מאגר כתבי מנחם בגין

הראשון במאי פשט, אם מותר לומר כך, את יומו זמן רב לפני שנת 1948. ולא רק אצלנו. וודאי, לא היה מתחילה שום פגם בקביעת יום אביב נאה כחג לעובדים. אולם מאז נקשר האחד במאי בתורה, לפיה האחדות בין שכבות שונות של אומה אחת היא מליצה בורגנית, שאין כוונתה אלא להתעות את הפרולטריון, ואילו האחדות החד מעמדית בתוך אומות שונות אמת היא – מאז הוכח, כי אין בו אלא תעתועי כזב, יהיו המחזיקים בו חלשים, או חזקים, מעטים, או רבים.
ההוכחה הראשונה ניתנה לאור אשה של מלחמת העולם הראשונה. האינטרנציונל הסוציאליסטי השני, אשר שיווה משמעות פוליטית זו לאחד במאי, עמד להתכנס בווינה, בקיץ 1914, כדי לחוג את יובל הקמתו של האינטרנציונל הראשון, שנוסד בשנת 1864 על ידי מחברי המיפסט הקומוניסטי. אך וועידת היובל, שנועדה לקבוע את הסולידריות המוחלטת של פועלי צרפת וגרמניה ואנגליה ורוסיה וכו', לא נתקיימה. כי על סף התכנסותה החלו פועלי ארצות אלו ללחום איש ברעהו ומאחורי מלחמותיהם התיצבו, בהתלהבות פטריוטית, האידיאולוגים של האחד במאי. משהו אופייני, מוטב לומר, טרגי, קרה בקשר עם הוועידה ההיא לקראתה הכינו מארגניה אלבום עם סיפורי קורותיהם של המנהיגים הסוציאליסטים, מרכס ואנגלס, עד קאוטסקי ולנין. אך ספר התמונות לא חולק אלא כעבור עשר שנים, כלומר בעולם אחר, בו קאוטסקי הוכרז כבוגד על ידי לנין, ואילו האינטרנציונל השני ראה, או נאלץ לראות, בקומוניזם סכנה לחופש ולדמוקרטיה. האחדות הבין לאומית של הפרולטריון לא רק נפגעה; היא רוסקה.
בין שתי המלחמות העולמיות ניתנו הוכחות נוספות, באיזו מידה אין אלא אשליה או הטעייה בסיסמא מרכסיסטית זו. נמשכו מלחמות בין עמים, על שכבותיהם המלוכדות כלפי חוץ; והלכה והעמיקה השנאה התהומית בין שני האינטרנציונלים, שדברו שניהם על אחווה ואחדות. ועל אלה נוספה ההוכחה מיוחדת, נוראה, גרמניה הנאצית קבעה את הראשון במאי לחג העבודה... ועם חגיגות משולבות אלו, קומוניסטיות-סוציאליסטיות-נאציות הגיעה האנושות למלחמת העולם השניה.
אם לגבי מלחמת העולם הראשונה ניתן היה לומר, כי אמנם הסוציאליסטים בגדו בסיסמת האחדות המעמדית, העל-לאומית, אבל אנשי צירוולד והקומוניסטים החזיקו בו ותבעו להסב אחורה את הכידונים הפרולטריים – מה אפשר לומר לגבי המלחמה העולמית השניה? ,,מדינת הפועלים" הראשונה הושיטה ידה למי שעמד לשלח את גייסותיו המשמידים בפועלי פולין וצרפת ואנגליה. נאמני האחדות הפרולטרית בקרמלין לא התחשבו כלל במה שיעלה לו, למעמד הפועלים, בארצות, העומדות להיכבש על ידי בעל בריתם החדש. הם החליטו לשרת את האינטרסים הלאומיים, או הממלכתיים, של ארצם, כפי שהבינום, או לא ידעום. הם אמרו בלבם הזומם, כי ייטיבו לאינטרסים אלה, אם ישתפו פעולה עם גרמניה הנאצית, המתעתדת להתקיף, ואם יכריזו על המלחמה בה כעל מלחמה אימפריאליסטית, אשר כל שוחר מרכסיזם אמיתי תרחק נפשו ממנה. כך עשו. ומה להם, ולמיליוני הפרולטרים, שיפלו בידי רודפיהם ומדכאיהם?
ובעבור הכוס על ברית המועצות עצמה, בשם מה נקראו תושביה ללחום נגד האוייב? אמנם בימי המבוכה הראשונים עוד הספיק סטאלין, ואחריו ה,,פראבדה" שלו, להבחין בין השליטים הנאציים, אוכלי האדם, לבין המוני העובדים הגרמניים, הנקראים להתקומם נגד ההתקפה הבוגדנית על מדינת הפועלים הראשונה בעולם. אבל עם חלוף המבוכה, נעלמו גם הסיסמות הפרולטריות, שנולדו בחיקה. כעבור ימים מספר, לא היו עוד, בעיני הקרמלין, אלא כובשים גרמניים, והקריאה יצאה אל העם הלוחם: מוות לכובשים הגרמניים, כלומר לכל גרמני שיימצא על אדמת רוסיה הקדושה. המלחמה הוכרזה כמלחמת מולדת. ורוסיה, זו של ניבסקי וקוטוזוב וסובורוב, הוכרזה כקדושה, עליה יש ללחום עד טפת הדם האחרונה. לא הפרולטריון; המולדת. לא אחווה בין פועלים, החייבים להפנות נשקם נגד שולחיהם, אלא ברית אומות, הנקראות להדביר את האוייב המשותף. כך נאמר גם בראשון במאי. אמנם לא בשנת 1940, בה צרפת כרעה נפלה, אף לא בנשת 1941 (לא הספיקו להבין; ההתקפה הגרמנית החלה ביוני), אבל החל ממאי 1942 ועד מאי 1945 כך נאמר ונעשה.
כאלה הם מבחני המציאות הבין-לאומית והוכחותיה. אך יש להבין, כי מי שמוקיע את הכזב המהותי, המחובר לאחד במאי, אינו בא להטיף לשנאה בין עמים. כזוהי הטענה המרכסיסטית; אך אין בה אלא סלף. דווקא בני חורין מאמינים בהבנה בין עמיהם ומסוגלים להתקדם לקראתה. אנשים כאלה אינם שונאים אלא את אוייבי עמם. דרושה אחווה בין אדם לאדם; הכרחית הבנה בין עם לעם. אבל מי שמטיף לאחווה כלפי חוץ. לגבי מעמד מסויים באומה אחרת, ולשנאה כלפי פנים, לגבי מעמד אחר באומתו שלו – הוא המרבה שנאה בעולם. אחדות לאומית אינה סותרת הבנה בין-לאומית; אחדות מעמדית, אל-לאומית, נוגדת את האמת.