העצמאות העברית קמה מחזון מעטים, בעמל בונים ובדמי לוחמים
נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין בפתיחת הוועדה הראשונה של תנועת החרות. נושאים עיקריים: המחתרת, מצב האומה ב-1948, מצע המפלגה, מדיניות החוץ והפנים
נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין בפתיחת הוועדה הראשונה של תנועת החרות. נושאים עיקריים: המחתרת, מצב האומה ב-1948, מצע המפלגה, מדיניות החוץ והפנים
בגין מפרט את עקרונות מדיניות הפנם של תנועת החרות, ישיבת הפתיחה של מועצה הארצית של תנועת החרות. בגין מבהיר כי יש לבטל את החוקים לשעת חרום שפוגעים בחרות האזרחים. כמו כן מסביר את חשיבותה של הפרדת הרשויות. בהמשך מדבר על הממשלה הזמנית שלא נבחרה, ואת תפקידיה מאיישים אנשים שלא מבינים בנושא עליו הם ממונים, וכי משרדים מוקמים לצורך השרים, ולא להיפך. בגין מצהיר כי אם לא ינתן לתנועת החרות ייפוי כח מספיק מהעם המפלגה תעבור לאופוזיציה, ולא יקנו אותה במשרות ומשרדים שונים. ובאופוזיציה תשבח את הממשלה כאשר תעשה טוב, ותגנה אותה כאשר היא תעשה רע. דיווח על נאום זה מופיע ב'משקיף' 20/10/1948 (229957) קיים חלק קודם של הנאום – קווים למדיניות החוץ העברית
בגין, בפתיחת המועצה הארצית של תנועת החירות, מונה את הכשלים של ה'הנהגה הרשמית' במדיניות החוץ של המדינה העברית. בגין טוען כי ההסכמה לתכנית החלוקה, כמו תכניות דומות של האו"ם היא נגד אינטרס של ישראל, וכי כל הצבה של כח שאינו עברי בשטח המדינה הוא עוורון מדיני, וכי יש לדאוג לכח צבאי עברי חזק. בגין מציע מסקנות לתיקון המצב, כמו היחס ישראל להחלטות האו"ם, אסטרטגיה צבאית שתוביל לשלום עם מדינות ערב וכד'. בגין מבהיר כי מאחר וצבאות ערב לא כיבדו בעצמם את תכנית האו"ם ופלשו לשטח ישראל, הם נחשבים כתוקפנים וכל תגובה מצידנו תחשב להגנה עצמית המותרת על פי המשפט הבין לאומי. דיווח על נאום זה מופיע ב'משקיף' 20/10/1948 (229957) קיים חלק שני של הנאום – קווים למדיניות הפנים העברית
מאמר זה הינו מאמרו הראשון של מנחם בגין בעיתון "חרות" לאחר הקמת המדינה, ובו הוא מסכם את מסעו של העיתון מעיתון מחתרתי תחת המנדט הבריטי לעיתון חוקי במדינה עצמאית. בגין מדגיש את חמש שנות המאבק, שבו "חרות" היה סמל לחופש, נטול צנזורה בריטית, מפחד ומשנאת אחים, תוך הטפה למרד, שלמות המולדת, קיבוץ גלויות, צדק חברתי וחירות האדם. למרות הצנזורה העברית המוטלת כעת, בגין מבטיח כי "חרות" ימשיך להיות עיתון חופשי ברוחו, נאבק למען ערכיו המרכזיים: שלמות המולדת, צדק חברתי וחירות, תוך אמונה כי מאבק ציבורי גלוי יביא לחירות מלאה לעם ולמולדת
"גילוי דעת שנמסר בשם תנועת החרות על ידי יושב ראש המרכז הזמני מנחם בגין ביום א' ט"ו באלול (19.9.48)". מאמר של מנחם שבו הוא מפרט את הבנתו בדבר האחריות לרצח ברנדוט, שהיא בראש ובראשונה על הרוצחים עצמם, אך גם מוטלת על ארגון האומות המאוחדות, שהפך לארגון חד-צדדי ששליחיו נפתסים על ידי רבים כלא לגיטימיים, וגם על הממשלה הזמנית, שנוקטת במדיניות מקוממת.