במאמרו בגין מסביר שלמרות שאנשיו של אשכול זרעו פחד אצל הבוחרים -שבמידה ולא תקום ממשלה ברשות אשכול תהיה רעידת אדמה, ותוצאותיה קשות- הצליחה ממשלת אשכול בתוך חודש מיום כינונה לגרום להרס רב. כל זאת גם מבחינות כלכליות שכן ערך המטבע יורד ומחירי המוצרים הבסיסיים עולים, והן מבחינה בטחונית שאת הפרטים לא ניתן לפרט בדפוס בשל הצנזורה. בגין טוען שלא ניתן לשקוט ולתת לממשלה זמן חסד שכן היא מספיקה לגרום להרס רב בזמן קצר ויש לעצור או להתריע על כך בזמן.
במאמר זה, בגין תוהה על התנהלותה של רפ"י באופוזיציה, לאחר הקמת הממשלה החדשה ברשות אשכול. בגין טוען שלא נכון להגיד שרפ"י לא פועלת נכון בכך שהיא לא נותנת תקופת חסד לממשלה מיד עם היבחרה. רפ"י היא מפלגת אופוזיציה, ולכן תפקידה להתנגד אם תרצה בכך. כמוכ כן טוען בגין, שאם בן-גוריון טוען שהוא יודע שההחלטות המתקבלות בממשלה ובמשרד הבטחון מסוכנות אין להיות אדישים לכך. בגין מציין כי גח"ל היא הגדולה שבין סיעות האופוזיציה, אך היא לא צריכה לגיטימציה או אישור מהשניה לה – רפ"י. אך כפי שקיים שיתוף פעולה בין שתי סיעות אלה ברשויות מקומיות מסויימות יתכן כזה גם לצרכי אופוזיציה.
במאמר זה מתייחס בגין להופעת הגליון האחרון של "חרות". בגין מספר כי העיתון נסגר בשל קשיים כספים. שכן "חרות" שלא כמו מפלגות אחרות איננה משופעת בכספים רבים. בגין יוצא נגד אלה שטוענים כי עיתונים מפלגתיים מיותרים וטוען כי עיתון מפלגתי רצוי שכן לכל זרם חשוב שיהיה עיתון משלו. בגין טוען עוד כי "חרות" היה עיתון חופשי יותר מאשר עיתונים מפלגתיים אחרים. בגין מציין כי העיתון ליווה בתקופות מעבר את התנועה ,ממחתרת משחררת למדינה חופשית, בזמן שהממשלה התנכרה למשפחות החללים ולנכים. בגין מודה לכל הקוראים ולעורכים על תרומתם לעיתון.
במאמר זה מתייחס בגין למו"מ הקואליציוני להרכבת הממשלה. בגין מציין כי תמיד יש דרך לקבל תיק ולהצטרף לממשלה או להישאר באופוזיציה. בגין מצדיק את הישארותה של גח"ל באופוזיציה וטוען כי צריך אופוזיציה אשר תתמודד מול שלטונה המושחת של מפא"י, מנגנוניה, כספיה, השמצותיה ושנאתה. בגין יוצא נגד כל אלה אשר טוענים כי גח"ל לעולם לא תהווה אלטרנטיבה לשלטון ובמיוחד נגד עיתונאי ה"ג'ואיש אובזרוור" הטוען כי זהו סוף דרכו של בגין בתנועה. בגין יוצא גם נגד הניסיון של "דבר" לפרק את גח"ל בכך שהיא קוראת לליבראלים לעזוב את גח"ל ולהצטרף לממשלת המערך, בגין מזכיר את צביעות עיתון דבר אשר בעבר תקפה את הציונים הכללים (כיום הליברלים) כמשרתי ההון, נציגי הבורגנים ועתה רוצה שתיכנס לממשלת המערך
במאמר שפנה לקוראי עיתון ה"ארץ" מביע בגין סיפוק שניתן לו לבסוף לפנות אל ציבור זה. בגין טוען כי זהו פרדוכס תמוה שבמשך 17 שנה אנשים שנלחמו במחתרת למען המולדת נאלצו להסביר את עצמם ולהוכיח את דרכם ואת פטריוטתם. בגין סוקר במאמר את דרכו של האצ"ל ואת גילויי השנאה שהאצ"ל נתקל בהם במשך שנות קיומו מהנהגת היישוב. בגין מזכיר את הסזון שבו נרדפו אנשי האצ"ל ע"י אנשי הפלמ"ח והוסגרו לבריטים. ממשיך לפרשת "אלטלנה" וטוען כי בן –גוריון ניסה בפרשה זו לחסל את האצ"ל ע"י הטחת האשמות שקריות שהאצ"ל הביא את האוניה ארצה כדי למרוד בממשלה הזמנית. בגין מצביע על כך שבן–גוריון במשך שנים דחה את בקשתם להקמת ועדת חקירה בפרשה ואילו עתה הוא מסכים. בגין מפריך את השקר כאילו האצ"ל לא רצה להצטרף אל צה"ל, ולראיה ניתן לראות את מסמך ההצטרפות של האצ"ל לצה"ל. בגין קובל במאמר גם על רצח האופי שנעשה שנים לתנועת ה"חרות" כאשר האשימוה בפאשיזם וכי היא איננה תנועה דמוקרטית אלה תנועה מלחמתית. בגין טוען כי עתה, עם הקמת גח"ל, "חרות" מוצגת באור חיובי אין זה אומר ש"חרות" השתנתה, אלא שהציבור רואה אותה באור אחר. מאמר זה פורסם ב"הארץ" ב24/9
