מאגר כתבי מנחם בגין

אם יכוני, אדבר, כפי שאדרש. את זאת אני מודיע לך מראש, על יסוד נסיוני, של חמש עשרה שנה, במחנות הריכוז. אבל אם בבוא היום תקרא את דברי, תדע כי לא אני אמרתי אותם; אדם אחר דיבר. לפני שנה, קיבל אזהרה זו בכתב כתב ה"טיימס" ממוסקווה, מר בונאביה מפיו של פיוטר יקיר, מראשי פעיליה של התנועה הדמוקרטית. יקיר חש, כי עומדים לאסרו, והוא שפך את מרי שיחו הפאטליסטי לפני עיתונאי מערבי. ההיסטריון הצעיר, שקם ללחום על חרות האדם, הלך לקראת גורלו בעיניים פקוחות, אך ביקש, לרשום, מלכתחילה, הסתייגות... מעצמו. פיוטר יקיר נאסר. בונאביה גורש מברית המועצות, עיתונו שלח אותו לרפובליקה העממית של סין. שם נתקבל יפה, דווקא. מאז הגיעו ללונדון, לפני צאתו לפקין, פירסם העתונאי את דבר שיחתו האחרונה עם יקיר. התברר, כי האזהרה נתאמתה לחלוטין. פיוטר האומלל דיבר, כפי שנדרש. הוא התכחש לדרכו, לאמונתו. הוא מסר לחוקריו את שמות חבריו. הוא היכה על חטא כמו בימים ההם... האם היכוהו? לפי שעה, אין אנו יכולים להשיב לשאלה זו. יתכן, כי האיום במכות הספיק, כדי לשברו. את דבריו, מפי בונאביה, קראו, ב"טיימס" גם שליחי המשטרה הסובייטית החשאית. הוא "הבטיח" לדבר, אם יסבול בגופו. ובכן פיוטר יונוביץ', דבר, דבר, אחרת... יתכן כי השתמשו נגדו באמצעים בדוקים אחרים, כגון שלילת שינה מתמדת על ידי חקירות ליליות ממושכות. עובדה היא, כי פיוטר יקיר, אשר במשך שנים גילה אומץ לב אזרחי למופת, נשבר בבית המעצר, והיה לכלי יש חפץ בו בידי מעניו. נותרה רק למנחמה פורתא, אנקתו החרישית, הרשומה: אדם אחר דיבר, לא אני. פיוטר המעונה, איך היית לאדם אחר? זוהי השאלה אשר מן הדין, כי תהדהד בליבו של כל בן-חורין. פיוטר השבור הוא בנו של יונה יקיר, היהודי, הגנרל הסובייטי המפורסם, המומחה לשריון, אשר, עם רבים אחרים, קבל כדור בקודקוד, בימי סטאלין, מולוטוב ובריה. 20 שנה נחשב המת לבוגד במולדת. על פי החוק, הקיים בארץ הסוציאליזם המתגשם, הוגלו בני משפחתו, והנער פיוטר בתוכם, לזאת גזירה, כמשפחת הבוגד. בשנת 1956, הוחזר כבודו של הבוגד לשעבר. נתקיים הקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. בפניו דיבר חרושצ'וב האחר, לא כמי שברבר קוזצ'וק בפני סטאלין, אלא כמי שמגלה את פשעיו של הרודן המת. אז נודעו פרטים גם על גורלו של הגנרל יונה יקיר. הוא נשאר נאמן לקומוניזם עד הרגע האחרון לחייו. מכלאו כתב פניה, או תחנה, אל סטאלין, נשבע, כי חף מפשע הנהו, ביקש רחמים על נפשו, אך הוסיף, כי, אם נגזר גורלו, ילך למות עם שמו של סטאלין על שפתותיו! על בקשה זו רשם מנהיג הפועלים הדגול מילה רוסית גסה, שהתייחסה לאופיו של יונה יקיר. מולוטוב, חבר הלשכה הפוליטית, הוסיף מצידו הערה, בלשון עדינה: "הגדרה מדויקת של האופי". קרוב לשלושים שנה שלט סטאלין בברית המועצות. הוא גזר רעב, זוהמה ומות על מליונים אנשים. הוא השפיל, שבר, זמן, הרג ולא חמל. הוא הוציא הוראה כמוסה, בה התיר שימוש בעינויים, ביתר דיוק, ציווה להשתמש בהם. למענים הוא העניק תואר כמוהו עדיין לא נודע: מהנדסי הנשמות. הנדסה שכזו... הוא תבע מאשה כי תלשין על אישה, מבן כי יסגיר את אביו, מאח, כי לא חמול על אחותו. במשך שנות דור היתה ארץ אדירה לעמק הבכא ולגיא צלמוות. אנקת העשוקים בקעה, סליחה, נחנקה, בכל בית. סטאלין שמע, ונהנה. עד יום מותו לא פסק לרקום מזימות של כליאה, עינויים ורצח, כלפי יחידים ומהמונים. ואיש זה הוכרז והוכר, במשך דור שלים, כמהפכן מהולל, מושלם, כמורה דרכו של מעמד הפועלים, כנותן השראה לכל הטוב והיפה, הנאצל והמתקדם, בחיי העמלים, כנושא דדגל הצדק כגדול מגשימי הסוציאליזם של מרכס אנגלס ולנין. לא רק 200 מליון תושבי ברית המועצות הריעו לו, היו ומתו עם שמו על שפתותיהם; מאות מליונים אנשים, מעבר לגבולותיה הנרחבים של ברית המועצות, אף בארצות חופשיות, היללוהו כמי שמביא גאולה לאנושות. כדי לזכור את החרפה הזאת אין אנו צריכים לנדוד למרחקים. אצלנו, בארץ ישראל הקטנה, שמענו לא רק קומוניסטים, עבדים מרצון, אלא גם ציונים, המכנים עצמם מהפכנים, נושאים את שמו של סטאלין בדברי שבח והלל, אשר שום מיטיב עם אנוש עדיין לא זכה להם. כך זה נמשך, בברית המועצות, עשרות שנים. שום פרשה לא נתגלתה שם; שום עוול לא נחקר. לעולם נודע רק מה שהרודנות רצתה, ייוודע לו. וחלק גדול של האנושות בתוכו אנשי רוח, הוגי דעות, פרופסורים, מורי הוראה, העלו על נס את "הצדק הסוציאליסטי". במשטר הרודנות לא יתכן כלל, כי "תפרוץ" פרשת Watergate. לא שערי מים אלא שערי דמים מוקמים בהם. ואם מקבלים שם ריהאביליטציה, משום שגם הרודן הולך בדרך כל בשר, היא ניתנת אחר מוות. בעקבנו, בהתעניינות רבה, אחר ההתפתחויות הדרמטיות בפרשת ווטרגייט בארצות הברית, עלינו לבקש, אמנם בצער, אך בהודיה, כי על ברכות ההבדלה הידועות, תתווסף אחת, מיוחדת לתקופת הימים: המבדיל בין חרות לבין עבדות.