, או ים תיכונית. מעולם עוד לא התנהל, באומה תרבותית, וויכוח סביב אין-על-מה שכזה. לפי טבע הדברים, אנו מדינה מזרח ים תיכונית. כך שכנונו האלהים: באזור הבריח של שלש יבשות ולשפת הים הגדול. יש לנו, איפוא, שכנים יבשתיים וימיים. ההבדלים ביניהם מרובים. ההבדל ביחס אלינו הוא הקובע. אך ההבדל הגיאוגרפי, משמעתו המעשית מצטמצמת והולכת. אנו חיים בתקופת הדחף ולא רק הקיטור. שכנינו הימיים הם קרובים אלינו ביותר. הם גם קרובים לנו. עלינו לשוב ולהבדיל בין תרבות לבין ציביליזציה. אנו מחדשים, בארצנו שלנו, את תרבות העברים הקדמונית. בחידוש או בהתחדשות, גדולת היצירה של דור השבים והפודים. אולם מבחינת הציביליזציה, הננו המשכה של אירופה, ממנה שבנו אל מאין באנו. זה כל כך פשוט. אבל דווקא דברים פשוטים, טבעיים, נשכחים ביחוד בלהט וויכוח, שיסודו בלימה. יום יבוא, משנגיע לנחלה ולמנוחה, ויהיו לנו יחסים תקינים גם עם שכנינו היבשתיים, הם יבקרו אצלנו, ואנו אצלם נלך. רבבות, כבישים, קווי ים ואוויר יחברו אותם עמנו ואותנו עמם. הם יקנו את תוצרתנו; אנו את מוצריהם נקנה, או נחליף. זו תהיה ההשתלבות. הדרושה אחרת? התתכן אחרת?...