הישיבה השלוש-מאות-וחמש של הכנסת השמינית יום שלישי, י״ז סיון תשל"ו 15 יוני 1976 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

בגין טוען שאף אחת מהתוכניות לחלוקת הארץ, שיוצגו ב-"מערך" לא יכולה להביא לשלום גם על-פי דעותיהם של אנשי "המערך". בגין טוען שהפגנת נכונות לוויטורים אינה מקרבת שלום, אלא מזמינה לחצים נוספים. בגין טוען שהטיעון המוסרי על היעדר רצון "לשלוט בערבים" מצדה של "מערך" הוא צביעות, כי על-פי תכניות של "מערך" בכל מקרה יישארו קרוב למיליון ערבים בשטח ישראלי ריבוני. בגין טוען, שאם מניחים היעדר עליה לעשורים הקרובים – אז אין דרך לשמור על רוב היהודי ללא קשר להחזקת השטחים, אמנם אם תהיה עליה – הרוב היהודי יישמר בכל מקרה. בגין קורא לכל סיעות ציוניות להתאחד סביב זכות של עם ישראל על ארץ ישראל. בגין מזהיר, שכל תכנית חלוקה תהרוס סיכוי לשלום. בגין קורא לכנסת לעמוד על עקרון של מו"מ ישיר לשלום ולתמוך בהתנחלות בכל חלקי הארץ

בשער טיטוס והארוקומוניזם

במאמר מתאר בגין את ביקורו ברומא, ומפגשו עם הקהילה היהודית שם. בגין מעלה את תחושותיו הנסערות כשעומד מול שער הניצחון, ונזכר בחורבן ירושלים. לאחר הרצאה בענין המצב הבטחוני בארץ, מספר בגין, כי נשאל לגבי ההגעה לשלום, או למשא ומתן עליו, שהרי הערבים לא מסכימים לאף תוכנית ישראלית. בגין מתייחס להחלטת הממשלה לוותר על השלום כעל מטרת המדיניות הלאומית, ובמקומו, מציעה הממשלה, מצב אי-לוחמה, תמורת נסיגות עמוקות בכל הגזרות. את ההחלטה מתרץ שר החוץ בתקדים של יחסי בריה"מ-יפן אחרי מלחה"ע השניה. בגין טוען כי שר החוץ לא הבין את המקרה המדובר. בנוסף, הוא מתאר מפגש עם הנוער היהודי, אשר בחלקו מושפע משקרים של המחנכים על ז'בוטינסקי, פעולות האצ"ל ומעמדם של השטחים המשחוררים, ובחלקו האחר תנועת ז'בוטינסקי דווקא זוכה לתחיה.