מאגר כתבי מנחם בגין

אבל אם אומרים לנו, כי גם הממשלה אשר קדמה לממשלת הליכוד הלאומי, היתה מקבלת את ההחלטה לתקוף את התקפן ולהפיצו, מדוע באמת היא לא החליטה כך? מדוע היא הואשמה בהססנות על ידי אנשים, שאי אפשר היה כלל לחשוד בהם ביריבות מדינית? בהפרש של שבוע קיימה ממשלת ישראל, בשני הרכבים, דיון בשאלה הגורלית. בדיון הראשון נחלקו דיעות השרים שווה בשווה, והיא לא החליטה; בדיון השני נתקבלה ההחלטה המיוחלת, הברורה, כמעט פה אחד. אולי אפשר היה לטעון, כי בימים המבדילים בין היעדר החלטה לבין קבלתה, זכינו לתופסת רצינית של כלי מלחמה; הכל יודעים, כי לא כך היה. לעומת זאת, הועמדנו מקץ שמונת הימים ההם, בפני כוחות אויב מתוגברים בהרבה. זאת ועוד: הממשלה בהרכב הקואליציוני, עד ה-1 ביוני 1967, יכלה כל יום להתכנס לישיבה, לקבל את ההחלטה, ולהזמין את נציגי האופוזיציה גח"ל ורפ"י, להצטרף אליה, לקראת המערכה, בעקבות ההכרעה, מה מנע ממנה לעשות כן? עובדה היא, כי ההחלטה, אשר שינתה את מצבנו, לא נתקבלה אלא על ידי ממשלת הליכוד הלאומי, ביום ה-4 ביוני 1967. אין ממילא; אין בלאו הכי. אם אין מחליטים, אין עושים. ממשלת הליכוד הלאומי החליטה, ועשתה.