מאגר כתבי מנחם בגין
מנחם בגין פעל לאורך כל חייו, לאור תפיסה מקיפה ומגובשת של התורה הלאומית-הליברלית, שעיקריה ריכוז האומה, שחרור המולדת, חירות היחיד, תיקון החברה ועליונות המשפט.
במשך עשרות שנות יצירה ומעש כחניך בית"ר, מפקד האצ"ל, יו"ר האופוזיציה בכנסת ישראל וראש ממשלת ישראל, הוא השאיר אחריו אין ספור מאמרים מקיפים, נאומים חוצבי לבבות, דיונים סוערים מעל בימת הכנסת ופעילות מפלגתית, פרלמנטארית ומדינית.
מאגר מידע זה המבוסס על כתביו של מנחם בגין, הינו חוליה נוספת בפעילותו של מרכז מורשת מנחם בגין בהנחלת התפיסה הלאומית-ליברלית בקרב אזרחי מדינת ישראל ובני הלאום היהודי.
ככל מעשה אנוש עלולה ליפול שגגה בעבודתנו. אנו נשמח לקבל הערות ותיקונים כדי שנוכל לשפר מאגר מידע זה.
דמוקרטיה
הדמוקרטיה מאפשרת לעם להביע ריבונותו ולקחת אחריות על חייו, וכדברי מנחם בגין, "אין דבר נאה יותר מבחינת אנוש בן החורין מאשר חילופי
המשך קריאה
המורה, זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי, 1880-1940, אבי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת בית"ר. מתווה הדרך ומורהו הרוחני של מנחם בגין.
המשך קריאה
תרבות ואמנות
מלבד המורשת הפוליטית והמדינית שהותירה התנועה הרוויזיוניסטית, אנשיה הטביעו חותם בתרבות ובאמנות הארצישראלית בתחומים רחבים. לעיתים
המשך קריאה
האלטלנה
בעיצומה של מלחמת העצמאות מגיעים ארגוני המחתרת להסכם שילובם בצבא ההגנה לישראל. ביוני 1948 נחתם הסכם על שילוב האצ"ל בשורות הצבא,
המשך קריאה
הסכמי השלום עם מצרים
הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במרץ 1979 על ידי ראש הממשלה מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. ההסכם
המשך קריאה
בחירות
הבחירות הן יום חג לדמוקרטיה, משום שהן מימוש של העקרונות הבסיסיים עליהם מושתתת התפיסה והשיטה הדמוקרטית. אך הבחירות אינן המימוש
המשך קריאה
ירושלים
"על-יד הכותל הדרומי חשפנו את האבנים שלגיונות הרומאים הטילו מלמעלה למטה בבואם בחמת זעם להחריב בית-מקדשנו. לעולם לא אשכח את הרגע
המשך קריאה
הרשות השופטת
מנחם בגין האמין כי שמירה על עליונות המשפט היא תנאי הכרחי להבטחת חירותו של היחיד במסגרת המדינה. לאורך שירותו הציבורי, הן כיו"ר
המשך קריאה
המרד בשלטון הבריטי
ב-1 לפברואר 1944 הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי בארץ ישראל, והחל בשרשרת פעולות נגד מוסדות המנדט. המרד היה לביטוי מעשי וחד של
המשך קריאה
הציטוט היומי
בממלכות, בהן בוטלה ונאסרה בעלות פרטית על אמצעי הייצור, שייכים המפעלים מבחינה חוקית למדינה. אולם המדינה היא מושג משפטי גרידא, יצור מופשט, כל עוד המציאות אינה מפגישה את מי שפועל בשמה עם מי שנדרש, בשמה, לעשות או לחדול. בפגישות יום-יומיות אלו מתברר לפועל, במשטר הסוציאליסטי, כי הקבוצה השלטות על המדינה, היא השלטת על מפעליה והיא הקובעת את שכרו ועל ידו את רמת - או נמוכת - חייו...
הלקח החברתי אחר מאה שנות מרכסיזם הוא, כי העובדים הם הם המעוניינים, כאנשים וכשכירים, שלא תהיה סוציאליזציה של אמצעי הייצור והפרנסה. לקח זה נקנה הוא בסבל, באיומים ובעינויים... אין ספק, כי הלקח ההיסטורי, הבולט לעיני כל שוחר צדק, לא יפסח על פועלי ישראל. אף הם יגיעו, ברובם המכריע, למסקנה, כי שאלת חיים היא להם, שלא ירבו בישראל מפעלים, ה,,שייכים" לממשלה או ל,,הסתדרות", אלא להיפך, שיעלה, בלי הפסק, מספר בתי החרושת, בתי המלאכה ובתי המסחר, השייכים לאנשים. דברים לא רק אופייניים, אלא כמעט דמיוניים, אירעו לאחרונה תחת ממשלה, המנסה להקים מעין סוציאליזם קפיטאליסטי. אלף ושש מאות עובדים שובתים, זה החודש השלישי, בבית החרושת ,,אתא". למעלה ממאה מהם לא הצטרפו לשביתה. מאחר שההסתדרות התייצבה מאחורי השובתים (היא לא התייצבה, כידוע, מאחורי שובתי ,,וולקאן") הוכרז כי כל הממשיך בעבודה ב,,אתא" למפר שביתה ייחשב. כלל הוא. אך מי הם מפירי השביתה ב"אתא"? כולם חברים וותיקים של הסתדרות העובדים הכללית; ורובם, כנראה, חברי מפא"י. ועוד משהו אופייני אם לא דמיוני: מפא"י הודיע לחבריה, מפירי השביתה, כי הם יוצאו משורות המפלגה, אך הם מוסיפים לעבוד... במדינה חופשית אין להעלות על הדעת כפיית איסור שביתות. אולם הניסיון הרב בקרב על העמים, מוכיח כי השביתה בדרך כלל, מסתיימת בפשרה. אם כן, למה לא להתחיל מן הפשרה? כל שביתה או השבתה מביאה במישרין נזק למשק הלאומי. דבר זה הוא כה ברור, עד שאין כלל צורך לעמוד על הפרטים, כגון המעטת הייצור, סיכון ייצוא וכדומה...
הלקח החברתי אחר מאה שנות מרכסיזם הוא, כי העובדים הם הם המעוניינים, כאנשים וכשכירים, שלא תהיה סוציאליזציה של אמצעי הייצור והפרנסה. לקח זה נקנה הוא בסבל, באיומים ובעינויים... אין ספק, כי הלקח ההיסטורי, הבולט לעיני כל שוחר צדק, לא יפסח על פועלי ישראל. אף הם יגיעו, ברובם המכריע, למסקנה, כי שאלת חיים היא להם, שלא ירבו בישראל מפעלים, ה,,שייכים" לממשלה או ל,,הסתדרות", אלא להיפך, שיעלה, בלי הפסק, מספר בתי החרושת, בתי המלאכה ובתי המסחר, השייכים לאנשים. דברים לא רק אופייניים, אלא כמעט דמיוניים, אירעו לאחרונה תחת ממשלה, המנסה להקים מעין סוציאליזם קפיטאליסטי. אלף ושש מאות עובדים שובתים, זה החודש השלישי, בבית החרושת ,,אתא". למעלה ממאה מהם לא הצטרפו לשביתה. מאחר שההסתדרות התייצבה מאחורי השובתים (היא לא התייצבה, כידוע, מאחורי שובתי ,,וולקאן") הוכרז כי כל הממשיך בעבודה ב,,אתא" למפר שביתה ייחשב. כלל הוא. אך מי הם מפירי השביתה ב"אתא"? כולם חברים וותיקים של הסתדרות העובדים הכללית; ורובם, כנראה, חברי מפא"י. ועוד משהו אופייני אם לא דמיוני: מפא"י הודיע לחבריה, מפירי השביתה, כי הם יוצאו משורות המפלגה, אך הם מוסיפים לעבוד... במדינה חופשית אין להעלות על הדעת כפיית איסור שביתות. אולם הניסיון הרב בקרב על העמים, מוכיח כי השביתה בדרך כלל, מסתיימת בפשרה. אם כן, למה לא להתחיל מן הפשרה? כל שביתה או השבתה מביאה במישרין נזק למשק הלאומי. דבר זה הוא כה ברור, עד שאין כלל צורך לעמוד על הפרטים, כגון המעטת הייצור, סיכון ייצוא וכדומה...
מתוך מאמר עיתון, כ' תמוז התשי"ז, 19 ביולי 1957
ההשקפה הלאומית-ליברלית
הרומן חמישתם
הרומן חמישתם ויצירתו הספרותית של זאב ז'בוטינסקי
משנתו של בגין
פרופ' אלה בלפר על משנתו הלאומית-ליברלית של מנחם בגין לאור הגותו של מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי
דברי ימי ז'בוטינסקי
הרצאתו של הרצי מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, על חייו השקפתו הלאומית-ליברלית של זאב ז'בוטינסקי
