ארץ ישראל שיבת ציון, צדק חברתי

לבני העם הערבי באצרנו נתן שיווי זכויות. קידמה חברתית וכלכלית, הכרה לא רק בזכויותיהם כיחידים אלא גם בלאום הערבי שיובטח לו פיתוח חופשי של תרבותו, לשונו, מורשתו הדתית והלאומית.

שמאלנות לאומנות לאומיות

אם יהודי טוען, כי יהודה ושומרון הם חלקים בלתי נפרדים של ארץ ישראל, ומשום כך אין עוד לקרוע אותם מעל מדינת היהודים, מה לו וללאומנות, במובנה המקובל והמכוון? זוהי הלאומיות, במשמעותה הבלעדית, החיובית, המלאה: אהבת המולדת. הן ארץ ישראל היא מולדתנו. הזכות עליה אינה ניתנת לערעור. אמנם כן, בארצנו חיים ערבים. מן הדין שיהיה להם … Continued

נורדיה מרץ 1972

נאום של בגין ודברי פתיחה של יצחק שמיר בסמינר עם יהודי ברית המועצות אשר עלו ארצה בשנות ה-70. בנאום סוקר מנחם בגין את דברי ימי התנועה ואיתם מביא את עיקרי אמונתה. בגין מתחיל במטרות הציונות הרויזיוניסטית: ייסוד המדינה יהודית והקמתו של כוח יהודי לוחם. לאחר מכן, מרחיב על פעולותיה של תנועת בית"ר בשנות ה-30: עליה ב', שבירת ההבלגה על-ידי הארגון הצבאי הלאומי לפרעות בשנות ה-30, פלוגות הגיוס ומדיניות האווקואציה. ממשיך בתיאור המרד בשנות ה-40, ומסיים בתאור קצר של עיקרי תנועת החרות: שלמות הארץ, שיבת ציון, חרות הפרט וצדק סוציאלי. *תאריך לא מדוייק

תחזיות דמוגרפיות והמציאות

מאמר זה של מנחם בגין מדגיש את חשיבותה של העלייה ההמונית לישראל כגורם מרכזי בשימור הרוב היהודי בארץ, תוך הפרכת תחזיות דמוגרפיות פסימיות משנות השישים. בגין מתאר כיצד מלחמת ששת הימים היוותה מפנה היסטורי שהגביר את העלייה מברית המועצות ומאמריקה, בניגוד להערכות הסטטיסטיות שצפו ירידה ברוב היהודי. הוא מבקר את המומחים על התעלמותם מגורמים לא-חומריים, כמו התעוררות לאומית, ומדגיש כי העלייה היא תהליך מתמשך שמבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. בגין מסיים בחזון ציוני של שיבת ציון המונית וצדק חברתי, תוך שמירה על זכויות המיעוט ושלמות הארץ

תחזיות דמוגרפיות והמציאות

בקונגרס הציוני ה17, מול ומחמת ההתכחשות הרשומה בדברי ימינו, הציע זאב זבוטינסקי לקבוע במפורש כי מטרת הציונות היא מדינה היהודית. בשפת הקונגרס ההוא נקראה המטרה המוגדרת סופית. כעבור מספר שנים, הגיע זבוטינסקי למסקנה כי שם התואר "סופית" אינו הולם עוד את התקופה. זכיתי להיות בין אלה, אשר שמעו את הסברו מפיו. הוא אמר לנו לאחר … Continued