בכרוז פנימי בגין נושא דברי הספד לאב הרוחני, ז'בוטינסקי ביום השנה השביעי למותו. בגין פורס את הקשיים שהיו ועוד יהיו לאנשי המחתרת מבית ומחוץ ואומר כי יש לשקול טוב את המטרה ואת הסכנות הכרוכות בה, כי הארגון צריך אנשים חזקים בשורותיו. בגין מדגיש כללי התנהגות והדר המצופים מחברי המשפחה הלוחמת.
כרוז זה מתיחס לרשימת זכויות וחובות שהטיל השלטון על הישוב העברי, הדורשת מבני הישוב לרדוף את הנוער הלוחם. וכן, מציג רשימת חובות וזכויות אלטרנטיבית שתומכת בהשתתפות בלחימה נגד השלטון, ושחרור המולדת.
כרוז זה מתיחס לחיבורם של מר שאו וגנרל פייג'ט בו נכתב שמעשי האצ"ל ממיטים חרפה על העם הערבי כולו. בגין טוען שדברים אלה דווקא עוררו גאוה בקרב יהודי התפוצות, והשיבו מהכבוד הלאומי. בגין מוסיף שאם כבר מעשיהם של הבריטים כלפי העם היהודי שתרמו להשמדת שליש מבניו ממיטים חרפה על העם הבריטי.
כרוז זה נכתב כביכול ע"י האחראי לבטחון המפעל הציוני, המסביר מדוע לא נלחמו למען הצלת האחים באירופה וכן כי יש למחות את הנוער המורד אם ימשיך בדרכו הרעה. בקובץ הכתבים 'במחתרת' הוספה ההערה הבאה: *האירוניה, על אף היותה גלויה, לא הבונה על ידי כלל הקוראים. הודיעוני, כי באחד מהמושבים או הקבוצים הובעה הדעה, שקריאה זו חוברה על ידי מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
כרוז זה המשותף לאצ"ל וללח"י פורט לציבור העברי את מטרות ודעותיהם של ארגונים אלה, זאת בתגובה לדרישת השלטון לשיתוף פעולה עם הבולשת במסירת ידיעות והלשנה על הנוער הלוחם. כרוז זה לא נכתב ע"י מנחם בגין, אך פורסם כחלק מ'במחתרת' לשם השלמת התמונה
