הידיד
במאמר זה בגין מספיד את שמשון יוניצ'מן, חברו. בגין מונה מתכונותיו הטובות וממעשיו הרבים למען המדינה, ומציין את טוב לבו, ואהבתו לזולת כתכונה הבולטת ביותר.
במאמר זה בגין מספיד את שמשון יוניצ'מן, חברו. בגין מונה מתכונותיו הטובות וממעשיו הרבים למען המדינה, ומציין את טוב לבו, ואהבתו לזולת כתכונה הבולטת ביותר.
במאמר זה, בגין מספיד את איבאן גרינברג שהיה עורכו של הג'ואיש קרוניקל, הבריטי, בשנות הארבעים. עיתון זה, שנערך קודם לכן גם ע"י אביו של גרינברג, היה ידוע ומוערך מאוד בתחילת המאה העשרים. בגין משווה את איבאן גרינברג לגיבור המחזה 'אויב העם' של איבסן, בו הגיבור רצה להציל את העיירה אך זכה לגינוי ולנידוי. גרינברג סירב לגנות את מעשי המורדים למען שחרור ארץ ישראל, ומתוך שלא אושר לו, על ידי בעלי העתון, להתבטא בנושא התפטר מן המערכת. בגין משבח את גרינברג על מעשיו, ואף מספר על פגישה עמו.
במאמר זה מתייחס בגין להופעת הגליון האחרון של "חרות". בגין מספר כי העיתון נסגר בשל קשיים כספים. שכן "חרות" שלא כמו מפלגות אחרות איננה משופעת בכספים רבים. בגין יוצא נגד אלה שטוענים כי עיתונים מפלגתיים מיותרים וטוען כי עיתון מפלגתי רצוי שכן לכל זרם חשוב שיהיה עיתון משלו. בגין טוען עוד כי "חרות" היה עיתון חופשי יותר מאשר עיתונים מפלגתיים אחרים. בגין מציין כי העיתון ליווה בתקופות מעבר את התנועה ,ממחתרת משחררת למדינה חופשית, בזמן שהממשלה התנכרה למשפחות החללים ולנכים. בגין מודה לכל הקוראים ולעורכים על תרומתם לעיתון.
במאמר זה מתייחס בגין נגד שני החיבורים שנתפרסמו לאחרונה על פרשת לבון: "הקנוניה" מאת פרופ' אריאלי ו"דברים כהוויתם" מאת בן –גוריון. בגין טוען כי מעיון עולה כי פרשת לבון היוותה את אחת הקנוניות החמורות בתולדות המדינה אשר פגעה גם בבטחון המדינה וכי ראשי המדינה של אתמול והיום הם השחקנים הראשיים בפרשה זו. בגין מתייחס ספציפית לחיבורים אלה.
נאום בגין בועידה של סיעת תכלת לבן, בו הוא מסביר את חזונו החברתי ועומד על המתח שבין אחריותה של המדינה לשמור על כבוד אזרחיה לצד חובתה לא לפגוע בחרות אזרחיה. כמו כן בגין עוסק בסוגיה של מפרנס שליט, שתחת מפא"י פוגעת הן בחרות האזרחים והן בהתפתחות הכלכלה.