מאגר כתבי מנחם בגין

אבל אין ספק, כי עדי מלחמת ששת הימים, היתה נשקפת לישראל סכנה רצינית. למעשה, אפשר, וצריך, לציין שלוש סכנות, אעמוד על כל אחת מהן. מול ריכוזי כוחותיו של האוייב, גייסנו כמעט את כל כשירי השרות. מי שזכרונו לא טושטש, או מי שאינו רוצה למחות עובדות, יודה גם היום, כי לא היה לאל ידנו לקיים, עוד זמן ניכר, מצב מיוחד זה. החקלאות נידלדלה, התעשיה, בחלקה, שותקה, ערים וכפרים נתרוקנו מתושביהם, כל משפחה היתה מודאגת וצמודה, יום אף לילה, למכשיר הרדיו, הקבוע או הנייד, אם בבית ואם ברחוב. עד מתי יכולנו לקיים מצב כזה, בלי שבר רציני בחיים הממלכתיים והלאומיים? באין החלטה לפעול, להדוף ולהביס את האויב, עמדה בפנינו אחת משתי האפשרויות: לשלוח הביתה את חיילי מילואים, או ללכת לקראת התמוטטות מבית. לו היינו מחליטים לשחרר את רבבות ה מגוייסים, היינו חושפים את המדינה הקטנטונת בפני שבע דיוויזיות של האוייב מדרום וחטיבות תקפניות נוספות מצפון וממזרח. את זאת, כמובן, לא יכולנו לעשות. נותר, איפוא, הכורח להוסיף ולהחזיק בשדה את מיטב כוח האדם שלנו ואת מירבו. אבל בכך שוב היתה סכנה רצינית של עצירת הגלגלים המניעים את חייה של מדינה מודרנית. ברור, איפוא, כי משלא נבחרה, וכל עוד לא נבחרה, הדרך השלישית: לקום ולהביס את האויב, נשקפה למדינה סכנה רצינית מאוד.